יום שלישי, 1 במרץ 2016

טור דיסק: אורי אדלר

שששש... מסתורין \ נדב גלעד - גדליה

 נדב גדליה
 מציג את אל-ומתוך-האינסוף-עטיפת-האלבום.jpg
אורי אדלר, אל ומתוך האין סוף

אורי אדלר הוא שחקן תיאטרון ומוזיקאי, לא ידוע מה לפני מה בדיוק.
אך חשוב להדגיש את שניהם גם אם אי אפשר לכתוב את שניהם ראשונים, למרבה הצער.
יש לאדלר קטעים שאני מוצא את עצמי מבין מה ההבדל בין שחקן
תיאטרון שהוא גם זמר לאמן מוכשר המחזיק בתואר זמר בלבד.
שמעתי שמישהו אמר שולי רנד? אם לא, אז הנה, התנדבתי לומר את זה.
המשחק והשירה יחד יוצרים פסיפס מרתק שעלול להיות מוצלח.
שאדלר שר, יש לי באוזניים שחקן. לפני הכל, אחרי הכל ותוך כדי הכל.
הוא משחק עם המילים ונוטע בהן צבע עז כנגדלות.
הצבע הנוסף שטומן אדלר ב'אור האין סוף' שלו הוא כתמים כהים של אווירה מיסטיקנית חסרת תקנה.
משהו שמזכיר לי טיפה את 'אמא עלאה' שהיו כאן לפני מספר שנים
ושידרו אין סוף עמימות ונעלמו כלעומת שבאו אל תוך הערפל ממנו יצאו.
כשאתה מאזין לאלבום המסקרן הזה, לא קשה לדמיין את אדלר עטוף שמיכה ומביט לשמים ולפתע
מסתבר שהשמיכה היא בכלל טלית ואויה לנו כי חטאנו וחשבנו שמדובר
בשמיכת חולין.
התקליט של אדלר צועק בעד עצמו את הדמיון הזה.
אפילו שמו 'אל ומתוך האין סוף' - אין בו אות אחת שאינה מופשטת.
כי אין מישהו שבאמת יודע מהו אור האין סוף.
יש מישהו שיכול להסביר, אולי. לדעת באמת? מסופקני.
ובמחשבה שניה, בטוחני שלא.
אדלר הביא לעולם הזה משהו שמיועד בעצם לעולם הבא.
לא מסובך להמר שמלאכי מעלה שומעים את האלבום הזה
שאזוק במיסתורין ומראש נועד להיות משהו המיועד למוטבים בלבד.
אנשי הרוח והמיסתורין עשויים לאהוב את האלבום הזה מאוד.
אך אלו המחפשים משהו קליל לנפש עייפה שלא-בא-לה על עומק
מהורהר, יאלצו לוותר על האור הזה ולהגיע לסוף.
או אולי כמוני, לשמוע בסופו של תקליט קטע פופ של אביצ'י, רק כדי להרגע מהמיסתורין
הלזה שהגיע מהשדה אפוף הרוח.
 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים