יום חמישי, 3 במרץ 2016

טור דיסק: אמא עלאה - להקה חסויה

מתקשרים מחסוי \ נדב גדליה

מציג את אמא עילאה - עטיפת האלבום.JPG

אמן ואלבום: אמא עלאה.



אני לכשעצמי, חסיד גדול של גימיקים  כל עוד הם עשויים טוב. תנו לי גימיק שיווקי שאפשר להתחפר בתוכו ולהאמין לרגע שהכל כאן למעני,
 וכבר אני בקופה הראשית מרוקן את שיירי מעותי (או מסתפק בלחמוד את המוצר). גם בתעשיית המוזיקה הכללית, הגימיקים עושים שמות. החל משיר בודד שמשתטה לפי  תומו ואתם כמובן רצים לשמוע את השריטה, וכלה בזמר סופר מגניב לכאורה, שמבין  שמגניבות זה אף פעם לא פאסה.
'אמא עלאה' עושים מוזיקה יהודית אלטרנטיבית, אבל יש להם סופר גימיק : מיסתורין. החבר'ה שעומדים מאחורי (או בתוך) הפרוייקט, פשוט לא מוכנים לתת את השמות שלהם ברשימת הקרדיטים. הסולן של 'אמא עלאה'  נשמע  מוכשר. הוא חתום בעילום שם   ו'עמכם הסליחה',
על השירה והלחנים וגם על הנגינה בגיטרה האקוסטית ובכלי ההקשה. מוכשר - מוכשר, אבל אין פרטים עליו מלבד זה שהוא נשוי, עוסק בקבלה (ועטיפת התקליט תוכיח), מתגורר בישוב 'אור הגנוז' בצפון, והוא חב תודה לרב הקרוי  'מורנו ורבנו שליט"א', והאמת היא שקשה לנחש למי הודה המשורר. החסיון המוחלט מפתיע ומוזר כאחד, אך צר לי לאכזב. אם החסיון נוצר בכדי לשווק את התקליט טוב יותר בתקשורת, לא נראה שגימיק יזיז משהו בהתעלמות המתמשכת  מתעשיית  המוזיקה היהודית האלטרנטיבית. נקודה. 
 גם האלבום מבחינה מוזיקלית, הוקלט בצורה ייחודית; לאחר חצות הלילה, ובספונטניות טבעית אותה ניתן לשמוע גם בקטעים עצמם. הקטע הפותח את האלבום למשל, נקרא  'מדברי' והוא הוקלט  מלכתחילה בטייק אחד, כך שאי אפשר להתלונן על ההפקה.
'למנצח על הגיתית' נשמע מהוקצע יותר, ואליו התחברתי יותר מכל הקטעים באלבום.
את הלחן של 'נעלה לבית המקדש' משום מה הכרתי, ושם נשמע הזמר שואל את טכנאי ההקלטות  כשכל קולו בוער ב'אקו':
"מה נראה לך?! כן? טוב, אז בא נעשה את זה עוד פעם...". וכך הם זורמים הלאה לעשות את 'נעלה לבית המקדש' בצורה קצת שונה.
"אולי סתם נאלתר אחי איזה משהו וזהו?" שואל הזמר בקטע אחר ('אין אנחנו מפסיקים להודות') ובסוף יצא אפילו קטע נחמד עמוס רגש. כי ככה זה שזורמים בטבעיות על המיקרופון. ההפקה עצמה בכללותה נשמעת ייחודית; נפש הומה, גיטרה, כלי הקשה, אלקטרוניקה, ושפע אפקטי סאונד ומשחקי קול.  זה מיוחד, כי לא זכור לי שמישהו במוזיקה היהודית השתמש פעם בשילוב הזה של אלקטרוניקה ונפש יהודית הומיה. אך לדעתי, בדרך כלל שירי נפש-רגש עדיין מעדיפים כלי אקוסטיים ללא חשש אפקטים ואלקטרוניקה. אבל אם עשו את זה כנראה שיש מי שימצא בשטענז הזה התרגשות  אותנטית.  
במשפט וחצי: הכי זורם שיש. הכי מסתורי שאפשר.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים