יום שלישי, 11 במאי 2010

להקת המושב עושים חיים בחו"ל \ ראיון


ומושב בני ישראל בלוס אנג'לס \ נדב גדליה



"המושב בנד" בין המוצלחות בלהקות הרוק היהודיות גרים באמריקה, אך מקפידים כל פסח להגיע לארץ לסבב הופעות. הם טוחנים הופעות בחו"ל, אבל בארץ משום מה עדין לא נתנו צ'אנס למרות הסאונד המשובח * יהודה (33, לוס אנג'לס), בן למשפחת סולומון המוזיקלית וסולן 'המושב בנד' עושה סדר ברוק היהודי



===============================



הסתכלתי סביבי על הקהל שקיפץ אחוז טירוף וקיים 'וקפצת בחגך' בצורה לא רעה בכלל. אפילו 'מהדרין' הייתי נותן לאחדים מהם.

על הבמה קיפץ יהודה סולומון , סולן להקת 'המושב בנד' ודרבן את החבר'ה להמשיך ולהדר במצוות הפיזוז.

הייתי מוכן להתערב על זוג נעלי הישנות שרוב הקהל לא יודע מה יהודה אומר - בגלל האנגלית,

ומי שכן הקשיב ביסודי ומבין מה יהודה אומר תוך כדי הקפיצות, לא בהכרח יודע מה שמו של המזמר עם הקוקו והזקנקן.

סיפרו לנו שבסוף יהיה מאיר בנאי, והוא שר מה-זה-יפה 'איילת חן', אז קמנו מהסוכה וזזנו לבית שמש.

כתבו בפירסומים 'המושב', אז שיהיה 'המושב', מה זה משנה, העיקר שאפשר לקפוץ עד השמים

ועדין להשאר עם כיפה עלה הראש, כי אצל להקת 'המושב בנד' או כפי שהיא מכונת בקצרה 'המושב',

גם אם אתה לא מכיר את המוזיקה אתה זורם, אי אפשר אחרת.

תחילת דרכם של 'המושב' לפני כ-12 שנה, במושב 'מודיעים'.

סולני הלהקה הם יהודה ודוד סולמון, בנים למשפחה מוזיקלית שאחראית לעוד שני סולנים בלהקות הרוק היהודיות

'המקור' ו'סולפארם'.


"מושב מודיעים הוא מושב אמנתי, אבא שלי (בן ציון) היה בלהקת התפוצות ובעוד להקות,

ומגיל צעיר אנחנו מקליטים שומעים הרבה מוזיקה עם הרב קרליבך", מספר יהודה ,

"באופן טבעי העולם שלנו זה עברית ואנגלית אז התחלנו לכתוב שירים בשתי השפות, גם חומר מהמקורות וגם מקורי שלנו,

עם השפעות של מזרחית ברוק".

אט אט החלו 'המושב' לנגן בירושלים ובת"א באונברסיטות, והתחברו עם הרבה סטונדטים ממוצא אמריקאי.

שני סטונדטים ממונטריאל - קנדה ארגנו להם סיבוב הופעות ב'בתי הלל' המצויים באונברסיטות באמריקה;

ומאז, החלו הטיסות לאמריקה להתגבר.

בהמשך הם עזבו את הארץ ועברו לגור בלוס אנג'לס, במטרה להגיע גם לתושבים שאינם יהודים.

"המוזיקה שלנו היא עם מסר מאוד אוניברסלי. אם יש לך מסר טוב הוא לא חייב להיות רק ליהודים", אומר יהודה.

"מתיסיהו, למרות שהוא יהודי חסידי הוא מצליח בשוק הלא יהודי גם, כי המוזיקה שלו עם מסר מאוד חיובי ופתוח,

של אלוקים ורוחניות, דברים שכל אחד יכול להתחבר אליהם, לא רק יהודי".



---רוצים את כל העולם---



'המושב' מערבבים מוזיקת רוק, רגאיי, נגיעות ים תיכוניות ותימנית.

עד כה הם הוציאו שבעה דיסקים, בינהם דיסק אוסף וDVD של הופעה חיה. את 'המושב'

אפשר לתפוס שרים'אבא שמעון' בתימנית אותנטית, ולאחר מכן רגאיי באנגלית. הכל חוקי כל עוד יש גרוב;

מה שנותן עניין לאנשים שמחפשים משהו יחודי שמרעיש טוב.

האלבום האחרון שלהם "MISPLACED" נחתם בחברת התקליטים'סוני', וזה בהחלט היה הישג נאה לכל הדעות,

אך המכירות שהגיעו להערכתם ל20, 30 אלף לא השביעו את רצונם.



"לא הרגשנו שהם עושים לנו עבודה טובה - אז החלטנו לעזוב אותם", אומר יהודה. "עכשיו אנחנו עובדים עם המפיק שהפיק את

האלבום הקודם, על אלבום חדש שיצא בחודשים הקרובים".

"כל הביזנס של חברות התקליטים מתחיל להתפורר, זה הרבה יותר שונה ממה שזה היה בשנות ה80 וה90.

הרבה אמנים מנסים לעשות את מה שחברת תקליטים עושה - לבד. להכנס לרדיו ולטלויזיה - לבד.

משלמים לאנשים שיודעים לעשות פרסום ולהוציא דברים לרדיו,

ומנסים להוציא את התקליט בלי חברת תקליטים שלוקחת את כל הכסף".



'המושב' רוצים להגיע לכל מי שאפשר . עזבו אותם שהם מוגדרים ע"י אחרים 'רוק יהודי',

הם רוצים להגיע להצלחה בינלאומית, משהו בסדר גודל של מתיסיהו רק עם פחות רגאיי.

זה שאתה יהודי זה לא אומר שאתה פחות מוצלח, אולי ההיפך, גם אם תשיר 'יהודית'.



"לפעמים אנחנו מנגנים במקום שהוא יהודי, אז החומרים יהיו יותר יהודים", אומר יהודה "ואם אנחנו מופיעים בפאבים או בפסטיבלים גדולים לא יהודים

אליהם מגיעים להקות מכל רחבי העולם - שם אנחנו מנגנים יותר מוזיקה בסגנון עולמי-אתני-רוק".



*פחות פסוקים ותנ"ך.



"פחות, נכון, קצת פחות מאשר אם זה היה רק קהל יהודי, אבל אנחנו בכלל לא מעלימים את זה. אנחנו מספרים לכולם שאנחנו מהארץ,

ואנחנו יהודים. אני חושב שמי ששומע מוזיקה שיוצאת ממקום אמיתי, זה לא משנה השפה - אם המוזיקה מקצועית ויחודית - זה נקלט

למי ששומע, גם אם הוא לא יהודי".





*אנטישמיות, אתם פוגשים ביצור הזה?



"יש מקומות שאתה מרגיש את זה קצת. והיו כמה תגובות במקומות שהופענו. כמו פעם שמישהו בקהל לבש חולצה עם כיתוב אנטי ישראלי,

ו'ישראל רעה לפלשטינים', אך בדרך כלל התגובה היא רק למוזיקה. בכל מקום יש אנשים טמבלים שיקפצו וינסו לעשות בלאגן.

כל הרבה זמן יש איזה מישהו אחד או שנים, אבל מהקהל אתה לא מרגיש את זה".



*זה מפחיד?



"לפעמים זה מפחיד. היינו בסייאלה, וושינגטון, ומישהו התחיל לצעוק עלינו 'אתם הכלבים שהרגתם את האלוקים שלי'.

אז לפעמים זה קצת מפחיד שמישהו קופץ ככה. אנחנו ביחד חמישה חבר'ה, אנחנו יכולים להגן על עצמנו, אני מקווה, אם זה יגיע לאלימות".

"שאלתי את מתיסיהו בקשר לזה, כי הוא נראה כמו 'רבי'- חסיד עם פאות וזקן, והוא מופיע 90% מול לא יהודים,

אז הוא סיפר לי שמישהו צעק לו בהופעה 'למה הרגתם את ישו?' אז הוא אמר לו; 'זה לא הביזנס שלך זה משהו משפחתי, ואנחנו טיפלנו בזה והכל בסדר'. לפעמים אנחנו פשוט לוקחים את זה בצחוק, לא לוקחים את זה ברצינות".



*מתיסיהו נראה כמו 'רבי', אבל לכם יש את הלוק המגניב יותר,

אתם לא מדגישים את זה שאתם יהודים.



"כן, הוא הלך על הלוק הקלאסי היהודי, בג'מייקה קוראים לו 'ראביי'.

אנחנו יותר מודרנים. אמנם יש לי זקן ואני תמיד בהופעות עם ציצית בחוץ, ואנשים מאוד מתעניינים ושואלים שאלות.

ורוב הזמן שאני על הבמה אני עם כובע, וגם אח שלי (דוד, הסולן הנוסף) יותר עם הכיפה בחוץ.

אנחנו לא מעלימים את זה שאנחנו יהודים, ששומעים את המוזיקה רואים ישר שאנחנו יהודים וחלק דתיים וחלק לא".



*הלוק הוא כדי למנוע דעות קדומות?



"פשוט ככה גדלנו. המושב שגדלנו בו הוא אמריקאי-היפי, זה מה שאנחנו, אנחנו לא מנסים להתחפש למשהו אחר.

גם לא על הבמה אנחנו ככה. גם מתיסיהו הוא ככה, תמיד".



---האמריקאים מחפשים אותם---



"אנחנו יוצאים לפאבים מפורסמים בכל מיני מקומות ניו יורק שכל מיני להקות מנגנות שם, מספר יהודה.



*קונים כרטיס למרות שלא מכירים?



"לפעמים אנשים לא מכירים, הם שומעים את התיאור של הלהקה וזה מעניין אותם והם באים לשמוע.

אנשים במיוחד בניו יורק, זה דבר רגיל אצלם לצאת ולראות הופעות.

זה חלק מהחיים שלהם לצאת ולחפש דברים מעניינים ומוזיקה שאתה לאו דווקא מכיר מהרדיו".



*ובארץ אוהבים את הרדיו יותר.



"נראה לי שבארץ הרבה יותר קשה מאדשר כאן ליהודי דתי להצליח לנגן מוזיקה לאנשים לא דתיים.

בארץ, אם אתה לא מכיר אותי, ואני דתי - זה לא מעניין אותך אתה חושב לעצמך 'בטח זה יהיה חומר דוסי, לא מעניין אותי בכלל'.

לא יתנו לך צ'אנס.

פה אתה הולך להופיע באוניברסיטה, אף פעם לא שמעו אותך בכלל, הם לא יהודים ולא דתים, אבל הם באים עם אוזן פתוחה לשמוע".



*איך אתה מסביר את זה?



"אני לא רוצה להגיד דברים שלילים על הארץ. הארץ היא הבית שלי, ותמיד היא הבית שלי, ואני אוהב כ"כ הארץ,

אבל נראה לי שבגלל שזו ארץ קטנה מאוד, השוק קטן, ויש הרבה בעיות בין דתיים לחילונים. זה דבר רציני בארץ.

פה, אפילו הישראלים שבאים נראה לי שהם נפתחים מאוד. אתה מסתכל על הבן אדם בתור בן אדם, ולא שולל אותו

כי 'בטח המוזיקה שלו דוסית'. אני לא יודע למה. חבל".

"אני חושב שמתיסיהו, כשהוא הגיע לארץ הוא לא ידע את זה שיש את העניין של דתיים-חילונים.

היה לו הרבה פירסום גם בעיתונים 'הרגילים', אז הרבה חילונים הגיעו למופע שלו.

נראה לי שלהרבה חילונים זה פתח את העין, כשהם ראו מתיסיהו שנראה ממש 'דוס' כמו שאומרים בארץ,

ונתנו לו צ'אנס. זה דבר מאוד חיובי שלמרות שבחיים לא חשבת שתלך לראות אותו,

בגלל שהוא היה בעמוד הראשון ב'ידיעות אחרונות' ו'מעריב' וכולם אמרו 'וואוו', הוא הצליח באמריקה

ומכר מיליון עותקים, אז נלך לראות אותו".





---הסצנה---



יש כל מיני להקות רוק שבאות לארץ; 'יו"ד', 'המקור', 'חידוש ', 'סולפארם'

ובארץ משום מה לא כולם מכירים.



"לכן כל הלהקות האלה באות לארה"ב. איפה שהם מרוויחים זה בארה"ב, כי שם מקבלים אותם יותר.

יש להם פחות הצלחה כי הם לא עושים את זה באינסטינקטיביות, אני לא רוצה לדבר בשמם,

ואני לא רוצה להשמע 'שוויצר' או משהו, אנחנו קצת יותר הצלחנו לצאת ולנגן במקומות שבקושי יש שם יהודים".





בדוכן של 'דברי שיר' לא בטוח שתמצאו את האלבומים של כל להקות הרוק היהודיות.

וגם בחנויות התקליטים היהודיות 'גרינטק' ו'הינדיק' המכונת 'הבית של המוזיקה היהודית' ספק גדול אם תמצאו

את האחרון של'המושב'. יהיה זה נאיבי לומר ש'אזל המלאי', תסלחו לי.



*את הדיסקים של להקות הרוק היהודיות, לא ממש קל להשיג בארץ.



"אני יודע ש'גל פ'ז ו'התו השמיני' מוכרים את כל האלבומים שלנו. אבל כן, אתה צודק, יש חנויות שאין.

אבל החנויות הגדולות יותר אני חושב שיש להם", אומר יהודה,

ואנו פונים חנות התקליטים הגדולה 'טאואר רקורדס' ולא מופתעים לגלות שהם לא מחזיקים את האלבומים של 'המושב',

למרות הסאונד המשובח.



*לא אכפת לכם מהקהל הישראלי? אני שואל את יהודה.



"מאוד אכפת לנו, אבל המציאות היא שכשאנחנו באים לארץ, חבר'ה שבאים לראות אותנו - אלו חבר'ה

דתיים-אמריקאים. ניגנו בת"א, ויצרנו קשר עם נגנים בת"א,

הצלחנו קצת ליצור קשר עם אמנים חילונים בארץ, אבל הם לא כ"כ מתעניינים בנו, אלא אם כן אנחנו נצליח בגדול ארצות הברית,

אז פתאום הם יתעניינו בנו. עד אז הם מסתכלים עלינו כ'רוק חסידי'. ככה גם הם מתארים אותנו 'רוק חסידי'-'רוק חסידי'.

שזה בכלל לא אנחנו. בארץ מכניסים אותך לקופסא מהר מאוד ואז מאבדים עניין".



*זה מרגיז אותך?



"כן!" אומר יהודה אינסטינקטיבית, ומתקן; "בעצם לא יודע אם זה מרגיז אותי, אבל זה מעציב אותי יותר, כי אני חושב שהרבה ישראלים היו אוהבים את המוזיקה שלנו,

אם היו נותנים לנו צ'אנס. חבל. אבל אנחנו לא התייאשנו, ונמשיך לנגן גם בארץ, וננסה לכבוש את השוק גם בארץ,

אבל אני מרגיש שזה הרבה יותר קשה מחו"ל".



*אז מצאתם פיתרון לטוס לאמריקה.



"כרגע כן. זה עובד. אני מרגיש שהמוזיקה שלי נוגעת בקהל הרבה יותר ענק ממה שיכולתי לגעת בארץ יש הרבה אפשרויות,

יש שוק גדול מאוד, ואנשים הרבה יותר פתוחים למוזיקה שהם לא מכירים, וההצלחה שלנו היא פה כרגע.

היינו יכולים להצליח בארץ, אבל נראה לי שזה יקרה רק אם נצליח בגדול בארה"ב, כי מה שמצליח בארה"ב מסתכלים על זה בארץ 'וואוו'".



האלבום האחרון של 'המושב' קרוי בתרגום חופשי 'לא שייך', והוא בעצם מבטא את ההרגשה של החבר'ה

שסוף כל סוף לאמריקה הם לא שייכים. אבל לדידם, בשביל להתפרנס ממוזיקה בתור להקה - אמריקה היא המקום.



"פה משלמים בערך פי חמש ממה שישלמו בארץ ללהקה כמונו" מגלה יהודה.

"שאתה עושה הופעה אתה ממש יכול להתפרנס, אתה סוגר את כל החשבונות, משלם שכר דירה. ברכה רצינית".

"זה הדבר היחיד שמחזיק אותנו כאן..."

"החלום שלנו הוא להגיע להצלחה כמו מתיסיהו, שהוא יכול לגור בארץ;

שאתה מגיע לשלב מסויים בהצלחה - אתה עושה סיבוב הופעות אולי חודשיים שלשה בשנה ומרוויח מספיק.

ושאר הזמן אתה בבית עם המשפחה, יוצר ומקליט. ואנחנו מרגישים שאנחנו מתקרבים למימוש החלום.

אנחנו מתכננים גם לחזור לארץ, הבית שלנו שם, אנחנו פשוט פה כדי להגיע לאיזושהי הצלחה, לפני שנחזור".



*אתם משלבים כל מיני סגנונות, איזה מוזיקה אתה שומע?



"הכל, אני אוהב כל כך הרבה. יש הרבה שמות שאני יכול להגיד לך. מה שנשמע טוב ואמיתי. כל דבר שאני יכול ללמוד ממנו".



*ישראלית?



"אני אוהב ישראלי המון; מאיר בנאי, אביתר בנאי, אביב גפן, למרות שהרבה מהחומר שלו מעצבן אותי.

שכשהוא הגיע לכאן לאונברסיטה שנגנו בה גם, הוא דיבר לקהל.

הוא שמאלני גדול והוא דיבר במה שהוא מאמין על הארץ - וחטף צעקות, ולא היה אכפת להם מי הוא בכלל.

הם לא האמינו למה שהוא אומר, והוא ברח משם".



*שולי רנד, שמעת?



"השם נשמע לי מוכר, אבל לא נראה לי שאני מכיר".



*גם בחור עם זקן שהצליח בארץ.



"וואוו! אני מאוד שמח לשמוע, אני חייב לבדוק אותו".



---יש רוק נ' רול אחר---



*תגיד, איך הרוק נ' רול הפרוע לכאורה, מסתדר עם הדת?



"פעם זה היה נראה פחות אפשרי, אבל עכשיו זה אחרת.

לא חייבים לקחת סמים ולעשות את הדברים הגרועים שאנשים חושבים שזה מה שזה רוק נ' רול.

בשבילנו זה העסק שלנו, זה כלי שאנחנו משתמשים בו כדי להתחבר לאנשים, ולהוציא אנרגיה

טובה, וזה לא חייב לבוא עם כל הדברים השלילים.

זה קצת יותר שקשה להיות יהודי דתי בעולם הזה, כי יש הרבה פיתויים,

ויש הרבה נגנים שאתה עובד איתם ומצוי אצלם הדברים הגרועים שהזכרת,

אבל אם אתה נשאר אמיתי למה שאתה עושה - זה לא חייב לפגוע.

אני מצטער שאני מביא כל הזמן מביא אותו בתור ווגמא, אבל מתיסיהו זו דוגמא לאדם שהצליח למרות שהוא לא

מופיע בימי שישי בערב, בשבתות, וגם הוא 'שומר נגיעה'. הנה, שאפשר".



*'המושב' היא לא ממש להקה דתית?



"זו לאו דווקא להקה דתית, אנחנו חצי-חצי. למדנו איך לכבד אחד את השני אפילו שלא כולם דתיים.

הגענו למסקנות מסויימות למשל שלא ננגן בשום פנים ואופן בשבת".



*יש לכם מתופפת בלהקה.



"היא עזבה אותנו לפני חודש, עכשיו יש לנו מתופף, הוא ישראלי גם.

גם שהיא היתה מנגנת איתנו, והיינו בקהילות שיותר דתיות והם לא רצו שתהיה מתופפת,

אבל אין בזה בעיה הלכתית אם היא לא שרה".



*בדוק?



"ניגנו באירוע של חב"ד, והם בדקו עם הרב, והרב אמר שאין שום בעיה אם היא לא שרה ולבושה צנוע והיא מתופפת.

כל אחד כמה שהוא מחמיר, הכל זה שמירות כל אחד שומר את עצמו כמו שהוא חזק".





לתגובות: gilinada@gmail.com

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים