יום שלישי, 11 במאי 2010

ביקורת אלבומו החסידי של שלומי דאסקל.

לא, זה לא שוואקי \ נדב גדליה



אמן: שלומי דאסקל. אלבום: פותח את ידך.



משהו קורה לי בזמן האחרון. משהו מוזר. אך לפני רגע הקשר שלי למוזיקה החסידית (האמיתית) התבטא מקסימום בדאנס של אופשימחעס,

והנה אני מוצא את עצמי מאזין בשקיקה לחסידים ואנשי מעשה שמקפיצים בפיהם אבוקות של אידיש. בהתחלה זה היה רק חשש; שמא התחלתי לאהוב מוזיקה חסידית. בפעם הראשונה שהרצתי שיר חסידי בלופ - חשבתי שזה חד פעמי וזה יעבור. זה לא עבר. זה רק מחמיר. מה יהיה איתי? לא יודע, כנראה שיש בכל זאת משהו טעים במוזיקה הזו ששווה לכל אוזן (גם לשניים שלי). שלומי דאסקל למשל לא שלאגר גדול כמו שוואקי - שחצה את כל הקווים האדומים, אבל שמעתי מישהו טוען שהוא מה-זה-מזכיר-אותו. נו, בטח, אם יש לך קול משתרשר ואת יוחי בריסקמן על ההפקה, אתה יכול לשיר בעיניים עצומות (ובלי להציץ), ולהיות בטוח שזה ישמע טוב ולא פחות חשוב; מעניין. כי במוזיקה החסידית, רבת השנים ועבת המסגרת, קשה שלא למחזר דברים שכבר אמרו חסידים הראשונים. בחדש של דאסקל יש קטעים משובחים, גיוון ויצירתיות, ועדין זה בתוך החצר החסידית. להיט היסטרי במיוחד נושא את שם האלבום 'פותח את ידך'; אידיש ועיבוד אגרסיבי נשמע מעולה.

קיצבי כמו שצריך, ועושה את העבודה שמתבקשת ממי שמתיימר לייצג את הז'אנר הבריסקמני.

גם 'ניגון באבא' נשמע פשוט 'ברכה'. עשוי בדי-די-די הנכון, וגם משאיר מקום לבילבולי גיטרה נפלאים.

צריך גימיק בחיים, אז הניחו כאן את הלהיט ההיסטרי של עדי רן 'אני אוהב את הקב"ה' הרביצו בו עליו עיבוד בקצב מטורף, חצוצרות, ו...אידיש. ויצא אחלה. קוקטייל פארטי. ורשימת המשובחים לא נגמרת כאן. 'תנא דבי' נשמע מעולה,

'הרחמן' כולל בתוכו הורה משובחת, עם דרבוקה וכפיים. וה'הא הא' שעושה דאסקל רק מחזק את הטענה ששוואקי מזכיר אותו, או להיפך.

סלח נא' מצליח לרגש, אך השיר באנגלית 'עדיין הילד שלך' נשמע נעים, אבל לא כזה ריגש אותי; בכלל, הז'אנר הזה של שירי האנגלית שמנסים להעביר מסר יהודי דווקא, מיועד לדעתי יותר להצלחת התקליט בארה"ב-ברוקלין, זה לא מה שקונה אותנו כאן בפאתי גוש דן.

במשפט וחצי: איך אומרים באידיש 'מאוד משובח ונעים '?



תוכנית המוזיקה לצעירים ברוחם: http://tinyurl.com/kdusha

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים