יום רביעי, 22 בפברואר 2017

ראיון עם הראפר איזי


נדב גדליה
מציג את איזי צילום רונן פדידה.jpg

בן 17 הייתי כשפיתחתי אובססיה בלתי נשלטת להאזנה לתוכניות לילה של מוזיקה שחורה.זה קסם לי כל כך. בעיקר המילמולים הצעקניים של השירים הישראלים השחורים.היה בהם כישרון גדול, חריזה מדליקה שהבנתי היטב (בניגוד לראפ לועזי), וקצב שהטריף  את חושיי.
בתור נער דתי, ההאזנה למוזיקה הזו היתה בעייתית. אכן מילים קשות, יונית.
מודה ומתוודה. ניסיתי להאזין למוזיקה הזו בצורה מצונזרת.
כן, כן. הרדיו תעתע על התדר ששידר את הקצב המהיר שהתמכרתי אליו
וכל אימת שקללה היתה ניתכת מפיהם של הזמרים שיוועתי לבוראי בבקשת סליחה
וכיביתי, ושוב הדלקתי.
בשירים שהכרתי היה לי קל יותר, ידעתי מתי להנמיך את הווליום לאפס ומתי  הדרך פנויה מגסויות.
אכן, ימים קשים עברו על כוחתנו בימים ההם, עד שהגיע לסצנת ההיפ הופ הראפר 'איזי'.
הוא היה בן גילי ושיחרר שיר מצויין בשם 'אלימות ונמות', כל כולו היה קודש קודשים.
אף לא מילה אחת של גסות הרוח. כנראה שאלוקים שמע את תשוקות האזניים שלי
ובחר לנדב לי שיר אחד לפחות שאוכל לשמוע מתחילתו עד סופו ללא בושת הפנים.
השיר אמנם אבד אי שם בתהום הנשיה של ההיפ הופ הישראלי המשובח, אך למרות הכל, עשר
שנים אחרי, איזי הוא הלהיט המוזיקלי הגדול ביותר אצל ילדים ובני נוער.
אני פוגש אותו רגע לפני שהוא יוצא להופעה במסיבת בת מצווה והאנרגיה שלו בהתאם.
המילים יוצאות מפיו כמו יריות, שלא לומר, דקירות.
" המוזיקה שלך מאוד השתנתה ממה שהיתה לפני עשור, למרות קהל היעד
המאוד צעיר", אני סונט בו בחיוך קל.
"הקללות הפכו להיות חלק מהעניין המרכזי של השירים שלך".
ציפיתי שידום או לפחות יחכוך בדעתו לפני שישיב, אבל איזי שוצף כהרגלו, ראפר, כבר אמרתי?
"יפה שאתה זוכר לי את השיר ההוא, אבל כבר אז היו גם היו גסויות בשירים אחרים
שלי", הוא מסביר. כמעט מתנצל.

*אתה כוכב ילדים ובני נוער בעיקר ומאידך אתה משתמש בגסויות שאפילו מבוגרים נרתעים מהן.

"הגסויות מגיעות ממקום של הומור ולפעמים ממקום של מחאה.
אני אגלה לך סוד, אני מנסה להגמל מלכתוב גסויות.
אבל לפעמים זו מילה שבאה לי בול במקום, אבל היא מילה גסה...
אז אני אומר אותה כי אני לא רוצה מחסום שיעצור אותי
מלהגיד את מה שאני רוצה ואיך שאני רוצה רק בגלל אנשים אחרים
שלא אוהבים את השפה הגסה.
לא אכפת לי שלא ישמעו את זה חרדים או דתיים,
ואני לא דופק חשבון.
נכון, אפשר למצוא פיתרון יותר אינטלגנטי מקללות כדי לשחרר
את המסר שלך וכאמור אני עובד על זה.
פגשתי נער שגר בעיר מגורי, נתניה, בחור דתי, הוא מאוד התחבר
לאחד השירים שלי שהיה בו מלא מילים גסות.
הוא השמיע לאמא שלו אפילו, והיא היתה בעד המסר.
אתה יכול להסתכל על הגסויות ואתה יכול להסתכל על המסר,
זה  הכל תלוי לאן אתה לוקח את זה, גם אז וגם היום אני כותב שירי
מחאה ולפעמים זה יוצא ככה". 



'איזי' נולד בשם ארז שרון לפני 28 שנים בכפר סבא.
את דרכו המוזיקלית החל בגיל 12. בעקבות האזנה לאלבום
 "2001" של ד"ר דרה (אחד המפיקים הגדולים בעולם ההיפ הופ הבינלאומי).
הוא החל לכתוב שירים שעסקו, רובם, בחוויות היומיומיות שלו.
בגיל 16 זכה בתחרות מוזיקלית במסגרת התוכנית "יש מצב לראפ" בערוץ הראשון,
זכייה שזיכתה אותו בהפקת סינגל בכורה.

לאחר שחרורו מצה"ל ובמקביל לעבודתו על אלבום הבכורה שלו,
הקים ביחד עם DJ PM את צמד "התיירים" שהוציאו לאור מספר שירים.
ב-2011 הוציא איזי את הסינגל "כלבויניקית" בהפקת יוסי "ג'וזף" כהן.
השיר הגיע ללמעלה מ-4 מיליון צפיות ביוטיוב, ללא חשיפה משמעותית בכלי התקשורת.
כשנה לאחר מכן הוציא את האלבום 'תעשו לי מקום' ובאותה שנה השתתף בפסטיגל,
אלבומו האחרון 'לא לילדים' יצא השנה וזכה להצלחה גדולה גם ברדיו הרשמי
כשהשיר 'לא הכל מן אללה' הגיע למקום הראשון במצעד גלגל"צ.


"אלימות ונמות"
הם אומרים לי שלא מתקנים מציאות.
ומשקרים לי שהכל קורה בטעות.
אולי הגיע זמן שכבר נקח אחריות?
אלימות ונמות.
(מתוך השיר הראשון של 'איזי')



"זה יהיה שקר לומר שלא נפגעתי מאלימות, כולנו חטפנו מכות.
לא משהו ספציפי אבל כל ילד בבית ספר נתקל בסטיאוציות גם אם
הוא לא חלק מהן".

*היית בכיתה מה'חזקים' או מה'חלשים'?

"אני הייתי ילד מהאלו שאתה לא רוצה להתעסק איתם מצד אחד,
אבל לא 'הבעייתי'.
גם היום  אני חשוף מאוד לאלימות, על הכביש, בבילויים,
לא פעם אתה שואל את עצמך לאן הגענו והאם אפשר למנוע את זה.
זה יכול להגיע מאלכוהול מלחצים שאנשים לא מוציאים בצורה
מובקרת ובאמת חבל".

*אתה שר שירי מחאה, עד כמה זה משפיע בפועל על המצב בשטח?

"אם תתייחס לקהל ששומע את המוזיקה שלי,
אתה תראה תגובות והודעות שאני מקבל בנוסח
של 'החיים שלי השתנו לטובה',
ואיך שיר זה או אחר עזר להם לקבל פרופורציות לגבי סיטואציות.
האמת? לפעמים היו סיפורים שגרמו לי להרגיש כמו חצי פסיכולוג.
אנשים שולחים לי הרבה מכתבים ומספרים לי על חוויות של אלימות וחרמות בבית ספר,
או בקטע של קשר עם ההורים".
בשיר 'קצת אור' בחר איזי לספר על המכתבים האישיים שהוא מקבל
מבני נוער, קהל היעד המרכזי שלו.
"בבית השלישי בשיר", מספר איזי, "אני מספר על ילד
שכולם מקניטים אותו בבית הספר, לועגים לו וצוחקים עליו שהוא מתנהג בצורה
נשית, זה הוביל למלחמות בבית עם ההורים גם, ותיארתי בדיוק את אותו סיפור של
אותו ילד. סיפור עצוב".
"הכיף שלי זה ברגע שאדם שומע שיר שלי והוא מתעורר להוציא את התחושות שלו,
או את האמנות שלו".
"באופן אישי, אצלי המוזיקה היא תרפיה, שם אני מוצא את האהבה, הכעסים, כל התחושות.
"יש לי את ההרגשה שיש לך מקום לברוח אליו.
תמיד צריך מקום לברוח אליו להרגע.
אצלי זה המוזיקה, ואני יודע שבמקרה שלי בלי המוזיקה שעות רבות
היו מבוזבזות על דברים אחרים.
המוזיקה נותנת לך להוציא את האגרסיות בצורה מבוקרת,
זה הרבה יותר שווה מאשר להוציא את זה דרך באלכוהול או אלימות,
שהרבה פעמים מגיעה משיעמום".

*יש ראפ לא מתוך מחאה וכעסים, סתם לכיף?

"ראפ זה ז'אנר כזה של אנשים שבאים להגיד משהו.
אין מה לעשות, אבל למעשה
אין בעיה לכתוב על כל דבר. זה כמו ספר, אתה כותב בו מה שבא לך.
פעם היה מספיק להיות ראפר רק בגלל טקסטים,
היום אנשים מצפים לשמוע את הדבר הטוב ביותר שאפשר מבחינת
סגנון שירה והפקה. לא מספיק ביט ומילים.
צריך לדעת לשיר, זה כבר לא דיקלום, זה אמנות של שירה".

מציג את איזי תמונת יחצ צלם רון קדמי.jpg

---מודעות עצמית---


הוא בן 28, גר בנתניה, התחיל לעשות מוזיקה כבר בגיל 14.
"הופעתי במועדון שהיתה שם 'במה פתוחה' אני אפילו לא זוכר איזה
שיר שרתי שם", הוא אומר בחיוך כנה.
"מה שעזר לי להמשיך עם המוזיקה אלו החברים שפירגנו והתלהבו", הוא מספר.
לאחר מכן התגייס לשירות מלא וכשהשתחרר פנה לקורס קופירייטינג.
"חשבתי שאי אפשר להתפרנס ממוזיקה והלכתי ללמוד מקצוע שמתכתב
עם נושא הכתיבה", הוא מסביר.
אבל אללה רצה אחרת.
במקביל, בשביל התחביב, הוא הוציא מספר שירים תחת  ההרכב 'התיירים',
השירים זכו להצלחה מסויימת אבל השוס הגדול היו החומרים שהחל להוציא
בעצמו תחת השם הוותיק 'EZ' שתכף נספר איך נולד.
"ההורים שלי תמיד תפסו את המוזיקה שלי כתחביב,
לא דחפו אותי לזה ולא הורידו אותי מזה. כאילו וואלה משהו כיף לעשות
לא יותר מזה".
עד שהגיע ההצלחה הגדולה והשירים החלו בשנים האחרונות 'להתפוצץ' ביוטיוב.
"היו לי אז שירים עם 50,000 צפיות והייתי מרוצה, אבל פתאום נהיה
מיליון צפיות, לא האמנתי שזה קורה לי,
לא חשבתי מעולם שזה יצליח ככה, וזה מאוד הפתיע אותי ואת כל מי שהיה
קרוב אליי. אנשים היו בשוק שהקהל מכיר את כל המילים,
חשבו שאני מרמה בצפיות ביוטיוב...
אם הייתי יודע שזה יצליח הייתי משקיע בקליפ ועטיפה נורמאלית לפחות".
"הרדיו לא התייחס לשירים ששלחתי.
זה לא חדש שההיפ הופ בישראל לא תמיד היה משהו מיינסטירימי

עברתי דרך ארוכה מאוד כדי להבין את המקום שלי ולשמוח בחמישים אלף
צפיות אפילו ולהמשיך לעשות מוזיקה.
היתה תקופה שבכלל לא שלחתי לרדיו כי זו הוצאה כלכלית מאוד גדולה,
והספיק לי היוטיוב והקהל בפייסבוק ובהופעות,
חשבתי לעצמי, רגע, למה לבאס את עצמי סתם?!
עכשיו הם משמיעים אותי כי הם שמים לב יותר למה שקורה בשטח,
אבל אז - שום דבר, אולי בתוכניות נישה של היפ הופ כמו שאתה שמעת
לפני עשור".


*לא היה לך את הקטע של 'אמונה עצמית' שכל אחד מחדיר בעצמו

בתחום, שבטוח, אבל בטוח המוזיקה שלו תצליח בסוף?

"אמונה עצמית זה יפה, אבל ביננו, לא תמיד אדם טוב במה שהוא עושה.
אני למשל, רציתי בהתחלה להיות שחקן כדורגל, שיחקתי בנוער של הפועל כפר סבא.
בשלב מסויים הבנתי שאני לא מספיק טוב".

*מאיפה הכנות לומר כך על עצמך?


"מודעות עצמית. אתה רואה שאתה לא משחק מספיק דקות,
שאתה משחק בהפועל כפר סבא.
ואתה קולט שהכישרון לכדורגל שיש לך הוא לא מספיק
כדי להצליח בליגה. אתה יכול אולי רק לשחק עם החבר'ה בשביל הכיף וזהו.
יצא לי לשמוע מוזיקאים, אני נותן טיפים, אבל כן, יש כאלה
לא מספיק טובים, ואם זה אדם שחשוב לי - אני אומר לו את האמת,
כי זה לטובתו".


*אנשים לא נעלבים?

"יוצא לי לפגוש אנשים שעושים מוזיקה, אלו אנשים שהם עובדים איתי גם ככה,
לכן פחות יש פה את הקטע של 'להפגע'. הם יודעים שאני לא אשקר סתם
בפירגון. וככה שכשהם מקבלים מחמאה הם בטוחים שהיא מאוד אמיתית".


---איך מצליחים לפרוץ מיוטיוב?---


*הרבה חבר'ה מוציאים שירים ליוטיוב ולרשתות החברתיות,

שחרר לנו את המתכון ההצלחה.

"אם היה לי מתכון, יכולתי להסביר לך אבל לא היה מהלך מתוכנן,
לא הכנו את הקרקע לשום דבר. צריך לעשות עבודה קשה
איפה שרק אפשר; הופעות כל הזמן. אותי למשל אנשים כבר הכירו
מהרבה שנים של הופעות ושירים שתפסו בקטנה,
והכל ביחד התפוצץ למיליון צפיות בסוף.
אני ממליץ פשוט להמשיך לעשות את המוזיקה שאתה אוהב,
להתמיד, להוציא כל הזמן שירים, ליצור, ומה שצריך לקרות - יקרה".
"תמיד חשבתי שיבוא יום אחד מנהל וישקיע בי בוחטה של כסף
וככה אני אתנהל וזה אף פעם לא קרה", מחייך איזי.
"אני בהחלט שמח על זה שזה לא קרה,
כי אתה לומד במהלך הדרך המון דברים בניהול,
כך שאם יום אחד אני אכוון אמן צעיר אחר בתעשייה הזו,
יהיו לי את כל הכלים ואת האנשי מקצוע לתת לו".

*יש ניחוח חו"ל במה שאתה עושה, יש כיוון לצאת לעשות

את זה 'בגדול'?

"אין לי שאיפות בכלל להגיע לחו"ל", הוא אומר באופן מפתיע ומסביר.
"הדבר הכי טוב שיש לי זו המנטאליות והשפה והאופי הישראלי.
אני לא מכוון להצליח במקום שהוא לא שלי,
יותר מעניין אותי לשמור על קריירה בארץ.
"אולי זה נראה ככה, זה מחמיא לי שאתה אומר את זה,
רמת ההפקה של חו"ל באמת גבוהה, ואני מושפע מהיפ הופ מחו"ל וממה שהולך שם[DB6] ,
אבל הטקסטים שלי ומדברים על מה שמפריע ללב שלי, דברים ישראלים לגמרי
שקורים במנטאליות הישראלית, כשאני שר בסלנג הישראלי, אי אפשר לעשות את זה
באף שפה אחרת. חלק גדול מעניין הראפ הוא המילים והסגנון שאתה יורה אותן".

*מפריע לך שאתה אמן שהקהל שלו הוא יחסית מאוד צעיר,

בני נוער בעיקר?

"זה מאוד הפריע לי בהתחלה, העלה לי שאלות עם עצמי
שאולי הכתיבה שלי ילדותית
ולמה זה ככה, אבל עם הזמן הגעתי למסקנה שזה הקהל שאני הכי אוהב להופיע לו
וזה קהל שהכי נאמן ומחזיר אהבה גדולה וספונטנית.
אני חש שאני מגדל אנשים. נוער גדל מהר,
אני רואה חבר'ה ששמעו אותי בגיל 12 והנה הם כבר בשלב אחר בחיים,
בני 16 ועדין באים למרות שהראש משתנה במהירות בטווח הגילאים הזה.
היום אני חושב שלהיות בררן לגבי הגיל של המאזינים שלך זה לא הקטע,
כי לפעמים דווקא בזכות הילדים אתה מצליח יותר, כי הם קהל חזק.
וזה אחלה קהל".

*הקהל ממש מעריץ אותך, איך אתה מסביר את זה שאהבת אמן הופכת

להיות הערצה?

"אני מכיר את זה בתור הערצה בעצמי. אבי נימני היה גיבור הילדות שלי.
הייתי מדביק מדבקות שלו הולך למשחקים שהוא היה משחק.
יש רצון כזה להיות קרוב לאדם שאותו אתה אוהב וזה מתפתח להערצה
אצל כאלה שממש חשוב להם הקשר עם האמן.
אנשים רוצים להרגיש שהאדם שהם אוהבים גם אוהב אותם,
או לפחות להגיד לו שבזכותו כל הכיתה שומעת אותך.
זה תחושת סיפוק רגעית כזו, לדעתי, וזה עושה נעים לקבל
הודעה ממישו מפורסם. זה מסב אושר כנראה לזמן מה.
היחסים הופכים להיות סוג של דו סטריים  וגם אם לפעמים זה קשה ומציק", מחייך איזי,
"אני חושב שבאופן כללי, היום למעריצים יש יותר נגישות לאמנים, שנמצאים יותר
בגובה העיניים, גם בזכות הרשת. ובשורה התחתונה זה טוב לשני הצדדים.
האמן נוגע יותר בקהל, והקהל נהנה כמובן מהקשר הבלתי האמצעי".

*טוב לך עם ההערצה?

"אי אפשר לאכול את כל העוגה ולהשאיר אותה שלמה", אומר איזי.
"זו תופעת לוואי ליגיטמית שאני חש בעיקר בקניונים ובחופש הגדול
שהרבה ילדים בחוץ.
לא כל הזמן , כי אני לא אייל גולן ולא מתחת לראדר כל הזמן.
יש בזה לפעמים משהו קשה ומציק אבל בסופו של דבר זה חלק מהעניין.
תכל'ס, אני מזכיר לעצמי שבזכות האנשים האלה יש לי קריירה".

לאחרונה שיתף איזי פעולה עם חנן בן ארי, מי שערך את המגזין שבידיכם
עד לפני מספר חודשים ועבר לקריירה מוזיקלית כאמן יוצר.
השיר 'אדון הסליחות' זכה לקליפ וידיאו והתקבל באהבה רבה אצל המאזינים
מכל גווני הקשת החברתית.

*איך נוצר חיבור כזה, בין אמן כמוך, שמייצג את תרבות המסיבות, בנות,

קליפים לא ממש צנועים וחנן בן ארי שהולך עם כיפה, ציציות בחוץ,

לכאורה ההיפך הגמור ממך.

הוא צוחק במבוכה לגמרי כשאני מזכיר את פועליו מול אלו של חברו
למיקרופון. "אני יזמתי את הקשר", הוא מספר.
"יום אחד שמעתי את השיר שלו 'ממך עד אליי' ברדיו.
היה בו משהו מיוחד בקול שלו, בהגשה, וזה לא הספיק לי.
עצרתי את האוטו בצד וחיפשתי עוד שירים שלו ביוטיוב. שמעתי את 'איזון',
וזה לא הספיק לי. שלחתי לו הודעה בפייסבוק וביקשתי שיספר לי על עצמו,
אמרתי מה כבר יכול לקרות?
הוא ענה לי ואמר שהוא מכיר אותי וכבוד גדול בשבילו, הוא היה חמוד,
ומפה לשם דיברנו בטלפון והכרנו יותר. ואז הוא בא בהצעה של לשיר יחד.
לא מזמן הופענו יחד בבית כנסת הגדול בתל אביב,
הוא פרפורמר אחד הטובים שראיתי בחיי. ממש מבריק".

חנן עצמו מספר לנו שהתלבט לא מעט לפני שהחליט לשתף פעולה עם הראפר הכה שונה ממנו. "בוא נגיד שאת הקליפים שהוא הוציא עד היום אני לא אתן לילדים שלי לראות וגם לא לעצמי...", הוא אומר בכנות. "חששתי החיבור איתו יהיה מזוייף ומלאכותי וגם פחדתי שאני עלול לחשוף לציבור שלם של דוסים, אפילו להכשיר, יוצר שמתעסק לא פעם בצדדים לא הכי צנועים.

בפועל החשש הראשון התבדה, תוך חמש דקות עם איזי התמכרתי לעיניים שלו, שפשוט מלאות באור טוב. הבחור ערכי ובעל מידות ומאמין גדול. נכון, הוא שר על בחורות במועדונים, אבל פתאום זה נראה כמו קליפה כל כך שולית, תחפושת. את החשש השני עדיין לא פתרתי, אני בעיקר מתפלל על זה, וגם טורח להבהיר שוב, לא כל מה שיוצר דתי נוגע בו או משתף איתו פעולה הופך לכשר למהדרין. ברוך ה' שנוצר גשר מקסים בין עולמות, אבל עדיין דרושה זהירות. שכל אחד ישים לב מה הוא מכניס ללב שלו ולבית שלו".



*איך אתה מסביר את עצמך, איזי, מצד אחד ראפר ששר שירי מחאה ושלא נדבר על 'אדון הסליחות' ומאידך שירי בחורות ומועדונים הנחשבים קלילים...



"אני לא רואה כזה סתירה", אומר איזי שמייצג את המסורתי המודרני.

"הבנות בקליפים זה בגלל שאני מושפע משירי מסיבות מחו"ל שם זה עובד ככה, וגם לא תמיד אני יוזם את איך הן יראו, יש סטייליסטית שמייעצת למרות דבר. אני יכול לומר לך, שאני עושה את זה בלב שלם, ויש לי גם את הצד הזה של המסיבות והפאן על כל איך שזה נראה. אם אני שלם עם זה – אני מוציא את זה, ואני יכול לגלות לך שהיו כמה וכמה דברים שהעדפתי להפסיד כסף ולא להוציא אותם כי הרגשתי שזה לא אמיתי".



*ומבחינה דתית איך אתה מגדיר את עצמך?



"אני בא מבית שלא אוכלים בשר וחלב למשל, אז אני לא אוכל, אבל לדעתי זה עניין של הרגל נטו. לגבי האמונה האישית באלוקים – אני כל יום אומר שמע ישראל ומודה לו לפני השינה, יום כיפור אצלי זה בית כנסת עם אבא. יהיו שיגידו שאני הולך לפי "הרב נח" מה שנקרא, אני יודע, אבל אני שלם עם המקום בו אני נמצא".


*לסיום, מה זה 'איזי', איך השם הזה נולד?

"זה התחיל מהחטיבה. מישהי בשם אלה הלהיבה
אותי לעשות שם מיוחד כמו שנהוג בעולם ההיפ הופ.
איזי מתכתב קצת עם השם שלי ארז שרון,
ואיכשהו זה הפך להיות איזי שזה הראפר,
ויש את 'ארז שרון' עם השם הרציני, השפוי יותר".
"היה ראפר מאוד מפורסם שקרה לעצמו בשם דומה,
אבל לפעמים הוא קרא לעצמו איזי, ממש כמוני.
בסופו של דבר הוא מת, לפני כעשרים שנה, אז זה בסדר,
לא יתבעו אותי על זכויות יוצרים", הוא מחייך.
"אפרופו שם דומה, ערן זהבי עשה מרצ'נדייז שממש מזכיר
את הלוגו של השם שלי.
כעסתי בהתחלה, אבל החלקתי, החלטתי לקחת בקלות".



=================================

מדריך לנוער: אז מה היא 'מוזיקה שחורה'?

קשה להגדיר את המאפיינים של מה שמכונה 'המוזיקה השחורה',
הכוללת בתוכה סגנונות שונים; היפ הופ, ראפ, R&B, רגאיי, רגא.
כיום התערבבו הסגנונות ושירים רבים מורכבים ממספר סגנונות בן זמנית.
ובכל זאת, בקצרה;
'המוזיקה השחורה' החלה בשירי עבדים המכונים 'העבדים השחורים' באמריקה,
והתפתחה הלאה לסגנונות האמורים לעיל.
כיום 'מוזיקה שחורה' הינה שם כולל לסגנונות מוזיקה שנוצרו או הושפעו
מהתרבות האפרו אמריקאית בארצות הברית.
המוזיקה עצמה התפתחה לכיוונים מוזקלים שונים מגוונים,
אך הטקסטים כוללים בדרך כלל אלמנטים של קציב אחיד (ביט),
ים מילים הנאמרות בחריזה של שפה עממית ופשוטה, סלנג וקללות.
השירים כוללים בדרך כלל דיבור ישיר ובלתי מתנצל על החיים האישיים של היוצר,
ובעיקר שירי מחאה חברתיים על 'המצב'.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים