יום שלישי, 21 בפברואר 2017

ראיון ישן עם בת אל גטרר

נדב גדליה
 http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/959/928.jpg

בת-אל גטרר סך הכל בת עשרים, וכבר עושה כבוד לעם ישראל בתחרויות  ספורט בינלאומיות, למרות שהיא מגדירה את עצמה כשומרת מצוות.השנה היא שיחקה 'טאיקוונדו' באולמפיאדת בייג'ינג , והפסידה למרבה הצער את המדלייה שכה צפתה לה.
איך מתמודדת ספורטאית דתית בעולם הספורט הבינלאומי? איך זה שבת הולכת דווקא לספורט ה'מכות'? מה קורה שמתמודדת איראנית עושה 'פרצופים' ליהודיה ולא מוכנה להתחרות נגדה? ומה יש בספורט שהוא עושה כל כך טוב לאנשים? ספורט אתגרי במיוחד.

===================================================================
"סה"כ אני מאוכזבת כי הפסדתי למישהי שניצחתי באליפות גרמניה ורציתי לנצח. גם הפסדתי ממש בשניות האחרונות של הקרב. ניצחתי לפני כן שני
קרבות נגד יריבה מקפריסין, ובלגיה והפסדתי לטורקיה (שבסוף לקחה מקום ראשון) ברבע גמר- הקרב על המדליה.
אני דורגתי במקום החמישי שנחשב למכובד, אבל לא מספיק מבחינתי. אבל, המטרה השנה היא האולימפיאדה ואני אעבוד על הדברים שלא הלכו טוב
ואמשיך להתאמן קשה כדי להגיע כמה שיותר מוכנה לבייג`ין", כך כתבה בת אל  בבלוג האישי שלה  באינטרנט לפני כמה חודשים. מאז הבלוג לא עודכן.
בתאל היתה מן הסתם עסוקה באימונים מפרכים. השנה היא הצליחה להגיע להתמודד באולמפיאדה  שננעלה לפני כמה ימים בבייג'ינג, בירתה הצפונית של
סין, ולחזור  מאוכזבת מחסרונה של מדליה כלשהי. 'אתמול חזרתי מסין', מספרת בתאל, 'התאמנתי המון עד שהגעתי לאולמפידאדה
 במיוחד בשנה האחרונה בחיים לא התאמנתי ככה.  כמעט ולא הייתי בבית. עשיתי הרבה אימונים במחנות אימונים בחו"ל, וגם בארץ. אבל היה שווה
את ההשקעה!'
איך ההרגשה  להתמודד בתחרות עולמית, לעיני מיליוני צופים? אני שואל.
"בעיקר הרגשת גאווה לייצג את המדינה. מרגש לפגוש את כל הספורטאים העולמיים, לראות משהו שונה משאר התחרויות. היה מאוד כיף ומרגש.
פגשתי את הספורטאים הכי גדולים כמו פייס, כל הכדורסלנים הגדולים, זו חוויה לפגוש ספורטאים ידועים מחו"ל.

גם הבית חב"ד בבייג'ינג אספו את הספורטאים היהודים מכל המדינות; מקנדה, מדרום אמריקה,
וערכנו ביחד תפילה בערב שבת , היה נחמד.
 אמנם חבל על הפיספוס שלא הבאתי מדליה, אבל בסדר, בפעם הבאה נביא אותה'.
*היה עצוב להפסיד?  אני מתעניין.
מאוד מאוד. במיוחד במצב כזה שבשניות האחרונות הפסדתי את הקרב; והאמת, שיכולתי כבר לזכות במדליה, כי את המתחרות שאחרי זו שהפסדתי לה - אני מאמינה שיכולתי לנצח.

*אבל התאוששת מזה... אני מניח מדעתי, הנוטה לטעות.
'לא! ברור שלא!' אומרת בתאל בהחלטיות.
'אני חושבת שההפסד הזה תמיד ילווה אותי. אבל בסדר, מנסים לעבור את זה...', מספרת גטרר.

*היית באולפיאדה, פגשת ספורטאים מכל העולם. אוהבים אותנו-היהודים ? אני מתעניין.
'תלוי מי...', צוחקת גטרר.
'בתחרויות שאני הייתי לא היתה אנטישמיות. יש לי חברות מכל העולם, וכולם מדברים עם כולם, ממש אחווה.
אבל יש את האירנים למשל, שפחות אוהבים אותנו'. 

*איך רואים את זה עליהם?
 
 'הם לא מדברים איתנו, לא עולים להתחרות נגדנו, וההרגשה לא נעימה.
נניח, אני לא עליתי נגד איראן, כי המתמודדת האירנית  לא רצתה לעלות מולי.
מבחינה מקצועית זה פספוס של קרב, ומבחינה  אישית זו בעיה שמערבים את הפוליטיקה בספורט'.
*מה אכפת לך' ניצחון  טכני זה לטובתך, לא? אני מפגין  ידע מנימלי.
'כן', מאשרת גטרר את דברי, 'אמנם אני ניצחתי אותה ב'טכני', ולקחתי  בתחרות ההיא מדליית זהב, אבל זה היה לפני האולמפיאדה
וזה עדין פיספוס של קרב שלא עשיתי, לא שזה שינה משהו... אבל זה מעצבן שמערבים את הפוליטיקה עם הספורט.
---
גטרר, בת לעולים מצרפת, מתגוררת בישוב כוכב יעקב הסמוך לירושלים, יחד עם ארבעת אחיה ואחותה.
מגיל 9 היא השתתפה בחוג 'הגנה עצמית'. בעצת מאמנה החלה להתאמן באמנות הלחימה 'טאיקוונדו' במועדון 'אחי יהודה' בירושלים,
 ובגיל 12  החלה להשתתף בתחרויות טאיקוונדו שונות. בהמשך היא זכתה שמונה פעמים ברציפות באליפות הארץ בקטגוריית המשקל עד 55 קילו גרם.
הפעם הראשונה שגטרר עשתה כבוד בעולם היתה לפני כשנתיים עת זכתה באליפות  'טאיקוונדו' בשבדיה.
 בשנתיים האחרונות התקדמה גטרר עד שהגיעה לאליפות אירופה האולמפית,
ולאחריה הגיעה לאליפות העולם האולימפית שם יצאה בקרב הרביעי, ובמקום החמישי, שלא הקנה לה את כרטיס הכניסה לאולפמיאדה, אליה נכנסו
רק שלשת המקומות הראשונים. אחרי זה שיחקה גטרר שוב באליפות אירופה, והצליחה להיכנס למקום השלישי - שהקנה לה את הכניסה לאולמפיאדת
בייג'ינג השנה בתחום ה'טאיקנוודו', שם הודחה בסיבוב הראשון על ידי המתמודדת הקרואטית. ההפסד היה צורב משום ש15 שניות קודם סיום המשחק
הובילה גטרר על המתחרה הקרואטית .
'טאיקוונדו' היא אמנות לחימה קוראינית, שמתבססת בעיקר על 'עבודת רגלים' (בעיטות בלע"ז).
ה'טאיקוונדו' הוא ספורט אולימפי שהחל להכנס בסידני. התחרות כוללת שני יריבים או יריבות שעובדים ברגליים זה על זה...
 המטרה היא לפגוע במגיני הגוף; מי שפוגע במגיני הגוף של הראש - יקבל שתי נקודות, ומי שיפגע במגן הגוף של בטן, יקבל
נקודה אחת. המשחק מסתיים אחרי שלשה סיבובים של שתי דקות יש ב'טאיקוונדו'. בתום הסיבובים מי שקיבל הכי הרבה נקודות - יוכרז כמנצח.
'זה החוג היחיד שהתאים להורים שלי, מבחינת שעות העבודה שלהם, נזכרת בתאל.
"בכלל, ההורים הם שדוחפים אותנו להכל. הם נותנים לנו את התמיכה. אמא שלי שלא עובדת ומוציאה אותנו כל יום לחוגים, לירושלים. אבא שלי
מביא ת'כסף...' כדרכם שלא אבות, אני משלים.

*לא כל הגברים  אלימים ... אני מקדים, אבל איך בת  בכלל נכנסת לתחום של לוחמה? אני תוהה מה לבת ישראל ולהליכת מכות.
'אני התחברתי כי אני אוהבת את זה. זה לא אלים, למרות הבעיטות. זה לא  רק "ללכת מכות" ; ה'טאיקוונדו' מקנה הרבה דברים מעבר
לספורט; ביטחון עצמי, שקט, ריכוז, מהירות, קורדינאציה.
זה מקובל שבנות מתחברות לאמנויות לחימה כמו ג'ודו. ה'טאיקוונדו' סה"כ זה עוד סוג של ספורט רגיל.
-
*איך ההתמודדות בספורט מבחינה דתית? אני שואל את שאלת השאלות.
'אני אומרת שהדת לא מפריעה  בכלל לספורט. הספורט לא מתנגש עם הדת בכלל! אם יש תחרויות בשבת - אז הולכים ברגל.
אם יש אוכל טרף - מביאים מהבית אוכל כשר.  לגבי צניעות, ומשחק עם מכנסיים   -  מבחינתי אין בעיה, למרות שיש כאלה שיגידו שכן...

*אפשר להתפרנס מספורט?
 
'לא כל כך... אני גם לא עובדת כי כרגע אני בצבא, עוד מעט אני מסיימת את השירות, .
כל חודש אני מקבלת קצת כסף מההישגים, אבל אי אפשר להתפרנס מזה. גם אריק זאבי  לא מסתפק מהכסף
שהוא מקבל מהספורט. אבל השנה נעשה פסיכומטרי, ואתחיל להתפרנס מהדרכת  חוג'טאיקוונדו''.

*מילה לנוער, על ספורט ועל 'טאיקוונדו'. היית ממליצה לנוער ללכת לשחק 'טאיקוונדו'?
 
'אני בכלל ממליצה ללכת לעשות ספורט, לא משנה מאיזה סוג. ספורט זה מאוד חשוב. לגבי 'טאיקוונדו', אני חושבת שזה משחק מאוד יפה והרבה
נוער יוכל לאהוב את זה.
הספורט חשוב מבחינה בריאותית, ביטחון עצמי ועוד. לא משנה איזה ספורט; מבחינת לשמור על כושר - אפשר לעשות כל ספורט שאוהבים; ריצה,
כדורגל או מה שזה לא יהיה.



לתגובות נדב גדליה בפייסבוק: gilinada@gmail.com

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים