יום שלישי, 11 במאי 2010

ביקורת מופע של מוזיקאי מיוחד בשם סיני תור

כיסופים \ נדב גדליה




סיני תור יצא ל'אנשים ילדים' - סיבוב הופעות חדש. היינו שם, בהופעת הבכורה.



יש לי חבר, שמחזיק באהבה רבה בתחביב מסוג קדוש. הוא אוהב להיות ב'כיסופים'; וזה כולל את כל ההטיות האפשריות: 'להתכסף', 'התכספתי', ו'מכסף', למשל. בדר"כ הוא מגיע ל'כיסופים' באחת מהדרכים הבאות: או שהוא הולך להתבודד, להתפלל, למקווה,ללמוד תורה, או שהוא נותן בPLAY ושומע סיני תור. ככה פשוט, ככה 'מכסף'. 'את הדיסקים של סיני אני לא צריך לשמוע בכלל, אני רץ וקונה בעינים עצומות', הוא מספר לי. כשנודע לו על'אנשים ילדים' - סיבוב ההופעות החדש של סיני תור, הוא עצם את העיניים, מצא את הטלפון, והתקשר להזמין שני מקומות בהופעת הבכורה, שלא יפספס חלילה את ההזדמנות להתכסף במחיצתו של צדיק. אחרי זה הוא הודיע לי שאני בא איתו, ונתכספה יחדיו שמה אני והוא.

אמרתי 'בלי נדר' כדרכם של חומקים שלא יודעים 'כיסופים' מה הם, וציפינו יחד למוצא"ש. לבסוף סיכמנו שנפגש שם, אני עשיתי את שלי והגעתי למרות מחלף ה'בלי נדר' - שנידב לי אופציה אחרת. 'המתכסף' בושש מלהגיע, והמופע התחיל בלעדיו, באיחור סביר אבל ניכר. סיני עלה על הבמה הצנועה של 'רשימו' כשגיטרתו בידו, ושביס ה'צעקה הראשונה באופנה' מונח על ראשו; משתלב היטב בעיצוב המרוקאי-מסורתי של 'רשימו'. שני נגנים נוספים עלו עימו שמה, אל הבמה שגובהה פחות מטפח; אחד אחז בידיו מיני הקשה ומכרכשים מעניינים, והשני דיבר איתנו בכינור. שילוב מעניין. היו שם מקסימום מאה צופים, לפי הערכות המבקר שהתעצל לספור אחד אחד.

חלקם ישבו על ספות שאפילו השד המרוקאי לא יודע מאיפה הביאו, והייתר התמקדו ברהיטים שיותר קרובים לרצפה. סיני זרק איזו הלצה, הקרח נשבר על ראשי העם, וכבר הוא החל מערבב שירים משלשת האלבומים; 'דרשתי קירבתיך' הראשון, 'טוב כמו עכשיו' שכבר לא ניתן להשגה, ו'עולה מן הים' (האחרון).

בתחילה התפלסף איתנו סיני על דרך הזמן. משהו כמו: "אתם יודעים שהרגע הזה לא היה מעולם?", חייכנו, חשבנו, הבנו, ובתמורה קיבלנו את 'טוב כמו עכשיו' מהאלבום השני. ככלל, נראה שהשירים הישנים של סיני עושה יותר טוב לקהל. כך למשל,

ב'הכפירים', היו אחלה שאגות (לא רק מכיוון הבמה), לא פחדנו, וזה היה אפילו מצחיק. מוזר.

ל'וארשתיך לי' נדמה שהצטרפו כל רווקי ירושלים, וב'דרשתי קרבתיך' כבר היה פאדיחות לא להצטרף למרות שאתה לא מקומי.

את החדשים יותר; 'אבא שכזה', 'אנשים וילדים' ו'עולה מן הים', היה נחמד לשמוע ולשיר לעצמך למרות שאולי רק אתה מכיר.

בעיצומה של ההופעה שמענו קצת על ר' נחמן, פרשת השבוע בסלנג סיני-תורי טיפוסי, והחיוך עלה כמו מאליו מן הים.

מסתבר שהסלנג עושה את שלו, וחוץ ממוזיקה אמיתית ושילהוב הקהל, הבחור יודע גם למתוח לקהל את השפה לחיוך. משעשע שכמותו.

שעה ומשהו עברו כאילו חלף לו רגע, וסיני מכין אותנו לסיום. אומר 'תודה רבה' כאילו הוא הולך, ונותן עוד שני שירים, שנהיה מבסוטים.

ניסינו ללחוץ עליו שישיר קצת'פרשתי ידי', אבל זה לא עבד. במקום זה קיבלנו את

'כי אליך אתפלל' שנמשך כעשר דקות (!) ובו תופפו בני ישראל על בירכהם בדביקות גדולה. ואז זה נגמר; סיני אמר 'שבוע טוב-שבוע טוב' עוד משהו על ירושלים הבנויה שניפגש שם, והשתחרר מהמקום במהירות, לא לפני שהוא משחרר קול אחרון שישעשע את הקשוחים שבקהל בדרך הביתה.

הסתכלתי על הטלפון שהחליט לצלצל, החבר המתכסף החליט להגיע. 'מה, כבר נגמר? איך היה?' הוא התעניין, ואני התביישתי לשאול אם מה שאני מרגיש עכשיו הם הם 'כיסופים'.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים