יום שישי, 4 במרץ 2016

טור אישי: יתושים רוקדים עליי


יתושים רוקדים עליי

"בזמן האחרון הם מגיעים אליי כל לילה, ומותירים עבודה של צוות מיומן. פעם היו מסתפקים במועט, היום הם הפכו את הנשיקות לחבלות". נדב גלעד נלחם בבני עוולה

נדב גלעד - גדליה
 
כ"ג ניסן תשע"ד, 23/04/2014 21:39 
 
 1.
בזמן האחרון, הם מגיעים אליי כל לילה. אני לא יודע אם זה הוא או הם.
אני מניח שהם צבא יחיד או רבים. מדובר בלוחמים ללא ספק.
הם מותירים עבודה של צוות מיומן, גם זה ברור לי, ברור מידיי.
האמת, שפעם הם היו מסתפקים במועט.
מגיעים, נותנים נשיקה או שתיים והולכים.
היום, הם הפכו את הנשיקות לחבלות. 
ככה זה שאוהבים. אומרים שמי שמרביץ לך אוהב אותך.
ככה סיפרו לנו בתור ילדי כאפות זכרוננו לברכה. 
מאז הפסקנו להיות ילדים אבל מה שלימדו אותנו נותר על כנו.
מכות מקבלים רק ממי שבאמת, אבל באמת, אוהב אותך.
עד היום אני מנסה להתנחם בזה כשמגיעה מתקפת לילה של הצבא הרועש בעולם -
צבא היתושים. הם מרביצים בי נשיקות, לא עקיצות,
אני מנסה להסביר לעצמי. לפחות מנסה. בהתחחלה.

2.
בלילה הראשון שהם הגיעו, שמעתי אותם היטב דרך חור האוזן שלי.
זמזומי יתושים שאמורים לעצבן. אמורים, אבל התייחסתי אליהם בסלחנות.
הנפתי את ידי לגרש את אויביי המוזיקלים והמשכתי לישון.
אחרי רגע הם הגיחו שוב מהחשיכה, חמושים בנשק לטווח ארוך אבל מעדיפים לירות בי מטווח אפס.
אכזריות לשמה. אם לא הייתי מחונך על ברכי 'מי שמרביץ לך אוהב אותך',
הייתי מתייחס לנשיקות שהם מרעיפים עליי ברצינות יותר.
אבל האמנתי שהם בסך הכל לטובתי.
אילולי היו לטובתי לא היו יוצאים ממיטתם רק בשביל ללחוש באוזניי מיני סודות מזמזמים ויצירתיים להחריד.

3.
ואז מגיע השלב בו הם הופכים להיות מציקים.
פעם, פעמיים זה מצחיק, שלוש זה גובל בחוצפה חיננית, בפעם החמישית זה כבר
חוצפה שאין כדוגמתה, כמו שמגדירה המורה בכיתות הנמוכות את  התלמיד המעצבן במיוחד.
נפנתי בכרית הנוצות אנה ואנה כדי ליצור לארורים אפקט מלחמה במושגיהם הזעירים.
שיערתי שבתור בנאדם, אם הייתי רואה עצם הגדול מגופי פי מילארד והוא היה זז
במהירות שכזאת לבטח הייתי  שובר חסכונותיי וטס לקצה השני של הגלובוס,
רק כדי לשרוד.
היה שקט של כמה שניות ארוכות, אבל אז הזמזומים חזרו בכוחות מחודשים.
כבר חזרתם? תמהתי.
אתם לא רואים שמתרחשת כאן מלחמה? שאלתי והינפתי גם את השמיכה לכיוונם.
במהירות האור, בחושך. שלא תהיינה טעויות בקשר למה שהם רואים מול העיניים.
מדובר במלחמת עולם שלישית! הכרזתי בצעקה. הערתי את השכנה מלמטה אבל לפחות
הם שוב נסו על נפשם כפליטי ריאלטי.
עכשיו הכל בסדר, הכרזתי לפליטים.
יכתבו עליכם במדורי הרכילויות ואתם תעזבו אותי ותתחילו ללכת להשקות ותעזבוני לנפשי.
חייכתי. כמה מטופשים הם היתושים האלה, עושים להם קצת רוח והם נסים.
ממש כמו ב-67 עם הקולות שהשמיעו היהודים לבני דודם בעזרת דפיקות על סירים שנשמעו פגזים.
המחשבות השחצניות על צבא היתושים עברו 
אחרי דקותיים בדיוק. הם חזרו, הפליטים, בקולות מחודשים, מבקשים את התהילה שנית.
אין, נגמרה העונה! לא תקבלו את המיליון! צווחתי והם כנגדי עושים את אותו הדבר, מצווחים.
כנראה מקודם הם יצאו בסך הכל להפסקת קפה ועישנו משהו. לא, זאת בטוח לא היתה סיגריה.
הם התחרפנו לגמרי! אצלם נעשתה כבר לגליזציה, מיררתי והרמתי ידים אלימות
בחוסר בהכנעה מול יתוש עם מבע פנים קוצני במיוחד.

4.
עוד אני מהרהר בארורים הללו שכוחם בקולם,
ועיניי שזפו את ידיי וגילו סימני מצוקה. 
הם  נישקו אותי, הנרקומנים האלה.
וואוו! איזו גדול של עקיצה! התפעלתי.
איך הם מצליחים ליצור משהו הגדול מגופם תוך מספר שניות בודדות?! 
התחלתי להעריץ אותם. וכשאתה מעריץ מישהו אתה לא פוגע בו לרעה, כידוע.
אספתי חולצה עם שרוול ארוך מאנשהו, כיסיתי את כל חלקי גופי בשמיכה
והשארתי חצי סנטימטר עגול בשביל שאוכל לנשום בפנים.
יש גבול. אני לא מוכן למות על קידוש יתוש.
הכל למען האלילים החדשים והאמיצים. יוצרים זמזומים אדומים בחסד. לא סתם מוזיקלים.

5.
בבקר גיליתי שהיד שלי מלאה חצ'קונים אדומים ועגלגלים.
במבט ראשון - שמחתי על פצעי הבגרות הללו. כנראה זה יוביל אותי
לעתיד טוב יותר. אמא שלי בטח תשמח מאוד, כשאספר לה על פצעי בגרות בגיל 27.
כנראה גם הם קלטו שהתחתנתי והחליטו פה אחד להדביק לי סימני בגרות.
עוד אני שמח ובוחן את פצעי הבגרות החדשים ויתוש פיצפון נחת על ידי השניה.
נשק שתי נשיקות במהירות ועף לכל מחיאת כפיי, אל תקרת מבטחים.
משער לעצמו שלא אקפוץ עד התקרה בשביל לשפד אותו.
בוא, בייבי ! חייכתי אליו. אני לא אקרע אותך, הודעתי בקול רך.
רק אתן למנעליי לנשק את פניך, הוספתי. הוא נגש אלייך והתיישב על ידי.
נדמה לי שהוא חייך קצת. לא הבנתי מדוע.
תמות נפשי עם פלשתים! החלטתי.
הרמתי את הנעל אל על להכותו מכה נמרצת וחבטתי בחזקה על גבו ועל ידי גם יחד.
אחרי שניה הבנתי שרק שמשון מסוגל להמית איתו את פלשתים.
אני? אפילו על יתושים לא יכול.
וכשאביט בסימני הסוליה על ידי מעת לעת, אתנחם בכך שלפחות ניסיתי להיות שמשון.
הכי חשוב זה לנסות, גם בסוף, כשאתה כבר יוצא פארש.

לחצו כאן - להזמנת הרצאה של העיתונאי והקולנוען נדב גדליה עם הקרנת סרטו החדש "רווק עם אלוהים"
(טריילר לצפיה בקישור)

לתגובות נדב גדליה, בפייסבוק  | מייל: gilinada@gmail.com

לערוץ היוטיוב של נדב גדליה - כתבות וידיאו, מוזיקה מקורית וסרטונים

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים