יום שלישי, 21 בפברואר 2017

ביקור אצל איברהים ממזרח ירושלים


נדב גדליה

אברהם אבינו הכניס אורחים? קבלו את איברהים אבו הווא ממזרח ירושלים שמחזיק בבית הכנסת האורחים הכי אוהב בישראל, שם תוכלו לקבל אש"ל מלא ואהבה שאינה תלויה בדבר.

 -"שלום, אני מדבר עם איברהים?", יריתי לתוך הפומית.
-"כן", ענה לי הקול מעבר לקו.
-זה שמכניס אורחים? אני מוודא,
"לפעמים", אומר איברהים בישראלית טיפוסית, למרות שהוא ממש לא ישראלי,
בעצם ממש כן. התבלבלתם? גם אנחנו.
איברהים הוא הדמות הכי ישראלית, הכי ערבית, הכי אמריקאית והכי לא טיפוסית,
איש העולם הגדול ואיש קאסבת מזרח ירושלים, שם הוא מתגורר.
הכינוי שדבק בו הוא 'איברהים מכניס אורחים' על שם האסוסיאציה של 'אברהם אבינו מכניס האורחים'
המוכר לנו מהתנ"ך.
לאיברהים בית גדול בין מספר קומות שעד שרואים אותו מקרוב קשה להאמין שקיים דבר כזה
עלי אדמות מזרח ירושלים ועלי אדמות בכלל.
הבית הוא מעין מלון אורחים הפתוח 24 שעות 7 ימים בשבוע וכל הרוצה לבוא ולאכול - יבוא ויאכל,
המטבח פתוח. כל הרוצה לבוא ולישן - יבוא וישן, יש מיטות, ספות,
ואפילו אווירה חברתית מעניינת הכוללת תמהיל בני אדם מרחבי העולם.
איברהים עצמו שולט בעברית, ערבית, אנגלית ורוסית.
"זו מתנה מאלוקים", הוא אומר, "לא למדתי את זה, החיים לימדו אותי".
איברהים לא מתגורר בבית האירוח שלו, אלא בבית סמוך עליו הוא משלם קנס חודשי של 5000 ש"ח
כי הוא לא בנוי בצורה חוקית.
"אולי עוד מעט יכניסו אותי לבית הסוהר בגלל זה", מספר איברהים ולא נדמה לי שהדבר ממש מפחיד

אותו. הוא עצמו אמנם מתגורר בבית סמוך, אך הרבה מזמנו הוא מבלה בבית הכנסת האורחים בקרב
 אורחיו השוכנים בו.
אורחי הבית אינם הומלסים קלאסים, זה ברור, גם אם אפשר לכנות אותם ככה.
לא נדמה  שלליסה, עיתונאית ה'ג'רוזלם פוסט' חסר קורת גג או מטעמי בית,
ולא הגיוני לחשוב שבשביל נזיד עדשים אנשים בעלי לוק אסייתי יבואו עד מזרח ירושלים.
"אנשים יכולים להיות פה חודש ימים", אומר לי איברהים, ומזמין אותי להפגש ולראיין אותו מתי

שאחפוץ. "רק תתקשר אליי שעה קודם", הוא מבקש.

הדרך למזרח ירושלים רצופה כוונות טובות ופחדים מיותרים ועוברת דרך העיר העתיקה.
אם עד היום כל אימת שנסעתי לכותל הבטתי מהאוטובוס לשוק הערבי הצבעוני בעניין וחשש,
הרי שלפתע מצאתי את עצמי בלב ליבו של השוק הערבי כהולך רגל, עם שנים ממלווי.
ידידי אילן והצלם דודי, ששניהם עטופים בפאות ארוכות הצועקות את יהדותם ללא קול.
ניסיתי להסתיר מתחת לקסקט האופנתי שלי את רגשות החשש. חייגתי 100 ב'שיחה יוצאת'
כך שיהיה מוכן על ה'סנד', היה נראה לי באותו רגע שאמא שלי צריכה אותי חי, אבל מיד
אחר כך הבנתי שחייתי בסרט. העיר העתיקה אמנם שונה בנוסח האללה הוא אכבר שלה,
אבל הכוונה היא לאותו בורא ואפשר קצת אחרת. את זה הבנתי רק לאחר מכן שהגענו אל איברהים
שכל מהותו היא להרבות אהבת עולם בין העמים.
נהג המונית הערבי שהוביל אותנו לעומק מזרח ירושלים הכיר את איברהים וסיפר שלא כולם אוהבים
את ההכנסת אורחים שהוא עושה.
"לא אוהבים אותו, אבל לא שונאים אותו", אמר ולא יסף, מסתבר שהגענו אל המזרח.
אך נחתנו בבית האורחים של איברהים והוא יצא לקראתנו מכוסה כפיה אדומה המוחזקת בחישוק שחור.
בירר מהיכן הגענו, לחץ את ידינו (התברר בהמשך, שאצל איברהים בלי מאמץ אפשר להגיע גם
 לחיבוקים), והביאנו אל סלון ביתו ההומה אדם זר.
על הקירות תמונת דיוקונו של איברהים לצד תמונותיו ממסעותיו בעולם,
וכשאני מתיישב איתו על הספה ומניח רגל על רגל כדי להכנס לנעלי המראיין שלי,
הוא מחליט גם לחנך אותי על צורת הישיבה הבלתי מזרחית שאני מפגין.
"בחיים אסור להשים רגל על רגל בפני בן אדם", הוא אומר לי חד משמעית, ובעברית של אם פולניה.
"זה מראה שאתה אומר שהאדם לא שווה,
זה כאילו הרגל שלך בפנים שלו, ואתה אומר לו בעצם שהוא אדם לא שווה.
יש מקומות בעולם ששמים אפילו את הנעלים בחוץ,
כמו בגולדן סיק טאמבר - המקום הקדוש של הסיקים שהם עדה הודית".
הורדתי את הרגליים בפניו אבל על הכובע לא וויתרתי, והוא המשיך לספר.
שמו המלא של איברהים הוא 'אבו אל הוואה', הוא מחזיק דף בפייסבוק שמסביר באנגלית רהוטה
את מעשיו שמוטרדים משאלה אחת בלבד;
'איך אני מרבה אהבת אדם בעולם?'
בגלל זה הוא פתח את בית הכנסת האורחים הנותן לכל מי שנכנס בו אוכל שתיה ולינה,
ובגלל זה הוא נוסע לטייל ברחבי העולם, נפגש עם אנשים שונים כדי לקדם את האג'נדה החברתית
הכל כך פשוטה והכל כך לא מובנת מאליה בעולם אפוף תחושות מלחמה וניצחון.
"קראו לי 'אבו אל הוואה' - כי זה אומר 'אבא של הרוח',
היו נותנים שמות של בנאדם ע"פ דברים שהוא היה עושה וחי.
שם תמיד זה בשביל כבוד, ואני לא יכול לצעוק על אדם בשם הפרטי שלו, זה לא מכובד,
לכן נותנים את השם של האדם על שם האבא שלו".

--משפחה של מאריכי ימים--


"על סבא שלי רשמו ארטיקל בנשיונל ג'אוגרפיק", מספר איברהים,
"הוא נפטר בגיל 140,
וגם על סבתא שלי לא יכלו לומר 'עד 120', כי היא, כשהייתה בגיל 116
היתה יפה ופיקחה כמו צעירה".
"כתבו עליה בעיתון 'לאשה'", אומר איברהים ומציג בפנינו את צילום הכתבה התלויה על הקיר
בינות להמוני תמונות קטנות.
"אבל אני בקרוב אעזוב את העולם", אומר איברהים בלי עצב, חרף היותו בן 70 בסך הכל,
"בגלל הבעיות שיש לנו".

*אתה מרגיש שאתה הולך למות?

"כן".


*מתי זה יקרה?

"לא יודע".

איברהים עבד כל חייו כסבל, וכטכנאי בזק כ-30 שנה.
"לימדתי הרבה צעירים אהבה", הוא מתוודא.

*איך מלמדים אהבה?


"לתת סוכריה בפה של הבנאדם זו מתנת אהבה.
לא הבנתי את הקיטלוג הזה של יהודים, מוסלמים, נוצרים,
הרי כולנו בנאדם. מסכן אברהם אבינו כמה הוא סבל בחיים שלו.
בקוראן שלנו יש 25 נביאים, הראשון הוא אדם והאחרון הוא מוחמד.
שאנחנו מתפללים אנחנו מזכירים את אברהם אבינו, שאלוקים יברך את הנביא
מוחמד כמו שבירך את אברהם אבינו.
כולנו זרע של אברהם אבינו, נכון שיש לנו שתי אימהות, אבל אנחנו אחים!
רק שאנחנו עם קשה ועקשן שמשתמש בסם הנשק ונלחמים על אדמה.
והאדמה בכלל לא שייכת לאף בנאדם, אנחנו כולנו בסך הכל אורחים על האדמה הזאת".

לאיברהים יש תעודת זהות כחולה אך הוא טוען שהוא אינו אזרח של מדינה כלשהי.
"אני לא ישראלי, לא פלסטיני, לא ירדני, מה ההבדל ביני ובינך שאתה ישראלי ואני לא?
כי לך מותר לבחור לנתניהו ולי אסור כי אני גר במזרח ירושלים ואסור לי לבחור
בבחירות לממשלה, רק בבחירות המונציפאליות. גם אם הילדים שלי הולכים ללמוד באיזה מקום בעולם,
ולא חוזרים ארצה תוך שנה - אסור להם לחזור לפה לגור בכלל.
יש לי בן ובת בחו"ל והם לא יכולים לבוא לגור כאן, לכן אני לא יכול לקרוא לעצמי ישראלי.
בארץ יש לי עוד שמונה ילדים, 31 נכדים ושני נינים".

*וכמה נשים?

"אחת! איך אני אסתדר עם שתיים?! אברהם אבינו לא הסתדר עם שתיים,
אז אנחנו נוכל?!מי יכול על שתיים?! כל מה שאתה נותן לאחת - צריך לתת לשניה.
הן מקנאות. יש לי אשה אחת הכי יפה וברוך ה' זו מתנה מאלוקים, אבל להביא לה עוד אחת?!".

במסעותיו סביב העולם נפגש איברהים עם מגוון אנשים שהאג'נדה החברתית
שלהם דומה; להרבות אהבה בין העמים.
"שנה שעברה הייתי באמריקה וחמישה ימים בסן פרנסיסקו הייתי עם הראפר מתיסיהו.
הייתי על הבמה איתו מול המוני אנשים. הזמינו אותי כדי לדבר על אהבה ושלום בהופעה שלו".
מפגשי האחווה של איברהים התחילו הרבה לפני כן.
"היה את הרב המפורסם הרב שלמה קרליבך, ישנתי בבית האהבה והתפילה שלו כמה פעמים בזמנו.
והיתה בעיה בשנת 76 לבנות את המושב 'מבוא מודיעין' אותו הוא הקים,
בגלל השכנות לכפר ערבי שהיה בגבול 'מבוא מודיעין' שלא רצו שהם יבנו את המושב,
ואז הרב שלמה קרליבך הירבה שם אהבה; הביא מתנות לילדי הכפר,
ומצד שני הילדים הערבים היו נותנים ביצים של תרנגולות לעובדים שבנו את המושב,
וכך בנו הערבים ויהודים את המושב ביחד.
משמר הגבול רצה להכניס כוח לשם כדי לעשות סדר בין היהודים לערבים,
והרב קרליבך אמר לצבא לא להכנס למבוא מודיעין ושהוא יסתדר עם הערבים,
כי אנחנו אחים".

גם להודו הגיע איברהים לתקופה קצרה ונפגש עם הרב שרי שנקר.
"אני מגיע להרבה מפגשים ונקשר להרבה אנשים מסביב העולם", מספר איברהים
שדרכון אין לו למרות מסעותיו הרבים בעולם, וכל דרכיו האוויריות נעשות ע"י תעודת מעבר.
כשאני שואל את איברהים מאיפה יש לו כסף לכל כך הרבה טיסות סביב העולם
הוא פוצח בצחוק גדול ומתרגם את הסמול טוק שלנו לאחד מחבריו הנוכחים בסלון ביתו,
תשובה אני לא מקבל אבל 'כיף' חזק על היד מאיברהים זה גם משהו.

אחד מהקשרים המעניינים שרקם איברהים, הוא הקשר הקרוב לרב מנחם פרומן, הרב של הישוב תקוע,
שנפטר לפני זמן קצר.
"ישבתי שבעה בבית שלו ולא באתי בידים ריקות" הוא מספר.
"כל יום הייתי מביא פירות או משהו למשפחה שלו.
כששרפו מסגד היה הולך הרב פרומן ואומר שהיהודים מצטערים על זה ששרפו בית
של אלוקים; בית כנסת, מסגד או כנסיה, הכל זה בית אלוקים.
הרגשתי בסוף החיים שלו איזו אמונה יש לו.
שהוא היה חולה, אמרו לנו שיש איזה רופא בהודו שמרפא ע"י צמחים,
והוא אמר לי שלא יעזור שום רופא של הודו ולא של סין ולא של הארץ,
כי רשום לו מתי הוא יעזוב את העולם.
הייתי הרבה פעמים בבית החולים שערי צדק בירושלים כשהוא היה חולה.
ותמיד אנשים היו שואלים מי זה האיש הזה כי הייתי בא ככה עם הכפיה.
אשתו היתה אומרת שאני אח שלו...
הייתי בוכה, אתה יודע כמה בכיתי כשהוא נפטר?!", מתרגש איברהים.
"גם זה - בגלל זה", הוא אומר כשהוא מחווה בידו על זיפי הזקן הגדולים שלו,
אות אבילות על נפטר בדרגת 'אח יקר', כהגדרתו.
"גם מוסלמים לא מתגלחים כשנפטר מישהו יקר".

"כל יום שישי הייתי מתפלל עליו,
ושלחתי אימייל לעשרות אלפי אנשים שיתפללו עליו; מוסלמים, נוצרים ויהודים.
התאהבתי עם הרבה יהודים, מוסלמים ונוצרים.
ראיתי אנשים בכל מיני מקומות בעולם שהכירו אותי ואמרו שהיו בבית שלי.
היום אני מוכר מסביב העולם, הייתי בהודו ובסן פרנסיסקו וברוב מדינות ערב
והרגשתי בחיים שלי שלאיפה שאני הולך - יש לי משפחה ובית.
בתעודת מעבר שלי רשום שאני יליד הארץ שנולד בשנת 42,
היהודים שלא הכירו בי לא נתנו לי אזרחות וכתבו שאני ירדני,
אבל הירדנים לא שמחים שאני ירדני על נייר ישראלי, אתה מבין?!".

*רואים שיש לך הרבה אהבה, אבל יש דברים שאתה שונא?

"לא שנאתי אף אדם מעולם, כי כולנו בני אדם, אנחנו עשינו את הדתות השונות,
אבל אלוקים הוא אחד".

*מה דעתך על המתנחלים?

"אדמה היא לא אלוקים, אני לא מסתכל על אדם כיהודי או מתנחל
ואני רוצה ללכת ולדבר עם הכי קיצוניים.
קיבלתי מכה לפני כחודש בשער שכם מאיזו אחת ששנאה אותי כי הייתי ככה עם הכפיה
ואמרתי לה מה שתמיד אני אומר לאנשים שאני פוגש; 'סאלם עליקום'.
אז היא נתנה לי מכה... רציתי לרוץ אחריה ולא יכולתי.
לא רציתי להרביץ לה אלא לשאול אותה'למה?'.
בחיים אני לא אשים יד על הבחורה, היא ברחה ממני וכמעט נדרסה ליד אחד הרמזורים.
לא רציתי ללכת למשטרה, אלא לשבת איתה לשתות קפה ביחד ולדבר".

בסיום הראיון אילן ידידי מנסה לארגן צילום של תמונת אהבה כלל עולמית בה כל תושבי הבית המתארחים

יחזיקו ידים זה לזה באחדות גדולה, אבל זה לא הולך.
נכון, אמנם אנחנו בבית הכנסת אורחים של איברהים המחפש להרבות את האחדות והאהבה
העולמית, אך לא כל אורחי הבית זורמים עם הרעיון וממאנים להצטלם.
אולי עוד כמה ימים אצל איברהים והם יבינו יותר מהי אהבה ואחווה,
אבל אז כבר לא אהיה שם בשביל להנציח את הידים המחזיקות זו בזו ומציגות עולם אוהב יותר.


לתגובות נדב גדליה בפייסבוק: gilinada@gmail.com
=======================

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים