יום שלישי, 11 במאי 2010

הוודסטוק היהודי (כתבה מ-2008)

נדב גדליה

מיכאל (28) ואחיו התחילו לעשות קצת שמח לזכרו של אבא , שהיה טיפוס מוזיקלי. אחרי כמה שנים הם מצאו את עצמם מול 1000 איש שבאו לשמוע מוזיקה יהודית אלטרנטיבית ב'פסטיבל אחרית הימים'. עכשיו, שעורי תורה הם כבר חלק אינטגרלי מהפסטיבל, ומיכאל  מדבר על 'זיכוי הרבים'.  וגם יש יעדים: שהמוזיקה היהודית  תפסיק להיות  סוג של 'אלטרנטיבה';  ושלפסטיבל יגיעו גם תל-אביבים.

האחים מיכאל, יהודה, וחמישה אחים נוספים  גדלו במשפחה מוזיקלית;'לויכטר' קראו לה. האבא היה אמריקאי שעלה לארץ מארה"ב עם חבר'ה מוזיקאים, שאהבו, חיו וניגנו מוזיקה בסגנון רוקנרול בעיקר. הבית בישוב אלעזר שבגוש עציון, היה אפוף צלילים של מגוון כלים. "בכל אחד מחדרי הבית יש איזה כלי; פסנתר, תוף, גיטרה", מספר מיכאל.
כל האחים נדבקו בזה, וכולם מנגנים  בכלי זה או אחר. כשהיה מיכאל בן 12 חלה אביו המוזיקלי בסרטן. היה עצוב.
מצבו של האב היה קשה מאוד, וחבריו המוזקיאים האמריקאים התארגנו בל"ג בעומר אחד, עת היה חולה - והגיעו לנגן ולשמח את לבבו.
החברים הגיעו, ונגנו בחצר הבית של משפחת לויכטר. היה נחמד.
 "זה היה מעין מסיבת פרדה מהחברים שלו", נזכר הבן מיכאל. שבועיים אחרי זה  נפטר האב, והשאיר אחריו משפחה עם אשה צעירה והרבה ילדים קטנים, שהקטנה ביותר בת כשלש.
"כל המשפחה היתה בהלם", מספר מיכאל.
ב"ג בעומר בשנה שלאחר מכן, חשבו האחים שיהיה נחמד לשחזר את הל"ג בעומר הקודם, בו אביהם היה עדין בין החיים.
שוב פעם הגיעו החברים של האבא ועשו שמח מאחורי הבית. הגיעו גם שכנים קרובים, והיה נחמד.
ראו האחים לויכטר כי טוב הוא ונחמד למשמע אוזן, ואמרו 'למה לא נעשה את זה קצת יותר גדול?' אמרו ועשו. שנה לאחר מכן כבר עבר המופע הביתי
מהשיבו אלעזר  לישוב אפרת הסמוך; ומוזיקאים יהודים-אלטרנטיביים; מוכרים יותר ופחות, הגיעו להשמיע את מה שלא היה להם בזמנו להשמיע כמעט באף מקום אחר. היו שם; אהרון רזאל, סיני תור, דב שורין ועוד, וגםלהקה ירושלמית של יהודה, אחיו של מיכאל, שכיום מנגן עם להקת 'אחרית הימים'.
"בתקופה ההיא לא היה כל כך מוזיקה של אמנים דתיים והופעות, כל אחד ניגן בבית ואצל החברים, ושם זה פתח להם במה", מספר מיכאל.
באפרת הגיעו הרבה נוער, ושוב, התקבלו פידבקים טובים,  ושוב אמרו האחים: 'למה לא נעשה את זה קצת יותר גדול?'  וכך עבר הפסטיבל לגבעה בחיק טבע - ליד הישוב 'אלעזר' הנמצא בגוש עציון.
התקופה ההיא, לפני כתשע שנים היתה תקופה קשה לעם ישראל, תקופה בה רבו הפיגועים בירושלים.
כמה ימים קודם הפסטיבל ביצע מחבל פיגוע בירושלים, ואווירת נכאים השתלטה על ארצנו.
היו התנגדויות לקיום הפסטיבל באותה שנה; אך האחים לויכטר החליטו שדווקא צריך להרים את מורל העם, במקום לקבור אותו עמוק בקברות נכאים.
באותה שנה התקיים הפסטיבל והיה שמח כהרגלו. "שנה אחרי כבר הרמנו פסטיבל של ממש", מספר מיכאל. "קלטנו את הפוטנציאל, והחלטנו שעולים רמה. הזמנו את 'הרפו והנשמות' ועוד מוזיקאים יותר מפורסמים, והגברה ברמה הרבה יותר גבוהה, והשקענו בפרסום, וזה הפך לממש 'ארוע'. זה היה פסטיבל ביתי-משפחתי, חמוד לגמרי, וממש מוצלח ומדליק, אינטמי וחמוד . בלי חסויות של 'חברת קוקה-קולה' וכאלה'. הופעות חיות היו שם מארבע אחר הצהרים עד 12   בלילה ברצף. וחבר'ה נוספים טרחו והגיעו גם מירושלים והסביבה ולא רק מגוש עציון.
הפידבקים הגיעו בהמוניהם ושנה לאחר מכן התקיים הארוע ביער 'משואות יצחק  (יער בת עין) - מקום יפה  עם מעיינות, ועצי אורן הצופה על נוף מדהים. "מקום מגניב לגמרי. גם יותר שאנטי, יותר זורם", מעיד מיכאל על פסטיבלו.

*פשוט פסטיבל.

מיכאל מספר שפסטיבל 'אחרית הימים' לא דומה כלל לפסטיבלי המוזיקה האחרים.
"זה שונה לגמרי מפסטיבלים חילוניים. אין כאן את 'אלילי המוזיקה', המוזיקאים הם כמו חברים. אין פוזה. האמן יורד לחבר'ה מחבק אותם, רוקד איתם. הכל פשוט; האמנים כאחד העם. במה נמוכה יחסית, הבנויה מטרסות, ומאחור שלשה עצי זית. אנשים יושבים ביחד, ולא כמו בפסטיבלים הגדולים שכל אחד חי לעצמו. אפילו האוכל פשוט; אורז ואטריות".
חוץ מאמני המוזיקה היהודית , לזכר האב, היו עולים לבמה ארבעת הבנים לבית לויכטר ומנגנים את המוזיקה של אביהם, וגם מוזיקה שהם כתבו בעצמם.

השנה מצפים ב'אחרית הימים' ל1500-2000 משתתפים.
עד לפני מספר שנים התקיים הפסטיבל התקיים בחינם, למרות ההוצאות הרבות; ששולמו לעיתים מכיסם של האחים לויכטר. לפני מספר שנים החל 'פסטיבל אחרית הימים' לגבות כסף עבור המופעים. השנה מחיר כרטיס בכניסה מוקדמת עולה חמישים שקלים,
משום שהפסטיבל  כרוך בהוצאות רבות המסכמות בעשרות אלפי שקלים.
חוץ ממוזיקה יתקיים במקום יריד אמנים ; יודאיקה, ספרי קודש משחקי ילדים, ודוכנים, אך
 גם המוזיקה לא נשארה במקומה בו הונחה אשתקד.

"השנה יבנו שתי במות; האחת מרכזית לאמנים הגדולים יותר, והשניה ללהקות ואמנים קטנים ומקומיים יותר", אומר מיכאל.
בין המופיעים השנה; אהוד בנאי  יחד עם הרב פרומן, להקת אגרוייסע מציאה, להקת אחרית הימים, להקת נחת רוח, סיני תור, אהרון רזאל, ביני לנדאו ועוד רבים.

שימו לב; מצד אחד אהוד בנאי שהוא 'מיינסטרים' במוזיקה הכללית, ומאידך אמנים שהם אמני 'מוזיקה יהודית אלטרנטיבית' מובהקים.
אני קצת התבלבלתי, אז שאלתי;
*מי יכול נכנס לגדר של מוזיקה יהודית אלטרנטיבית, אהוד בנאי?  סיני תור?

"כל אדם  ששר להשם יתברך, ועוסק בחיפוש יהודי רוחני מבלחינתי זו מוזיקה יהודית, מוזיקה רוחנית" מגדיר מיכאל. ואהוד בנאי - כולו בתשובה מלאה. כולו במקום הזה של רוחניות.
וברגע שאנחנו שמים בפסטיבל אמן כמו אהוד בנאי זה מרים את הפסטיבל ומעלה את הרף של האמנים הפחות מוכרים".

השנה מתכננים האחים לויכטר להקים  במקביל להופעות המוזיקה, אוהל ביער בת עיין, בו ימסרו שיעורי תורה מאת הרב מורנו והרב ערן אבל מבת עין שידבר על ענייני 'חסידות ברסלב'. שילוב מעניין. מערב לכך, מיכאל מכוון את הפסטיבל גם לאנשים שאינם דתיים דווקא.
הוא מפרסם את המופע במקומות בשינקין בת"א, במרכז 'שורשים', ב'שיר חדש', ועוד.

"מבחינתי הפסטיבל הזה הוא גם פסטיבל של הפצת יהדות, ומקום לאנשים שחוזרים בתשובה, ועוסקים בחיפוש רוחני, ולאו דווקא לציבור דתי", אומר מיכאל.
"התיכנון בעתיד להגיע עם הפסטיבל הזה לציבור הכללי דתיים וחילונים. לפתוח את המוזיקה היהודית לכולם.
להראות שהמוזיקה ששרים מהתורה, שרים להשם היא לא פחות טובה. וזה לא חייב להישאר דווקא בציבור הדתי. כולם שרים לה'!"


*יש מקום למוזיקה היהודית יש מקום במוזיקה הכללית? למשל בגלגל"צ? אני שואל.

"אני חושב שמוזיקאי שעושה מוזיקה טובה, ומשתדל לעבוד על האיכות והרמה המוזיקלית, יכול להצליח.
הציבור לדעתי משתוקק וצמא מאוד לשמוע מוזיקה יהודית. והדוגמא הכי טובה  זה שולי רנד, שעכשיו הגיע ל'תקליט זהב',
למרות שכל הדיסק שלו 'שר על השם'.
יש לו באמת הכרה, אבל אני חושב שלכל מוזיקאי 'יהודי' יש מקום בציבור הכללי.
העניין הוא שהביטחון העצמי מאוד נמוך באמנים מהסטייל הזה. לא מרגישים שיש להם הכרה כללית, כי אף אחד לא מפתח אותם, אף אחד לא נותן להם את האפשרות הזאת. ואחת המטרות של הפסטיבל היא לתת הכרה ולפתח את האמנים האלו, שאין להם כמעט הופעות במקומות גדולים".

*האמירה של הפסטיבלים הכללים היא בעצם 'פורקן והתפרקות', לעיתים אפילו סמים, וכדומה.

"אנחנו בהחלט נותנים אלטרנטיבה לפסטיבלים האחרים שיש שם פורקן יצרים. הפסטיבל שלנו בא לתת כיוון של רוחניות קדושה, וחיפוש אמיתי.
יהיו שם שיעורי תורה, וכל האמנים בעבודה רוחנית פנימית. זה פסטיבל שמציע עמקות ופנימיות ורצון להתקדש ולהתקדם בחיים.
הנוער של ימינו מחפש ומחפש, ומוצא רק טלוויזיה ואמנים שפורקים עול, ולא יודעים בין ימינם לשמאלם.
ופתאום בפסטיבל אחרית הימים הם מוצאים אמן שעסוק בחיפוש רוחני שמפריח אותו ויוצר אותו.


*אתה לא חושש שחבר'ה יחליטו 'להתפרק' גם ב'אחרית הימים'; בכל זאת מדובר בפסטיבל, מוזיקה, ואווירת שאנטי?

"זה לא פסטיבל הכי 'שאנטי'", מסביר מיכאל.  "זה פסטיבל של מוזיקה יהודית. אני עושה כאן מוזיקה ברמה גבוהה של סאונד. אני עושה פה מקום לשיעורי תורה,
מקום יהודי ; שרובם מהמוזיקאים עם פאות וציציות בחוץ; עובדי ה' מי פחות ומי יותר, שומרי הלכה ומצוות. אני שומר על כשרות ומחיצות במקום ההופעות".
"מי שמחפש פורקן אין לו מה לחפש בפסטיבל שלנו, כי אין מוזיקה שיוצרת פורקן.  אין מוזיקה לועזית, טכנו או דיסקו.
אתה רואה אדם ששר לך 'ה' קרב אותי אליך', הכל דיברים על ה', שירים של תפילה, יש במקום ספרי קירוב רחוקים. אני לא מאמין שאדם שמחפש להתפרק יבור לפסטיבל שלנו - כי אין לו מה לחפש שם", אומר מיכאל.
"בהופעות עצמם אנחנו שומרים על הפרדה מלאה. לבנות יש מחיצה מארבע צדדים, בגובה גבוה מאוד כך שכל שנה שאני בונה אותה אני אומר  מחדש 'וואלה, אני לא יודע למה הם רוצות כזה גובה'. אפילו הלהקה לא רואה אותם בהופעות. לגבי הפסטיבל עצמו; זה ארוע, זה לא בית כנסת;
כמו שברחוב בירושלים לא שמים מחיצה לכל האורך המדרחוב, ככה בארוע הזה אנחנו לא שמים מחיצה לכל האורך. אפילו במאה שערים זה לא קיים".


לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק gilinada@gmail.com
תוכנית המוזיקה השבועית לצעירים "סבבת שלום"
http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=347246
==============================================================

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים