יום שלישי, 11 במאי 2010

סקירת הקונצרט של הישיבה לאומניות בת"א




כמה קטן ככה מקצוען \ נדב גדליה

גם השנה קיימה הישיבה לאומניות ומדעים הממוקמת בלב ת"א, קונצרט שהציג

את מה שהחבר'ה יודעים לנגן. נדב גדליה היה שם והגיע למסקנה שמקצועיות לא קשור בהכרח לגיל.

---

"לא תשמע כאן מרדכי בן דוד" הרגיע אותי הרב בני פרל, ראש הישיבה לאומניות ומדעים,

"אנחנו אוהבים את המוזיקה הזאת, אבל אנחנו מחפשים משהו מאתגר", התנצל הרב. וכך בידיעה ברורה שאת המוזיקה

הזאת לא שמעתי קודם מעולם הלכתי שמה, לאולם אריסון התל אביבי.

כשהגעתי כבר עמד הרב פרל על הבמה כשפיו מפיק שלהבות; "אנחנו ישיבה שמשלבת גם וגם, גם וגם",

מיהרתי למקומי, הוא לא האריך התרגש קמעא וכבר הקונצרט התחיל. בפעם האחרונה שהייתי בקונצרט, גם ניגנתי בו, בחלילית.

הייתי בזמנו בכיתה ב' כמדומני, והזמנו את המשפחה שתבוא לראות אותי מנגן 'האגם הקסום' או משהו כזה.

תמיד היצירות הקלאסיות הללו משתמשות בכינויים מהשורש 'ק.ס.ם' מה שנותן להם כמין חן שהופך סתמי ליד חברותיהן, מן הסתם.

המשפחה צהלה, והיה מישהו שהתסלבט יפה על המורה לחלילית שעושה תנועות של גלגל עם הידים מול קהל שפוי.

ככה זה שלא מבינים כלום - מסתלבטים. הפעם הייתי מהופנט בעצמי למנצח הזה, שרק אלוקים יודע מאיפה באו לו

האנרגיות הללו. איך הוא מצליח לקפץ כך בעוז ועוד לחייך בסוף?!

בתחילת הערב עלו חבר'ה צעירים מאוד, על פניהם ניכר כי חמשושים הם. נתנו לנו ב'אדון עולם' מעניין, עם סולן עם קול פלא, וגם

קורדובה מאת א' מוררה. נו, אתם לא מכירים את א' מוררה?! בורים שכמותכם. על כל פנים היה נפלא.

מצאתי התעניינות במוזיקה הזאת שמכונת 'קלאסית' למרות שאין איש כמעט שרגיל אליה. הביצוע של הצעירים הללו

מדהים ביופיו, לחשוב שסה"כ מדובר בבני בר מצווה וקצת יותר; הרב פרל, מוריד אני קבל עם את בדנדתי בפניך.

רועי שפירא שמנחה את הרכב הקאמרי בכלל עשה שמות על הבמה עם הידים, ולפעמים אפילו צחקתי - כי כשלא מבינים - צוחקים.

הוא נתן אחת פה ואחת שם, והחבר'ה הצעירים ממול נתנו כל אחד בתורו מי מקונטרבאס, מי בסקסופון, ומי בכינור ועוד.

מופלאים. ולחשוב שמדובר בחבר'ה בגיל ההתבגרות (כיתה י"ב טרם הגיעה לישיבה לאומנויות). בקטע אחר בקונצרט הציגו

התלמידים יצירות תורניות מעניינות.

התלמידים למדו ספר 'בראשית' ובהשראת הנושאים בפרשה יצרו מוזיקה. מעניין. בסדרת היצירות; קטעים שמתארים בנגינתם

'תוהו ובוהו', 'גן עדן', 'ציווי עץ הדעת', 'בריאת האשה', 'פיתוי ואכילה', 'בושה והסתתרות', ו'ענישה וגירוש'

(אולי גם בהשראת גוש קטיף). מה שהכי שימח ועניין אותי היא מוזיקת הג'אז שנחשפתי אליה כאן בפעם השניה בחיי.

יוצא שהג'אז שאני שומע הוא יותר ב'לייב' מאשר ברדיו\דיסק. הפעם הראשונה היתה בפונדק ההוא בירושלים,

הפעם השניה היתה כאן. 'החבר'ה האלה יגיעו לגדולות' אמרה אחת ממנהלות הרשת החינוכית או משהו כזה וכולם הנהנו במחיאות כף.

דניאל זמיר שמלמד בבית הספר היה בדרכו לארץ, והתלמידים ברכו גם אותו יחד עם טקס הענקת הפרחים ורשימת התודות המעניינת שהכינו.

היה גם הומור ובדיחות פנימיות שרק המורה הכלייזמרי גרשון לייזרסון הבין, אבל שרדנו את זה.

אחרי קטע ארוך במיוחד של מוזיקה מהסוג שלא נגמר מחיאות הכפיים נשמעו באורך מלא ובצליל מודה. אולי הקהל לא רגיל לשמוע קונצרטים

משובבי נפש אנינת טעם. אולי הקהל רגיל לשמוע מוזיקה של חאלס-וגמרנו, בגלל זה בסולו-גיטרה כולם התלהבו, כי את זה כולם מכירים מאיפשהו... על כן, נודה לקהל היקר שהייתם איתנו עד עכשיו והקשבתם לצעירים האלה

שהם בהחלט "מקצועיים חבל על הזמן", כמו שהצהירה אחת המשתתפות בצאתה מאולם אריסון לביתה התל-אביבי (מן הסתם...).

משובב לב שילדים כה צעירים מקבלים במה להעלות את יצירותיהם. הלוואי עלי. ומן הסתם בשנה הבאה יהיה אפילו מוצלח יותר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים