ראיון עם השחקן שרון רג'יניאנו

נדב גדליה

 

שרון רג'יניאנו כבר שיחק בכל סדרות הטלוויזיה בארץ ('שמש', 'הפיג'מות', 'טירונות', 'האי'), אבל דווקא אחרי הליהוק הנכסף לסרט הוליוודי הוא בחר לחתוך הכול ולחזור בתשובה * ארבע שנים אחרי, הוא חי כחרדי, נותן הרצאות ושיעורים וממש לא מצליח להבין כיצד ייתכן שיש יהודים שעדיין חיים בסרט    

המתנתי לשחקן שרון רג'יניאנו על כביש ז'בוטינסקי המחבר בין פתח-תקווה, בני-ברק, רמת-גן ותל-אביב. הוא סיכם איתי שיבוא לאסוף אותי עם השברולט שלו בדרך העולה יד-בנימין, שם נשחק שנינו בסרט נוסף של אחד התלמידים בבית הספר לקולנוע יהודי 'תורת החיים'. כמה דקות, והוא היה שם כמו שהבטיח, כשהוא מקבל את פניי בחביבות מזוקנת, עם כיפה גדולה
שמותירה בצל את הקסקט האופנתי שלי שמשדר פוזת הבל הבלים. כמה דקות אחרי זה, נמצא את עצמנו אוספים אל הרכב שחקן נוסף שאמור לקחת חלק בסרט החדש. גלוי ראש לחלוטין, נטול פוזה מבלבלת. ואז זה מתחיל.

הולך עם האמת עד הסוף

השחקן הצעיר שנמצא בתחילת דרכו בעולם הקולנוע מתרגש קמעא לרגל מפגש בן שעה בדל"ת אמותיו של שרון רג'יניאנו. לא בכל יום מזדמנת נסיעה שכזאת, עם שחקן ישראלי חתיך ומפורסם שהספיק לשחק במגוון סדרות טלוויזיה ובסרטים, בהם הסדרה 'חצי המנשה', 'שמש', 'הפיג'מות', 'טירונות' ועוד, ולא עוד אלא שעינו שזפה אפילו סרט הוליוודי בשם 'העסקה', רחמנא יצילני, אך את השחקן המתחיל זה מאוד הקסים.

הדרך ליד-בנימין לא תהיה משעממת, חשבתי. וכאשר יגורתי בא לי. עשינו ברכב מספר חזרות על הטקסט אותו אנו אמורים לשחק עוד היום, אך גולת הכותרת הייתה הסבריו המאלפים של שרון לשחקן המתחיל עד כמה עולם הזוהר הוא שטות אחת גדולה, הבל הבלים, פיתוח האגו בצורה מוגזמת, ושוב שטות אחת ענקית שאינה שווה יותר מקליפת השום. מסופקני אם השחקן המתחיל ביטל כליל את חלום חייו. הסרט צולם, והאחרון הפגין יכולות מרשימות, אך שרון, מבחינתו, עשה את שלו. הוא לא יכול לשתוק כשהוא פוגש מישהו צועד בנינוחות אל האש הזוהרת.

"ה' ישמור אתכם! תקפתי אתכם כי אין ברירה אחרת", הוא מסביר בפעם אחרת כשהוא מוריד נערים שלקח ברכבו בהשאלה בעבור טרמפ. "התספורות האלו הן של גויים! גויים נראים ככה, נשמות!", הוא קורא לעבר הטרמפיסטים היורדים. "אני לא קולט את הקטע עם העגילים, לא קולט את הקטע, תאמין לי". יש בזה משהו קוּלי, אני מנסה לסבר את אוזנו כאחד שלא טעם טעם חירור אבל מחזיק מעצמו מבין בנוער. "לא, לא מבין את זה", הוא מתעקש.

גם אתה היית פעם בגיל 16...

"ובאמת חבל שאף אחד לא הדריך אותי. שמע, נדבי, זה שאנשים עושים שטויות, והרבה עושים שטויות, זה לא אומר שהשטויות האלו הן דבר שיכול להתקבל על הדעת. אני כל הזמן לוקח בחורים טרמפיסטים ומנסה לחזק אותם. אני רוצה להגיד לך שהנוער שלנו סובל מחינוך
גרוע מאוד, ואני אומר את זה כי אני מסתובב בעולם החרדי, ואני רואה את ההבדל בין סוגי החינוך השונים. אם קצת משחררים ופחות נותנים להם דוגמה אישית, ולא הולכים עם הנער 'על פי דרכו', כמו שכתוב, אז הוא רוצה לבעוט".

חזרת בתשובה והלכת לציבור החרדי. מה מצאת דווקא בציבור החרדי?

"אני לא בחרתי. זה כמו שהרב עובדיה, ש-ה' ישמור אותו, הוא חרדי או לא? ברור שהוא חרדי,
אם הרב הראשי לישראל הוא חרדי - אז צריך להיות חרדי".

יש גם הרבה רבנים דתיים-לאומיים גדולים.

"אני לא דוגל בהשקפתם. אני מכבד אותם מאוד, יש בהם הרבה תלמידי חכמים עצומים. מי אני שידבר על רבנים? רק שהיהדות החרדית היא הפוסקת. החזון איש היה חרדי, גדולי ישראל הם חרדים. כמובן, להיות חרדי זה לא לשים מכנסיים שחורים וחולצה לבנה, אלא להיות בלב חרד לדבר ה'. אני בעד ללכת הכי רחוק שאפשר עם היהדות".

ומה לגבי הרב מרדכי אליהו זצ"ל?

"הרב היה חרדי לכל דבר. הציבור הדתי-לאומי ניכס את הרב מרדכי אליהו אליו, אך הוא היה חרדי לכל דבר. שמע, לא אני שאעיד עליו, הרי הוא היה גאון ומקובל ברמות עליונות, אבל ודאי שהוא היה חרדי. היה קל לדתיים-לאומיים להתחבר אליו, כי הוא היה פתוח לכל הציבורים. וזה דבר נפלא. הוא אהב מאוד את ארץ ישראל ונלחם על הרבה דברים בשבילה, כמו שציונים נלחמים עליה. גם אצלי יש הרבה דברים שחשובים לי לגבי ארץ ישראל. לא הייתי קורא לעצמי 'ציוני' כי אני לא בן אדם פוליטי, אבל אתה יכול לשמוע ממני משפטים והצהרות שיכולות להיאמר על ידי ימני מה שנקרא 'ימני-קיצוני' אפילו".

קיצוני זה בסגנון 'מולדת'?

"אם הייתי בן-אדם פוליטי - אז בוודאי. מה זאת אומרת? איך אפשר שלא?! משהו שהוא באמצע הוא לא שווה בעניינים האלה. מי שרוצה לשמור על הדת - חייב להיות חרד. מי שרוצה לשמור על האינטרסים היהודיים - חייב להיות קיצוני. זה לא נחשב קיצוני, זה נורמלי. למי שנמצא באמצע, אז צד ימין נשמע קיצוני.

"להיות באמצע זה לדשדש, למרות שהאמצע הזה הוא אחרי שבחרת להיות יהודי. הרמב"ם אומר שיהודי הוא האמצע. הוא כתב את זה בספר 'דעות', שמכל הדעות היהודי צריך להיות שם, באמצע, ואם אתה קיצוני, תלך לצד הקיצוני השני כדי שתחזור בסוף לאמצע".

מי ראוי להיקרא חרדי

בשנים האחרונות החלה תופעה של הקמת קהילות נפרדות לחוזרים בתשובה. אחרי שנים של ניסיונות להתערות ולהיטמע בתוך החברה החרדית, תוך מחיקת החיים הקודמים שלהם, הבין ציבור החוזרים בתשובה (הציבור ה"חזבת"י", בסלנג מגזרי), שאולי כדאי לנסות לעשות את זה אחרת. שרון מכיר את התופעה, ולא לגמרי מקבל אותה. "אני יודע שיש כאלה שיש להם בעיה עם חוזרים בתשובה, ויש בזה משהו שמפריע, כשאתה רואה בבני-ברק קבוצות נפרדות של 'בעלי תשובה' ו'חרדים מבית'."

אם זה מפריע לך, למה לא בחרת את הניטרליות כמו גולן אזולאי, צבי יחזקאלי וחוזרים בתשובה אחרים?
"זה שיש כמה שטועים בדרך ומתייחסים אולי אחרת לחוזרים בתשובה, זו סיבה שאלך בדרך אחרת ואכנע?! חילונים כבר היינו, כנועים כבר היינו. אני לא משתייך לציבור החרדי שעושה את הדברים שמפריעים לי, אלא לזה שלא עושה אותם. יש דברים שמפריעים לך בארץ, למה אתה נשאר לחיות פה? יש כמה אנשים שלא מתאימים לך - בגלל זה לא תלך למקום אחר. הציבור החרדי האמיתי זה הציבור שלי, כך יהודי צריך לחיות".

מיהו "החרדי האמיתי"?

"החרד לדבר ה', ירא השמיים, ובעל החסד. כל גדולי ישראל מצטיינים בדברים האלה.
קח את הרב עובדיה - על כל צרה שהוא שומע שקרתה ליהודי הוא מזיל דמעות. זה כולל את הרב קנייבסקי, הרב מוצפי, הרב ברלנד והרב ארוש. אלה אנשים שמכתתים רגליהם ופועלים להגדיל תורה, והם לא מקבלים לירה. תראה לי מרצים באוניברסיטה שירוצו כמו כל הרבנים הגדולים האלה. כל התפשרות אחרת היא פספוס. זה נשמע בוטה, אבל מה לעשות, כואב להגיד את זה, אבל זאת האמת".

רג'יניאנו לא מהסס לומר את מה שהוא חושב על דרך דתית פשרנית, ומאידך גיסא הוא לא לוקח קשה את ההגדרות הדתיות המקובלות. לדידו, מי שהוא מאה אחוז דתי ורוצה להיות כזה - הוא חרדי.
אחרי שהוא חוצב להבות על צדקת הדרך החרדית שאין בלתה, אני תוהה באוזניו מה עם תלמידי 'מרכז הרב', שבוודאי נחשפו לתודעה שלו. "מי דיבר עליהם? אלה צדיקים!", הוא אומר מיד בהערכה רבה. "אני מדבר על מי שמפספס את הדרך ומתפשר. עזוב, אני לא מדבר עכשיו על יהודים -  באופן כללי, כל תפיסה צריכה להיות מוחלטת. צניעות גבר ואשה, לחשוב כמו שצריך לחשוב ולכבד כל אחד, להיות ברמת הקשבה לכל אחד גם אם הוא לא חושב כמוך. לי, אישית, לפעמים זה קשה מאוד. בתור חילוני גמור, למי רציתי להקשיב בכלל? רק לעצמי".

מה גרם לך בסופו של דבר להקשיב?
"ההבנה והאמונה שלהיות חילוני לא מוביל אותך לכלום. הלכתי בהרבה דרכים ולא הובלתי לשום מקום".

היית מפורסם מאוד, זה לא משהו?
"אז מה? להיות מפורסם זאת לא הצלחה, זה סימפטום והשלכה של הצלחה. זאת לא הייתה המטרה שלי, זה לא מה שעניין אותי. זה אמנם מאוד פרגן וקסם לי, אך לא כמטרה".

בקרוב שוב על המסך? לא ממש

היום רג'יניאנו לומד תורה בכולל בחלק ניכר מהיום, ובחלקיו האחרים הוא מלמד בישיבה תיכונית אמנות וערכים, עובד עם נוער נושר, וגם עובד בבית הסוהר ומחזק אסירים. הוא חזר בתשובה לפני כארבע שנים, מאז הספיק לעטות על עצמו חזות חרדית קלאסית הכוללת זקן וכיפה שחורה גדולה, ללמד משחק בבית-ספר לקולנוע 'תורת החיים', ואט-אט הוא יורד מענייני המשחק ומתמקד בלהנחיל את היהדות שגילה לאחרים.

"אני לא ממהר לקחת כל תפקיד", הוא אומר, "גם לא תפקידים בהן הדמות היא תורנית. לא כל סרט שעוסק ביהדות מוסיף טוב בעולם".

כשאני שואל אותו אם לא בוער לו לפעמים לשחק, הוא אומר לי חד-משמעית שאם זה היה בוער לו, הוא היה עושה את זה. "איך בן-אדם שרוצה להיות חרדי יכול לעשות דברים לא צנועים על המסך?", הוא תמה ומרגיש סתירה בין המסך לחייו. "הוא לא יכול להיות חרדי ולהיראות בסרט כמו חילוני כשאין לזה סיבה. לא יודע, יש דברים שאתה לא יכול להמציא אותם בדרך משלך".

בסרט היהודי 'המשימה איקס', שיצא לקולנוע בארץ, שיחקת. וגם גילחת את הזקן במיוחד בשביל הצילומים.
"הייתה שם סיבה, אך זאת הדרך ויש בה פירות נפלאים. לא היה לי קשה לגלח את הזקן כי אמרתי לעצמי שאם אדם אחד יחזור בתשובה בזכות הסרט הזה - דייני. וזה קרה; ילד אחד בא אליי וסיפר לי שהוא התחיל לשמור שבת בזכות הסרט".

ואיך היו התגובות בחברה החרדית לגילוח זקנך?
"לא צריך להסביר את זה לאף אחד. החברה החרדית זה לא איזה שד, יש בה פרטים ויחידים וזו חברה נפלאה. אני לא בטוח, למשל, שיש חילונים שמתפללים על חרדים, אבל הפוך זה קורה כל הזמן, כל יום. חרדים מתפללים על חילונים! אין חרדי שלא בוכה כשנופל חייל ואין בית כנסת שלא מתפללים בו להצלחת החיילים. הייתי עד להרבה שיחות של חילונים וחרדים, והבורות שנמצאת בצד החילוני גורמת להם לבוז לחרדים כל כך, שזה פשוט כואב".

אתה חושב שבציבור הדתי-לאומי יש בורות בכל הנוגע לציבור החרדי?
"יש ויש, אבל הציבור הדתי לאומי הוא נפלא".

איך מאחדים בין הציבורים?
"פשוט קונים להם חליפות, שחור-לבן, כיפות שחורות, ויאללה חבר'ה - חרדים", הוא צוחק.

"לא יודע איך עושים את זה, קטונתי, וכשמדברים על עם ישראל, צריך לדבר בעדינות. עם ישראל הוא עם יקר, והקב"ה מתפאר אפילו בפושעים שבו, אז מי אני שאדבר?! תדע לך, מתי מגיעים לריגוש הזה של האיחוד בין קצוות העם? ביום הזיכרון לחללי צה"ל, ביום השואה. אפילו השיחה הזאת שלנו מאחדת. איזה עם נפלא יש לנו, עם רב-גוני. חבל שזה מוליד לפעמים חוסר הסכמה בין הסגנונות, אבל הקוטביות וחוסר האיזון האלה יוצרים חוויה גדולה לחיות כאן".

"עם ישראל מתבייש לחזור בתשובה"

מה בוער לך כל הזמן לנסות לחזק אחרים גם באופן אקראי, כמו למשל טרמפיסטים שאתה לוקח?
"אם עכשיו אתה טועם עוגה שבחיים לא טעמת והיא מדהימה, אתה לא תלך ותודיע לכל החברים שלך? אותו דבר כאן. אם אתה רואה ילד שטועה, לא תגיד לו 'אחי, אתה טועה'? לא שאצלי נמצאת הבשורה, אני לא מוכיח בשער ולא שום דבר".

ואנשים משתכנעים או שמבקשים שתעזוב אותם בשקט?
"הייתי באזכרה ונתתי איזשהו שיעור, והיו שם כל מיני חילונים וקצת מתקרבים וכאלה ששואלים. ואני אומר לך שעם ישראל מחפש תשובה, רק שהוא לא מוצא כי הוא מתבייש לחזור בתשובה, מתבייש לשמור שבת כי יגידו שהוא פרימיטיבי, מתבייש לשים כיפה כי רק אתמול הוא היה אצל הספר... ואם היא תשים כיסוי ראש, לא יראו איזה שיער יש לה. אנשים חיים בדמיונות... אני מבין את זה, אבל לא מקבל. אני לא רוצה לשכנע אף אחד, אלא להסביר לבן אדם שהוא יכול לחיות באיכות חיים טובה הרבה יותר".

כל דתי חייב להיות מאושר?
"לא, אבל יש לו יכולת להתמודד עם החיים באופן כזה שיוביל אותו לאושר מהר יותר. הכלים שיש לאדם שומר מצוות וירא שמיים הם כלים מקצרי דרך. התורה היא תשובה וסם-תרופה לכל דבר. התורה כלימוד, כדרך חיים, כספר - היא הדבר הכי טוב שקרה לעולם הזה".

אתה רוצה לומר שאדם שילמד גמרא זה ירפא לו את הנפש?
"ודאי! ואני אומר את זה מניסיון אישי. זה דבר שמשמח את חיי. כן, עצם הלימוד של 'שור שנגח את הפרה'. אני אסביר לך: האמת היא דבר נצחי, ומה שנצחי הוא אמיתי. עם ישראל, עם כל הצרות, נותר חי, תודה לא-ל. וברגע שאדם נוגע באמת ובנצח שלו, הוא חש זיקים וניצוצות של נצח בתוכו - ואז הוא מאושר. ברגע שאדם מגיע לנצח, לייעוד שלו, אז איך הוא לא יהיה מאושר?"

מה הייעוד שלך כרגע?
"להיות עבד של הקב"ה".

לתגובות נדב גדליה בפייסבוק

תכנית הרדיו שלי דאז, "סבבת שלום":

http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=347246