יום שלישי, 11 במאי 2010

כתבה: מצב הערים המעורבות בישראל.

עם רב,ועצוב ממנו \נדב גדליה




הערים המעורבות טומנות בחובן היסטוריה ענפה וכבוד לעם,אף לעת עתה נראה כי מוזיקה ערבית עושה שם חאפלה.

התושבים מתגוננים לבדם אל מול הצקות מגוונות להחריד,

,וקצרה ידה של משטרה מלהושיע. ראשי הערים לא יכולים לדבר מילה,מחמת הדמוקרטיה.* רב ומעורבב.

-------







יפה היא יפו,עתיקות בכל קרן זווית,מקומות טיול,ועבר עשיר-היסטורי עמוס במקומות 'דורשים טיול'.

אך נדמה שעתיקותיה נוגות לה,והיא מר לה. דגלי חמאס מונפים בגאון,רעש חמולות ערביות עושה את דרכו אל עבר אשמורת הלילה,

והתושבים שאינם חוגגים עם החמולות כי יהודים הם,נאלצים להסתפק בשסתומי אוזניים. משטרה לא תעזור,ובוודאי שלא ב"ד,

הרי זו דמוקרטיה - יגור האדם באשר יחפוץ,ויעשה כל אשר ליבו חפץ.



יפו היא הדוגמא הבולטת ביותר לעיר מעורבת,אך היא אחת מיני רבות בישראל.

הערים המעורבות בישראל,הכוללת בתוכן אוכלוסיה מעורבת יהודית וערבית,הן: ירושלים בה 64% מהתושבים הם יהודים ,יפו ֹבה נמצאים שני



שליש תושבים יהודים,חיפה - 82% יהודים ,רמלה ולוד - 75% יהודים,נצרת עילית 87%,מעלות תרשיחא - 78% יהודים,ועכו בה רוב התושבים



יהודים. ע"פ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כרמיאל ובאר שבע מוגדרות כ'ישוב יהודי' למרות הימצאותם של הבדואים והערבים,מכורח נסיבות מגוריהם



בכפרים השוכנים סביב.



עדיאל יום טוב,הוא בסך הכל בן 19 וחצי,תלמיד בישיבת ניר בקרית ארבע,וכבר אחראי על כמה וכמה פרוייקטים מבית 'ההנהגה הצעירה של האיחוד



הלאומי'. הפרוייקט המרכזי אותו הוא אוחז מכל קצותיו,הוא פרוייקט 'הערים המעורבות',ובראשן יפו שהיסטוריה ענפה לה עימנו.

משם באו היהודים לבית המקדש,משם ירד יונה,ובשנים היותר-אחרונות,הרב קוק פעל בה ובית הכנסת שלו שוכן שם.



אז איך משתלטים הערבים על עיר ומכניסים אותה תחת קטגוריית ה'מעורבות'? העניין פשוט. מגיעים לדירה,מציעים לבעל הדירה הרבה יותר ממחיר



השוק,וברגע הבא הדירה כבר בבעלותו של ערבי. מכאן קצרה הדרך לבריחת שאר הדיירים בבניין אל מחוזות סימפטים יותר,ולא עובר הרבה זמן עד שהבניין



כולו דובר ערבית שוטפת,מלידה.



מעטים האנשים שישימו דירתם בכפם,ויאמרו 'לא' לקונה הערבי בעל ההון. מעטים הם התושבים שיתנו לאידיאלוגית 'ארץ ישראל שלנו היא לעד',

לסרב בנימוס לכסף מזומן המוצע באמתחת הקונה, המשתוקק 'רק לקנות דירה אחת פה (ועוד אחת,ועוד אחת)'.



וכך,עובר קצהו של זמן,והעיר מקבלת גוון מיוחד יותר:

החל ממוזיקה ערבית המושמעת בצהלה בשעות הלילה המאוחרות ב'פול ווליום',וכלה בדברים שצרה האוזן מלשמוע.



"הערבים מפרים את כל שלוות החיים הקיימת",אומר עדיאל,

"אם זה מוזיקה בפול וווליום בכל שעות הלילה,שלא נותנת שינה ומנוחה.

ברגע שיש כמה ערבים בשכונה,כמה משפחות,החמולות מתחילות לארגן דברים במשותף...

אם זה חבר'ה שיורדים בשבת לבית כנסת,יזרקו עליהם ביצים ועגבניות. ויש מקומות שכבר יש בהם יותר ערבים,אז זה כבר בקבוקי תבערה (!)"

וכשאני מתפלא על בקבוקי תבערה הנזרקים ואין פוצה פה ומצפצף,מזמין אותי שם טוב לבוא וחזות במחזה העצוב.

"אתה מוזמן לבוא ולראות בעניים בית כנסת שקיבל בקבוק תבערה,

עשרות בתי כנסת ביפו מקבלים אבנים בזמן התפילות,החלונות נשברים,וכבר לא מתקנים אותם כי נמאס להם.

אם הבן שלך,תקנה לו אופנים,והוא יורד למטה לשחק,יעבור ערבי נחמד יקח לו את האופניים,וגם יאיים עליו שלא יפתח ת'פה"



גם חזותית,הסימפטיה בינות לעתיקות יפו,לא אומרות 'שלום'. דגלי חמס מונפים במרפסות יפו.

והחלטה ערבית באוויר "אנחנו נחזיר את יפו להיות ערבית".

שאני מחליט לברר,אולי בכל זאת שמץ פרנויה יש כאן,והשתלטות ערבית - אין כאן.

'אין אמירה רשמית של איזה 'ראש של הערבים' שאומר 'אני הולך לעשות כאן עיר ערבית'? אני שואל.

"אין ויש",אומר עדיאל.

"אפשר להגיד שבחצי שנה האחרונה הייתי עד לכמה וכמה כנסים שהתקיימו ביפו כדי להקים עוד כל מיני עמותות קטנות כאלה, ועוד כל מיני ארגונים



קטנים,היו אפילו פרסומים בעיתון הארץ,אפשר להגיד שבשיטתיות,מאחורי הקלעים,מתחילים לעשות - עם הרבה מאוד כסף שזורם לפה א'.- ממדינות ערב,ב' – מאירופה"





האבסורד הוא כזה;

בגליל,מספרת ההיסטוריה,בשלהי שנות ה60,הוקמו ערים כמו 'מעלות' ו'נצרת' כדי לתת מענה לתושבים היהודים,ולשמור על המקום כיהודי.



העיר נצרת יושבת בהר,ומסביבה כפרים ערבים.

כיום,האבסורד מספר שמכרז לבניית יחידות דיור ליהודים ב'מעלות' - נסגר,מחמת שמבקשי הדירות ערבים היו...

עוד הוא מספר,כי 8% מתושבי 'נצרת' שעצם מטרת הקמתה היתה לשמור על המקום כיהודי - הם ערבים.





לא רק ביפו קיימת התחושה הקשה של חוסר האונים אל מול חוסר הסימפטיה.

ברמלה ולוד יש אמנם גרעינים יהודיים,אך הבעיה קיימת ומתגברת.

בשכונת הדר בחיפה,שוכנים 15% ערבים מתוך 40,000 תושבי השכונה.

ברמלה המשטרה לא נתנה אישור לריקודגלים מחשש לבלאגן-ערבי.

"וזה הדבר הכי אבסורדי שקיים בעצם",אומר עדיאל

שיהודי ילך עם דגל ישראל בעיר ואם בישראל - ולא נותנים את הדבר הזה!"

ביפו ,אגב,התעקשו החבר'ה אותם מרכז עדיאל - לרקוד בדגלי ישראל - ובסופו של דבר רקדו הדגלים.

בעכו,לפני שנה וחצי עם ישראל קצת התעורר למצב העיר,לאחר ששמחת תורה היתה לא שמחה במיוחד,בעקבות ערבים שהפרו את שמחת החג.



בחור בשם שמשון הגר ביפו,תופס את יפו בכרכשתא. ארבעה שכנים הגרים צמוד לבית אימו של שמשון 'התחרעו' על הבית.

פשטו יד ורגל בבית עצמו בוונדאליזם חסר מעצורים. עקרו המזוזה,ריססו גרפיטי,ואף התנפלו על אימו העושה בימים אלו את גיל אזור ה60 -

והיכו בה ללא רחם ,עד שהתעלפה.



בנות לא יוצאות בערב בערים המעורבות,ורבו המקרים שנפלו הבנות לפיתוי הכספי מבני המקום,והתאסלמו. ארגון יד לאחים פועל בעניין חילוצן

של בנות אלו,שהבינו מאוחר מדי כי נפלו בפח.

זו בעצם אחת הפעיליות ב'ערים המעורבות'. להסביר לבנות המקום ש'לא כדאי ללכת עם ערבי'.

"אחרי שאתה יושב עם בת יהודיה שעה - היא מבינה בעצם שזה לא זה. ויתנו לה הון שבעולם היא לא תלך אחרי זה...",מספר עדיאל את מלאכת השכנוע.

גם שמעון,תושב וותיק בלוד,סבור שהבעיה המרכזית בעירו ,היא בעיית 'נישואי התערובת'.



'הם מפחדים' >



"אין דבר כזה לקחת את הילדים לגן משחקים,בשכונות הבעייתיות",מספר עדיאל.

החמולה יושבת שמה,ואם הילד יעלה על המגלשה - חבל...

ירביצו לו,וידחפו אותו. וזה נשמע אולי אבסורדי,אבל זה קורה כאן בלב מדינת ישראל.ממש בלב".



ובאחת מהשבתות בה חיזק עדיאל את יפו,יצא לשאוף אוויר עתיק יומין. פגשו ערבי,ולא נתן לו 'שבת שלום'.

"תעוף מפה עכשיו!" אמר המקומי,ועדיאל לא שם מבטחו בנס.

"הסתכלתי ימינה שמאלה אמרתי לעצמי אם אני לא עף,אז חבל עלי...",נזכר עדיאל במעשה שהיה.



שמעון מספר שבשנות ה70 "היתה שכונה לתפארת. עכשיו אתה מרגיש כמו בעזה..."

'למה לא לעבור מכאן?' אני שואל את שמעון. "עיר נהדרת,תושבים מדהימים,אין כמוה. מחמיא שמעון לעירו,

"יש לנו מקום אחר חוץ מארץ ישראל?!".



---

שומע אני את סבל עמי,ונחלץ לפתרונות מעשיים. בלי לחשוב,עולה בי אסוציאציה. "בלאגן-מתפרעים" = "משטרה!"

הרי להגן על אזרחים תפקידה,ומה לי ערבים מה לי יהודים... אך נשמע,כי עדיאל לא לוקח את הפתרון הגאוני שאני מציע ברצינות.

"המשטרה מבינה שהיא צריכה הרבה מאוד כוחות בשביל להתמודד עם התופעה" אומר עדיאל,"ולכן ,המשטרה פשוט מעדיפה להעלים עין,ולתת לתושבים

(היהודים,נ.ג) לצאת מהערים האלה,ובעצם: 'תנו לנו ראש שקט- שאחרי זה הערים האלה יהיו ערביות'.

והדוגמא הכי טובה,ביפו. קרה כמה פעמים שתושבים הזמינו משטרה.והמשטרה באה,

ואחרי זה,בסוף השיחה,כהמלצה,מפקד המשטרה אמר לאחד מהתושבים שם: 'תעשה לי טובה בשבילך,תעזוב את יפו זה כבר לא מקום ליהודים'"

מיותר לציין שהתושב מהזן הנדיר,נשאר לגור ביפו,ולא מפסיק לספר את סיפור ההמלצה.



שמעון,מתגורר בלוד כבר מילדותו,ולמרות הכל,נשאר בנוף ילדותו המתכלה.

שמעון לכשעצמו סבור כי כל הגופים הרישמים בישראל אמורים 'לעבור את הקדנציה בשלום',ותו לא.

וכשאני שואל על המשטרה המקומית ועל פועלה,שמעון מבקש ממני בקשה צנועה.

"יש משטרה בארץ? תזכיר לי מה זה..." שואל שמעון.

אך לפעמים גם שמעון נאלץ לפנות למשטרה.

פעם פרצו לשמעון את הרכב,הוציא השוטר פתק לענייני הביטוח,וכלל לא טרח לבדוק את הרכב.

"אולי בכלל לא פרצו לי לאוטו?" שאל שמעון את השוטר,בתמיהה.

ופעם אחרת דווח לשוטר 'בשדור חי'

על פריצה. לטענתו של שמעון הם יכלו להגיע ללא טורח כלל,אך בחרו 'לא להתעסק'.

"למה שיבואו?!","למה שיגיעו?!" הוא שואל-ונשמע מבין את המשטרה.



ראשי הערים>



'מה ראש העיר אומר?' אני שואל את עדיאל,רכז הפעילות .

"אפשר להגיד שראשי הערים מפחדים להתעסק עם זה.יתבעו אותם על גזענות וכו'. היו לנו כל מיני גישושים עם כל ראשי העריות אפשר להגיד,וכולם



מפחדים לצאת עם זה החוצה ולדבר על זה,כי הם מפחדים באמת ממה שיעשו להם בחוץ. בעיקר ארגוני שמאל. ואנשים פשוט מפחדים מהתקשורת".



פעם ניסו הנפשות הפועלות לדבר על הנושא עם ראש עריית חיפה,אך שעה לפני הפגישה המיוחלת, דבר הפגישה הגיע לתקשורת,

והדים שאינם מברכים על פגישה זו,החלו מרחפים בשטח העריה. כמובן,שהפגישה בוטלה במקום.



"באותו שניה הוא הרים טלפון אלינו,אמר הכל מבוטל,אני לא צריך את הכאב ראש הזה",מספר עדיאל.





הדירות>



'כמה באמת עומדים בפיתוי,ולא עוזבים את המקום בשביל הרבה כסף?



"אפשר להגיד,שיש את היהודים החזקים עם האידיאלים,שמבחינתם זו הציונות ולא משנה מה,

אך גם אלה,שנים ספורות - והם כבר לא שמה" אומר עדיאל,ומדגיש

כי לאו דווקא מדובר בימנים ודתיים. משפחות וותיקות שמחוברות למקום,לא מסוגלות לעזוב,למרות הקושי.

וכמו שאומרת תושבת נצרת שמאוד אוהבת את המקום,שעם כל האהבה למקום,אם הבנות לא יוכלו לצאת אחרי שש בערב - היא עוזבת את נצרת עלית



,ולוקחת את האהבה למקום אל מקום סימפטי יותר.



שמעון מלוד,לעומת זאת,מספר שאין לו בעיה לחיות עם ערבים. ואכן חי כך בילדותו בנעימים ובטוב.

אך לדבריו,לעת עתה המצב נראה כ'נסיון לגרש את היהודים'.



בבתים המיועדים להשכרה או למכירה,אך מסרבים להתמקח עם ערבים,

"יש תופעה חדשה" מספר שמעון. "במקום שלא משכירים לערבים - אחרי זה יש בקבוק תבערה". 'בגלל שלא רוצים למכור?' 'כן'.





גזענות?> 'טוב להם,וטוב לנו'



לראשי הערים יקראו 'גזענים' אם ינקפו אצבע בנידון,אך עדיאל מסביר שגזענות אין כאן. מדינה יהודית ביקשנו לנו,הוא סובר.

"בתור ערים יהודיות שמטרתן להיות יהודיות אנחנו רוצים שהם ישמיכו להיות יהודיות בכל מחיר" אומר עדיאל.

אני לא רואה בזה גזענות שהם ישבו עם עצמם ואנחנו נשב עם עצמנו. יש לנו את צורת החיים שלנו.את ההתורה שלנו. את הדרך חיים שלנו. לא טוב לנו



שנשב אתם,ולא טוב להם שישיבו איתנו. גזענות? אני לא רואה בזה. מדינת ישראל - מדינה יהודית. לא יכול להיות שערבים יחיו איתי בעיר



ובגללם אני לא ילך עם דגל ישראל, היו יושבים בשקט - ניחא".



הציונות של ימינו>



"שתי דקות ממרכז ת"א עולם אחר לגמרי",אומר עדיאל,

"זה לא יעודנו לשבת ביחד בתוך שכונות. אם לא לגבעות אז לצאת ללב מדינת ישראל.

כי אם הלב של המדינה לא יהיה יהודי - כאשר אבדנו אבדנו",אומר עדיאל.

"אני מגדיר את העניין של הערים המעורבות כציונות של ימינו.אפשר לבנות קהילות יפות מאוד בעירם המעורבות,ולשמר את מדינת ישראל יהודית".





הפעילות>

כל השנה פועלים 'ההנהגה הצעירה של האיחוד-הלאומי' בערים המוערבות.

בפורים,מתוכננת פעילות רבה בערים המערובות,אם ברצונכם ליטול חלק פנו לעדיאל – 0525665589 ,או לחרות – 0523477651.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים