יום שלישי, 11 במאי 2010

מתכננים לחזור לגוש קטיף \ כתבה


חוזרים לגוש קטיף \ נדב גדליה



בזמן שפיתרון מדיני טרם נמצא, בטוחים 'הנוער הכתום' שהמהלך הטוב ביותר הוא לחזור לגוש קטיף.

הממשלה עדין לא החליטה להסכים איתם, אבל הם בדרך חזרה לגוש קטיף. בפסח, הם אומרים, זה אמור לקרות. * הכתום לא קהה, והחבר'ה רוצים הביתה

------





לנוער הימין נמאס כבר לצעוק 'אמרנו לכם' לפולטיקאים שמתעקשים לא להבין ש"ארץ ישראל שלנו", גם להגיע להפגנות ולהיות אחד ממאה אלף איש שקורא 'לא נשכח, נזכור לעד', כנראה כבר לא מזיז משהו בדעת הפולטיקאים של שנות ה2000. במקום ללכת סחור סחור במהלך סטנדרטים בכנסת, או להדפיס עוד עשרות סטיקרים כתומים ולמכור חולצות בעשרים שקלים, מארגן נוער הימין עצרת המונית וצעדה שפשוט תכניס את אנשים לחורבות גוש קטיף.

מלבד נוער למען ארץ ישראל ונאמני א"י שמארגנים בפועל את הצעדה והעצרת, שותפים למהלך הרבה אנשים בניהם הרב לוינגר, הרב וולפא, הרב דב ליאור, ודניאלה וייס.

"הפעם, הימין קיבל הפעם הרבה מנדטים, ומשום מה אף אחד לא קם ודורש את הדבר הפשוט; לחזור לגוש",

טוען יוסף, פעיל וותיק בנושאי ההתיישבות, וממארגני הצעדה בחול המועד פסח הקרוב.

"אפילו פרס מודה שההתנתקות היתה טעות. אבל אפילו מי שהיה נגד ההתנתקות בזמנו, היום לא מעז לומר 'בא נחזור לשם',

מהסיבה הפשוטה; שהתרגלנו לנסיגות, ואין לנו את העוז לחזור ולהתמודד עם הלחץ הבינלאומי".





מלבד המהלך הגדול של העצרת שתקרא לחזור לחורבות גוש קטיף והצעדה המעשית לכיוון הגוש, מארגני הצעדה לא פוסחים על הדרכים

המקובלות וה'ממלכתיות'. בימים אלו מוחתמת עצומה הקוראת למדינאים לחזור לגוש קטיף; ובמקביל, מארגני המהלך מתכננים להפיץ המוני עותקים של סרט הסברה שיעורר את עניין החזרה לגוש קטיף.

"שמתסכלים על גוש קטיף בתמונות - אנשים בוכים ומחכים לרגע שיתאפשר לחזור לשם", אומר יוסף.



"צעדה זו שיטה בדוקה וישנה" טוענת פעילת הימין דניאלה וייס, "השתמשנו בה בחזרה לשומרון, ובהליכה בהרים ביהודה. הצעדות מעוררות

את הציבור, וגם הולכות על פי הקו שהקב"ה הנחה את אברהם; 'קום והתהלך בארץ לארכה ולרחבה'".



*את חושבת שזה יעזור? הרי הוכח לפני שלש וחצי שנים שממשלה בימינו לא ממש מקשיבה למי שבחר בה.



"אני חושבת שהממשלה כן מקשיבה. ההתנתקות נעשתה ע"י שליט רודני שרמס את הדמוקרטיה, וקיבל גיבוי

מהשמאל ומהתקשרות במטרה לנקום בנאמני הארץ. אך זו היתה מניפולציה שנעשתה ע"י מיעוט,

וזה דבר שקורה בהיסטוריה מדי פעם, וזה קרה גם לנו".

"אני מאוד מאוד מקווה שזה לא יחזור על עצמו. אמנם נתניהו חבר לברק אך הבחירות הוכיחו שרוב הציבור הוא ימני;

ואנחנו מקווים שנתניהו לא יתכופף למגמות של השמאל".



---רוצים מעשים בשטח---



"צריך לעשות צעדים מעשיים" קובע יוסף, פעיל הנוער. "לפני 250 שנה שהתחיל התהליך של 'שיבת ציון' היו תמיד ויכוח אם ללכת על הפן המדיני או המעשי.

ובסוף הוכח שצריך את הפן המדיני - הגדול, אך צריך גם את הדברים הקטנים בשטח, שהם הדברים שמובילים את המהלכים המדיניים הגדולים".

אחת ההוכחות היא 'חומה ומגדל' שבזכות ההתפתחות של הישובים אחד אחרי השני, הגבול נקבע לפי הישובים שהיו בשטח".

"גם הגאון מוילנא מדבר על זה, שתמיד צריך להתחיל עם העשיה, ועם העשיה מתערבים הדברים הגדולים".

דוגמא טובה אפשר למצוא
בזמן מלחמתה עולם השניה, כשהיתה הרגשה שהישוב היהודי בארץ נמצא במצב חיסול;

התורכים גרשו הרבה יהודים, התמיכה מאירופה הפסיקה, אלו שנשארו חשבו שאפשר רק 'לשרוד',

הם לא דמיינו שהמצב בארץ יתקדם לטובה.

ופתאום מחתרת 'נילי' התחילו לעבוד, ואחרי מספר שנים הגיעה הצהרת בלפור.

אם היו שואלים את האנשים שלש שנים קודם לכן, הם לא היו מעלים בדעתם שתהיה כזאת הצהרה.

גם היום יש עלינו איומים מצפון ומדרום, אנשים מדוכדכים, ומרגישים שאין פיתרון למצב בדרום, מה נעשה עוד 'עופרת יצוקה'?!"





*מה בדיוק אתם מתכננים? אני שואל את יוסף.

"את מה שהרבה מייחלים שכבר יקרה..."

"אנחנו נחזור לגוש קטיף; נעשה צעדה מפורסמת וידועה לגוש; בתחילתה תהיה עצרת עם רבנים, הרב ליאור ועוד רבנים, וח"כים מהליכוד וישראל ביתנו. נצעד במטרה להכנס לגוש, ולהגיע לישובים. יכול להיות שרק נעבור את הגדר, אך

מבחינה מבצעית אנחנו נערכים, עשינו סיורים ואנחנו מוכנים לכניסה פנימה".





*נכנסתם כבר כמה אנשים לחורבות הגוש, לבדוק מה הולך שם?



"אני מעדיף לא לפרט בדיוק את הפרטים המבצעיים. יש הרבה אנשים שמכירים מה הולך" אומר יוסף, ודניאלה וייס גם בוחרת לא לספר מה קדם לכניסה העתידית.

"אנחנו עושים הכנות לקראת הצעדה" אומרת וייס, "הכנות מוסגים שונים, ואני לא מפרטת מעבר לזה".





---זורמים לגוש---





*תהיו שם יום אחד ותחזרו הביתה? אני שואל את יוסף.



"אנחנו מתכננים להשאיר שם כמה שיותר", הוא אומר, "אבל כנראה לא יתנו לנו להישאר, אי אפשר לצפות את כל המהלכים שיקרו כשנצעד.

אנחנו מתכננים לעבור את הגדר ולהכנס פנימה לגוש,

המגמה היא להגיע לישובים, אך יתכן וזה לא יתאפשר.

היו הרבה שינויים באזור; הנסיגה, מבצע עופרת יצוקה,

הצבא מבחינה טכנית ערוך לכבוש את חבל עזה, עיקר הבעיה היא אצל המדינאים והרוח המדינית.

אנחנו מאמינים שצעד כזה יכניס לאנשים לראש שזה אפשרי להכנס לרצועה אם רוצים".





שאנחנו שואלים את יוסף אם הצעדה המתוכננת לא תביא להסלמה, הוא מגחך וטוען

שהשאלה מצחיקה אותו.

"מה הולך עכשיו? זו לא הסלמה? אז מה כן הסלמה? שגוש קטיף היה אצלנו היה מעט מאוד טילים ביחס לעכשיו", אומר יוסף.

"אז בא נסגור את המדינה... תבין, בציבור זה מוכח, שהנסיגות הן לא דרך! הבחירות הוכיחו את זה בצורה מאוד חזקה".



*כמה אנשים אתם משערים שיצטרפו למהלך שאתם מארגנים?



"אנחנו מקווים להגיע לפחות ל1000 איש שיגיעו לצעדה ולעצרת".



*אתה טוען שהמהלך יעורר סערה ציבורית, אתה לא חושש שהתקשורת תסתכל עליכם כהזויים ודיינו?



"אני לא חושב שהתקשורת יכולה לחפות על הלב הטהור של עם ישראל שמוכנים לרוץ למלחמה ולמסור את הנפש על העם והארץ.

אלא מה, שחסרה התקווה שאנחנו יכולים לייצר מדיניות אחרת, ללא נסיגות. שזו המדיניות שהכי טוב לבטחוננו".

"אתה יודע מה" מתרצה לבסוף יוסף,

"אנשים יגידו אולי, שברור ש'לא הייתי שולח אותם לנהל את המבצע ברצועת עזה כי הם לא הכי אחראים...'

אבל הממשלה, ביבי נתניהו ראש המממשלה העתידי יצטרך לעשות את זה, כי הדרישה בציבור תעלה בצורה חזקה.

ובכניסה הבאה של צה"ל לעזה שאנחנו מאמינים שהיא תהיה לא עוד הרבה זמן, לצערנו, הדרישה לחזור לישובים

תעלה, ולא מן הנמנע שהיא תמומש בטווח הלא רחוק, כך זה נראה. כמובן שהכל תלוי בדרישת הציבור, שזה שוב, מה שאנו מנסים לעורר".



*אתם מעריכים שזה יתפתח לסוג של 'פינוי' צבאי-משטרתי משם?



"אנחנו לא באים להתמודד מול הצבא. הצבא מבחינתנו הוא פונקציה של המדינה שתפקידו להגן עלינו.

יכול להיות שהממשלה תשלח את צה"ל לפנות אותנו, אך זה לא ממש מה שעומד בראש שלנו.

הצעד המעשי של הצעדה בחזרה, זו הנקודה".





* לא תאבקו שם באש ובמיים כדי להשאר, אני מניח.



"העיקר שנצעד לגוש קטיף ונכנס פנימה. אנחנו באים בכדי להשאר כמה שיותר.

לא בטוח שהצבא יפנה אותנו,

אין לי מושג מה הצעדים המדינים שיצמחו מזה,

אבל ברור שהמטרה היא להשאר כמה שיותר, לא ללכת..."



*בניית בתי מגורים?



"כן, וודאי, כמה שיתאפשר".



*ואם הצבא בא - אתם משתפים פעולה ויוצאים?



"לא הייתי אומר את זה ככה. ואני לא חושב שזה העיקר. ואי אפשר לדעת מה יהיה 'אם וכאשר',

העיקר הוא הצעדה, שתכה גלים בציבור".



*אתם לא חוששים שוב, מעימותים עם הצבא והמשטרה כמו שקרה בעמונה?



"אני לא חושב שיש היום בציבור לגטימציה לזה. אני לא חושב שלממשלה יש כח ללכת נגד הציבור שבחר בה".



*נעזוב את הצבא. סתם כך, זה לא ממש בטיחותי להכנס לרצועת עזה בלי ליווי צבאי.



"ברור שלא נעשה דברים מסוכנים ביטחונית. שום דבר לא נעשה בחוסר מחשבה ואחריות, אלא מתוך אחריות מאוד כבידה, שמתוכה אנו יוצאים לעשות את הצעד ההכרחי הזה, בכדי לשפר את המצב היום".

"טכנית, מסוכן לא מסוכן - הכניסה לגוש זה צעד יחסית שולי לשאר הדברים.

אנחנו עושים מה שאפשרי; עצרת - והלאה לשלב הבא; צעדה - הלאה לשלב הבא".

"הדברים יזוזו לבד" קובע יוסף חד משמעית,

"במחתרת נילי שהתחילה לא ידעו איך זה יתחיל ואיך זה יגמר. עשו השתדלות, ואפילו לקחו סיכונים לפעמים. אנחנו לא לוקחים סיכונים ביטחוניים חס ושלום, רק אנחנו קוראים לכל מי שיכול לפעול - שיפעל. מי שיכול רק להשתתף בעצרת - שיבוא רק לעצרת. משפחות שיכולות לצעוד? שיבואו לצעוד". יוסף מספר לנו על מאמר נאה שמנחה אותו.

"יש צוואה מפורסמת של יהושוע חנקין שאומרת; 'תמיד הלכתי בגדולות, ובקטנות לא הסתפקתי'.

'ותמיד האמנתי בכוחו של היחיד לפלס דרך לרבים, במקום שהיום נמצא יחיד יהיו מחר עשרות יהיו מחרתיים עשרות אלפים ורבבות...'".



---הם לא מפחדים---



"אנחנו לא מחפשים בלאגן" אומר ישי, מבני הנוער שמתכננים לצעוד לגוש קטיף בחול המועד פסח הקרוב.

"אנחנו עושים מה שאנחנו מצווים על ידי הרב לוינגר והרב עוזי שברבף.

ואנחנו עושים את הכל כדי להצליח במהלך הזה".



*אתה לא מפחד להכנס למקום לא ממש סימפטי, בכל זאת, זו עזה.



"מפחד?! אני מפחד מההיפך; שאנחנו נמצאים בחוץ וחוטפים את הקאסמים.

אם לא נהיה שם - אני מרגיש מאויים.אני יותר במצוקה - שאנחנו בחוץ".

"אנחנו נערכים; יש לנו סגני אלופים בוגרי יחידות קרביות שבודקים את הטוואי, איפה יותר נח להכנס ודברים כאלה".



"אתה מכיר את הסיפור של רבי יוסף ריבלין מתלמדי הגר"א" פותח ישי בסיפור שטרם הכרתי.

"הוא היחיד שיצא להתגורר מחות החומות.

ותלמידי הגר"א שהיו מאוד ציונים קראו לו 'מתאבד' והודיעו לו שיקברו אותו מחוץ לבית הקברות כי הוא 'מתאבד'.

הוא הסתכן, ומחוץ לחומות רצחו את ילדיו, אך בזכותו יש היום שכונות מחוץ לחומות.

גם לעלות לארץ פעם היה נראה מסוכן מבחינת מחלות ואויבים ושודדים.

יש דברים שבשכל האנושי לא נתפסים כמו פרה אדומה,

אך יש דברים שאנחנו מצווים מלמעלה, גם אם אנחנו לא מבינים את הכל ברגע הזה,

אולי נבין בדור הבא.

בהתחלה שעלו לחומש, היה יותר קל אמנם, אך גם שם הצבא אמר שזה מסוכן מבחינה ביטחונית.

המצב הוא שככל שיכנסו יותר אנשים הצבא בעצמו גם יאבטח.

לא שאנחנו בונים את זה, אבל זה בפועל מה שיקרה".



כשאני שואל את ישי, אם הורי הנוער המוזמן לצעדה לא יחששו על ילדיהם, הוא פורש לי את משנתו

בנושא 'הורים, נוער, והתיישבות'.

"ההורים תמיד בהתחלה מפחדים. ההורים שלי לדוגמא, כעסו עלי בהתחלה שהלכתי למאחז,

אבל לאט לאט הם הבינו. קח למשל את

'שבות עמי'; הערבים לא מתקרבים לשם, וזה בעצם הקו הקדמי שמגן על קדומים".

"גם אלה שבאו ב'גוש אמונים', לא נראה לי שההורים שלהם הסכימו שהם ילכו לשם,

אבל עכשיו הם גאים בזה. לאט לאט, זה לוקח זמן ".



*ההורים שלך כבר גאים בך?



כן. מתחילים.



הרב דב ליאור, שאמור להשתתף בעצרת הקודמת לצעדה, אומר שהעניין "חשוב",

"יכול להיות שלא יתנו להכנס, אבל הדבר הזה, שאנשים מגלים את רצונם להכנס - אני חושב שזה דבר נכון", אומר הרב.

"יש לחשוש שלא יתנו יכנס, אך זה לא אומר שלא צריך לרצות".



*הרב תומך בכניסה בפועל לגוש קטיף?



"אני לא מטפל בצד הביצועי", אומר הרב ליאור, "באופן עקרוני אני חושב שצריך ליישב ולגאול את הארץ בכל מקום שניתן,

מי שישאל אותי אני אומר לו להגיע לצעדה".



לתגובות: gilinada@gmail.com

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים