יום שלישי, 14 בפברואר 2017

ראיון עם טל שגב

נדב גדליה
http://i.ytimg.com/vi/A3Q_iuxCBbs/maxresdefault.jpg
טל שגב לא נעלם, הוא עוד ממשיך לעמוד מאחורי להיטים שונים, רק לא מאחורי המיקרופון * האיש שעומד מאחורי 'על הברכיים', 'האחת שלי' ועוד, פותח פה ומספר על איבוד השמיעה, ההתקרבות ליהדות ועבודת המידות
הרבה לפני שאנחנו מכירים אותו כאמן, טל שגב מוכר כמוזיקאי. נגן הקלידים והגיטרה שעומד מאחורי להיטים ישראליים של אנשי במה מוכרים כמו ירמי קפלן, ברי סחרוף ואייל גולן, עבר הרבה עד שאחז במיקרופון לפני קהל. שגב כבר יותר מנַגָן, הוא אמן בעל תעוזה ואומץ שהצליח לחבר טקסטים ישראליים עם להקות חסידיות ולהפוך אותם ללהיט חובה בפלייליסט. את הלהיט שלו 'על הברכיים' הוא הקליט ביחד עם הלהקה החסידית 'שלהבת'. שגב פגש את התזמורת החסידית באולפני ההקלטות במקרה. "שאלתי את יחיאל מנהל הלהקה מה דעתו שנקליט עם החבר'ה שלו את הפזמון. הם אמרו שיש להם מנחה והם לא יכולים כעת, אז הלכתי הביתה. אחר כך מתקשרים אליי ושואלים איפה אני. בסופו של דבר הם הקליטו את זה לבד. בבוקר באתי ושמעתי את זה, השילוב היה מדהים.
"לא ידעתי שהוא יהיה להיט גדול", מודה שגב. "יש המון שירים קליטים שלא מצליחים. זה גם לא אומר שאם משמיעים משהו הרבה פעמים הוא הופך למשהו שנכנס לתודעה. המסקנה היא שאנחנו לא יודעים כלום".
שגב כבר הספיק לשתף פעולה עם אמנים רבנים והוא חתום על מיזמים שונים, את אחד מהם הוא זוכר במיוחד ולטובה. "ריגש אותי להשתתף בפרויקט 'כלי ביד היוצר' שכתבה לירון הרפז שנרצחה בליל חג סוכות (תשס"ב) ביישוב אלי סיני שבגוש קטיף. זו הייתה חובה של הבעת צער כלפיהם".

תהליכים שונים עברו על שגב מאז. הוא לא נעלם מהתודעה, הוא פשוט מתעלם ממנה. עוסק ברוח בכל הכוח, ומשאיר את המוזיקה לאמנים אחרים. על השאלה מה ההבדל בין שגב של אז להיום, תשאירו לו לענות: "תמיד הייתי אדם מאמין, אך ללא עבודה ממשית על דברים רוחניים", הוא אומר. "לא למדתי, אך כעת ברוך ה' אני לומד עם צדיק נסתר". את הצדיק הוא משאיר נסתר. לא שם, לא רב, לא חצר. צדיק ונסתר מן העין.

ידוע שהרב עדס לומד עם כמה וכמה אמנים ידועים.

"לא, זה לא הוא. אמנם הייתי בחדר שלו כמה פעמים, למדנו יחד. הוא חי בעולמות עליונים. צדיק. אחרי שישבתי ולמדתי אתו הוא גם היה גם מתקשר אליי. פעמיים-שלוש למדתי אתו את הספר שלו 'פרקי מחשבה'".

איך זה ללמוד אתו אחד על אחד?
 
"זה מדהים. רק לראות אותו זה מופלא. הוא משהו. משהו".
שגב הוא אישיות חדשנית, חסרת הגדרות. הוא נהנה מהחירות שבה הוא לא סגור תחת כותרת או כיפה. כשנשאל אם חזר בתשובה, הוא לא מתפתל באי-נוחות. "אני לא יודע מה ההגדרה שלי. דת באה מדעת. אתה קודם כול מאמין ויודע שיש אבינו מלכנו שברא את העולם, עבודה על המידות זה דבר ראשון. אחרי שאני אעבור את זה, אפשר יהיה להמשיך לכוון לטוב, ולכוון לבורא העולם. כיפה ופאות, זה בא מאוחר יותר. בינתיים אני עוד מבין שיש אחד ויחיד מעל הכול".
הוא מכיר היטב את המרדף הזה. באמצע שנות השלושים שלו החל שגב בחיבור היהודי שלו. לא הסמלי, אלא הפרקטי. זה שיושב בבית המדרש ולומד תורה. אחרי קריירה לא רעה, ערך בוויקיפדיה, חבר שגב למפיק יעקב למאי ולצמד 'דו סול', והבטיח לעצמו עתיד.
"הדבר הכי קשה בעיניי הוא עבודת המידות. לא לכעוס על איש ברגע שאתה יודע שהכול משמים", הוא מגלה. "וכשאתה לא כועס, אתה לא גורם צער או עצבים לאנשים אחרים. צריך להיות פשוט, ולא לרצות רק עוד ועוד כמו במרדף בלתי נגמר. זה הדבר הכי קשה".

בדרך חדשה

"בשיא ההצלחה, יום אחד, רגיל לחלוטין, זה התרחש", נזכר שגב באותו יום שקבע מחדש את הקריירה שלו. "אני מגיע לאולפן ההקלטות, ומרגיש שאוזן שמאל שלי מזהה תו שגוי מהתו שמזהה אוזן ימין. מישהו היה מדבר - הייתי שומע אותו בשני קולות. אוזן שמאל משהו אחד ואוזן ימין משהו אחר. אמרתי ליעקב שמשהו מציק לי. הלכתי לרופא אוזניים ומאז לא הייתי באולפן, לא נחשפתי לרעש, עד היום".
שגב נכנס למקום אחר. משותק, נעלם מהמוזיקה, והמוזיקה נעלמה ממנו. חמש שנים כמעט לא התפרנס. בטח לא ממוזיקה.
שגב הבין שהשתנו לו החיים. הוא שקע בדיכאון. "שנה שלמה הייתי לבד", הוא משחזר. "לא הייתי עם אשתי והילדים שלי כי לא יכולתי לשמוע אותם. הכול היה נשמע לי כמו צליל צורם. הלכתי לגור בדירה קטנה של קרובי משפחה שהייתה ריקה. לא ישנתי כמעט, לא התקלחתי, לא התגלחתי, רזיתי בצורה מטורפת, ירדתי הכי נמוך.

"ודווקא משם הגיעה הצמיחה, אחרי כל הכעסים על כולם. תבין, הייתי בדיכאון חזק מאוד - זו העבודה שלי ואלו החיים שלי, המוזיקה. לא הגעתי לסמים ולאלכוהול, עד היום אף פעם לא עישנתי. אין לי משיכה לזה, המשיכה שלי היא לרוחניות... ברחתי כדי להיות לבד עם עצמי, ומשם התחזקתי. כשאתה ישן שעה בלבד בלילה, ומוציא מעצמך כעסים על אנשים, זה לפעמים מה שמביא אותך להבין אותם".

על מי בעצם התעצבנת כשאיבדת את השמיעה הנכונה?
 
"על כולם. למרות שאף אחד לא היה אשם בכלל. הפלתי את התיק על כל מיני דברים: למה נתנו לי לעבוד ברעש? למה השירים של ההוא מצליחים יותר? למה ההוא לא בא לבקר אותי? ואז, אחרי שאתה משחרר הכול, אתה מתחיל להירגע באמת, הכול הופך להיות על הכיפאק.
"אתה מבין שהכול קצוב בזמן. כמה עשרות שנים וכולם מתחפפים מפה. למה לעשות מעצמנו כזה סיפור ועוד לכיוון של מקומות רעים? למה לבזבז כמה עשרות שנים על 'ההוא עשה לי ככה וההוא עשה לי ככה'? אם אנחנו רוצים שיבוא משיח ויעשה טוב לכולם, מה משנה לי מי המשיח? הרי טוב יצמח מזה לכולם!"
בזכות המַתנה

"בשנה האחרונה סיגלתי לעצמי שיטה אחרת לגמרי. הכול השתנה. אני כבר לא מתפרנס מהפקת מוזיקה. מפרנס את עצמי מהלוואות בנק ותמלוגים משירים. וכל הזמן מציע לזמרים שירים וממשיך ככה".
כיום שגב מחפש עבודה שתתכתב עם התחום המוזיקלי שבו עסק. "כשאתה הרבה שנים בתעשייה בצורה מסוימת, אתה לא מכיר דרך אחרת להתפרנס חוץ מהפקות", הוא אומר. "עוד לא מצאתי את הדבר הזה שיסדר אותי כלכלית. חשבתי אולי להיות מורה למוזיקה, אבל גם אז, מי שאמר שאני אעשה טוב למי שאלמד אותו? אולי צריך ללמד לפי חוקיות מסוימת? ואני הרי לא הייתי מורה למוזיקה כל השנים שלי בתעשייה".

אתה עדיין כותב ומלחין?
 
"את זה אני עושה. הרבה. כותב לזמרים, מקווה שיאהבו, שישמיעו ברדיו ושזה יצליח. הרצון הטבעי שלי הוא לכתוב שירים. הרבה זמרים כותבים בעצמם היום, וגם אם הם רוצים שיר, זה צריך להתאים למצב הנפשי שלהם באותו רגע בחיים. לא פשוט. אנחנו שולחים לחמנו, מנסים, ומאושרים".
וזה אכן עובד. שגב חתום על הלהיטים 'האחת שלי' ו'תודה' של ישי לוי, וממשיך להזניק שלאגרים אל אמנים שונים.

זה מפתיע אותך?
 
"אני מאמין שלכל דבר יש סיבה, אבל לא תמיד אני יודע את הסיבה. אני לא יודע אם נענשתי באוזן בגלל האוזן. אבל בטח זה לא קרה לי סתם. בטח שמגיע לי. וכעת זו מתנה, כי בחמש השנים האלה זכיתי לכל מה שדיברתי אתך על הקבלה, לעבוד על המידות, לא לכעוס.
"הייתי בתוך תחרות במרוץ גדול מאוד. כל המושגים היו שונים בשבילי בזמנו. חיפשתי להספיק עוד ועוד, והיום אני לא שם בזכות המתנה באוזן".

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים