יום שלישי, 11 במאי 2010

דוד ד'אור מדבר על הקול


הקול מהשמים \ נדב גדליה



כילד, לא נחשפתי יותר מדי למוזיקה מתרגשת. המוזיקה ששמעתי הסתכמה היכן שהוא

בין אוספי המוזיקה של קוקה-קולה; לאוספי המוזיקה הדוסית של 'סלטי צבר', עבור דרך 'מוזיקת האבאים' שלהערכתי בוקעת מכל רדיו-טייפ במכונית משפחתית עתיקת יומין, וחתום דרך בנהג ההסעות של בית הספר שהתעקש משום מה לשמוע דווקא את 'דן-קנר-תחילה-עיקרן' בקר וצהרים. ממש התאמצתי להתרגש, אבל ענייני האקטואליה באותה העת היו כל כך משעממים שהעדפתי פשוט להירדם עד פתח הבית.

היה זה יום הזיכרון, או שמא יום השואה, כשמאיזה כלי תקשורת בקע קול שביקש ממני, ממש התחנן; 'תשמור על העולם ילד'. נמשכתי לתוך השיר פנימה, והתרגשתי, אולי לראשונה, מהבקשה הנועזת.

לשמור על העולם?! אפילו אמא הסתפקה בכך שאשמור רק על עצמי.

אחרי תקופה מסויימת נפגשתי שוב בקול הטנור; הפעם הוא שר על אמונה בטוב העולם, לעיני העולם, בארווזיון.

כאן כבר הבנתי שנקרא שמו בישראל (ובגויים) 'דוד ד'אור'. היה מרגש.

לא הרבה מדי אחרי זה הוא כבר עבר לשיר 'לכה דודי לקראת כלה'. זה כבר היה מעט מוזר (מה הוא חזר בתשובה?!), אבל עדין, עדין מרגש (לכה דודי או לא לכה דודי?!).

--

רגע אחרי יום כיפור הוא ההזדמנות הטובה ביותר לברר מה קורה בעצם אצל דוד ד'אור, שאך לפני כחודש וחצי השיק עם פטריק סבג את אלבום התפילות 'שירת רבים' - וכבר מכר 25,000 עותקים (מעל אלבום זהב).



*מכרת כל כך הרבה עותקים תוך חודש וחצי, מה סוד ההצלחה של הפיוטים האלה?



"אף אחד לא יודע מה הסוד שלהם', טוען ד'אור, "זה פשוט דברים עם נגיעה אלוקית, שאין לנו השגה בהם.

אבל הנפש שלנו מתרגשת מזה, ואין לנו מושג למה - כי

זה כוחה של המוזיקה. אנחנו מנסים תמיד, כל הזמן, להגדיר את המוזיקה בכלים שאנחנו מכירים מכאן, מהעולם הזה; וזה לא נכון, כי זו שפה של העולמות העליונים, שאנחנו לא מבינים בהם בכלל".



*בתקופה האחרונה כמה וכמה אמנים ישראלים מוכרים הוציאו אלבומי תפילות ופיוטים; אולי זה פשוט 'טרנד'?



"אני לא הייתי קורא לזה 'טרנד'; הייתי קורא לזה 'ימים נפלאים'. מנסים להגדיר את זה כ'טרנד', אבל בל נשכח שכולנו יהודים, והלב היהודי יותר ויותר מתקרב אל שורשו. אני חושב שכדי שיהיה לנו עתיד, אנחנו צריכים לפני הכל לזכור את העבר ולהתחבר לעבר; ליסודות שלנו, כמו שבונים בניין. יש במקורות אוצרות נפלאים, והמילה 'טרנד' עושה עוול לתופעה הזאת שבעצם נקראת 'חזרת היהודי אל שורשו'".



*יהורם גאון עשה אלבום תפילות לפני כעשר שנים, וההצלחה לא היתה מסחררת כמו אצלך למשל...



"אני לא יודע מה היה אצלו. אני אף פעם לא עושה השוואות. אני חושב שגם ההצלחה היא פונקציה של טיימינג ועוד דברים;

ואני שמח שברוך ה' הצלחנו עם הפרוייקט הזה שהוא מאוד קרוב לליבי. עניין של הצלחה מסחרית זה אמנם חשוב, אבל זו לא הסיבה שאתה עושה או לא עושה. כאמן, אני מחפש את המקום שבו אני יכול לומר את האמת שלי".



* אולי זה הצליח כל כך בזכות הקול המיוחד שלך, ולאו דווקא בגלל שזה 'פיוטים'; יש לך גם ככה עבר עשיר ב'פלטינות' ו'אלבומי זהב'...



"למה אתה מחפש סיבות שהן לא קשורות?!" מתפלא עלי ד'אור, "אני חושב שההצלחה היא רצון השם, היא לא משהו שקשור לדבר זה או אחר.

לפעמים מצליחים דברים שאתה לא מאמין שהם יצליחו בכלל. אין לדעת מה יביא הצלחה מסחרית.

אני מקווה שההצלחה היא בגלל שהאלבום הזה כמו שהוא בעיני, פשוט יפה ומרגש.

אמנם יש לי הרבה 'פלטינות' ו'זהבים' ברוך ה', אבל אני חושב שהכל עניין של התחברות לאמת שלך, בלי לנסות לחקות אופנה זו או אחרת. אני לא ניסיתי לחקות שום אופנה. על האלבום הזה התחלתי לעבוד לפני שלוש שנים, לפני שבכלל מישהו חשב לעשות כזה דבר... כשהצעתי את הפרוייקט הזה ל'הד ארצי' ההנהלה אמרו לי 'מה קרה לך?! מה פתאום?!' הם לא חשבו שזה ילך. אז הלכתי אחרי הלב שלי, שילמתי על המאסטר באופן פרטי הרבה כסף,

ובסופו של דבר 'הד ארצי' לקחו את זה רק להפצה".





*'לא טרנד', אני משתכנע, 'אז איך נולד אצלך הרעיון של האלבום?'



"הרעיון נולד אחרי שאבא שלי נפטר לפני כשלוש שנים, והלכתי כמנהג היהודים להתפלל בבית כנסת.

אני בא מבית מסורתי, והולך לבית כנסת פעם בשבוע בשישי שבת, אבל אז מצאתי את עצמי הולך כל יום בשביל לומר קדיש".

"אבא שלי היה מעולי לוב, וכל המנגינות האלה בבית כנסת הציפו אותי בעוצמות גדולות, והרגשתי שהלב שלי מתמלא ואני רוצה לשיר אותן בעצמי".

ואז הגעתי לפטריק סבג, שבדיוק עשה פרוייקט בינלאומי שנקרא 'LAYA פרוג'קט'; זה בעצם פרוייקט שמוקדש לנפגעי הצונאמי: אלבום מוזיקה מסורתית-עממית (לא יהודית), מהמזרח הרחוק, בעיבודים חדשנים.

הצעתי לו שבמקום לעסוק במוזיקה מסורתית שאינה שלנו, נתעסק יחד עם המוזיקה המסורתית שיש לנו כאן.

פאטריק מאוד שמח, והתחלנו לאסוף שירים, בהתחלה מהזיכרון.

בסופו של דבר יצא, שכל מי שהגיע לנגן, או סתם כך הגיע לאולפן אמר שהוא מכיר ניגון מסוים; ואמרנו לו 'בכבוד' תצטרף לשיר. וכך,מאלבום סולו זה נהיה 'שירת רבים'. משתתפים באלבום ליאור אלמליח, רועי כהן, וחזנים מבית כנסת הגדול ביורשלים, והנגנים שנגנו באלבום; כולם שרים יחד מוזיקה יהודית שכולנו נחשפנו אליה במשך החיים.

כי אצלנו כאן, בארץ, מכל בית כנסת שומעים תפילה בנוסח אחר, אבל יש את הדברים שכולנו מכירים.

כמו ה'חטאנו לפניך' הירושלמי שהוא מאוד מוכר, ומאידך ה'כל נדרי' האשכנזי שגם הוא מאוד מוכר.

זה בעצם חלק מההוויה שלנו בארץ ומאחד אותנו כיהודים".



*באלבום התפילות הזה יש עיבודים אלקטרונים... מה לוקחים לכיוון מה, את החדשנות לתפילה, או שמא להיפך?



"העיבודים האלקטרונים משולבים בתוך הרבה כלים אקוסטים; כמו עוד, מנדולינה, וכינור. העיבודים האלקטרונים רק 'מקשטים', נותנים אישהו מגע 'מלמעלה''; אבל כמובן שהאותנטיות והקדושה שבעיבודים נשארת קרוב ללב, לכלים החיים.

האלקטרוניקה רק 'משרתת' את התפילה העתיקה, שיש לנו אליה הרבה מאוד כבוד;

את התפילות הקלטנו ממש מתוך קדושה: כולנו חבשנו כיפות,

לא שיננו את המנגינות, ובשום פנים ואופן לא שינינו מילים.

רק את העיבוד עשינו בצורה חדשנית, שתתאים לתקופה של היום. רצינו להלביש את השירים במלבוש עכשווי.

כך יצא, שכתבו על זה בעיתונות כתבו שזה מתאים גם לבתי כנסיות בירושלים וגם למועדונים בתל אביב... ב"ה, זאת היתה הכוונה", אומר ד'אור.



ד'אור עושה כבוד לעם היושב בציון בארצות הגויים. קול הטנור המיוחד שלו מצליח לרגש עשרות אלפי אנשים, אפילו שאת המילים הם לא ממש מבינים. בחו"ל לא נדיר למצוא אותו מופיע מול עשרות אלפי גויים. קיסריה? קטן עליו.



"בעולם תודה לא-ל ההצלחה היא במופעים גדולים יותר; בעיקר עם הניגונים האלה", מספר ד'אור.

היינו באוסטרליה מול 70 אלף איש, ובספרד מול 30 איש, ובעוד מופעים ענקיים. חשוב לי לשיר בעברית, ולחשוף את השפה שלנו לעולם כולו. היית צריך לראות את הגויים שרים ורוקדים את אדון הסליחות ו'לכה דודי לקראת כלה'. זה מראה מרהיב!

השירים היהודים כל כך מלאים בעוצמה, ומצליחים כנראה לגעת לכולם, גם באלו שאינם יהודים".



*'מעניין; כי בארץ אין כל כך הרבה מופעים גדולים שלך', אני מציין.



"בארץ אני מופיע במופעים יותר סגורים", מספר ד'אור.

"חוץ מזה, שבארץ אין כמעט מופעים גדולים של אף אחד.

"אם מישהו ממלא את קיסריה ב3000 איש - אז כל המדינה רועשת. אנחנו בארץ קטנה, עם קהל בהתאם, ובעולם הרבה יותר פשוט להביא עשרות אלפי אנשים למופע".



*כמו היו במופע הכי גדול שלך, שהכי התרגשת בו?



"לא מזמן, ברומן דה אוסטרליה וברומן דה ניו-זילנד היו בסביבות 75-80 אלף איש".



*אתה מרגיש לפעמים את האנטישמיות בעולם?



"אני מניח שיש אנטישמיות בעולם, אבל אני חושב שהמוזיקה פותחת לבבות. מוזיקה זו 'שפה בינלאומית' שכולם מבינים אותה.

המוזיקה מעבירה תדרים אחרים, ולא משנה איזו מוזיקה. קח למשל את הארצות סין, טיוואן, ויפן - שהופעתי שם לא מזמן; והקודים ההתנהגותיים שלהם שונים לגמרי משלנו; אבל שמדובר במוזיקה - הם מבינים למה אני מתכוון בשירה, מתרגשים וב"ה קונים את האלבום. לעומת זאת, מקומות שיש בהם הרבה מוסלמים - פחות מתחברים למוזיקה היהודית, למרות שהמוזיקה המסורתית-ספררדית-מזרחית שלנו -יכולה מאוד לדבר ללב של המוסלמים, כי הסגנון בנוי על מאקמות בסגנון שהם דווקא אוהבים; אבל לעיתים הם בוחרים דווקא בשנאה...

אמנם לא כולם ; היו דווקא כמה מוסלמים בהופעות שלי; אפילו פעם עשיתי דואט עם זמר מאוד מוכר בשם 'שב חאלד' (הזמר ששר את 'אשבו אשבו', נ.ג). בהופעה אחרת שרתי את 'לכה דודי', ופתאום אני רואה בשורה החמישית פלשתניאים ואיתם... דגל פלשתין; אתה מתאר לעצמך איזה פחד... באיזהו שלב הרגעתי את עצמי בזה שאני שר תפילה קדושה. עצמתי את העניים והתפללתי להקב"ה; ושפקחתי את העניים ראיתי אותם רוקדים 'לכה דודי' והדגל מעל הראש שלהם. בעז"ה ימות המשיח קרובים מתמיד", מחייך ד'אור.



ד'אור מדבר הרבה על רוחניות, ואני נזכר באהוד בנאי ומשפחתו, וגם קצת בעמיר בניון, ששרים יהדות וראשם חבוש כיפה.

לעומתם, ד'אור חזק ביהדות בתוככי ליבו, אך כלפי חוץ הוא לא מתאמץ לייחצן את זה.

*'אתה לא מוגדר כ'חוזר בתשובה...' אני מברר.

"אני חייב להודות שלא ממש התרחקתי", אומר ד'אור. "אני מרגיש שהקב"ה מלווה אותי בכל רגע נתון בחיי. אני בא מבית שהאמונה בו מאוד חזקה. אני לא "מתקרב", תמיד הייתי שם..." הוא אומר.



* יש סיכוי שנראה אותך יום אחד 'דוס'? אני מחייך.

"אני - לא מדבר על סיכויים. זה הכל רצון ה', ומאוד יכול להיות שכן". אומר ד'אור.

"אני כבר שנים לומד תורה, פרשת שבוע, גמרא.

יש לי איזה דוד שמלמד אותי באופן פרטי".



*את הילדים שלך תשלח לבית הכנסת? אני שואל, וד'אור מתפלא עלי.

"ברור. מה זאת אומרת?! ביום כיפור הם היו איתי כל היום בבית כנסת!".



*זהו, כי זה נראה כאילו התחברת הרגע למסורת..." אני מסביר את פשר שאלותי, וד'אור צוחק וטוען;

"זה היופי! להראות שאנשים שנראים חיצונית מה שנקרא יותר 'חילונים' - שזו מילה שאני לא אוהב - גם להם יש את הלב היהודי. כולנו מחוברים, כל אחד בדרכו. זה מה שאנחנו למדים בתורה; 'אל לך להתסכל בחיצונית'.

אתה יודע כמה אנשים נראים 'דוסים' ובאמת הם לא 'דוסים' בפנים... וכן להיפך; 'חילוניים' שיש להם לב יהודי חם?!"

"אני אומר שעלינו ללמוד להסתכל על היהודי כיהודי; מבלי לקטלג אותו על פי סממנים חיצוניים.

אף פעם אי אפשר לדעת מה יש בליבו של אדם, מה שליחותו, ומה המטרה שלו בעולם הזה.

הלוואי שנתחיל כולנו ללמוד את זה; כי אז באמת היינו מרגישים את האחדות של העם שלנו".

"הרבה אנשים שמנסים לשלוט עושים הפרד ומשול; הם מגדירים: אלה מתנחלים, אלה צפונים, זה שטויות במיץ עגבניות.

הלב שלי עם כל אחד שסובל ולא משנה אם הוא לובש שטריימל או עונד עגיל".



כשאני שומע כך, אני שואל את ד'אור אם אכן הוא מתנדב באירגונים פילנטרופים כמו שלחשה לי ציפור אחת.

"אהה..."מתלבט ד'אור ובסוף מחליט לאשר.

כן. בכל מה שאפשר לעזור אני משתדל. המושג של 'תיקון העולם' מאוד קרוב לליבי".



*'בארגוני חסד, וכאלה'?



"זה דברים שלא מדברים עליהם", מלמד אותי ד'אור.

"ב"ה שה' נתן לי את הזכות לעזור ולעשות מה שאני יכול.

יש כאלה שמנסים לעשות מזה יחסי ציבור, אני לא מהאלה. אני חושב שצריך לעשות מבלי יותר מדי לדבר על זה".





*אתה מדבר הרבה על אחדות העם, בבני ברק למשל אצל ה'הכי חרדים' אפשר למצוא את האלבום שלך?



"אני לא יודע. אבל אני חושב שבחנויות של 'הכי חרדים' אי אפשר למצוא אלבומים של חובשי כיפות סרוגות.

אני לא מבין בדקדוקים.

אני אשמח להגיע גם לציבור החרדי, אבל אין לי דרך להגיע אליהם.

אני חושב שהם חברה דיי סגורה לדברים שבאים מבחוץ.

לאדם כמוני, שלא הולך עם 'שטריימל' אז אולי יהיה קשה להגיע אליהם; למרות שאני אוהב אותם, ורוצה להגיע גם אליהם".



רוב השירים באלבום של ד'אור, המוגדר כאמן יוצר, הם בעצם שירים בלחנים מוכרים בעיבוד חדשני. שני שירים בלבד, עשויים מלחן מקורי.

אחד מהם הוא 'קול רינה' בו שרים גם חזנים מבית הכנסת הגדול בירושלים.

והשני הוא 'טוב ומיטיב' שכולו תפילה לשלום וברכה .

"בהופעות בעולם אני כל פעם מספר בהופעות שהיהודים מתפללים שלש פעמים ביום תפילה לשלום העולם ב'עושה שלום במרומיו', וזה דבר ממש נפלא, אז חשבנו שיהיה טוב להלחין את זה בצורה עכשווית שידבר יותר לדור של היום.



*אז זהו, שינית כיוון; מקסימום מלחין פיוטים? יותר לא נראה אותך שר שירים 'כלליים'?

"אם תעקוב אחרי השירים שלי; תמצא, שלכל אורך הקריירה, כמעט כל השירים שלי מדברים על אותם נושאים שקרובים לרוח; 'תשמור על העולם ילד', 'קול מהשמים', ו'זמן האהבה'; אין לי כמעט שירים בנושאים של בינו לבינה.

"ומה יהיה הפרוייקט הבא שלך?" אני שואל.

"אני מאוד מקווה ש'שירת רבים 2'. יש המון אוצרות ביהדות, ולא נגעתי אפילו בקצה שלהם.

אמנם, לי מאוד חשוב לכתוב את המילים לשירים שלי. כיוצר, אני לא יכול לקטוע את מעיין היצירה,

אז אני כנראה אעשה גם את זה וגם את זה.

*אולי אלבום משולב מקורות ויצירה שלך? אני מציע.

"זה יומרני מידי להשים באותו אלבום שיר שאני כתבתי לצד תפילה עתיקה מהמסורת.

אני לא רוצה להראות מתנשא." אומר ד'אור.

וכשאני מציע רעיון של אלבום תפילות אישיות לצד תפילות מהמקורות ד'אור משיב שבהחלט יש מקום לכזה רעיון.



* הפיוטים מצליחים בעולם, אבל בארווזיון זה כנראה לא יילך... אני רומז.

"אני לא יודע אם ההשתתפות שלי בארוויזיון היתה טעות, כי לכל דבר שקורה לאדם בחיים יש איזו מטרה. אבל אני לא יכול לומר שמצאתי את עצמי שם.

הארוויזיון היום זה מאוד שונה ממה שהיה פעם. זה הרבה פחות שירים, והרבה יותר הופעה מוחצנת, תחפושות, אש וכאלה,

וזה דברים שרחוקים ממני.

אני חשבתי שאני בא לרגש דרך השירה, וגם השיר 'להאמין' ששרתי שם היה מאוד 'תפילתי' ורוחני,

וזה ממש לא התאים למקום הזה. כי מה שהיה שם באותה שנה; היה בגדי עור ואנשים שלבשו מסכות על הפנים, ועשו מדורה.

זה משהו שהוא מאוד שונה מהמהות של השיר הזה; הרגשתי שאני ממש לא שייך לשם...

בעז"ה שה' לא יתן לי להצטרך לדברים האלה ורק יתן לי לעשות רק את מה שאני מאמין בו, ואוהב אותו".



דוד ד'אור בתוכנית המוזיקה לצעירים:

http://tinyurl.com/kdusha

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים