יום שלישי, 16 במרץ 2010

ראיון שערכתי עם שולי רנד

קיסריה זה 'עניין' שולי \ מתוך שבועון עולם קטן
 התמונה של ‏‎Nadav Gedalia‎‏.

בתוך שנה וחצי הוא נענע את הלב למוזיקה הישראלית, הוכיח לכולם שאת אלוקים אפשר לגלות גם מתוך הערפל, שבכל המציאות המורכבת כל מה שצריך הוא רק למצוא נקודה טובה, ובסוכות הקרוב הוא ינסה להוכיח שהמחשבה שמוזיקה ישראלית עם שורשים אינה יכולה למלא את האמפי' בקיסריה היא סתם מוחין דקטנות

קודם קבלו עדכון – שולי רנד (47) בדרך לדיסק חדש ואם זה לא מספיק לכם הוא מבשל גם סרט חדש * למרות ההצלחה הגדולה הברסלבר נשאר נאמן ל'עקבות' (כלכלית העניינים עוד לא משהו) * מסביר על המקום של הכאב והשמחה של רבי נחמן * חושף את הסצנה שהוריד מ"אושפיזין" * מדגיש שאין עבודה יותר קשה מתפילה * ובערב יום הכיפורים מזכיר שאם המצב הוא ווי ווי ווי – ברוך השם אני נושם וחי



כשנה וחצי בלבד מאז ששולי רנד הוכיח שהוא יודע לשיר וגם למכור באופן מרשים (נקודה טובה זכה באלבום זהב? בתוך ______), וממש לא רק לדתיים, הוא מתכונן לעלות בסוכות הקרוב על הבמה הגדולה בקיסריה. ערב ראש השנה, אנחנו תופסים אותו לשיחה, בביתו, בירושלים.

רגע אתה לא אומר להיות באומן עכשיו?

"לצערי העצום לא אצליח להגיע השנה לאומן - אין לי דרכים, כנראה שרבנו רוצה להגדיל לי את הכיסופים" מצטער רנד.

מה זה אומר?

"כל המניעות זה בשביל להגדיל את הכיסופים. בדרך כלל כשמונעים מבן אדם את מה שהוא רוצה – זה מגדיל לו את הרצון. אבל העיקר זה לא ליפול לעצבות ולרדיפה עצמית של 'למה לא זכיתי'".



אני שומע על ה'מניעות', ומחליט פעם אחת ולתמיד לעשות לעצמי סדר עם כל המושגים האלה, שנדמה שרק ברסלברים מבינים באמת.

אנשים אומרים 'מניעות' וכך אולי חוסכים מעצמם את החובה להתמודד עם הבעיה עצמה, אני טוען.

"מי אמר שלא מתמודדים עם הבעיה? הפוך, בדיוק הפוך!", טוען רנד "מניעה היא הדבר שמגביר את החשק ומעודד את העשייה על מנת להשיג את המטרה. רבנו אומר שחסיד טיפש הוא מי שרואה את המניעות והולך אחורה ואומר 'זה משמים'. חסיד חכם מבין ששם רצון השם ומחפש איך להתגבר על זה. המניעות לא נועדו להפיל את רוחך, אלא לסמן לך ששם, בתוך הערפל, בתוך המניעות נמצא אלוקים. הערפל הוא המניעות.

"מצד שני, לגבי מה שאתה אומר אני יכול לחבר את זה לתורה רפ"ב שבה כתוב שיש הבדל עדין מאוד בין לדון את עצמך לכף זכות לבין הפקרות – הרצון לא לעשות כלום, ולהישאר היכן שאתה".

ואיפה עובד הגבול הזה?

"את זה כל בנאדם לפי נקודת האמת שלו צריך לדעת – איפה זו עבודת השם שידון את עצמו לכף זכות

ואיפה זו הפקרות. זה הרבה עבודה. זו גזרה עדינה מאוד, שכל אחד צריך לדעת לעצמו. כמו המעשה שרבנו מספר על חסיד שרצה נורא להגיע לצדיק ואבא שלו חשב שזה לא כל כך חשוב. והאבא היה עושה סימנים- אם הנסיעה לא הולכת כשורה, זה לא רצון ה', וזאת הטעות שלו! כי ככל שהדבר יותר חשוב ויכול לקרב את האדם לתכלית שלו – כך יש יותר מניעות".

נו, אז איך אפשר לדעת מה רצון ה' באמת?

"איי, אי אפשר לדעת", נאנח רנד, "השם כתוב בתורה הקדושה, וכדי לדעת את זה צריך להתפלל שבאמת השם יכוון אותנו לעשות את הטוב, כי בפרט היום, יצר הרע יכול לבוא מחופש בשטריימל, מלובש במצוות,

בלי סעיתא דשמייא – שום דבר לא זז. וסעיתא דשמיא מקבלים ע"י תפילה".

בברסלב מתמקדים הרבה בכאב, ומדברים עליו לא מעט - גם בשירים שלך הכאב והנפילה מקבלים לא מעט מקום, ואני שואל, לא יותר פשוט לנסות לפחות לזרום קדימה?

"בשביל להגיע לישועה ולגאולה צריך לעבור דרך הכאב, אני דווקא חושב שהתקליט שלי מאוד מאוד אופטימי - כל אדם בנוי אחרת, נכון שלא מתמקדים בכאב, אבל עוברים דרכו כדי להגיע ליצירה. השירים באמת עוברים דרך חסרונות, כישלונות, שמחה, והרבה הרבה אמונה".

ובכל זאת נדמה שבברסלב מדברים יותר מדי על עצבות, או כמו שחבר שלי אומר – אל תכניס אותי לעצבות ואל תוציא אותי ממנה...

"עזוב, תחליף חברים", מציע רנד "כמו שיש סטיגמות על חילונים וחרדים, יש סטיגמות גדולות מאוד על ברסלברים. סה"כ ברסלבים הם אנשים שיושבים ולומדים ועובדים את ה' וגם... מדברים על עצבות , יאוש וקשיים כי רבנו דיבר על זה, וזאת האמת לאמיתה".

באלבום שלך בשיר 'רפאל', אתה קורא לציון של רבי שמעון 'קודש' – נשמע ממש כמו 'בית המקדש'.

"הציון של רבי שמעון – יש יותר קדוש מזה?! הגמרא אומרת ובעקבותיה גם השיר: 'כדאי רבי שמעון לסמוך עליו בשאר הדחק' איפה הולכים לחפש ישועות?! אתה צריך לראות מה הולך שם בל"ג בעומר - כח שמושך חצי מיליון איש, זה משהו בלתי נתפס".

אפרופו נסיעות לצדיקים, אומן נהפך לטרנד לאו דווקא משום קדושה ייתרה, כך זה נדמה.

"איי... זו התייחסות מאוד שטוחה לזה. קודם כל, לנסוע לאומן טכנית זה סיוט, הנסיעה מתישה. לך לשם ותבין שזה לא טרנד. כמו שאומרים שלחזור בתשובה זה טרנד; לשנות את החיים מהקצה אל הקצה זה טרנד?! לנסוע לאומן זה טרנד?! נוסעים לאומן בגלל האמונה בהבטחה של הצדיק. רבנו היה מאוד נחרץ בעניין הזה של ראש השנה".

אתה יודע, עיירה טמאה בראש השנה, לא נשמע מלבב.

"הם הולכים למקום מאוד קדוש, שקבור בו צדיק יסוד עולם, המקום עצמו בגלל מי שקבור שם – הוא מאוד קדוש, העיירה טמאה. אך קודם כל זה הצניעות שם – נמצאים שם רק גברים שמתקדשים יחד, מי שהיה פעם בתפילה בקלויז המרכזי באומן בראש השנה – לא יכול להסביר את זה במילים. 7000 אנשים שבוערים לבורא עולם, ושונים אחד מהשני, זה לא טרנד, יש שם כל כך הרבה שמחה, אמונה וקדושה".

וכל הגויים צוחקים עלינו ועושים עלינו קופות של מילונים.

"מה אכפת לי, שיצחקו. צוחק מי שצוחק אחרון, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".



דיסק חדש באופק

לקראת המופע המדובר שוחרר לרדיו 'אביסלה אושר' השיר החדש של רנד. השיר שמתוכנן אף לצאת כחלק מאלבום חדש חושף טפח נוסף מחייו של רנד, הפעם על הקשיים הכלכליים שנקלעה אליהם משפחתו.

"כל הלילה הקיפוני מחשבות

אחת קשה מרעותה

חדרי בטן יורדות

ולא דיברנו עוד על החוב במכולת

ולא סיפרנו עוד על חזי הירקן...

אבל אי שם

מתמרקת איזו ישועה

מגששת את דרכה אלינו

בכנפיה שמש וצדקה

היא תחבוש את פצעינו היא תנחמינו

ואי שם מתמתחת איזו נחמה

משקיפה על כל המהומה

מחייכת לעצמה מחפשת שעת כושר

להשפיע לנו

נחת ואושר, אושר..."



איך זה מרגיש לחשוף את האינטימיות שלך כך?

"תראה, אני אדם ציבורי, ומי שצריך לדעת יודע. אין מה לעשות, תמיד אדם מעדיף שלא יידעו. זה המחיר שאני משלם כרגע על ההחלטה שלי ליצור קשר עם קהל. השיר לא מדבר רק על החובות הגשמיים, אלא גם על הרוחניים - על בת המלך, על עלבונה של תורה. ובעיקר השיר משדר תקווה ואמונה שהקב"ה הכין את התרופה לפני המכה. רבנו אומר שלפעמים נגזר שירד על האדם שפע רוחני או גשמי; אך האדם מבטל אותו ע"י זה שהוא כועס, וכך הוא מפסיד את השפע שמחכה לו בפתח. היתה כאן גם אמירה שבעצם הישועה קיימת. אני מאמין שלקב"ה יש מספיק דרכים לעזור לי - צריך רק להכביר תפילה וביטחון בו. יש צרות גדולות יותר בחיים".

ישועה כמו שבאושפיזין הכניסו לך 1000 דולר מתחת לדלת.

"אני מצפה לישועה, אך אני לא יושב על שמרי. אני לא סומך על הנס בכלל, אני אדם עסוק מאוד, חי ורץ,

ועושה הרבה דברים. אני עושה השתדלות, אבל אני יודע שמי שבאמת יכול לעזור לי זה רק הקב"ה".

באושפיזין היה מסר שאנחנו אמורים לצפות לנס והוא יגיע בסוף.

"לא נכון, אני השתדלתי מאוד - בתפילה".

בתפילה...

"זו עבודת פרך! אתה חושב שלהתפלל ולהתבודד זה קל?!"

ניסיתי לעשות התבודדות - פותחים את הפה ומתחילים לדבר.

"מה אתה אומר... לך תנסה לעשות את זה... לך תנסה עכשיו ותעשה התבודדות. אתה תגלה כמה תפילה זו עבודה. חוץ מזה שיש מצבים שהקב"ה לא משאיר לך דברים לעשות, אלא רק להתפלל אליו. זה קשה כי זה כל כך חשוב!".



כותרת משנה

רנד נולד למשפחה דתית לאומית בבני ברק, יצא בשאלה וחזר שוב בתשובה. הפעם כידוע לכיוון החרדי.

"אין לי שום דבר נגד ה'דתי לאומי' חס ושלום" – הוא מסביר - אני מאוד קשור לחינוך הד"ל שקיבלתי. פשוט כל אדם הוא נשמה אחרת, ואני הרגשתי שהמקום שלי אצל רבי נחמן. אז בסדר, הקו הכללי שלי זה ברסלב, העצות של רבי נחמן מדברות אלי, אבל זה לא אומר שאני רק זה ולא דברים אחרים".

"גם אתה ברסלב", הוא מטיח בי, "אי אפשר שלא להיות", הוא צוחק. "כמו שאתה קובע שאני לא דתי לאומי, אני קובע שאתה ברסלבר".

בגלל שעשיתי התבודדות?! אבל אני לא נוסע לאומן...

"נו, אז אתה ברסלבר בריחוק", קובע רנד.

בברסלב לא לוקחים את אחריות לאומית כמו בציבור הד"ל, לדוגמא.

"ההדגשים שלהם הם אחרים, האחריות שלהם אחרת, הם לקחו נקודות אחרות, כל אחד וההדגשים שלו, זה בסדר. סה"כ כולנו יהודים שמאמינים בתורה ובמצוות".



כותרת משנה

שנה וחצי אחרי אלבום ראשון אנחנו פוגשים אותך בקיסריה, הצלחה מהירה מדי, איך אתה מסביר אותה?

"אני מוציא דיסק בגיל מאוחר, אני לא בחור בן 18, ויש לי גם קהל מפרויקטים קודמים, וגם הדיסק הזה לא הלך בדרך שגרתית - המכירות שלו, הקצוות השונות של האנשים שאליהם הוא הגיע - זה לא דבר רגיל, אז גם קיסריה אחרי שנה וחצי בשוק – זה לא דבר רגיל. חוץ מזה שהמופע עצמו הרבה יותר עשיר מהדיסק; יש שם עוד אורחים וקטעים תיאטרליים שלי, הוא אינו בנוי רק על הדיסק".

האם ציפית להצלחה מסחררת כזאת?

"תמיד אני מצפה לטוב ואני אופטימי תמיד. הדבר שהכי שימח והפתיע אותי הוא שהאלבום הגיע לקהל גדול שאינו שומר תורה ומצוות, למרות שהאלבום מאוד אמוני ומכיל בתוכו הרבה את מציאות הקב"ה בעולם".

"הקהל הדתי הולך איתי הרבה שנים, עוד מהצגות היחיד שלי. כש'אושפיזין' יצא המפיקים מאוד חששו - קולנוע הוא עולם מאוד אכזרי, שסרט שבועיים לא ממלא קופות באולמות הקולנוע – זה נוק-אאוט, זו מלחמה, כמו מתאגרפים. ואני זוכר שכל הזמן אמרתי להם שאני סומך על הקהל הדתי לאומי שיעזור לי להכניס את הכרטיסים בשבועות הראשונים עד שהסרט יגיע לקהל הרחב. וכך היה; בשבועות הראשונים בירושלים לא היה אפשר להשיג כרטיסים במשך שבועות".

נדמה שבכל דבר שאתה נוגע יש לך הצלחה.

"אני מאמין בקב"ה, אני מאמין שהכוונות שלי טובות, ואני מגבה את העשייה שלי בהרבה תפילות ובקשות.

לא רק שאצליח אלא גם שחס ושלום לא ייצא קלקול מתחת ידי, כי מדובר בעולם מאוד עדין ואני צריך הרבה יושר בשביל לוותר על רגעים יפים שאולי חס ושלום יש בהם צד שלא משרת את כבוד ה' בעולם. יש לי הרבה מאבקים עם עצמי".

לדוגמא?

"ב'אושפיזין' היתה סצנה אחת שהיתה נפלאה מבחינה קולנועית. היא היתה סצנה שפשוט התרחשה בין השחקנים, היא לא היתה כתובה בתסריט; שני שחקנים ששיחקו את הדתי והחילוני נעמדו מול השני, נגמרו להם המילים והם התחילו לנבוח הוואו-הוואו. זה היה מדהים מבחינה קולנועית, וגם היתה בזה אמירה על מצבנו בעניין של בין דתיים וחילונים במדינת ישראל; שכאין מילים אז נובחים".

מה רע בזה?

"הסרט הזה לא בא לספר את הסיפור של דתיים-חילונים במדינת ישראל, הוא התכוון לספר סיפור אחר לגמרי, וכל פעם נזהרתי מהמוקש הזה, נלחמתי עם הבמאי כדי שהיא לא תכנס. זאת היתה סצנה מדהימה ממש 'בינגו', אבל היה בזה לדעתי צד של חילול ה'. ואני כיוצר לא מחויב לאמנות עצמה אלא קודם כל לרעיון הכללי בשבילו הגעתי".



לא מתגעגע לעבר

האם אתה מתגעגע לעולם התיאטרון הקודם שלך? עכשיו אתה עושה רק הצגות יחיד... יש בזה פחות 'שואו'.

"לא הייתה לי אף פעם הנאה מ'שואו', וחוץ מזה בהצגת יחיד אתה יכול לשחק הרבה מאוד - כך שהקב"ה ריחם עלי ונתן לי מספיק דרכים להתבטא. אני לא מתגעגע לתיאטרון הקודם, זה גם לא האופי שלי להתגעגע לעבר - אני לא אדם סנטימנטלי".

אסף אמדורסקי הוא כידוע המפיק המוזיקלי של רנד. אמדורסקי מלווה אותו גם על הבמה בהופעות. עושה רושם שהיחסים ביניהם מעניינים במיוחד. "יש בינינו חילוקי דעות אומנותיים", מספר רנד "אך בסה"כ יש בינינו אמונה כמעט עיוורת. אני לא מכריח אותו לשום דבר דתי, הוא מתחבר לחלק האמנתי, וזה לא מחייב אותו לכלום. מה הוויכוחים שלו איתי בראש – אני לא יודע. אנחנו מדברים הרבה על אמונה. בכלל בכל הלהקה שלי יש את כל צבעי הקשת; חילוני, חרדי, דתי לאומי, אך זו לא ווכחנות".

הוא מתקרב ליהדות?

"אני יכול להגיד לך שיש לו כבוד עצום לכל מה שקשור לקדושה ויהדות, זה מה שבעצם מאפשר לי להיות איתו בקשר; כי עם כל הכבוד לחיבור אומנתי, לא יכולתי להסתדר איתו אם לא היתה הערכה הדדית מעבר לכך. יש לו כבוד אמיתי לבחירה שלי".

גם ארקדי דוכין יהיה בין האורחים המרכזיים בהופעה בקיסרייה. "את ארקדי דוכין אני מאוד אוהב בתור אמן, אני מחכה כל פעם למפגשים ולחזרות איתו. שאלו אותי - את מי אתה רוצה להביא למופע בקיסריה? אז אמרתי את ארקדי דוכין, בא נראה מה יקרה, יש לי סקרנות מאוד גדולה".

בשיר הנושא של האלבום 'נקודה טובה' מארח רנד את אהוד בנאי. "אותו עוד אני מכיר הרבה שנים", מספר רנד "בהתחלה כשחזרתי בתשובה התחיל הטרנד של גל הפיוטים, והיו לי לחנים לשירים מהמקורות, וחשבתי לעשות את זה עם אהוד בנאי, אבל בסוף יצא תקליט עם טקסטים אישיים. עכשיו גם אביתר עשה תקליט כזה וזה מאוד שימח אותי, יש את עדי רן ואהרן רזאל שנותנים ביטוי ללב שלהם, וזה מאוד ברסלבי כי רבנו אומר שצריך לדבר עם ה' בשפה שלך, איפה שהלב שלך נפתח. אתה יודע לדבר באידיש - דבר באידיש. בשפה שלך, במילים שלך, כמו חבר".

חוץ מהתפילות הרשמיות.

"כמובן, כמובן, חס ושלום. יש את השטויות הללו שחושבים על הברסלבים שהם כביכול מוותרים בגלל עבודת ה' האישית שלהם על משהו. וזה שטויות רבנו אמר לא לוותר על סעיף אחד מהשולחן ערוך חלילה!"

עושה רושם שיש לך קשר עמוק עם הרב שלום ארוש, אתה מזכיר אותו אפילו על עטיפת האלבום.

"זה נכון. כשפגשתי אותו ידעתי מהשיחה הראשונה שאני רוצה אותו כרב. הוא זה שלימד אותי את הפנימיות האמיתית של ברסלב. אם דיברנו קודם על תפילה אז גם הרב ארוש התפלל עלי הרבה - על הסרט ועל הדיסק, הוא משקיע על זה המון תפילות, כי הוא השותף הרעיוני שלי והוא יודע מה הכוונה שלי, אני תלמיד שלו וזאת המשנה שלו".



משפחה שכזאת

רנד לפני הכל הוא אב לשבעה ילדים בלי עין הרע, ויש לו גם נכדה אחת "היא מתוקה, קוראים לה שיר", הוא מספר. בין לבין כשאנו מדברים הוא נעצר לרגע לתת מילה טובה לאחד מילדיו.

לא מתנגש לך לעסוק באמנות ומצד שני להיות אב כראוי לשבעה ילדים?

"זה באמת עסק יותר מורכב, אך שום דבר לא שיגרתי בעשייה שלנו אז גם זה לא. משתדלים לקבוע חוקים ברורים, כדי שחס ושלום הילדים לא יפגעו. זו אחת הסיבות שאני לא מרבה להופיע, אני לוקח יותר הופעות גדולות מאשר הרבה קטנות, כי אני לא יכול להיעדר מהבית בערבים, אני מופיע הרבה פחות ממה שאני יכול וצריך. מנסה למצוא איזון".

אתה מקריב בעצם את האמנות למען המשפחה.

"מקריב?!" צוחק שולי, "אתה נורא דרמטי. אשתי היא המנהלת האישית שלי - אנחנו בשיטת הסלט מטבוחה. אנחנו חיים ביחד ומשתדלים לעשות הפרדה. אני מרגיש שמצאנו את הדרך איך לאזן בין הבית לעבודה".

איך מקבלים אותך בציבור החרדי בתור שחקן?

"בסך הכל באופן יחסי אני חושב שהציבור החרדי יודע שאני עושה לו שירות טוב מאוד. אני לא יכול להגיד לך שאין כאלה שמעמקים את האף, אבל אני משתדל לא להיפגע. אני חושב שרוב הציבור שמח במה שאני נותן, השירות שאני נותן הוא להוריד את החשדנות כלפיו ולהראות את הצד האנושי שבו, כי רוב מה שקיים נגד הציבור הזה נובע מבורות גדולה.

בסך הכל אני מבין למה לאנשים מסויימים בציבור החרדי העבודה שלי לא נראית – אחרי הכל אנחנו נמצאים בעולם פרוץ, לכן אני לא חושב שזו חניוקיות וצרות עין, אך לעומת זאת מה שמחזק אותי הם האחוזים הניכרים שמעריכים את עבודתי".

תיאטרון דתי יוצא לך לראות?

"את נקודה טובה ראיתי והם חבר'ה מקסימים, ותיאטרון תאיר הם תלמידים שלי, פעם ניסו לעשות ב'מעלה' מגמת תיאטרון - ומשם יצא 'תאיר', אני מאוד גאה בהם, הם עושים דברים מאוד יפים.

"תיאטרון זה כלי חזק מאוד, ומכיוון שממילא הדברים האלה פורצים לתוך הציבור, צריך לנסות לראות

את החלק הטוב, ודרכו להשפיע. אני בכלל מפנה את התיאטרון שלי לציבור החילוני בעיקרון".

בשיר 'המשורר' כתבת על חנוך לווין - פגשת אותו לפני שחזרת בתשובה, איך דיברת איתו כבר אז על אמונה?!

"זה שיר, עזוב את הפרטים הרכילותיים. חוץ מזה, כשאתה עובד עם בן אדם אתה לא יכול לדבר על הכל. תמיד עסקתי בעניינים האלה של אמונה, אל תשכח שבאתי מבית דתי, וגם בשנים שהייתי חילוני הייתי בפנימיות שלי אדם מאוד דתי. כמו שלשים כובע וזקן זה רק דבר חיצוני ככה גם להוריד כיפה זה רק דבר חיצוני, בכל אופן אצלי".

ועכשיו אתה דווקא מדגיש את הלבוש החרדי כל הזמן.

"זה שומר עלי. כמו שציצית מטרתה לזכור ולהזכיר מה אני ומה הרצונות שלי. אבל מה זה לא יפה?!" הוא מתפלא.

רנד מתמקד כרגע בעבודה המוזיקלית, אבל התחיל לעבוד גם על סרט חדש.

"בעז"ה זה הדבר הבא" הוא מאשר – "הסרט מדבר על הקשר בין היהדות של ארץ ישראל ליהדות של ארצות הברית, והגרעין שלו הוא סיפור החסידי ידוע. עובדים על זה, סרט זה סיפור ארוך, זה לא דבר פשוט, וכל דבר שאני עושה לוקח זמן".

עד לא מזמן הפעיל רנד את 'שמים' – תיאטרון יהודי שתוכנן להיות תיאטרון יהודי שמבוסס על מחזות מהמקורות. בסופו של דבר נסגר התיאטרון מחוסר תקציב.

"זה היה החלום שלי ושל אשתי, ושם שמנו את כל משאבינו הנפשיים והכלכלים", מספר רנד. "היה לנו ניסיון עם הקהל שאהב את זה, ואמונה שבמקורות שלנו יש המון חומרים, כך שלא צריך ללכת לרעות בשדות זרים בשביל 'לשאוב'. היו כמה הצגות ניסיון שהצליחו; חלק ע"פ מעשיות של רבי נחמן מברסלב, וחלק ע"פ סיפוריו של עגנון, וחשבנו שנצליח לפתוח תיאטרון יהודי, למרות שקשה לפתוח תיאטרון בלי גיבוי ממשלתי או עירייתי. ובכל זאת אמרו לנו 'לכו בכוחכם זה והושיעו את התיאטרון', אבל נותרנו בסוף לבד, והתיאטרון נסגר. אני חושב שאין מקום כמו ירושלים שיכול להיות בו תיאטרון יהודי, כמו שלהבדיל יש תיאטרון ערבי ואתיופי בירושלים".

ירדת מהרעיון סופית?

"בכוחות עצמי אני יותר לא עושה את זה, אך אם יבוא אדם או גוף מסויים שירצה להרים את הפרוייקט הזה - אני אשמח, זה דבר מאוד חשוב. אגב אתה רואה? לא כל דבר שאני עושה מצליח, למרות שההצגות היו מאוד מוצלחות, ו'יארצייט ' אף זכתה בהצגת השנה. קצת הלכנו בתמימות עם החזון קדימה, ולא כל כך דאגנו למחר, ועד היום אנחנו משלמים את המחיר".

"זה האופי שלנו שאנחנו הולכים עד הסוף, ולא היה לנו מספיק רגלים על הקרקע בשביל לדעת שלא כל האנשים שמבטיחים הבטחות בפה – עושים את זה עם כיסוי".

אתה כועס?

"אני לא כועס כעת על אף אחד, אני אגיד לך שלא כעסתי? שלא רבתי? מה אני נראה לך מלאך? אתה מדבר עם האדם הכי רשע בעולם! פעם באומן הלכתי עם שני ברסלבים וותיקים בשדה, להתבודדות" מספר רנד "וכל הדרך השיחה שלהם היתה על 'מוחין דקטנות' ו'יאוש', משהו מזעזע! עד שקפצתי ואמרתי להם 'היי חבר'ה, מה קורה לכם, אנחנו אצל רבנו! מה זה הדיבורים האלה?!' אז הם צחקו והסתבר לי שזאת טכניקה כזאת, מעין משחק בשיחה שמביא אותם לומר 'בא'נה המצב לא כזה רגוע'.



האזינו ל"סבבת שלום" - מוזיקה יהודית מקורית, כל סופשבוע גם ברשת:

http://tinyurl.com/sababa35

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים