יום ראשון, 26 בפברואר 2017

סקירה: זרקור אישי על חקלאי הארץ



 נדב גדליה

מציג את unnamed (5).jpg

חלק מפרוייקט החלקאים בו הנחנו בכל שבוע זרקור על חקלאי ארצישראלי אחר.




שלום שטיגליץ (63)
42 שנה בעסקי החקלאות.



לא רחוק מעפולה שוכן כפר קטן העונה לשם 'כפר גדעון'.
פגשנו שם את שלום שטיגליץ, החקלאי הוותיק ביותר באזור.
מיד אחרי הצבא הוא פנה לעסקי החקלאות המשפחתיים.
חשבון פשוט מוביל אותנו לכך שהוא כבר 42 שנים במקצוע.
"למעשה זה הרבה יותר מ-42 שנה", הוא אומר לנו בחיוך.
"מאז שאני זוכר את עצמי, כילד, כבר עסקתי בכל מה שקשור
בחקלאות. ההורים שלי גידלו חיטה, תירס, מלפפונים, היו לנו לול ורפת,
ועזרנו אפילו לחלוב".

שטיגליץ נראה שלו, החיים נעים בתוכו בשלווה דרך ה-400 דונם
החקלאיים שלו.
שגרת יומו סובבת סביב השדות.
הוא קם בחמש בבקר, ומעתה ואילך הוא עוסק בשדותיו.
"לא כל היום אני בשדה, זה תלוי במזג אוויר ומתי השמש שוקעת,
חורף, קיץ, יום ארוך או קצר, חם או קר ככה ששגרת היום שלי משתנה
לפי הטבע".
כשמחשיך, שלום חוזר הביתה.
"קצת קניות, משפחה, סידורים והתחביב שלי - שגם קשור בחקלאות -
גינון. בגינה - שזה לא בשביל פרנסה - אני מגדל שעועית, חצילים וכדומה".

*מה אתה הכי אוהב לגדל?

"אין משהו ספציפית שאני אוהב. ניסיתי הרבה דבריפ,
לכל מין יש לו את העולם שלו, ומה שתכל'ס מצליח יותר אני אוהב יותר", הוא מחייך.
"בהתחלה כל גידול הוא מסקרן ואתה נהנה מהגידול והציפיה שיצליח".

הוא חי בכפר מגיל 4 ולא עקר את דירתו מעולם למקום אחר.
אפילו חלק מהגידולים שגידלו הוריו הוא ממשיך לגדל.
"קוראים לזה בעגה החקלאית פלחה", הוא מספר.
"זה אומר  אוכל לבהמות, חיטה, חצילים, תירס, חומוס".
חוץ מזה הוא מגדל גם קצת ברוקולי וכרוב.

*איך ההרגשה להיות חקלאי?

"כל פעם שאתה מתחיל גידול חדש, כל ההתרגשות מתחילה מחדש.
יש בדיחה: על רופא, עורך דין וחקלאי ששואלים אותם בשמים מה הם רוצים
להיות בגלגול הבא.
הרופא אומר; אני רוצה להיות עורך דין. העורך דין אומר; אני רוצה להיות רופא.
החקלאי אומר; אני רוצה להיות חקלאי. יש סיכוי ששנה הבאה יהיה טוב יותר.
ככה זה אצל חקלאים, ישנם קשיים ותיסכולים, אבל זה שווה את העיסוק בזה
בעיניי, למרות הסיכונים".
"יש הרבה יותר חדווה מאשר מקצוע אחר", מספר שלום.
"גם אם יש איזשהי פאשלה ההרגשה פחות טובה, אבל בחקלאות זה שונה מכל מקצוע.
אתה לא מרגיש שהפאשלה היא שלך. אתה לא אחראי על הגשם..."
בנערותו, קצת אחרי מלחמת ששת הימים, למד שלום נגרות.
"אצל המורה הכי טוב בארץ!". אך הוא בחר בחקלאות.
"בנגרות - אם לא יצא יפה - אתה אשם מאה אחוז, אלו הידיים שלך,
תראה לי עוד מקצוע כמו החקלאות, שאתה עושה בפשטות את שלך, מתפלל,
ואלוקים עושה את שלו?!".

*איך משפיעה עליך החקלאות על חיי היום יום?

"חיי היום יום מורכבים מאיך אתה מרגיש בעבודה.
פה, בשדות, אתה לא במתח כל הזמן. אני נוסע עם הטרקטור בשדה, שר, מתחרפן.
נכון שיש דברים לא צפויים מבחינת הגידולים ומצבי המזג אוויר,
אבל מבחינת עבודה, יש לך שקט ורוגע; לא עומדים לך על הראש,
האוויר הפתוח וכל הטבע מסביב שבו אתה נמצא כל היום עושה הרגשה טובה.
גם כשאתה חוזר הביתה, אתה רגוע.
אני רואה מהשדה שלי את הפקקים של עפולה ואיך אנשים נתקעים שעות
בדרכים כדי להגיע הביתה. ואני - כשאני מחליט להיות בבית בשש,
אני יוצא בעשרה לשש - ומגיע הביתה בדיוק בשש".

*מבחינה כספית העבודה שווה את המאמץ?

"אמנם לא התעשרתי מזה, אבל אף פעם לא חיפשתי להיות עשיר.
היום יש חקלאים שרואים שמישהו קנה ג'יפ לנדרובר והם רוצים גם.
סגנון אחר של אנשים.
אני מהדור הישן של החקלאים; מאלו שקונים רכבים, משאיות וטקרטורים ישנים,
מתחזקים אותם לבד, מסתפקים במועט.
אני גם לא עושה עבודות לאחרים כמו קבלני עבודות חקלאות שצריכים
לממן את עלויות הציוד שלהם ע"י עבודות לאחרים.
אם יש מכשירים יקרים של חצי מיליון שקל שצריך להביא לאדמה,
אני אעדיף להביא קבלן חיצוני ולא לקנות את המכשיר ואחר כך לעבוד
בלחץ אצל אחרים כדי לכסות אותו.
עובד את ה-400 דונם שלי וחוזר הביתה לנוח".

כששואלים את שלום לגבי הדור הצעיר של החקלאים, הוא לא סקפטי
ולא תולה תקוות בדור החדש.
"אני המשכתי להיות חקלאי אחרי הוריי, אבל ילדיי לא ימשיכו",
הוא אומר חד משמעית.
"זה לא תחום שכדאי היום להכנס אליו.
ממשלת ישראל מזניחה את החקלאים, אין לה עניין לדאוג לחקלאים.
יש שוק חופשי ומה שנוצר הוא
שמביאים תוצרת מחוץ שתתחרה עם השוק המקומי.
בשמיטה בכלל, זה 'אסון טבע' כי מביאים עוד יותר הרבה ירקות
מהגדה ומאירופה, ולחקלאים אין מה לעשות עם הסחורה.
גם כשיש חוסר ביבולים - אם המחירים יציבים בארץ, כבר דואגים להביא
מחו"ל כדי שהמחירים ירדו.
השוק חופשי ולא אכפת לאף אחד בממשלה.
יש מענקים אמנם בשביל כלי עבודה של עשרים אחוז.
מעודדים להחליף ציוד,  אבל זה לא עוזר, זו אשליה ומאוד מטעה,
כי תכל'ס אתה צריך לקנות חדש והוא יקר יותר מהישן
בהרבה יותר מעשרים אחוז של המענק".

*יש קשיים אחרים שאינם קשורים בממשלה?

"הכל השתנה ממה שהיה פעם.
עד לפני כעשר שנים, הייתי משווק ישירות לסופרים והלך הרבה יותר טוב.
המנכ"ל של רשת הסופרים היפר שוק, היה מכיר אותי,
ידעו שאני אמין, עד כדי כך שהייתי שוקל לבד וכותב להם את המחירים לבד. לא בדקו אותי אפילו.
היום זה שונה, לסופרים יש מרכזי חלוקה שמחלקים לכל הסופרים של הרשת.
אם יש לך קשר עם האחראי מרכז חלוקה  - זה הולך טוב, ואם אין לך - נגמר הסיפור.
הכוחות השתנו ואיתם הקשרים. הכל זה קשרים.
לכן אני כבר לא מגדל הרבה ירקות ויותר ומתמקד
באוכל לבהמות, פלחה וממש קצת ברוקולי - אולי עשר אחוז ממה שהייתי מגדל
פעם, בשביל סוחרים פרטיים".

------------------------------------------------------
מציג את שומר היער.jpg

עמי נגר, 28


אם תקראו לו בשמו בטוח הוא שהוא יתקן אתכם.
"עמי, במלעיל", מחייך עמי נגר כשאני לתומי קורא לו עמי, במלרע.
"המון טועים בזה", הוא מספר, אך לא מתייאש מלתקן אותי כל אימת שנפלטת לי הטעות.
למרות שבעיתון אי אפשר להביע מלעיל ומלרע, חשוב לו לשמור על המקוריות.
את עמי אנחנו פוגשים ברמת הגולן, לרגל הוצאת האלבום החדש שלו 'פריחה'.
נגר, בן 28, דתי 'משלנו', נשוי ומתגורר במושב רמת מגשימים ברמת הגולן.
הוא יוצר מוזיקה יהודית, אך בוגר בית הספר החילוני למוזיקה  'רימון'.
"בחרתי ברימון  בדווקא, למרות שהייתי במבחני כניסה גם של 'מזמור' וגם של 'רימון'".
"הרגיש לי מגזרי מידיי ללמוד ב'מזמור', ורציתי לפרוץ מעיינותיי חוצה.
האווירה ב'מזמור' במבחני הקבלה היתה מוכרת לי כבר מהמגזר שלנו,
כל החיים למדתי עם אנשים שכולם כמוני; בבית ספר, בישיבה, בצבא,
ועניין אותי לראות משהו שונה ואחר".

*איך זה ללמוד כדתי בבית ספר שנחשב לסמל המוזיקה הישראלית החילונית
החדשה?

"זו חוויה מרתקת, שם היו לי השנים היפות בחיי מצד האנשים והלמידה.
ובסופו של דבר כולם מוזיקאים וזה מה שעובד.
לא דיברנו על פוליטיקה אף פעם שם. אני לא הייתי ממליץ באופן גורף
לעשות כמוני ולבחור מלכתחילה במוסד חילוני.
זה עניין נורא אישי, יתכן ונכון למישהו להשאר במגזר המוכר
ולאחר - לא. במקרה שלי זה בא לטובה,
והאמת, שאני לא יודע מה היה אם הייתי ב'מזמור'.
אני בטוח שזה לא היה רע, כי בכל זאת, באתי בשביל המוזיקה".

*ואחרי שלמדת בציבור הכללי, למי אתה מכוון את המוזיקה שלך?
בסופו של דבר אתה יוצר מוזיקה יהודית, אותה צורך יותר הציבור הדתי.

"היצירה שלי, גם אם תשמע בה אלמנטים יהודיים,
היא לאו דווקא מכוונת למגזר מסוים באוכלוסיה.
יש רגעים טקסטואליים או מוסיקליים שאדם שאינו דתי יזדהה איתם וישנם רגעים
 שמי שמגיע מהציונות הדתית נקרא לזה, ירגיש מחובר יותר. בסופו של דבר אני כותב את שעל ליבי, ואין שני אנשים שליבם
 ומחשבותיהם דומים זה לזה.
ישנם באלבום השפעות מגוונות - החל מיונתן רזאל ואביתר בנאי, 
דרך אבישי כהן ועד סטיבי וונדר".

כמו אלבומים רבים היום שלא מצליחים להגיע להפצה מסודרת, גם
את האלבום החדש של עמי נגר אי אפשר להשיג בחנויות.
"אין לי גב כלכלי מאחוריי שאוכל להדפיס הרבה דיסקים להפצה,
ועושים את זה לאט לאט.
כעת אני מוכר דיסקים בהופעות ומיד ליד, או שולח בדואר למי שרוצה.
את הכסף אפשר להעביר בכל מיני צורות, צ'ק, העברה בנקאית,
זה לא העניין, חשוב לי שאנשים יחשפו למוזיקה שלי".

אחד השירים הבולטים אצל נגר הוא שיר ייחודי שמדבר על מילות המשנה
בבבא מציעא 'שנים אוחזים בטלית'.
"השיר נולד בעקבות תרגיל הלחנה שנתנו לי לעשות ב'רימון'", מספר נגר.
"כל שבוע יש משימה וזו היתה המשימה שבוע אחד;
להביא שיר על עניין שבו שני אנשים רוצים את אותו דבר,
ושזה יתכתב עם המקורות. זה מה שיצא".

*מה גורם היום לבחור ללכת ללמוד מוזיקה באופן מסודר?
להשקיע על שנתיים על לימודים יקרים בשווי 46,000 שקל?

"כי זה מה שאני צריך לעשות בחיים", אומר נגר בפשטות.
"זה לא שהתחבטתי מה ללמוד, זה מה שעשיתי מאז שאני נער ואחרי
הצבא, כשחזרתי מדרום אמריקה נרשמתי ל'רימון'.
פרנסה מביאים ממקומות אחרים, כמו שיעורי מוזיקה פרטיים,
וחקלאות".

חקלאות עוזרת ליצירה?

"כנער, התרגלתי לעבוד פה, ברמת הגולן בכרם ובגידולי התפוחים והאגסים,
הייתי עמוק בעבודה חקלאית, ואני מאוד נהנה מזה.
אני עובד בזה עד היום פעמיים-שלוש בשבוע.
זה מנקה את הראש, דמיין את עצמך 6-8 שעות מסתובב לבד בין שורות
הכרם ועושה את מה שצריך לעשות ברגל או עם מזמרה ביד....
יש לך שקט, זמן לחשוב, ממש נחת".

*שקט לא תמיד עושה טוב לאנשים בימינו.

"לא בשביל מי שגר בגולן. אתה גדל לתוך שקט, זה מה שאתה מכיר,
זה מה שאתה אוהב, וזה מה שעושה לך טוב.
גרתי שנתיים בכפר סבא כשלמדתי ב'רימון'.
לא חוויתי את העיר כי עד הלילה הייתי
בלימודים, אבל בסופי שבוע מאוד שמחתי לבוא הביתה, לגולן, למלא מצברים
ושוב לחזור לעיר".

*האם מסגרת לימודים למוזיקה, שהיא עניין כל כך יצירתי ודינאמי,
אינה דבר שכולא את היצירתיות ומקבע את ההשראה הסופנטנית?

"אני פועל על שני המישורים: השראה ויצירה מכורח.
הלכתי גם בכרם 6-8 שעות לבד - ויצרתי משהו,
וגם נתנו לי טקסט ואמרו לי להלחין.
בנושא של כתיבה והלחנה אתה חייב מסגרת.
רק בגלל המסגרת וההגדרות ייצא משהו בכלל, לפעמים.
המסגרת עושה רק טוב.
זה הוכיח את עצמו שבוע אחרי שבוע, שיצאתי עם שיר חדש כל שבוע,
ועכשיו, כשאני בבית, היצירה היא פחות אינטנסיבית.
אהוד מנור, כתב כל יום חמש שעות ואמר
שהכי לא מקצועי לחכות להשראה.
אם אתה רוצה להפוך את זה למקצוע, אתה חייב לדעת איך לעבוד
במקצוע, ממש כמו חקלאי שאוהב את האדמה ותמיד עובד אותה,
לא רק כשמתחשק לו".
 
------------------------------------------
מחממה טכנולוגית לחווה חקלאית \ נדב גדליה

ת.ז:

מנחם לבני (65) מחזיק את החווה חקלאית  'שדה כלב' הממוקמת,
ביהודה, מזרחית לחברון.
החווה הוקמה ב1981 על אדמה שנרכשה 1936 ע"י יהודים בתקופה
הבריטית.

מה מגדלים?

"דובדבנים וכרמים של יין.
יש לנו יקב בוטיק שמייצר 20,000 בקבוקים וחמישה סוגי יינות.
מדובר ביין איכותי המשווק לחוץ לארץ.
כעת אנחנו נמצאים בפתחה של עונת הדובדבנים. אנו עובדים כשלוחי בית דין
של 'אוצר הארץ', הפירות שיקטפו יהיו 'אוצר בית דין' וזה יהיה קדוש בקדושת שביעית".

*למה בחרתם באוצר בית דין ולא ב'היתר מכירה'?

"עד שנת השמיטה הזו נמנענו מהיתר מכירה כי אנחנו רוצים לממש את המצוות
התלויות בארץ, זה יותר שלם בעיננו. אנחנו נוהגים בשמיטה לחומרא
ואפילו יצאו במבצע לציבור שרוצה להשתתף במצווה הזו.
אנו מאפשרים לקנות שותפות לשנה בשני עצים ולקחת חלק במצוות השמיטה.
אנחנו לא מעסיקים עובדים זרים וערבים, והכל אצלנו עבודה עברית.
מידי פעם באים בתי ספר, אולפנות, ישיבות תיכוניות לקטיף דובדבנים
ולבצירת ענבים.
יש לנו מרכז מבקרים במקום ואנחנו נוהגים לעשות ביום שישי קטיף עצמי,
אתה משלם עבור הכניסה עבור האכילה כאוות נפשך,
יש גם טעימות יין והציבור מוזמן בתיאום מראש".

---מתחום ההייטק לחקלאות--

לבני מגיע מתחום ההייטק, החווה התפתחה אט אט ממניעים אידיאולוגים
של עבודת האדמה בארץ ישראל.
"הייתי הרבה שנים בתחום ההייטק", הוא מספר,
"הקמתי חממה טכנולוגית, ובמקביל פיתחתי את החווה הזו.
כל פעם שנמאס לי מהמחשבים  השקעתי בחווה שפתחתי
וקיבלתי דרכה את הרוגע הנפשי שהיה חסר לי.
היחס ביננו לאדמה הוא יחס פיזי אבל גם נפשי, זה שקט נפשי מסוג אחר.
זה משהו שאי אפשר להסביר אותו.
בפעם הראשונה שהיה לי קטיף דובדבנים הגיעו בנות מקרית ארבע
ומאוד התרגשתי מקולות הצחוק והשירה שלהן בזמן הקטיף,
כי זו פעם ראשונה מזה אלפיים שנה שהאדמה שומעת קולות צחוק
ושירה של בנות עבריות. זו אדמה שוממה שהיתה לגמרי במשך המון שנים".

עם הזמן עזב לבני לגמרי את עבודתו בתחום ההייטק וכיום הוא משקיע
את כל זמנו בחווה.
"אדם לא חייב להיות רק חקלאי ולעזוב את עבודתו,
אדם יכול לעבוד בתחום אחד והוא יכול לפתח
בתחום אחר, אין בעיה להיות בהייטק וגם לעשות חקלאות.
הייטק זה תחום תחרותי, דורש הרבה משאבי זמן ולחץ,
ובסופו של דבר זה הרבה עסקי 'אוויר'.
דברים מופשטים, רעיונות, זה לא כמו להרגיש את האדמה,
לגעת בעץ, לראות איך הוא גדל. זה משהו מאוד מרגש".

*יש קשיים?

"אנחנו מותקפים מאז הסכמי אוסלו בערבים שבאים מכפר 'בני נעים'.
הם מנסים לשרוף ולהשמיד את המקום.
באים עם בקבוקי תבערה, צמיגים בוערים.
רק השבוע חדרו פעמיים למטע ושרפו לנו רשתות שאנחנו מתקינים
נגד ברד וציפורים.
אנחנו כל הזמן נמצאים בחזית מותקפת
ומרגישים שזה קרב מתמשך, משתדלים לא לתת לפורעים
תחושה שהם מצליחים, והקב"ה עוזר לנו בעזרת הצבא.
מה שברור הוא,
שאנחנו לא מתכוונים ללכת מפה אלא להמשיך ולפתח את החווה שלנו".

*המשטרה לא עושה דבר?

"זו חבלה על רקע לאומני, ויש לי עשרות תלונות במשטרה.
אך היא ממש חידלון כלפי כל העניין הזה".

*ואיך היחסים מול משרד החקלאות?

"החקלאות בארץ הצטמצמה, יש פגיעה מתמשכת בחקלאים;
בעליית מחירי המיים, בצימצום שירותי ההדרכה לחקלאים הניתנים
לחקלאים ע"י המדינה -מה שהיה פעם בחינם - היום עולה כסף.
בנוסף, פעם היו מענקי עידוד לחקלאים.
יש אמנם עדין מענקים, אך הם קטנו ממה שהיה פעם.
באירופה חקלאות נחשב לתחום מועדף ויש שם המון תקציבים,
ובארץ - זה הולך ומצטמצם וחבל,
אנחנו מקווים לשר חקלאות חדש שיפריח את התחום".

הבן של לבני, חיים, בן ה-37 מחלק את זמנו בין לימוד תורה לבין
עבודה חקלאית.
אך שבעת הילדים האחרים לבית משפחת לבני פנו לתחומים אחרים.
"אני חושב שהדור הצעיר מאוד מתחבר לחקלאות,
אבל גם בזה צריך להיות מקצוענים,
החקלאות היום זה דבר מאוד מתוחכם", מגלה לבני,
"אתה צריך ללמוד הרבה דברים מבחינה אגרונומית וטכנולוגית,
וכדי להצליח בחקלאות צריך ללמוד ולנסות להגיע למצב שיש לך
חלקת קרקע שהיא אכן משתלמת כלכלית.
אצלי זה משהו שהתחיל באידיאולוגיה, ולאט לאט הבנו
את הרבדים הכלכלים ואני מצליח להתפרנס מזה בצימצום.
יתכן ואם יתפתח הייקב יותר ויהיו לנו יותר שטחים נוכל להתפרנס יותר".



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים