יום ראשון, 12 בפברואר 2017

החינוך הביתי בישראל

נדב גדליה


m 6 home schooling

זה אמתי לגמרי, וכשמדובר בכמה מאות ילדים כבר אפשר אפילו לקרוא לזה תופעה: יש ילדים שאשכרה לא הולכים לבית ספר * דווקא בעידן של חינוך חובה ומקצועות ליבה ונשים שיוצאות מהבית – עוד ועוד משפחות מוותרות על בית הספר ובוחרות להכין את ילדיהן לחיים בבית. אפילו לבגרויות * איך זה עובד ביום-יום? למי זה מתאים? לאיזה עתיד צומחים בוגרי החינוך הביתי? * גם אם אתם רחוקים מהעניין לא תישארו אדישים למערכת היחסים יוצאת הדופן בין הורים למתבגרים שתגלו כאן

ד' בן ה-14 מעמק יזרעאל החליט יום אחד שנמאס לו מבית הספר, והוא פשוט הפסיק להגיע אליו.אחרי שלושה חודשים נקש קצין חינוך סדיר על דלת ביתו בכפר הציורי הקטן שבו ד' גר עם הוריו, והסביר לד' ולהוריו שהמצב איננו יכול להימשך כך וד' חייב לחזור לבית הספר."אם לא תשוב לבית הספר", אמר קצין החינוך, "הוריך היקרים עלולים להיעצר בטענה שאינם מקיימים את 'חוק חינוךחובה' מכיוון שהם מסכימים שתישאר בבית".
לד' ולהוריו לא עזרו ההסברים כי הבן היקיר נחשב תלמיד של 'חינוך ביתי' וכי הוא מתכוון להיות נגר, וכבר כעתהוא מתקדם במקצוע כשוליה אצל נגר מקומי בעבודה קבועה שתבנה לו עתיד.וד' מצא את עצמו שוב בבית הספר כשהוא מלמד את עצמו להסתגל בעל כרחו למסגרת שלא בטוח מתאימה לו.
היום לא כל סיפור כזה מסתיים כך. דליה, אם לחמישה, הצליחה להשאיר את ילדיה בבית ולחנכם על ברכי החינוך הביתי. אמנם בתה הבכורה של דליה, נגה בת ה-19, פרשה מהחינוך הביתי בשלב החטיבה,אך שאר ילדיה: אורי (16), זהר (13), שחר (10) ובן הזקונים ליאור (7) גדלים בחינוך ביתי למהדרין.
"אי-אפשר להשאיר את הילדים ככה בבית ולהחליט שהם בחינוך ביתי כזה או אחר בלי לעבור דרך הרשויות בצורה מסודרת", מבהירה דליה. "יש פרוצדורות, אבל זה תהליך פשוט מאוד; צריך להצהיר על תכנית לימודים – ואתם בפנים.החוק מכיר בחינוך הביתי ובזכותו של כל אחד לבחור לגדל את הילדים שלו איך שהוא מאמין, ולא כמו עדר. החינוך הביתי שונה מבית לבית, וזה כל היופי".
בשנת 2002 יצא חוזר מנכ"ל משרד החינוך אשר הכיר בחינוך הביתי כחוקי, והיום לפי ההערכות כ-400 ילדים לומדים בחינוך ביתיועוד כמה עשרות עד מאות אינם מדווחים למשרד החינוך על עצם היותם בחינוך ביתי.

מדריך מקוצר לחינוך ביתי

למעשה, עד לפני כמה עשרות שנים, כשעוד לא הייתה מערכת חינוך מסודרת ורחבת היקף בעולם,עיקר החינוך היה חינוך ביתי. עם גדילת מספר התלמידים ההולכים לבתי ספר יומיים נותר החינוך הביתי כאופציה לחינוך סדיר במיוחד בשכבות המבוססות, שיכלו להרשותלעצמן חוגים פרטיים כחלופה לשיעורי בית הספר.
לאחר התרחבות מערכת החינוך המודרנית, בשנות ה-6070 של המאה ה-20, החל החינוך הביתי להתפתח בארצות הברית. הוגי דעות שהתנגדו למערכת החינוך הפורמלית ורצו להכניס בה שינויים דרסטיים הבינו שקשה עד בלתי אפשרי לשנות את הקיים, ולפיכך המציאו את החינוך הביתי המודרני, שעדיין נחשב לא חוקי ונגד את 'חוק חינוך חובה' בארצות הברית. אם כן, המשפחות שחינכו את ילדיהן באמצעות חינוך ביתי פעלו בניגוד לחוק ובסתר,אך מתברר שכאשר יענו אותו כן ירבה..
מהר מאוד התפשט החינוך הביתי בכל העולם, נוסדו ארגונים שפעלו למען המחנכים בביתםונחקקו חוקים התומכים בקיומו של החינוך הביתי.
החינוך הביתי מתחלק לשני זרמים מרכזיים: הזרם האחד הוא חינוך ביתי מונחה תכנית לימודים, שבו ההורים אחראים לספק לילדיהם חינוך המקביל לנלמד במערכת החינוך הפורמלית – בעצמם או בעזרת מורים פרטיים למתמטיקה, לאנגלית, ללשון, לתנ"ך ועוד. יתרון השיטה הוא בעיקר שהילדים יכולים להשתלב בכל בית ספר או לגשת לבגרויות, הם רוכשים את הידע.
שיטת החינוך הביתי האחרת אינה צמודה לתכנית לימודים כלל, ומכונה 'חינוך ביתי חופשי'. האני מאמין של שיטה זו הוא שאין להכתיב לילדים שום מסגרת,ויש לעודד אותם לפתח סקרנות ללמוד מה שירצו בעצמו, מרצונם החופשי.אין מורים פרטיים, אין שיעורים, אין לימודים. חופש מוחלט.בגישת החינוך הביתי החופשי ההורים עונים רק על שאלות שהילדים מעלים מתוך תפיסה שכך נשמרת הסקרנות הטבעית של הילדים, ושדרכה הם ילמדו באופן יעיל ומהנה בהרבה מאשר בשיעורים פרטיים מתוכננים.
דליה יגאל מהיישוב הקהילתי אשחר, הסמוך לכרמיאל, החליטה לחנך את ילדיה דווקא בשיטה המעודדת סקרנות ונחשבת מאתגרת הרבה יותר. "מבחינת החוק הגשתי תכנית לימודים שהיא 'תכנית לא לימודית'", היא מספרת בגילוי לב."הילדים אמנם הולכים לכל מיני חוגים, כמו התעמלות וקרמיקה, אבל בכל שנה זה משתנה, לכן כתבתי בתכנית מה ההווה שלהם,נתתי דוגמאות לדברים שהם עושים בבית והבטחתי להמשיך לעזור להם ללמוד את מה שמעניין אותםאם הם ירצו ללמוד".
דליה עצמה דווקא נחשבת תוצר מהודר של מערכת החינוך הפורמלית."הסתדרתי יפה מאוד בבית הספר כילדה וקיבלתי ציונים טובים, אבל זה היה בזבוז זמן גדול מאוד", היא חוזרת אל שנות ילדותה. "חבל על השנים האלה. אם הייתי בחינוך ביתי הייתי חוקרת יותר, מסתכלת יותר על הטבע בטיולים בלי למהר לאוטובוס, קוראת דברים שמעניינים אותי באמת". במקום זה דליה השיגה ציונים. היא מוסמכת בביולוגיה, עבדה בפיתוח זני עגבניות, ניהלה צוות מפתחים ופרשה למען חינוך הילדים בבית. בשיחה עמנו היא מצהירה שהיא מפתחת את עצמה יפה מאוד דרך הילדים."ביולוגיה יש בכל מקום", היא אומרת. "במטבח, בגינה, בילדים. מדעי הטבע אפשר למצוא בכל מקום". בעלה של דליה נותר לעבוד כמפרנס העיקרי של הבית, והוא עוסק בהנדסת אלקטרוניקה.
החינוך הביתי בבית משפחת יגאל החל במקרה. לפני 12 שנים חיפשו דליה ובעלה בית ספר כלבבם באזור כרמיאל בעבור בתם הבכורה נגה,אך לא מצאו מוסד שמצא חן בעיניהם. במקום להתפשר הם החליטו להעביר את כיתה א'של בתם הבכורה בחינוך ביתי. "אמרנו 'ננסה, מקסימום היא תפסיד שנה ותשלים את כיתה א'בגיל שבע, לא אסון גדול', ומאז אנחנו בחינוך ביתי עם כל הילדים".
יש לא מעט עקרות בית כמוך שלא משעמם להן לרגע, אבל הילדים, איך הם מעבירים יום שלם בבית מהבוקר עד הלילה?
"סדר היום שלנו משתנה לפי החוגים שהילדים בוחרים להתעניין בהםאו לפי מה שמעניין אותם לעשות. אין דבר כזה סדר יום קלסי", אומרת דליה.כשאנו מנסים להבין בכל זאת איך זה עובד ותוהים איך מתנהל יום, דליה מספרת לנו על יקיצה טבעית בחמש בבוקר או בשש-שבע."אנחנו קמים לפי האור העולה. תלוי אם זה חורף או קיץ".
לאחר מכן הילדים עושים כל מיני דברים שצריכים לעשות בבית, כמו סדר וניקיון. "לכל אחד יש משימה משלו, זה לוקח שעה-שעתיים ואחר כך הם יכולים לעשות כל מה שהם רוצים. הטלתי הגבלה על המחשב – לכל אחד יש שעתיים, והמחשב בכלל יכול לפעול רקבין עשר בבוקר לשש בערב".
בסביבות השעה 11 בבוקר יש חוגים המשותפים גם לילדי חינוך ביתי אחרים, שמתברר שהוא נפוץ בסביבת היישוב אשחר. חוגי הבוקר הם חוג התעמלות, קרמיקה ושומרי הגן – חוג למלאכות עתיקות, הכרת הטבע, הישרדות, התבוננות בבריאה וכדומה. "זה מלמד את הילדים המון", אומרת דליה.בשעות הצהריים נפגשים בגן ציבורי בכרמיאל הורים וילדים האמונים על חינוך ביתי, ומבלים בו שעות מספר, עד שלוש-ארבע אחר הצהריים.
"לאחר מכן אני מספרת סיפור או שכולנו יוצאים לטייל בטבע, קוראים ספרים, נפגשים עם חברים, נוסעים באופניים ועוסקים בכל מיני עיסוקים יצירתיים; הילדים שלי למשל מבשלים; הקטנים מכינים סושי, חביתה ואורז,והגדולים יודעים כבר לבשל בשר, ירקות, פחמימות.
"הם בונים כלי רכב מאולתרים מכל מיני כלי רכב וגלגלים או הוגים ביצירה חדשה שהם רוצים להכין ואז מתעסקים באיך לעשות אותה, לחשובאילו חומרי גלם מתאימים ואיך משיגים אותם. לא מזמן הם בנו דגמים של רובים מפלסטיק כאתגר הנדסי.כמו כל הילדים – רק יצירתי יותר", מסכמת דליה.
ולימודים, בגרות, אקדמיה, מה יהיה עם כל זה?
"אני עובדת אתם על קריאה וכתיבה ולא מחייבת אותם בשום דבר מעבר לזה.אם הם בוחרים מעצמם ללמוד חשבון לפעמים, יהיה שבוע שבו אנחנו עושים תרגילי חשבון.חשוב הרבה יותר בעיניי ללמוד את המתמטיקה של החיים..."
את מאפשרת להם, אם ירצו, להסתובב כל היום על האופניים. איך בדיוק אפשר ללמוד מזהמשהו לחיים?
"הטעות שלך היא שאתה חושב שמלהסתובב עם אופניים אי-אפשר ללמוד.לתפיסתי, אם ילד בוחר להסתובב – הוא לומד. אני בטוחה שאחרי שבוע הוא למד משהו חדש".
יש לך דוגמה ללמידה תוך כדי תנועה?
"בתחילת השבוע חיברו שחר בן העשר וחבר שלו שתי בִּמבות, וגילו שהבִּמבה החיצוניתנוסעת במהירות גדולה יותר מהפנימית – פיזיקה טהורה".
בגרויות לא יצאו מזה.
"זו לא בעיה", אומרת דליה בקלילות."היום אפשר להשלים בגרויות במכינה בתוך שנה ולהתקבל לאוניברסיטה רגילה.חוץ מזה אפשר ללמוד עצמאית בלי בגרות באוניברסיטה הפתוחה, כמו שהגדול שלי עושה. הדבר היחיד שבית הספר נותן – ואת זה קשה לעשות בבית – הוא מבחנים.פתאום הילדים צריכים ללמוד את הקונספט של מבחן, שלא קיים בכלל בחינוך הביתי שלנו.אני מודעת לכך שיהיה להם קשה יותר לדעת למה המורה התכוון כשבחר לנסח את השאלה בצורה מסוימת, והם ידעו פחות שצריך להתחיל תשובה במבחן בציטוט של השאלה, להראות שהבינו, דברים כאלה".
דליה: "היום אפשר להשלים בגרויות במכינה בתוך שנה ולהתקבל לאוניברסיטה רגילה. חוץ מזה אפשר ללמוד עצמאית בלי בגרות באוניברסיטה הפתוחה, כמו שהגדול שלי עושה. הדבר היחיד שבית הספר נותן – ואת זה קשה לעשות בבית – הוא מבחנים. פתאום הילדים צריכים ללמוד את הקונספט של מבחן"
 
m home schooling

לימוד מחודש על סבלנות

איך אפשר להשליט משמעת שעות רבות כל כך, בייחוד כשהילדים חופשיים לעשות כרצונם?זה לא מתכון לפורענות?
"אין צורך בשום דבר חוץ מדיבור פשוט", אומרת דליה."למשל בשעות ההגבלה במחשב אני פשוט אומרת להם שאלו החוקים בבית – שעתיים מחשב וזהו, וזה עובד בפשטות כי רוב הזמן אני מאפשרת להם. אין לחץ ללכת לישון מוקדם כי מחר יש בית הספר או לחץ לקום מוקדם בבוקר כדי שלא לאחר לבית הספר.אני גם בעד התנסות, ככה שאם הילד רוצה לישון בשתיים בלילה, אאפשר לו כדי שיחווה מה זה לקום בעשר בבוקר וכל היום הבא ייחרב לו. זה חשוב".
איך יש לך סבלנות לכל זה, בעוד הורים רבים רוצים לא פעם רק שקט מהילדים ושכבר ילכו למסגרות שלהם?
"זה הרבה יותר מסבלנות. זה יותר עיסוק ב'למה זה מפריע לי' שהילדים אתי.ובכנות, עבדתי די הרבה על להיות שלווה וסבלנית, זה לא קל.החינוך החופשי דרש ממני לעשות הרבה עבודה עם עצמי על מה שהכי קשה להורים – לשחרר.שחררתי הרבה דברים שהייתי מקובעת בהם, שחשבתי זה מה שנכון שיהיה, וכך נעלמו הרבה מהמתחים שיש בין הורים לילדים בכל גיל".
ומבחינה חברתית לא חסרים לילדים חברים וכישורים חברתיים?
"הילדים שלי מתחשבים זה בזה לא כי הכריחו אותם אלא כי אני מחנכת אותם להיות טובים", אומרת דליה."זה משהו פנימי ולא חיצוני. בקהילה שלנו אכפת מאנשים לא כי מוכרחים שיהיה לנו אכפת; זה טבעי.לא צריכים שיגידו לילדים להיות בשקט בין שתיים לארבע כשמישהו ישן, זה הגיוני לגמרילא להרעיש כשמישהו ישן, לא?!"
ומבחינה כלכלית, חינוך ביתי עולה יותר?
"זה נורא תלוי, כי אם לוקחים חינוך ביתי עם מורים פרטיים לכל המקצועות אני בטוחה שזה עשוי להיות יקר יותר. אבל אנחנו חיים בצורה זולה יחסית.לא קונים אוכל מוכן, לא לובשים בגדי מעצבים, לובשים בבגדים מיד שנייהוספרים ומשחקים אנחנו מקבלים מכל מיני חברים. גם אין לנו כבלים או טלוויזיה בכלל.אמנם אנחנו הולכים לחוגים וזה דבר יקר, אבל עדיין זול יותר מבית ספר ונסיעות יום-יומיות אליו". 
את לא מפחדת שמבחן העתיד יוכיח בדיעבד שטעית בחינוך הילדים?
"אני מחוברת מאוד לילדים שלי, יותר מכל הורה לילד בית ספר. אני בקיאה בדיוק במה אפשר לסמוך על הילדים שליולגמרי שקטה שהם לא עושים שטויות. אני משחררת יותר, וככה הם לא צריכים למרוד ולצפות לרגע שאני לא מסתכלת עליהם כדי לעשות משהואסור. הם קונים עכשיו הרבה ביטחון עצמי ויצירתיות. הכי חשוב לי שהילדים שלי יהיו תמיד מאושרים ויתרמו לקהילה".
"לי באופן אישי כאמא יש התמודדות יום-יומית", מספרת דליה כשאנו שואליםהאם בכל מה שנשמע משוחרר ונעים בחינוך הביתי יש גם קשיים."כל הזמן אני צריכה לבדוק את האמונות וההרגלים שלי; האם אני מצליחה להשתחרר באמת מהתפיסה הרגילה של בית ספר קלסי שבו גדלתי? זה לא עניין פשוט", מודה דליה.
"עוד דבר הוא המחיר של השוני של הילדים שלי מילדים אחרים בגילם. מבחינה חברתית הם לא כמו כולם, ולא קל לעמוד מול החברה; מול ילד של השכנים שבא ואומר לילדים שלי שהם לא יצליחו באוניברסיטה או מול ילדים ששואלים אותם שאלות בחשבון לבדוק אם הם יודעים. תמיד יש אי-ודאות בנוגע לעתיד, והאחריות מוטלת מאה אחוז עלינו ההורים. מצחיק לומר, אבלדווקא לגבי העתיד אני רגועה.מי ששולח לבית הספר די מפיל את התיק על בית הספר שיעשה את העבודה, אני לפחות מקבלת את כל האחריות עליי".
האם את ממליצה על חינוך ביתי להורים אחרים?
"אני חושבת שהעניין הוא אם ההורה מסוגל להשתנות, לחשוב מחוץ לקופסהוקצת אחרת מאחרים ולבדוק כל דבר מחדש. קל הרבה יותר להכניס ילד למסגרת.אני לא חושבת שיש מישהו שלא יכול לחנך חינוך ביתי, השאלה היא אם הוא מוכן לעבוד במשרהמלאה בזה. אני צריכה להיות עם הילדים כל הזמן, לתחזק בית כשהילדים נמצאים יותר בבית.זו עבודה קשה ובלתי נגמרת אבל אני מאושרת ממנה, וזה הדבר החשוב ביותר לדעתי –להביא ילדים ולגדל אותם כמו שצריך, וברוך ה' אני רואה שזה נושא פֵּרות.זה שהם לא מבזבזים את רוב שעותיהם במלחמות על תשומת לב של מורה מפנה להם הרבה זמן וכוח להיות יצירתיים ומאושרים יותר. כשאנחנו פוגשים ילדי בית ספר הם עסוקים מאוד בלהיות טובים יותר ממישהו אחר, וחבל".

בואו נשמע את הילדים

נגה, בתה הבכורה של דליה, לא סיימה את חוק לימודיה בחינוך ביתי ואת שנותיה האחרונות עברה בתיכון רגיל לכל דבר. אחיה, ארבעת הבנים, לומדים כעת בחינוך ביתי ונראים כמי שהחיים האירו להם פנים. שחר מספר לנו שהוא מרגיש שהוא לומד טוב יותר כי הוא בוחר את הנושאים.
"אני לא אוהב שמכריחים אותי ללמוד משהו", הוא אומר. "יש לי חברים שלומדים בבית ספר והם נהנים פחות, כיף להם פחות", הוא מספר."אני עצמי ניסיתי שבוע-שבועיים להיות בבית ספר רגיל. חשבתי שאולי יתאים לי ואמא לא התנגדה,אבל אחר כך הגעתי למסקנה מעצמי; הרגשתי שהרבה יותר טוב בשבילי להיות בבית. בבית הספר המורה צריכה להתייחס לכולם, הרבה זמן הולך על קריאת שמות, שיהיה שקט, שלא יפריעו למורה בשיעור, דברים כאלה".
ומבחינה חברתית? "רוב החברים שלי בחינוך ביתי ככה שכיף לי, אנחנו נפגשים הרבה בכל שעות היום, ממש כמו בית ספר רק בלי מורים".
גם אחיו הגדול יותר של שחר, זהר בן ה-13, ניסה את הקונספט המקובל של בית ספר. שלא כמו אחיו הקטן הוא התמיד בניסיון וחצי שנה למד בבית ספר רגיל,אך בסופו של דבר חזר לחינוך של אמא. "היה לי כיף בבית הספר, באמת", הוא מפרגן למשרד החינוך. "אבל הבית ממש חסר לי. הרגשתי שאני פחות מדי בבית, עם המשפחה,עם האחים, מנותק מהם, אז הפסקתי עם בית הספר. יש לי חברים בבית ספר רגיל; לחלק כיף ולחלק לא – שכל אחד יעשה מה שטוב לו".
מה אתה אוהב לעשות בזמנך החופשי הלא מועט?
"אני משחק הרבה די-אן-די – זה משחק עם הרבה דמיון, מבוכים, דרקונים וכל מיני דמויות. גם תורת המשחקים מאוד מאוד מעניינת אותי".
ובינינו, לא משעמם לפעמים?
"קורה גם שמשעמם", מודה זהר, "יש זמנים שאין מה לעשות, אבל זה קורה לכל ילד, אזאפשר פשוט לשכב ולא לעשות כלום, לזרום עם השעמום, לנסות למצוא משחק שיכול להיות מענייןאו ללמוד משהו שמעניין אותי ללמוד. לא מזמן התעניינתי באטומים, פיזיקה, זה בא לי ממשחקי הדמיון. רציתי להכין דברים למשחקי דמיון, אבל על בסיס ידע אמתי".
לזהר אין מושג מה הוא יעשה כשיהיה גדול, אבל זה ממש לא מדאיג אותו, הוא נהנה מההווה.
אחיו הגדול, אורי בן ה-16, הוא הגדול שבבנים. עוד מעט הוא מסיים את חוק לימודיו בבית, וכבר מתכונן לחיים עצמם.בימים אלו החל אורי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה בקורס מבוא לאוריינות אקדמית, ולבגרויות הוא מתכנן לגשת אחרי הצבא.
אורי מספר שבגיל 14 מתפתח יותר הצורך החברתי. "הרבה חברים שלי היו בחינוך ביתי עברו לפני כשנתיים לחינוך רגיל, הם היו צריכים יותר חברה", הוא אומר. "אני אישית לא אעבור לבית ספר בגלל העניין החברתי", מצהיר אורי.הוא מתעניין בהיסטוריה ובפסיכולוגיה ומעריך שזה יהיה הכיוון שלו בחיים.שלא כמו אחיו, אורי מעולם לא ניסה חינוך רגיל בבית הספר. "זה לא עניין אותי", הוא אומר קצרות. "גם שמעתי סיפורים מחברים שלי שלומדים בבית ספר רגיל שלא ממש נחמד שם".
בינתיים הוא מתכונן לצבא ומודאג מעט מהתפקיד שבו ישרת. "אני מכיר מישהו שבגלל שלא הייתה לו בגרותנתנו לו תפקיד מעפן, וזה יהיה ממש פספוס אם זה מה שיעשו לי בצבא", הוא אומר בדאגה קלה. "אני מקווה שיתנו לי תפקיד משמעותיולא יסתכלו על הקטע של הבגרות, כי באמת חבל לעשות שירות ולא לתרום ולהרגישלא משמעותי בצבא".
מפקח מקומי: "החוק משאיר אופציה לסמוך על ההורים בחינוך ילדיהם. ואכן, יש הורים שמצליחים לתת לילדים הכול. ועדיין מעטים באמת מצליחים לעשות את זה כמו שצריך, ממה שאני רואה במשפחות האלה שאנחנו נפגשים אתן יום-יום"
 
בעוד שנה-שנתיים תסיים את חוק לימודיך אחרי הרבה שנים בבית. איך אתה מסכם עד עכשיו את החינוך הביתי שלך?

"החינוך הביתי גרם לי שלא אפחד לנסות דברים. זאת דרך חיים כזאת,לא לחשוב מקובע. אני למשל תומך בשמאל, וזה לא דבר רגיל אצל החברים שלי שלומדים בבית הספר".
ובגיל הזה מה מעסיק אותך בשעות הפנאי?

"אני נפגש הרבה עם חברים ואנחנו מתעסקים יותר בדברים זורמים; יושבים ושרים שירים, מספרים צ'יזבטים, בדיחות.אני עושה התעמלות קרקע וקפוארה ומשחק הרבה עם האחים שלי. חלק מהעניין הוא לדעת להמציא כל מיני פעילויות; כשאני לבד אני עושה מלאכות יד, בונה יצירות מעץ. בשעות הלימודים כבר יש הרבה פחות חבר'ה בחינוך ביתי שנמצאים בבית, ככה שנשאר לי יותר זמן לעצמיולדברים שאפשר לעשות לבד".
גם ליאור בן השבע נשמע מרוצה מחייו כילד בחינוך הביתי."בזמן האחרון אני אוהב משחקי קופסה", הוא מספר."רציתי לנסות בית ספר רגיל, אבל עכשיו חברים מהיישוב אומרים לי שזה לא כיף כל כך", הוא אומר."אני לומד בעיקר קריאה, אמא מלמדת אותי ואני מתרגל והיא מתקנת אותי,וככה אני יודע לקרוא חלק".

הרב אלישע אבינר: "מתאים רק לבעלי סגולות מיוחדות"

סביר להניח שמהר מאוד ידע ליאור בן השבע לקרוא חלק בעברית, אבל עניין החינוך הביתי לא עובר חלק בגרון של כולם.אבישג אדרי מאיתמר מחזיקה בביתה שישה ילדים בחינוך ביתי, בני 3–13,אך כחוקרת אקדמית בתחום היא מצטטת לנו את עיקרי שיטת המתנגדים. "המחקר בישראל לא מספיק מפותח בעניין החינוך הביתי", היא פותחת,"והרבה מחקרים מחו"ל שעברתי עליהם מראים שהמצב אצל ילדי חינוך ביתי גם מבחינה חברתית וגם מבחינת הכישורים הוא טוב לא פחות מחינוך בית ספרי. אבל כחוקרת אני מחויבת גם להביא את הביקורת, אם כי אני אישית מתנגדת לביקורות על החינוך הביתי. הביקורות מתחלקות לארבעה נושאים. ביקורת אחת היא משיקולי פמיניזם: בחינוך הביתי כמעט תמיד האישה היא שנשארת בבית.האם זה מחזיר אותנו למצב המסורתי של גבר מפרנס ואישה בבית?מנגד אנחנו רואים שדווקא נשים דעתניות ומשכילות מאודבוחרות בחינוך הביתי כאופציה טבעית יותר. חינוך ביתי בא לרוב עם הנקה לטווח ארוך, טבעונות וכדומה, התחברות לטבע האנושי והלא פורמלי.
"עוד נקודת ביקורת היא שחינוך ביתי הוא חינוך אליטיסטי, המיועד בעיקר לאנשים מבוססים היכולים להתקיים על משכורת אחת, ואינו יכול להתאים לכולם, ועוד נקודת ביקורת היא מהצד החברתי. אומרים שילדים בחינוך ביתי חברותיים פחות כי הם פוגשים פחות ילדים, מה שממש לא נכון בעיניי.יש מפגשי יום רביעי לילדי החינוך הביתי, יש תנועות נוער – והכול בלי קשר לבית הספר".
גם איש החינוך הרב אלישע אבינר אומר שהחינוך הביתי מתאים ליחידי סגולה."אני כמעט לא מכיר אנשים שמחנכים בחינוך ביתי, חוץ אולי מנער אחדשפגשתי ואינני יודע אם ההישגים הלימודים שלו, שהיו גבוהים, היו בזכותהחינוך הביתי", אומר הרב."בחיים המודרניים בשביל חינוך ביתי צריך הרבה פנאי.ההורה הממוצע הרי בוכה על שהחופש הגדול גדול מדי. למה הוא בוכה? שילמד עם הבן שלו. חינוך ביתי, לא?" מחייך הרב."ההורים רוצים שהילד יהיה 365 ימים בבית הספר, ככה שבחשבון פשוטחינוך ביתי אינו מתאים לרוב האנשים שאני מכיר. זה אולי מתאים למשפחות שיש להורה יכולת חינוכית גבוהה וגםשאחד ההורים לא עובד.
"אמנם על פי התורה ההורים צריכים לחנך; זה הרבה יותר פרסונלי ויכול להיות חיבור עמוק ונכון בין ההורים לילדיהם על ידי החינוך הביתי, אבל לפי ההיכרות שלי עם הורים זה עשוי להיות מתכון לקטסטרופה.24 שעות של התקוטטות במקום שעתיים".
יש מישהו שכן יכול לחנך חינוך ביתי לדעת הרב?
"מי שיש לו סגולות מיוחדות אולי יוכל להצליח. פעם הרי זה היה ככה. אחרי הבסיס שלמדו אצל מלמד, הרבה גדולי ישראל גילו שהילד שלהם הוא כישרון עצום, והפכו להיות חברותא של הילד שלהם – אמנם עם פער מסוים – אבל זו הייתה למידה ברמה גבוהה שאין לה תחליף והיא אינה יכולה להיעשות על ידי המלמד.אבל היום אם יש חמישה ילדים, ונניח שהולכים על חינוך ביתי – מה בדיוק יעשה הילד בזמן שאחיו לומד עם ההורה?" מקשה הרב. "עדיין לא פגשתי אנשים שיש להם זמן להקדיש זמן לילדים שלהםבמשך ארבע-חמש שעות".

הרשויות עם היד על הדופק

מבפנים זה נראה קצת אחרת. איש חינוך בהשכלתו הפורמליתהמשמש גם קצין ביקור סדיר סיפר לנו על תמונת מצב מלבבת קצת פחות. הוא מעדיף להישאר בעילום שם, כנראה כדי שלא לפגוע בחלק מהמשפחות שהוא בקשר אתן.
"מתוך היכרות עם הרבה משפחות בחינוך הביתי באזור שבו אנחנו עובדים, רובן לא עומדות ברמת החינוך הבית ספרית, נקודה", אומר הקב"ס."בחינוך ביתי אפשר להנחיל לילד את יסודות הקריאה, הכתיבה והחשבון,אבל מה עם יום הזיכרון? מה עם לימודי מורשת, מדעים, פעילויות חברתיות שוטפות, כל העניינים החשובים האלה?"
אחת הטענות היא שבית הספר הוא מקום שבו הילד נעשה תוקפניומנסה כל הזמן לשמור על המקום שלו. 
"אדרבה, בית הספר הופך אותנו להיות מי שאנחנו כשאנחנו גדלים.ילד שגדל בחממת חינוך ביתי בסופו של דבר יצטרך לפגוש את העולם האמתיוהלא תמיד קל, ולהתמודד אתו כך או כך. הוא ילך לצבא, ימצא עבודה, ואז מה יהיה?בית הספר מחשל אותנו ומכין אותנו לפעול מול בני אדם בהמשך החיים".
איך הרשויות מתנהלות בפועל מול התופעה?
"במסגרת החוק הישראלי יש ביקורת. מפקחים נשלחים להורי החינוך הביתיכפעם-פעמיים בשנה כדי לבדוק שהכול בסדר. זה לא נעשה בהפתעה אלא בתיאום עם ההורים,כך שאין כאן מרדף או משהו, כי בתכלס החוק משאיר אופציה לסמוך על ההורים בחינוך ילדיהם.ואכן, יש הורים שמצליחים לתת לילדים הכול. גם מבחינה חברתית – יש ילדי חינוך ביתי שנפגשים עם חברים בגן החיות ועושים פעילויות, ועדיין מעטים באמת מצליחים לעשותאת זה כמו שצריך, ממה שאני רואה במשפחות האלה שאנחנו נפגשים אתן יום-יום".
כפי הנראה רובנו נמשיך לשלוח את ילדינו לבית הספר – אם מטעמי נוחות ורצון להעביר את התיק למחנכים ואם מתוך הכרה שזו הדרך בעולם מודרני – מה שבטוח הוא שיש כאן לא מעט חומר למחשבה על הקשר שלנו לילדינו ועל האחריות שלנו לכלים שאנחנו מקנים להם לקראת בגרותם. בעזרת ה' ובדחיפה שלנו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים