יום שלישי, 28 בפברואר 2017

ראיון עם אורי גלר

b 10 geler
נדב גדליה

אורי גלר חזר לארץ הקודש אחרי חמישים שנות גלות. נדב גדליה הלך לפגוש אותו ביפו העתיקה כדי לנסות לפצח את האיש המסתורי ביותר בישראל

 

גם הסקפטיים באשר ליכולותיו העל-טבעיות לא מצליחים להתעלם מהאיש שהצליח לרתק אליו צעירים וזקנים מכל העולם. אני פוגש את אורי גלר לרגל חזרתו ארצה בבית קפה קטן ביפו העתיקה שבה הוא מתגורר בדירה צנועה ("כל הרהיטים מאיקאה"), לא רחוק מבית ילדותו. ליפו שב לפני כשנתיים, ונדמה שחרף הזרקורים שלאורם צמח במשך עשרות שנים הוא זורח משל היה זה הריאיון הראשון בחייו ולא אחד מני אלפים. כאילו לא עברו כחמישים שנה מאז שהחל להתפרסם כבדרן, קוסם, בעל כוחות על-טבעיים, או ה' יודע מה הוא באמת. לפגישתנו הוא מגיע מצויד בסמלו המסחרי שלא מש ממנו, הלא הוא כפית המתכת, ואותה הוא טורח לכופף בצורה המוכרת, מול עיניי שאינן שואלות מהיכן צצה הכפית שהוענקה לי במתנה בסופו של כיפוף.
איני מתעסק עם גלר בקטנות ולכן איני תוהה האם הכפית כופפה קודם לכן אם לאו. עשו את זה קודם לפניי, זה לא משנה. באתי לנסות לפצח את חידת גלר דרך סיפורי הדברים שפחות מפורסמים עליו בשער בת רבים. "אני זוכר חסד נעורים לכפית", הוא מחייך חיוך רחב. "בזכותה התפרסמתי כל כך. זה מה שעשה אותי, הכפית".
כשאני תוהה בקול איך לא נמאס לו לכופף כפיות והוא כבר בן 71 שנה, הוא מספר לי איך הכול התחיל. "האירוע המכונן שלי, שבו הבנתי שיש לי משהו מיוחד, היה כשישבתי בבית שלי, לא רחוק מכאן. אכלתי מרק והכפית התעקמה עד שנשברה. כשעיכלתי את זה, שיש לי משהו מיוחד, התחלתי להשתמש בזה כדי לצאת ממעגל העוני שבו חייתי כילד. רציתי לקנות לאמא שלי שמלה, רדיו, להצליח".
גלר נינוח, משלב בדיבורו את השפה האנגלית ולא פעם מברר אתי איך מתרגמים ביטוי קלאסי באנגלית לעברית תקנית. "לא גרתי פה 48 שנה", הוא מתנצל על השפה וחותם בנייר פשוט למלצרית על תשלום על שתי כוסות התה שלנו.
"אני לא נוגע בכסף", הוא מספר כלאחר יד, "זו אנרגיה לא טובה. אני כבר עשרות שנים ככה – כותב חשבונות ואשתי מתעסקת אחר כך עם התשלום של הכסף בפועל". עניין הכסף אינו הגינון היחיד של גלר. הוא אפוף אנקדוטות והתנהגויות ייחודיות שלא מאפשרות להבין בנקל מיהו, מה אצלו רציני ואמתי ומה נועד לבדר את הקהל, שהערב הזה הוא אני. אז ניתן לגלר את רשות הדיבור להסביר איך הדברים עובדים.
"במופעים שלי אני משתמש בעיקר בכריזמה שלי, באישיות. הסגנון שלי גורם לקהל להיות מרותק. הקסם שלי הוא שאני טבעי ועושה את מה שאני חושב. אנשים מרגישים את האנרגיה הזו ואוהבים את זה. בסופו של דבר יכולתי להיות מוכר מכוניות טוב או פוליטיקאי סוחף בזכות הכישורים הללו. זה כבר לא משנה אם אני אמתי או לא. זה לא מעניין. מה שכן מרתק הוא איך הצלחתי להחדיר את התופעה של כיפוף הכפיות לכל מקום בעולם".

ואיך אתה מרגיש עם זה שישנם אנשים שקוראים לך נוכל ורמאי?

"כל החיים שלי אנשים היו סקפטיים לגביי וכשהייתי צעיר נפגעתי מזה. אבל כשהייתי בן 25 הכול השתנה. הייתה הופעה שלי בארץ, בקולנוע שביט, בדיוק אחרי שבעיתון 'העולם הזה' הייתה כתבת שער שהציגה אותי כרמאי. הייתי נורא מודאג. פחדתי שלא יבואו אנשים למופע. התקשרתי לאמרגן שלי מיקי פלד, והוא הרגיע אותי, ובאמת כך היה – 500 אנשים נותרו בחוץ בלי כרטיסים! רק אז נפל לי האסימון שאין לי מה להיפגע, וכל עוד מדברים על האמנות שלי זו פרסומת. אוסקר ויילד אמר את זה טוב ממני: יש דבר אחד גרוע יותר מזה שמדברים עליך - שלא מדברים עליך. דונלד טראמפ הוא הדוגמה הטובה ביותר; קראו לו נוכל ורמאי והיום הוא נשיא ארה"ב, אתה קולט את הקטע?
"הפסקתי מזמן לקרוא את הכתבות עליי", ממשיך גלר לספר ורץ למעשייה הבאה. "פעם הייתי מודד אותן בסנטימטרים ובודק כמה עולה לשים פרסום של מרצדס או משחת שיניים בגודל של הכתבה". כשאני תמה אם הוא רציני בעניין המדידות הוא נשבע לי על כך בפשטות כאדם הנשבע לפי תומו. "אני אתן לך את הכבוד ואקרא את הכתבה שלך כי אתה נראה לי מעניין", הוא אומר לי. "יש לך את זה, ואומר לך את זה אורי גלר". רשמתי. התעודדתי. המשכתי הלאה.
10 LIFESTRANGERTHANFICTION1

שי חי מ'האח הגדול' ואמיר חצרוני הוכיחו שפרסום לא תמיד טוב. הנה, הם לא מצליחים להתפרנס מהפרסום שלהם.

"אני לא מכיר אותם. אבל כנראה יש להם משהו שלילי באנרגיה. בסופו של דבר הכול עניין של אנרגיה. לי אישית הפרסום השלילי לא הזיק. כשהייתי בשידור טלוויזיה בתכנית אירוח אצל ג'וני קרסון והושפלתי במשך 22 דקות בשידור כי לא הצלחתי לעשות מה שביקשו ממני, חשבתי שזה הסוף שלי. הלכתי למלון, ארזתי ולמחרת בבקר הזמינו אותי לתכנית אירוח לא פחות גדולה, ושם הצלחתי, ובזכות זה הקריירה שלי המריאה עוד יותר ממה שהיה לפני ההשפלה אצל ג'וני".

נהנה מהספק

 

אורי גלר (71), נשוי ואב לשניים, נולד בתל אביב לזוג מיוצאי הונגריה ואוסטריה. בגיל 11 עבר יחד עם משפחתו לעיר ניקוסיה שבקפריסין, וחזר לארץ לקראת גיוסו לצה"ל. הוא החל להופיע במקומות קטנים בישראל במופעי קסמים וזכה לחשיפה רבה, תוך שהוא מעורר סערות רבות על כוחותיו העל-טבעיים והשאלה אם הם קיימים. לאחר מכן עזב לחו"ל והתגורר בברקשייר שאנגליה, באחוזה על גדת נהר תמזה. משנות השבעים, עת זכה לפרסום רב בארה"ב ובאירופה, הוא מופיע רבות ברחבי העולם. כתב 16 ספרים והתיידד עם מגוון ידוענים ברחבי העולם. במשך חייו התפרסמו סרטים ומחקרים רבים העוסקים באפשרות שיש לו כוחות על-טבעיים. הדעות והמחקרים נטו לכאן ולכאן וחייו ידעו שערוריות רבות בעקבותיהם.
לפני כעשר שנים הנחה את התכנית 'אורי גלר מחפש את היורש' בערוץ 2, ובה זכה ליאור סושרד. לפני כארבע שנים יצא סרט מפתיע בערוץ ה-BBC בשם "חייו הסודיים של אורי גלר – מרגל על-טבעי". בסרט נטען כי גלר הפך ל"מרגל על-טבעי" בעבור ה-CIA, וכי הוא גויס על ידי המוסד, עבד כסוכן חשאי רשמי במקסיקו, תוך שימוש בכוחות על-טבעיים כגון היכולת למחוק תוכן של דיסקטים באמצעות המחשב. העניין שפורסם במגוון אתרים בינלאומיים מאמת כביכול את הטענה הישנה של גלר בדבר כוחות מיוחדים הקיימים אצלו - טענה שהפסיק להשמיע לפני כעשור.
"כשעשיתי את 'היורש' לא רציתי לפגוע בקריירה של המשתתפים שלהם אין כוחות, אז הפסקתי להגיד שיש לי כוחות", אומר גלר. לרגע נדמה לי כי חידת גלר נפתרת. מדובר בקוסם המשתמש בטריקים, ותו לא. אך בעודי שקוע בהרהורים משמחים על פתרון החידה הוא מביט אל תוך עיניי ומוסיף: "אבל אני לא אומר שאין לי כוחות על-טבעיים".

מה?!

"אני יושב על הגדר ואומר לאנשים: אתם תחליטו! אתה ראית את הכפית מתעקמת פה ביפו, וההחלטה אם להאמין או לא היא שלך".

נראה שאתה נהנה מהתעלומה. תגלה כבר וזהו.

"אני נהנה מחילוקי הדעות האלה", מחייך גלר בנדיבות, "בטח נהנה! בשבילי לא כל כך טוב שה-CIA אימת את הכוחות האלה. אני זקוק לספק הזה... אהמממ, מעניין שלא אמרתי את זה מפורשות ככה אף פעם".

קוסם עם טראומה בכובע

 

אורי גלר לא מתאפק ומחליט לעשות עליי קסם קלאסי. מזה חששתי.
הוא מניח על השולחן שתי מפיות נייר ומבקש ממני לצייר על אחת מהן ציור, כשהוא עוצם את עיניו. אני מחליט לסבך אותו מעט ומצייר ראש של איש בקלוז-אפ עם מגוון אלמנטים מהירים שלמדתי לצייר בילדותי בשניות בודדות. אורי מורה לי לעצור. מצייר על המפית השנייה את הציור שאמור להיות כמו שלי ומציג לי. כשהוא מסיים לצייר אני מעניק לו בראבו חלקי. נכון. הוא גם צייר איש, אבל עם גוף. מזכיר את שלי בשיער, אך מעט שונה. "סיבכת אותי עם הציור הזה", הוא אומר לי, "אבל הרגשתי את הקווים של השיער שיצאו אותו דבר כמו שלך, כמו מחטים. ותראה עוד משהו", הוא אומר ומשרטט בדיוק את מיקום הציור שלי ושלו על גבי המפית. אכן, בול אותו מיקום.
"בסופו של דבר יכולתי להיות מוכר מכוניות טוב או פוליטיקאי סוחף בזכות הכישורים הללו. זה כבר לא משנה אם אני אמתי או לא. זה לא מעניין"
אבל אורי גלר לא מצייר בדרך כלל על מפיות בימים אלו. "אני עושה עכשיו את הדברים שרציתי לעשות כל חיי ולא התפניתי אליהם", הוא מספר על מעשיו בימים אלו שבהם הוא ממשיך להופיע, אך מספר ההופעות אינו גבוה כבעבר. הוא פתח מוזיאון בבניין עתיק בן אלפיים שנה, ובו מוצגים האוספים שלו. "יש שם פסלים שנתן לי אישית הצייר סלבדור דאלי, ספה של מייקל ג'ייקסון, הטלפון הנייד האישי של הזמר דיוויד בואי, צלחת שפיקאסו עשה ועוד". את הפרטים הנ"ל הוא השיג בעסקאות ברטר. "אני גם מצייר לא רע, דאלי אהב את הציורים שלי".

מה גרם לך לחזור ארצה?

"כבר ביוני 72' ידעתי שאני אחזור לכאן. לקח לי כמעט חמישים שנה לשגע את העולם, ושבעתי מזה. הרוחניות של הארץ משכה אותי כמו מגנט. אני אדם דתי, אני מתפלל לאלוקים כל יום. אני לא חובש כיפה בגלל הֶרגל כנראה. אני חושב שאני נמצא בבית אלוקים בכל מקום שאני נמצא בו. חנה אשתי גם מתפללת, אנחנו שומרים שבת בצורה מסוימת, מודרנית. אבל הכי חזק אצלי זה העובדה שאני מאמין באלוקים ממש כל הזמן. כילד דמיינתי את אלוקים כאדם עם זקן לבן, ועד היום אני אתו, מתפלל כל בוקר על 'גשר המשאלות' לא רחוק מכאן, ואני אפילו מאמין בחיים שלאחר המוות.
"אלברט איינשטיין פרסם ב-1924 נוסחה מדעית שהוכיחה לעולם המדעי כולו שהכול עשוי מאנרגיה. אני ואתה אנרגיה. השולחן הזה עשוי מאנרגיה. הוא רק נראה לך מוצק אבל זו אנרגיה. איינשטיין הוכיח שאנרגיה אי אפשר להרוג, היא תמיד נמצאת ותהיה בעולם. היא לא נעלמת. בפועל, קשה להסביר את זה במילים, אבל זה אומר שכשאתה מת - האנרגיה שלך לא מתה. והאמת? לא הייתי צריך את איינשטיין בשביל זה".
גלר מבקש בנימוס חברי מפית מהמלצרית, ומצייר לי את הנוסחה של איינשטיין. "אתה יכול לשמור את המפית", הוא אומר לי בקלילות, כאילו קורא את מחשבותיי התוהות באשר לאוסף חדש של 'פריטי אורי גלר'. בינתיים יש לי כפית אחת עקומה, ציור של איש ונוסחה מדעית פרי עטו.
"יש לך הכול ואתה רוצה לגלות עוד עולמות אבל אין עוד עולמות אחרי העולם הגשמי. הדבר הבא הוא הקומה הבאה - הרוחניות, אלוקים. ברוך ה' שלא נגעתי בסמים ואני גם לא מעשן סיגריות בכלל, אבל המדרון בא לי בדרך אחרת. סבלתי מבולימיה, הייתי אוכל ומקיא, ובגיל ארבעים ג'ון לנון הציל את חיי. הוא שלח אותי ליפן למצוא רוחניות"
"היום ברוך ה' אני לא רעב לכסף. רוב ההכנסות מהופעות שלי הולכות לילדים חולים ודברים כאלה. אני כבר לא רץ אבל עדיין מתלהב מכל דבר כמו ילד".

חוץ מכסף, הפרסום הגדול שלך כלל בתוכו גם דברים פחות נעימים?

"אני לא היחיד. יש המון מפורסמים שלא יודעים איך לטפל בעצמם. יש לך הכול ואתה רוצה לגלות עוד עולמות אבל אין עוד עולמות אחרי העולם הגשמי. הדבר הבא הוא הקומה הבאה - הרוחניות, אלוקים. ברוך ה' שלא נגעתי בסמים ואני גם לא מעשן סיגריות בכלל, אבל המדרון בא לי בדרך אחרת. סבלתי מבולימיה, הייתי אוכל ומקיא, ובגיל ארבעים ג'ון לנון הציל את חיי. הוא שלח אותי ליפן למצוא רוחניות. האמנתי באלוקים תמיד אבל לא הייתה לי נחת במוח, היו לי התקפי פאניקה והחלטתי ללכת על זה. נסעתי עם האישה ושני הילדים לטוקיו, שכרתי טנדר וחייתי שם בהתבודדות עם המשפחה במשך כשנה. התפללתי הרבה, מהלב, דרך המוח, לא מסידור. התחלתי להתבונן בטבע, להריח את הפרחים, לחוות את העולם, שם מצאתי את עצמי. הייתי נשאר שם, תאמין לי, אבל הילדים שלי כבר היו צריכים ללכת לבית ספר, אז חתכנו".
לצד קשריו של גלר עם מפורסמים מרחבי העולם הייתה גם התעניינות של רבנים בו ובכוחותיו (שוב, אם ישנם כאלה). "הרבי מלובביץ' שלח אליי שני רבנים להביא אותי אליו לניו יורק. אבל, לא יודע למה, לא באתי. עסקתי בדברים אחרים. יכול להיות שזה פספוס, לא יודע".

הספקת המון, אין ספק. היו החמצות בחייך?

"בהחלט. יש כמה דברים קטנים של ענייני משפחה. לא הייתי מספיק בסדר עם הדודות שלי. אם זה היה היום - הייתי נוהג אחרת במערכת היחסים אתן. אבל כבר אי אפשר לתקן את זה. לכל אחד יש דברים שהיה יכול לבצע אחרת בחיים - וזה בסדר גמור. חייבים לדעת להמשיך הלאה בחיים. יכולתי להיות ילד טראומטי עד עכשיו", הוא אומר ופניו מרצינות. החיוך פג והטון המתלהב נעלם.
"הייתי ילד בקפריסין בזמן מלחמת האזרחים שם, והייתי בסך הכול בן 11. ראיתי שם הרבה דם. זו טראומה שיכולתי להתעמק בה ולא לחיות. אחר כך היה לא פחות קשה. בששת הימים חוויתי עוד טראומה אחת. הרגתי ירדני שבה להרוג אותי, פנים מול פנים. אם הוא היה מהיר ממני - לא היית מדבר אתי פה עכשיו. הריאקציה הראשונה שלי הייתה הזיכרון של הסרטים הישנים - ועשיתי מה שעושים בסרטים - הוצאתי לו את הדיסקית ואת הארנק ושם הייתה תמונה של המלך חוסיין. אולי דווקא בגלל כל הטראומות הפכתי לבדרן, לזה שמאוורר לעצמי ולאנשים את הראש דרך הסחת דעת".
כדור האש
לפני אירוע הכפית שבו החליט גלר לקחת את כישרונו/כוחותיו ולהפוך אותם לקריירה מפוארת, הוא טוען שחווה חוויה על-חושית שלהנחתו גרמה לו לקבל כוחות על-טבעיים. את עצם קיומם הוא מקפיד כל פעם מחדש בשיחתנו, להניח בכוס הספק ולערבב. שוב ושוב, בהתמדה. ועל כך יוכיח הסיפור המדהים הבא.
"אני זוכר את עצמי כילד לפני אירוע הכפית העקומה במרק. אני משחק בגן ציבורי ביפו ורואה כדור אש בוהק, ענק, ופתאום מתוך הכדור יוצאת כמין קרן לייזר ופוגעת לי במצח ומפילה אותי בחזקה ארצה. הלכתי מיד לספר לאמא, והיא חשבה שאני מדמיין. לא סלדתי מהסיפור הזה למרות שהמון אנשים צחקו עליי כשסיפרתי אותו", הוא אומר בשלווה כשרואה את חיוכי מבצבץ לו בסקפטיות. "כתבו עליי שאני טוען שקיבלתי כוחות מחייזרים. צחוק גדול, אבל לא רציתי להחביא את האמת.
"עברו חמישים שנה, ולפני כעשר שנים שודר סרט של ה-BBC עליי, ורואים אותי מספר את הסיפור הזה. למחרת פונה אליי בחור בשם יעקב אברהמי, ומספר לי על אותו מקרה באותה שנה ובאותו יום. הוא היה קצין בחיל האוויר וראה את אותו כדור אש ואותי כילד נופל מקרן הלייזר ההיא ביפו. התלהבתי נורא שהוא אימת את הסיפור שדבקתי בו כל חיי ושצחקו עליי בגללו. עכשיו אני יודע בבירור שזה קרה, שלא דמיינתי, ונותרה השאלה הפתוחה והמסקרנת: מה זה היה בדיוק? את זה אני כנראה לעולם לא אדע. אולי בעולם הבא".

חוץ מהאירוע הזה, חשת בחייך דברים על-טבעיים נוספים?

"אני הבן היחיד של אמא שלי אבל הילד התשיעי שלה", פותח גלר ועיניו מתרגשות. הוא מבקש מהמלצרית עוד כוס מים חמים, וממשיך. "אבי לא רצה ילדים ואמי נלחמה עליי שאיוולד. אחר כך הם התגרשו. אהבתי את אבא שלי עד יום מותו, אבל אני מאמין וחש - גם אם אני לא רואה את זה כמו את כדור האש דאז - את שמונת האחים והאחיות שלי שלא זכו להיוולד. אני חש את הנשמות שלהם מסביבי".

מהן השאיפות שלך כעת?

"יש לי שאיפות קצרות. לטווח הקרוב. אני מתעסק עם המוזיאון, נותן הרצאות בהתנדבות לבתי ספר, עוזר לילדים חולים, מלמד ילדים איך להצליח. יש בחור החולה בסרטן ואני נותן לו שיחות מוטיבציה, לא מרפא, כן?", הוא מוודא מיד שהבנתי היטב למה הוא מתכוון. "אפשר לומר שאני מעין מאמן אישי. חשוב לי מאוד לתמוך באמנים חרדים שמגיעים משום מקום", אומר גלר ומציג לי בוואטסאפ שלו תמונות של צייר חרדי מוכשר מאוד המצייר דיוקנאות. "אבל הדבר שאני הכי נהנה ממנו כיום הוא הנכדה שלי - רומי, הבת של בתי נטלי. המשפחה היא מעל הכול, וגם כשילדיי היו קטנים - חינוך הילדים תמיד היה בראש מעייניי. כשגנו על נהר התמזה באנגליה בבית ענק - לקחתי את הילדים לברזיל, למקומות שמסתובבים בהם ילדים בלי נעליים ובלי כסף. ומאותו יום, כשהם ראו ילדים אחרים במצב שכזה - הם התחילו להעריך ולא ביקשו ממני יותר כסף, ולמדו לתפוס הזדמנויות בעצמם, כמוני".

לא חכמה לדבר ככה אחרי שכבר כבשת את העולם.מה אתה יכול לומר לאנשים שנתקלים בקירות בדרכי חייהם?

"תשמע, אני לא השתניתי. לדעתי גם אם לא הייתי מצליח הייתי מדבר ככה. חבר'ה, שימו לב לדברים שאתם כן מצליחים בהם. לדברים שיש לכם. צריך להסתכל בעין טובה ולא להחמיץ הזדמנויות שעוברות לכם מול העיניים. ללכת לפי אינטואיציה ולא להתעסק בשטויות ולכלות את הזמן. זו כל התורה על רגל אחת".
כשאני מגיע הביתה אני מגלה שאף על פי שברור לי שהכנסתי את הכפית שגלר נתן לי לתיק, עם המפיות המצוירות, הכפית איננה. אני נובר בתיק, שופך ממנו את כל מיטלטליי, ועדיין לא מוצא את העקומה ההיא. אני מתקשר לגלר. חושד בו שעשה קסם כדי להעלים ממני את הכפית שנתן לי. הוא מכחיש כל קשר לפרשה. "בטח שכחת אותי בבית הקפה", הוא אומר לי. "מה אתה בלחץ? אני אתן לך כפית אחרת לאוסף החדש שלך 'מפריטי אורי גלר'", הוא מרגיע וחותם ב"לילה טוב ואנרגיה טובה".

לתגובות: 'נדב גדליה' בפייסבוק.

 
הרצאה וסרט של נדב גדליה - להזמנות ופרטים הכנסו לאתר
 https://sites.google.com/view/8889 
צילום: גליון רידרגס

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים