יום שלישי, 11 במאי 2010

להקה יהודית או ישראלית? ביקורת אלבום

לא יהודי, ישראלי \ נדב גדליה




אלבום: שתיקת האדמה. אמן: בין השמשות. הפצה: התו השמיני.



המוזיקה היהודית בכללותה, שלא לדבר על זו המכונה 'חסידית', עשויה בדרך כלל מפסוקי תהילים ונביאים. לעיתים מגיח לו בהחבא איזה שיר שלקוח מהמשניות או מהגמרא, ובשנים האחרונות, יש מידידנו שזונחים את המקורות רחמנא ליצלן, לטובת טקסטים אישיים שמדברים בתפילה משלהם, וכבר צווחנו עליהם במקסימום דציבלים לאמר'אלטרנטיבים אתם!'. על כל פנים,

המשותף למלחיני הפסוקים ובעלי הטקסטים הוא אחד: שניהם מכוונים את ליבם לאביהם שבשמים; ודואגים שתשימו לב לכך בנקל.

זה מה שבעצם מייחד את המוזיקה היהודית לגווניה: האמירה היהודית שקשורה כך או כך לרבונו של עולם, תורתו ומצוותיו, ולא משנה אם אמר את זה קודם דוד המלך או הסלנג הכי עכשווי.

לא כך הוא הדבר אצל החדש של 'בין השמשות'. עזבו את זה שאצל'בין השמשות' תמצאו חובשי כיפה לצד חובשי כלום; המוזיקה שהם עושים היא ישראלית למהדרין.

אי אפשר לקרוא לזה 'להקת רוק יהודית'; כמו שאי אפשר לקרוא ללהקות כמו 'יו"ד', 'חידוש', 'המקור' ושאר דוברי האינגליש 'להקות רוק ישראליות', ולא רק בגלל שהקול אצל 'בין השמשות' דובר צברית. ב'שתיקת האדמה' למשל, יש קטעים שלא יעברו אוזן דוסית ממוצעת, שלא נוהגת בסתם יום של חול להאזין לקטעים ששרים 'את הגעת אליי פתאום' ('לא בחיל') ו'באתי אלייך', (של מאיר אריאל). לאורך הדורות התלבטה החברה בשאלת השאלות; 'למה התכוון המשורר?'; ואכן, גם כאן, אפשר לפרשן את הדברים כפשוטו של שיר לכאורה, ואפשר לפרשן את הדיבור שכוון דווקא למישהי מסויימת למישהי מסוג אחר; וזה יכול להיות לדוגמא, דיבור לדממה\נשמה (היא נקבה, כך אומרים) או למישהי בלתי נודעת אחרת. מעבר לקטעים שמדברים על ההיא, תמצאו באלבום הזה אך ורק טקסטים נייטרלים-אישיים; שיכולים לדבר על כל דבר,

כמו כל שיר ישראלי מצוי.

שיר'המראות' - תוקף את חוסר השלום ברוק משתולל, וכולל בתחילתו את ריבי גדות מקול ישראל שמדווחת על פיגוע.

הקטע הבא אחריו ('לא בחיל') מדבר על חזאים, אז הניחו את החדשות של ריבי גדות גם שם. שם היא כבר הספיקה להגיע לתחזית מזג האוויר. מעניין. ל'לאורך בן יהודה' התחברתי בלי מאמץ, ותוך כדי סיפור על ילד שמסתובב בבן יהודה, שמעתי ש'לא פשוט מול ירח לשמור על יחודך'. קניתי. 'לך לך' מייעץ לכם לנדוד פשוט אל עצמכם (וגם לארצך), ו'בדממה' גם הוא, אומר משהו דומה: 'קום בן אדם קח את דמותך לאגם'. 'אני נוסע' מסיע לאותו מקום מוכר עד כאב; 'אני נוסע מעצמי, אני נוסע אל עצמי'. אי אפשר לברוח. ככלל, ב'שתיקת האדמה' הטקסטים מחושבים וחושבים, נודדים ובוהים במציאות המורכבת, ועשויים בסטייל-כתיבה שמתעלה על האוזן.

עם הרבה שקט של מיסטר חשוון, הקול של יוני גנוט-הסולן, פשוט תופס אותך באותה אוזן, ומושיב אותך להקשיב. להקשיב להכל. גם לטקסט.

רק לחידה היתה לי: מדוע להקת רוק ישראלית 'רגילה', שמתאימה אשכרה לכל אוזן ישראלית באשר היא בחוץ-לארץ, ומחזיקה בטקסטים בהתאם, נתפסת משום מה כ'עוד להקה שפונה לדתיים שביננו'?

אולי משום שהטקסטים רומזים למקורות כמו 'רשעים בחייהם קרויים מתים' ('במקרה'), 'לא בחיל', 'לך לך מארצך'?

לא השתכנעתי מהתירוץ הזה. אולי בגלל שגנוט חובש כיפה? נו, באמת, לא יתכן שהעולם גזען.



תוכנית המוזיקה בפורמט חדש:

http://tinyurl.com/kdusha

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים