יום חמישי, 14 באוגוסט 2014

ארבע אימהות, הגרסה הלוחמת

ארבע אימהות, הגרסה הלוחמת
נדב גלעד-גדליה, עולם קטן

עדיין מוקדם לדעת את המספר המדויק, אך כנראה בלא מעט מקרים, כדי למנוע פגיעה באזרחי עזה, נדרשו לוחמים לסכן את חייהם ואף שילמו מחיר כבד * מחאה ספונטנית איגדה את 'אמהות הלוחמים' בקריאה "חיי ילדינו קודמים" * ומה עם החוק הבינלאומי? מתברר שבצה"ל מחמירים בפרשנות
המבט המרוכז בין הכוונות של הלוחמים הנמצאים בסמטאות עזה, בצריחי הטנקים ובנקודות הכינוס, מלווה הרחק מאחור בחששות גדולים הממלאים את לבבות האימהות השוכנות בעורף. הן הדואגות יותר מכולם לשלום בניהן האמיצים שאינם מפחדים מהאויב הרצחני. לא תמיד משפטי ההרגעה שאמרו הקודקודים בשטח תרמו להורדת מפלס הדאגה. כשמח"ט גבעתי אמר לכלי התקשורת שסבבו אותו "אעשה הכול כדי להחזיר את החיילים שלי הביתה בשלום", המשפט הבנאלי לכאורה קיבל משמעות עמוקה יותר במלחמת עזה הנוכחית, אולי משום שמימרת חז"ל העתיקה "הבא להרגך השכם להרגו", הפכה בשנים האחרונות למשהו שאיננו מובן מאליו.
מקרה שי דרומי, שהואשם בתקיפת פושע שפרץ לחוותו, היווה כותרת גסה למתרחש במדיניות ישראל כלפי פושעים בפוטנציה, גם כאשר למרבה האבסורד הללו מביאים עמהם סכנת חיים ממשית. במבצע 'צוק איתן', שהפך מהר מאוד ל'מלחמת עזה', הבינו הכול שהלחימה מתרחשת מול הדבר המסובך יותר מכול; מחבלים בדמות חפים מפשע ולוחמי חמאס המתערים בכוונה באזרחים שאולי באמת חשודים בניקיון כפיים.
מפלס הדאגה האימהי עלה במהירות כשכלי התקשורת ועדויות הלוחמים בשטח סיפרו על הנחיות המלוות את הלחימה ולמעשה דורשות מלוחמי צה"ל לסכן את חייהם באופן מוגבר על מנת למנוע פגיעה באזרחי האויב. בתוך ימים ספורים איגדה קבוצת 'אמהות הלוחמים' עשרות אימהות מכל קצות הקשת הפוליטית. בימות שלום, המכנה המשותף ביניהן היה מצומצם למדי, אולם כעת הדבק המאחד אותן היא העובדה שבניהם, לוחמי חי"ר וחיילים ביחידות מובחרות, נשלחו ללחימה ברצועת עזה. לגרעין הקשה של האימהות הצטרפו אלפי אוהדים בדף בפייסבוק, הקורא לצה"ל ולמכתיבי המדיניות הצה"לית להפסיק ולסכן את חיילינו, גם אם זה על חשבון פגיעה באזרחים מהצד הפלשתיני, שאינם מעורבים ישירות בלחימה.
יוזמת התאגדות 'אמהות הלוחמים' היא תמר עמר, אם ללוחם ביחידת דובדבן. לדידה, גם אם בנה לא היה לוחם היא הייתה מקימה את מיזם האימהות. בימים האחרונים היא התארחה כמה פעמים בערוצי הטלוויזיה הישראליים כדי לקדם את היזמה. "ראינו בחדשות שצה"ל תוקף משגרי רקטות והיו שם 2 אזרחים", מספרת תמר. "ואז הטייס מקבל פתאום 'חדל אש'. אחרי זה המשגר הזה ירה רקטות עלינו! אז חדל?! זה שיגע אותנו! לא פעם ולא פעמיים החיילים קיבלו ביטול פעולה בגלל חשש לפגיעה באזרחים".
"גם חיילי מגל"ן שנהרגו, הם נכנסו לבית ששמעו בו קול של ילד זועק לעזרה. הם נכנסו ונהרגו. הבן שלי חזר מעזה והוא אומר לי שאם הם היו הורגים את הילד הזה לא היו אומרים להם כלום, אבל לעומת זאת היו עדויות שאי אפשר להכחיש, שכוחות ביקשו סיוע מהאוויר ולא קיבלו אישור כדי לא לפגוע בחפים מפשע", מציינת עמר. "מח"ט גבעתי סיפר שהוא לא מכניס חיילים שלו לבית בעזה לפני שהוא יורה פנימה פגז או מפעיל D9, כדי לוודא איכשהו שהבית לא ממלוכד. אם אני לא טועה - הוא אמר שאצלו לא נפגעו בגלל זה. אצל אחרים - לצערנו, היו הרבה פגיעות שאפשר היה למנוע אם ההנחיות היו אומרות באופן חד משמעי שהשמירה על חיי הלוחמים היא הערך העליון, ולא נכנסים רגלית לבתים החשודים כממולכדים אלא מפגיזים אותם. לי ולבעלי זה לא נראה מוסרי אז החלטנו לעשות משהו".
במהלך ימי המבצע שיגרו האימהות מכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר האוצר יאיר לפיד.
"אנו אימהות לחיילים המשרתים בצה"ל, הלוקחים חלק פעיל בלחימה ברצועת עזה. ראשית, ברצוננו לחזק אותך ואת ממשלת ישראל על הלחימה המוצדקת, הנכונה והחשובה כל כך בגופי הטרור אשר פוגעים בביטחונם של מיליוני יהודים. חיזקו ואימצו. אין צודקת ממערכה זו. אנו גאות שבנינו נוטלים חלק במשימה חשובה זו", כתבו האימהות לנתניהו.
"אנו שומעות בכלי התקשורת ומחיילים, עדויות המספרות כי יש הנחיות לנצור את האש ולהימנע מפגיעה באזרחי האויב גם במחיר סיכון חיילי צה"ל היקרים וביניהם בנינו. אנו כאימהות איננו מוכנות לקבל מצב זה בשום אופן! אנו קוראות לך, אדוני ראש הממשלה, להתעשת בהקדם ולהנחות את צה"ל לעשות את כל שביכולתו בכדי שבנינו יחזרו מן הקרב בשלום תוך מילוי המשימה בשלמותה. אנו דורשות כי מדינת ישראל וצה"ל לא יעדיפו את חיי אזרחי האויב על פני חיי בנינו. אנו סמוכות ובטוחות שבנינו ימלאו את משימתם על הצד הטוב ביותר עד שמיליוני אזרחי ישראל המותקפים ע"י המרצחים יוכלו לשבת בבטחה בארצנו", הוסיפו האימהות. "זכור - חיי בנינו, בנותינו, אחינו ואחיותינו - חשובים מחיי אזרחי האויב! חזק ואמץ אדוני ראש הממשלה והמשך במערכה צודקת זו".
דורשות הגנה מקסימלית
"התחושה הייתה שהצבא לא נותן לחיילים להילחם, מגבילים אותם", אומר לנו איילת, אחות ללוחם בגבעתי. "יש העדפה לחיי האזרחים הפלשתינים בהרבה מקרים. דווח על זה בהרחבה בתקשורת. "הכניסה הקרקעית יכולה הייתה להיות יותר מהאוויר מאשר בקרקע, לתת לחיל האוויר לעשות את העבודה. לא לתת לחיילים לעבור בית בית ולהיכנס לבתים ממולכדים. כל ההתנהלות הצבאית הזו הכעיסה אותי מאוד".
עד עתה צבר הדף של 'אמהות הלוחמים' אלפי תומכים שהצטרפו לקריאתן, ימנים ושמאלנים כאחד. "זה משהו שחוצה מפלגות, אני לא דתייה למשל ויושבת במקום העבודה שלי עם אנשים שמצביעים למר"צ ולעבודה ונחשבים שמאל - והם חושבים בדיוק כמוני בנושא הזה. זה לא עניין של ימין ושמאל. היום שמאל זה אולי זועבי וגדעון לוי, אבל בנושא הזה אני לא רואה בכלל כרגע שמאל וימין", אומרת איילת.
איזבל, ילידת צרפת המתגוררת בנווה-צוף היא אמא של נ' המשרת בצה"ל בפלס"ר נח"ל. שבועות ספורים אחרי מלחמת המפרץ הם עלו ארצה מצרפת בעקבות התפרצויות אנטישמיות בחו"ל. "אני מאמינה שצריך לתרום כמה שיותר, אנחנו לא בשיקולים של הקב"ה, ולכל אחד יש זמן שלו עד מתי הוא יחיה ולא חשוב אם זה בקרבי או לא, אדם יחיה כמה שנקצב לו. יש אנשים שגם בתוך הבית שלהם פגשו את המוות בלי ללכת לקרבי", היא אומרת ונשמעת פחות חוששת מהמקובל בזכות אמונתה הגדולה.
איזבל דווקא חושבת שהצבא עושה את המקסימום כדי לשמור על החיילים. "אך כבר היו מקרים וגם אסור שיהיו רק 'מקרים'. מקרה כזה זה חיילים הרוגים". איזבל מציינת גם היא את הסיפור שבו התבקש חיל האוויר לסייע לכוחות הקרקע, אך לא קיבל אישור לכך. "מחבלי חמאס עושים הכול כדי להגן על עצמם ולהשיג מגן אזרחי. לנו אסור שיהיו שיקולים של הרג אזרחים".
ומה יגידו עלינו בעולם אם נפעל באגרסיביות כלפי אזרחים פלשתינים?
"אני חושבת שאנחנו, ישראל, עושים הרבה מאמצים כדי שהעולם יחשוב עלינו דברים טובים, ולא תמיד זה עובד, למרות כל המאמצים. האנטישמיות קיימת. חמאס לא צריך לעשות מאמץ גדול בשביל לקבל ראייה חיובית עליו. לפעמים המאמצים שלנו הולכים לשווא! אנחנו מקבלים תמורתם חוסר הבנה בעולם ותגובות שליליות עלינו בכל מקרה. צריך למצוא את האיזון בין לגרום לעצמנו להגן על עצמנו, לבין להראות לעולם שאנחנו טובים. לפעמים, לצערנו, השיקולים החיצוניים של 'מה יאמרו' משפיעים על השיקולים הפנימיים בשטח האש, וזה כואב. מפני שקודם כול צריכים לשמור על החיילים שלנו, דבר ראשון. דברים אחרים חשובים, אבל ממש לא באותו משקל".
"זו מלחמה, והיא נגד ברברים", אומרת אמא נוספת לחייל קרבי. "הם בחרו מלחמה כזאת, הם יורים מבתי חולים ומבתי ספר, לא אנחנו. אני לא יכולה לומר לך באחוזים כמה חיילים נהרגו בגלל זה, אבל אני בטוחה שלא מעט חיילים נהרגו בגלל שיקולי פגיעה באזרחים".
אסנת, אמא ללוחם בפלחה"ן גבעתי משתדלת לא לצפות הרבה בחדשות. "אין לי טלוויזיה. אני רואה קצת באינטרנט, וגם בלי לראות אני בלחץ אדיר על הבן הלוחם, אז בשביל מה לצפות? כדי להילחץ יותר?" היא תמהה. אבל שברי מידע לגבי האויב שאתו מתמודד בנה הגיעו אליה מפה לאוזן. "סיפרו לי שראו סרטון של ילדה בת חמש שמלמדים אותה לירות ומוחאים לה כפיים. או ילד פלשתיני שמבקש עזרה מחייל, החייל מגיע לעזור לו ומאחורי הילד מתחבאים מחבלים. כך שמעתי, אני שומרת על עצמי לא לדעת הרבה כי אני חרדה מאוד.
"שבוע בערך הבן לא דיבר אתי", היא מספרת, רגועה יותר כעת, כשבנה כבר בבית. "כשראיתי שחמאס משתמשים בילדים שלהם ופוגעים באמצעות הילדים שלהם בילדים שלנו, חשבתי לעצמי - למה שאשמור על ילדיהם כשהם לא שומרים עליהם בעצמם?
"זה מוסר נוצרי. אצלנו זה הבא להרגך השכם להרגו. אם האזרחים שלהם לא שומרים על ילדיהם, אני לא צריכה לספוג את זה.
"אני מרגישה שלאט לאט אנחנו מתפקחים", אומרת אסנת בתקווה. "הרגשתי שמשהו מתעורר בעם בכל המלחמה הזו ושהמסר שלנו יגיע לאוזניים קשובות. זה עיתוי טוב. משהו התרכך במדינה, בעם, משהו זז בנו החל מהמקרה של החטופים, יכול להיות שזה קשור לזה שאיבדנו הרבה חיילים כך שזה באמת חבל שרק כעת זה קרה, אך עדיף מאוחר מאשר לעולם לא".
לגבי הלחימה כאשר מצלמות העולם מופנות אלינו לחפש היכן נהרגו פלשתינים היא טוענת בתוקף ש"בעולם אף פעם לא יאהבו אותנו. מה שנעשה תמיד ישנאו אותנו ונראה לי שאנו מתפקחים מזה לאט לאט. אני תפילה שבאמת זה מה שיקרה".
אסנת נאנחת כשאני שואל אם לא מאוחר מדי לדבר על סגנון הלחימה כעת, כשצה"ל נסוג מעזה ובידינו כבר עשרות אבדות יקרות. "אני לא בטוחה שזה יהיה המבצע האחרון, אז אני מתפללת שבינתיים המציאות הזו של מלחמה ובתווך אומות העולם שלא אוהבות אותנו - תיגמר. צריכים לשמור על עצמנו. לא נראה לי מאוחר מדי לשנות גישה, אלא אם כן יבוא משיח מחר והכול יסתדר ולא יהיו עוד מבצעים כאלה".
פרשנות ישראלית מחמירה לחוק הבינלאומי
כשתמר נשאלת את שאלת מיליון הדולר: "מה יאמרו עלינו בעולם אם נפגע באזרחים?" היא מצטטת לנו המקורות הבינלאומיים התומכים בדעתה. "לפי אמנת ז'נבה, האויב חייב לעשות הפרדה בין מעורבים ללא מעורבים. זו לא הבעיה שלנו שהאויב לא עומד בזה".
דבריה של תמר נתמכים בקריאה ששיגרה השבוע קבוצת משפטנים ועורכי דין בכירים ליועץ המשפטי לממשלה ובה קראו ליישם את חוקי הלחימה הבינלאומיים באופן שאינו מסכן את שלום חיילי ישראל ואזרחיה.
"לא יכולה להיות מחלוקת של ממש מכיוון שישראל פועלת באופן כירורגי ביותר ובזהירות חסרת תקדים בהיסטוריה של הלוחמה המודרנית, על מנת למנוע פגיעה בחפים מפשע. למעשה, ישראל מפתחת - הן במבצע צוק איתן והן לפניו - פרקטיקות צבאיות ייחודיות אשר תכליתן אחת: מניעת פגיעה בחפים מפשע", כתבו פרופסור אליאב שוחטמן וד"ר הראל ארנון, משפטנים בכירים, מומחים למשפט הבינלאומי ולדיני לחימה. "יש לצפות ולדרוש מישראל כי תעשה בדיוק את מה שנחוץ כדי להגן על אזרחיה: לא יותר אך גם לא פחות. אין לקבל טענה משפטית שמשמעה אבדן חיי אדם של אזרחי ישראל או חיילי צה"ל בשל פרשנות מחמירה במיוחד של כללי המשפט הבינלאומי", הם מדגישים. "עקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית ושל המוסר היהודי מחייבים את המסקנה כי חייך קודמים לחיי חברך, ובוודאי קודמים לחיי אויבך".
נייר העמדה של שוחטמן וארנון בא כעמדה נגדית למכתב של ארגוני שמאל, שפנו ליועץ המשפטי לממשלה ומאשימים את ישראל בעברות, לכאורה, על דיני המשפט הבינלאומי. לקריאתם של שוחטמן וארנון הצטרפה קבוצת עורכי דין מומחים למשפט הפלילי, ובהם גם עורכי הדין הידועים ציון אמיר, ששי גז ועדי קידר, שהצהירו כי יעניקו סיוע משפטי בסיוע עמותת 'חננו' לכל חייל שתיפתח נגדו חקירה בגין פעולותיו בלחימה.
שורת הצעדים הנוספים שתכננו האימהות כוללת פגישות עם אישי ציבור, הפגנות מחאה וכנראה גם פעילות פרלמנטרית. יציאת הכוחות הקרקעיים מעזה הורידה קצת את המתח, עד לחידוש הלחימה שעשוי להתרחש בימים הקרובים, ואם לא – בסבב הלחימה הידוע מראש שיתרחש בעוד חודשים או שנים ספורות. בינתיים קיבלו האימהות פניה טלפונית מלשכתו של השר לפיד שקיבל את מכתבן. השר ציין כי לא יוכל להיפגש עמן ומסר כי הוא מקווה שכל האימהות החתומות כבר זכו לביקור של בניהן הלוחמים. הן בינתיים ממשיכות לדאוג. גם ליתר אימהות החיילים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים