יום שני, 13 בפברואר 2017

ראיון נדיר עם מוהרא"ש זצ"ל

נדב גדליה
מציג את צילום אתר ברסלב סיטי (1).JPG
נדב גדליה פגש את הצדיק מיבניאל -  המוהרא"ש לראיון מורחב ובלעדי עבור 'עולם קטן'.
------------
כתב שמשקיע בקוראיו עושה את כל מה שצריך כדי להביא אליהם את הקודש.
גם אם זה כרוך בהתפשטות מוחלטת מכל הסיגופים שלקח על עצמו לקראת חתונתו.
וכך, בסופשבוע דיי בהיר מצאתי את עצמי בצימר 'אורות הגליל' אשר ביבניאל.
'עיר ברסלב' קוראים לה הברסלברים למרות שחלק גדול מהמושבה (כן, יבניאל זו ממש 'מושבה')
שייך לאחינו הטועים יהי רצון שיחזרו בתשובה במהרה בימינו אמן.
אז אחרי שהשלתי מעליי את מנעמי גוש דן וטבלתי כקדוש מעונה בג'קוזי מהביל,
לקחתי את עצמי אל בית הכנסת לאווירת שבת לוהטת.
השבוע הוא הגיע לשבות כאן, היישר מאמריקה בה משכנו; המוהרא"ש ,הצדיק מיבניאל, הרב אליעזר שלמה שיק, האדמו"ר, כמה כינויים לו ובכולם
כל מאן דבעי  רשאי להשתמש. כל מספר שבועות הוא נוחת בארץ הקודש בכדי להזות
מים טהורים על עדת קהילתו, מאמיניו ואורחיו.
מעל ארבע מאות משפחות מתגוררות בקהילה הברסלברית ביבניאל שהחלה לפרוח במקום לפני כ-27 שנים.
"בהתחלה היו מתנגדים מקרב אנשי המקום שאינם דתיים לקיום קהילה חרדית בלב מקום חילוני", מספר לי שריה, שהיה צמוד לרב  מספר שנים
בבורו פארק, "אבל אחרי שהם ראו שלא סוגרים להם כבישים ולא כופים אותם לכלום
הם בעצמם התחילו להתקרב אל הרב".
---

שבת ויהי אור


הרב הוא למעשה האדמו"ר, בן 73, אב לחמישה וסב לעשרות נכדים ונינים, חולש על אחת החסידויות המעניינות בעולם.
כידוע, חסידות ברסלב נאמנת לאדמו"ר רבי נחמן בן פייגא. והנה, נעשה לה מעין אדמו"ר תחת אדמו"ר
אשר עיני רבים נשואות אליו; הצדיק מיבניאל.
השבת נפתחת באווירה מרוממת.
ילדים קטנים חמושים בפאות עשויות תום מנסים לפלס את דרכם אל המזרח, אל הצדיק.
המוני צעירים ומבוגרים לבושים במעיל שבתי-לבן מתנדנדים בחרדת קודש ומקבלים את פניה של שבת המלכה.
עוד מעט והיא נכנסת ונעשית מקשה אחת המחוברת לצדיק היושב בכסאו במזרח ומשמשו על ידו. מרגישים ויכולו.
לעת צאת התפילה עומד גבאי בית הכנסת על הבימה ומכריז בעצמו על הטיש שיתקיים הלילה בשעה 10 בבית המדרש ומזמין
את הקהל הקדוש לחזות בנועם ה' ולשיר בהיכלו. אחד המרבה ואחד הממעיט.
חסידים אדוקים ברבם או קומץ בחורי ישיבות חרדיות שבאו לטעום שבת בנעימה נטולת ליטאיות,
כולם מוזמנים לטיש, אך לפני הכל יעברו לפניו כבני מרון ללחוץ את ידו המברכת בשבת שלום.
'כמה זמ לוקח לחיצת היד הזו לכולם?', תהיתי לעצמי בקול רם והנה חסיד חביב מתנדב לבאר לי שלא מדובר בהמון זמן.
בסך הכל שעה, שעה וחצי, הוא אומר כמשיח לפי תומו, מתעלם במופגן מגילו המבוגר של האדמו"ר
ומכותרות עיתוני הצפון שציטטו את דברי הרב האומר לחסידיו שהוא אינו אותו אדם וכי בקושי הוא חי. סוף ציטוט עיתון מקומי.
כשהגיע תור ידי להכנס בנשיקת השבת אזרתי אומץ לב וביקשתי כי יאציל עליי ברכה ספציפית מלבד זו השבתית המקובלת.
'התחתנתי הרב', פתחתי, 'הרב יוכל לברך?', שאלתי בעוז כלשהו.
'תעזור לי ואני אעזור לך!', פסק הרב מותיר אותי חסר פיתרון לחידתו.
בחוץ זעקו השלטים 'תעזור לי לעזור לך' ותמונת האדמו"ר על גבם, לא הבנתי ומיד פישטו לי הספקות.
'תעשה הוראת קבע והצדיק יעזור לך', אמר לי אי מי מהחסידים ביציאה מבית הכנסת.
העניין של הצדיק בימים אלו הוא הנוער הנושר. זה הדיבור החם.
'תעזור בזה כספית והוא יעזור לך, וזה בדוק-בדוק', אומר לי חסיד אחר.
ויורם, מאשדוד מספר שהוא תרם גם תרם.
הוא מונה לי את רשימת הגדולים שלו: קודם כל הקב"ה, אחרי זה משה רבנו, אחרי זה הרב עובדיה ולאחר מכן המוהרא"ש.

לקראת עשר בלילה מתאספים החסידים ומזדמני השבת.
זה לצד זה עומדים ומריעים בקולם בשירים חסידים.
וראה זה פלא; לפתע שירים ספרדיים בוקעים מגרונות יוצאי אשכנז ותימן גם יחד.
'אגדלך', 'אל מאוד נעלה' מתנגנים בטיש של האדמו"ר החסידי משל היה זה בית כנסת אבוהב בסעודה שלישית.
"זה מה שמיוחד בטיש הזה", סח לי אחד מן החסידים,
"אין דבר כזה בכל העולם!", הוא מתלהב, "טיש עם שירים ספרדיים?!".
אחר כך יספר לי עידו שטיינר המתפעל את אתר 'ברסלב סיטי' השייך לחסידות ברסלב,
שלא רק בזה מתייחדת הנהגת האדמו"ר.
באתר של מוסדות החסידות עונה הרב לשאלות הגולשים ועד היום נרשמו כ-4000 שו"ת.
גם קבלת הקהל של הרב אינה סטנדרטית והיא כוללת אפילו קבלת קהל ייחודית לקבוצת בנות הקהילה.
עוד נשוב לדבר היום על כבוד האשה, ראו הוזהרתם ובינתיים נספר מעט מדרכי פעולתו של האדמו"ר
הנוהג מלבד דרשות המוסר שלו גם לדאוג  בפועל לצרכיה הגשמיים של קהילת 'היכל קודש'
דחסידי ברסלב שהחלה לפרוח ביבניאל אט אט לפני כ-27 שנים ארוכות, טרם חלם מאן דהוא לקרוא 
למושבה הקטנה 'עיר ברסלב' ולהפוך אותה למקום המרכזי של 'קהילת הקודש'
הכוללת מאות משפחות המתגוררות בארץ ובעולם.

סוד קיסמו של האדמו"ר טמון בעממיותו הנגלית לעין כל, חרף גדלותו האישית
הוא מתבל דבריו בשפה ברורה ונהירה ומשליו משלים פשוטים לאוזנים שלא טעמו חריף מימיהן.
אחרי השירים הספרדיים, בשיחת הטיש הוא לא זורק פלחי תפוז למרות שהתחשק לי כל כך אחד.
ואת אורך הטיש הוא בוחר לקצר כאילו אין לנו את כל הלילה.
שירים, שירים, דבר תורה, שירים וזזנו לצימרנו.
טיש לא מטיש, אמרתי לה.
וכשהבחנתי במטפחת הראש שלה תהיתי אם היא מנשות ברסלב.
'אני גם וגם', אמרה לי ובנפשי ידעתי שאי אפשר לה לעממיות שלא תכבוש בקסמיה
את בני האדם באשר הם, באשר היא ובאשר אני.
העממימות שולטת בכל למרות שמסביב; על גבי מושבי בית הכנסת ועל כתליו
חרוט הכתר המפורסם עם המילה 'ברסלב' בתוכו.
כזה הוא האדמו"ר; מלכות מעורבת בעממיות נוגעת לכל לב.
אי אפשר שלא להכבש במשהו שהוא כל כך נגיש אליך.
פלא שילדי התום שמסביב לשולחנו הקשיבו אף הם לדבריו שוצפי העברית המדוברת
ובעינהם אפשר היה להבחין שאף הם הבינו לשיחו של צדיק עולמי.
"לא זורקים פה שיירים של הרבי כי זה בית כנסת", לוחש לי מישהו אחרי
שאני תמה בקול איך אני משיג פלח רך של פרי כלשהו.
אבל בכל זאת רציתי ואמורים שאין דבר העומד בפני הרצון,
גם אם מדובר בפרי מבורך בסך הכל.
כשיצאנו לרחוב  הינבניאלי פגשתי אותו. מגש הפירות המבורך.
במקום לזנק לעברו פנה אליי חסיד שהחזיק בו "רוצה?", הוא שאל.
בטח רוצה!, אמרתי בבהלה רק שלא יזנקו עליו האחרים.
'בורא פרי העץ', אמרתי והרגשתי מבורך, כמו שאומרים בפייסבוק.

---

החסידות הגדולה של ברסלב

בברסלב ישנן מספר חצרות תחת קורת גג הברסלב,
אך זו של המוהרא"ש גדולה מכולן.
כך למשל, קהילתו של הרב שלום ארוש, ראש ישיבת 'חוט של חסד' בירושלים, מספרים לנו בחסידות,
הוקמה בעצם בזכות חוברת של המוהרא"ש - דרכה חזר הרב ארוש בתשובה כשהיה בגילאי העשרים.
המוהרא"ש נמצא רוב הזמן באמריקה.
תחילת ילדותו בירושלים, שם למד ב"עץ חיים". בהמשך ילדותו עברה משפחתו לארה"ב.
הוא התקרב לחסידות ברסלב בגיל 16 וחצי כשנתקל בספר 'משיבת נפש' 
שלוקט על ידי ר' אלתר מטעפליק מכתביהם של רבי נחמן מברסלב ותלמידו רבי נתן.
לאחר התעוררות גדולה שחווה האדמו"ר בצעירותו בזכות ספרי רבי נחמן,
החליט להפיץ את ספרי החסידות בעשרות אלפי עותקים.
בגיל 21 וחצי נישא האדמו"ר לבת האדמו"ר מקאסאן זצ"ל,
ואת חופתו ערך רבי משה פיינשטיין, ראש הישיבה בה למד האדמו"ר מספר שנים באמריקה.

לאחר נישואיו החלו להגיע אל המוהרא"ש בחורי ישיבות ואברכים על מנת לבקש חיזוק,
אז גם החל לכתוב מכתבי חיזוק אשר בהמשך הפכו לסדרת ספריו המרכזית שו"ת "אשר בנחל" המונה למעלה מ-350 כרכים. 
כארבע שנים אחרי נישואיו נסע האדמו"ר בפעם הראשונה לאומן.
בדרך עבר דרך ארץ ישראל ונפגש עם חשובי חסידי ברסלב וביניהם ר' אליהו חיים רוזן, ר' שמואל הורוביץ ור' לוי יצחק בנדר. מאז החל 
הקשר ההדוק בינו לבין ר'  לוי יצחק בנדר שנמשך במשך שנים רבות.
כמה שנים לאחר מכן החל להפיץ גם את ספריו.
ספריו הראשונים שהודפסו הם "קריאת שמע שעל המיטה" עם פירוש מיוחד, ספר "ארך אפיים" ועוד.
בשנת תשל"ז הקים בית מדרש בבורו פארק ומאז נוסדה בעצם קהילתו "היכל הקודש".

בתחילה, היה מוהרא"ש מגיע מארה"ב לביקורים בריכוזי חסידיו שהיו פרוסים בירושלים, בני ברק, טבריה ובעיקר בצפת - שם היה בית 

המדרש "היכל הקודש" לפני שעבר ליבנאל לפני כ-27 שנה.
כיום נע האדמו"ר על קו התפר שבין אמריקה ליבניאל, לשם הוא מגיע מידי מספר שבועות.
ביום יום הוא נמצא בבית המדרש המרכזי השוכן בשכונת בורו פארק בברוקלין, ומבקר מידי פעם
גם בתי מדרש נוספים של החסידות השוכנים במונרו, מונסי  ובוויליאמסבורג.
---
התמונה של ‏‎Nadav Gedalia‎‏.

האדמו"ר למען הקהילה


אני מצופף גופי עם מאות חסידים בבית המדרש וזוקף אוזניים להכיל את אווירת הכיסופים.
מה לבן עיר אצל כפר? אני תוהה לעצמי ומבטיח לליבי שהפעם אצליח לגעת בקודש המופשט כל כך.
בשיחת שלהבות בליל שבת בבית המדרש, מספר האדמו"ר על העניין שהיה חשוב לו מאוד עד עתה; הדיור לזוגות צעירים.
האדמו"ר פעל להקמת בניינים בהם יוכלו זוגות צעירים לגור במחיר של כ-1300 ש"ח לחודש בלבד.
אבל כעת, החליט הרב, עת לעשות לנוער. רק לנוער.
מבני הדירות שיועדו לצעירים יוסבו להיות מבנים בהם יועסקו הנוער בשעות הפנאי שלהם בכדי שלא יתרועעו בשדות זרים.
הקמפיין צבעוני וישיר; פוסטרים עם תמונות אילוסטרציה של נערים מתהוללים בבירה מודבקות מחוץ לבית המדרש ומביעות את כאבו 
של הרב על דאבדין ומעודדות את תומכי הרב לעזור לו בטיפול בנוער.
גם אמרי הקודש של הצדיק בשיחת הסעודה השלישית נסובה סביב הנושא הבוער הנוכחי: נערי בני ישראל.
כולם מדברים על זה פה השבת. לא עת לחשות, עת לעשות.

במוצאי שבת, מיד לאחר ההבדלה, יוצאים הגבאים דחופים  ומציעים טפסי הוראת קבע עם ברכת הצדיק.
עוד מעט יכנסו ההמונים לקבל את ברכתו של הרב בפרטיות במעונו.
חבר כנסת ידוע חולף על פניי עם אשתו ונבלע בקודש במהירות, ילד בן שלוש עם מוצץ ירוק ומשפחה שלמה שבאה לעשות חלאקה 
אצל האדמו"ר ואשה אחת במכנסיים עם חברתה בחרה דווקא לכתוב לרב פתק כלשהו.

כולם יושבים בחדר ההמתנה וממתינים בסבלנות גדולה לתורם הפרטי במעון הטוהר.
ישראל, העומד על הפתח מספר לי מנפלאותיו של הרב וברכותיו לישועות, תוך כדי שרגליי חסרות הסבלנות מטיילות
במין טיול חדרי המתנה השמור לעיתות לחץ.
אחרי דקות רבות וארוכות אני נכנס אל הקודש פנימה לשיחה ארוכה ובלעדית לקוראי 'עולם קטן',
קרוב לחצי שעה שהיתי במחיצת הרב כדי לקבל מעט צרי ודבש.
'שלום הרב', אני אומר בחיוך קטנטן, אפוף חרדת קודש.
'אתה נשוי?', שואל אותי הרב מיד.
עוד לא הספקתי לשמוח על כך שתשובה חיובית בחיקי והנה הוא שואל איפה הכלה ומדוע היא אינה לצידי.
'היא מחכה בצימר', אני מרגיע את כבוד הרב.
'תדע לך כלל, עכשיו תתחיל את החיים ברגל ימין, אל תעזוב את האשה,
עבודה זו עבודה, אבל היום באת לנוח...'
'הרב, זאת עבודה', אני אומר חד משמעית שלא תווצרנה טעויות דפוס כלשהן.
אני שואל את הרב מדוע הרבה נערים מחפשים את האטקרציות בחוץ והאם נשירת הנוער  הרבה מראה כי טעינו בסגנון החינוך
הניתן לנערי בני ישראל.
הרב מחייך אליי את חיוכו הגדול והטוב, זקנו לבן כל כך וארוך ומבטו מעתיק ממני כל אפשרות אחרת
מלבד לבהות בזיו הדרו.
"על פי רוב הנוער מגיע ממשפחות הרוסות", פותח הרב.
"הרוסות, זה לאו דווקא הרוסות לגמרי, אלא אפילו שיש מריבות בין הבעל והאשה,
הילדים הם הסובלים ביותר מזה.
הגמרא בסוכה אומרת שמה שהבן או הבת שמעו - זה מהבית.
אם אין אהבה ותקשורת בין ההורים אז הילדים סובלים ולומדים את הרע מזה.
ואם זה יותר אגרסיבי בין ההורים, אז הילדים מחפשים מקום לברוח.
היום זה מאוד מאוד קל לברוח לבחוץ.
זה לא עניין של דת!".
'יש יצר הרע', אני מנסה לומר לרב אך הוא מסביר לי שאין זה העניין כאן.
"אין היום דתי וחילוני, כולנו רוצים את הטוב בשביל ילדינו,
אבל אין לנו את השכל לדעת שאנחנו צריכים להיות הדוגמא של הילדים שלנו!
לכן אני עוסק חמישים שנה בנושא הזה של שלום בית, וב"ה שגם הצלחתי.
איפה שרבים ואין שלום והבנה הדדית - שם הילדים מתקלקלים וסובלים".

*מה העצה לכך?

"צריכים פשוט לוותר, להיות וותרן.
חכמינו הקדושים אומרים שכל המגרש את אשתו המזבח מוריד עליו דמעות.
למה מזבח דווקא? למה לא הכיור? למה לא המנורה?
כי המזבח בוכה שיש לו מספיק קרבנות והוא לא צריך קרבנות גם בדמות הילדים של הזוג המתגרש".

*קשה לוותר בדור שלנו, הרב, מה עושים?
"החיים לא קלים לאף אחד, אבל שהולכים ראש בראש לאן נגיע?!".

*ואם זה ויכוח בנושא דתי שהבעל רוצה יותר או פחות והאשה רוצה הפוך ממנו?

"אפשר לפעול הכל אם יש אהבה!", פוסק האדמו"ר.
"אהבה זה 13 בגימטריה וגם 'אחד' זה 13 בגימטריה.
אם יש אהבה יש הכל".

*איך צריכה להיות הגישה אל הנוער?

"צריך לרדת אל הנוער. יש נערים שלא מקבלים לא לטיפה ולא מחמאה.
יהודי אחד היום צוחק לי בפנים באמצע הדרשה ואתמול הבת שלו בכתה לי ממש
שהיא יוצאת עם בחור מאחורי הגב של ההורים שלה...
בחורה בת 14. ואם זה לא מספיק אז הבן שלו יצא לתרבות רעה
ורק הנחתי לו תפילין עכשיו...
איך אתה לא לוקח אחריות על הילדים שלך?!
זו דוגמא חיה לאחד שרב עם אשתו ובגלל זה הכל קורה ככה".

אחד הדברים המרכזיים בפועליו של האדמו"ר הוא מפעל החוברות הבלתי נגמר שלו.
נדמה שאין מי שלא נתקל לפחות מספר פעמים בחוברות החיזוק שלו
המחולקות חינם או במחיר סימלי.
ציור של כתר ומילת 'ברסלב' על כריכתן ודבריהן כאש חברית שוצפת עידוד.
עד היום תורגמו החוברות  ל-12 שפות והופצו במיליונים רבים של עותקים.
בשנה מופצות בין 6 ל-7 מיליון חוברות (!), 1500 חוברות שונות קיימות בסדרה.
אם שאלתם את עצמכם אם הספקתם לקנות את כולן באקראי על פרשת דרכים, כנראה שלא.
"כעת אין לי כל כך זמן לזה", מספר הרב.
"החוברות הולכות טוב במיוחד באנגלית, גויים קונים את זה.
נותנים עשר דולר לחוברת שעולה עשר סנט.
הן מלמדות אותך להכיר את עצמך ולחיות עם עצמך בשלום.
כולם צריכים שלום, גם גויים.
הנושא הכי עיקרי הוא שיהיה לאדם שלום עם עצמו.
הבעיה של הבנאדם שתמיד הוא מסתכל על הזולת.
תהיה עצמך! הלל אמר: אם אני כאן הכל כאן, הוא הסתכל על עצמו.
ולכן אנשים ממורמרים; תמיד מסתכלים על האוטו והבית של השני ורוצים כזה.
תהיה שמח עם עצמך! איזשהו עשיר השמח בחלקו זה הדבר הכי קשה שיש.
ומשם נובע כל הבעיות! אדם נכנס בלחצים רק בגלל זה, החל מהכיתות הקטנות שחברו יודע ללמוד טוב
יותר ואז הוא לא שמח בעצמו ועד גיל מבוגר. זה השורש של כל הבעיות; שהאדם לא שמח בעצמו".
---

החוברות של הרב עוסקות בין הייתר בנושא המרכזי המעסיק את בני הנוער חרף השתיקה המסויימת
כלפיו; נושא הצניעות והקשיים הגדולים בגיל ההתבגרות.
לאדמו"ר אין ספק בנושא הטעון.
"צריכים להתחתן בגיל צעיר, בן 18 לחופה", הוא אומר חד משמעית.
"כתוב בשולחן ערוך בפירוש; מה זה 18? איך שנכנס לגיל 17 כבר להתחתן - שזו השנת ה-18 בעצם.
וזו הבעיה היום שלא מוצאים אחד את השני, שמחכים".

*אני התחתנתי רק בגיל 27.

"נו, אתה לא דוגמה טובה", מחייך הרב.
"ותדע לך שבנות רוצות להתחתן יותר מהבנים".

*איזו עצה יש לזיווג?

"פשוט מאוד לא להיות בררנים", אומר הרב.
"הגמרא אומרת 'נחות דרגא ונסיב איתתא' - תרד מדרגה ותשא אשה.
יש יותר בנות מבנים, זאת המציאות והן רוצות להתחתן,
ולמה לא מוצאים אחד את השני? כי הגבר אומר איך אני אקח את זאת?! אני צריך מישהי משכלת...
בדמיון שלו שיבוא הבת של המלך האנגלי... נו, תחכה.
צריך להתחתן לשם שמים! וברוך ה'".
בת כמה הכלה שלך? שואל אותי הרב לפתע וכשאני מגלה לאוזנו הוא מסביר לי שההמתנה
הארוכה היתה בשביל שנוכל להתחתן בכלל.
"התחתנת בגיל 27, כי  אתה היית צריך  לחכות. אם היית מתחתן בגיל 20 
היא היתה צעירה יותר וזה לא היה שייך.
ארבעים יום קודם יצירת הוולד מכריזין בת פלוני לפלוני.
אם זה מתאחר כנראה שהיא קטנה, ככה כתוב בזהר".
"אתם צריכים לשמוח ואף פעם לא להתווכח, מורה לי הרב עצה פרטית.
"צריכים להיות חכם ולא צודק. אם לומדים תורה הכל כתוב שם.
חכמים אומרים תכבדו את נשותיכם כדי שתתעשרו.
אומר רבי נחמן מברסלב שעשירות מגיעה לאדם בזכות אשתו.
אתה יודע למה אשה מתקדשת בטבעת? למה לא בשטר? כי השורש של האשה זה כסף.
היא צריכה דירה יפה, הגבר פחות, הוא יכול להסתדר.
לכן נותנים לה טבעת של כסף, כי זה השורש של האשה.
למה מברכים 'שלא עשני אשה?' מה זה  בא להשפיל את האשה חלילה?!"

*מה התשובה לשאלה הקשה הזו?

"ברכה של אשה זו ברכה הרבה יותר גדולה משל הגבר", מסביר הרב.
"היא מברכת 'שעשני כרצונו' ובעצם ע"י זה היא מוסרת את עצמה לקב"ה, אין ברכה חזקה וגדולה מזו.
טבע של אשה שהיא המקבלת, הגבר משפיע ונותן.
אשה קרובה לבכות כי תמיד היא צריכה את הגבר.
גבר צריך להיות חזק - 'גבר', לכן הוא מברך שלא עשני אשה, שהוא לא צריך לקבל כמו האשה.
לצערנו הרב יש גברים שהם בדיוק ההיפך... 
למה נותנים מחצית השקל דווקא? כי חצי ועוד חצי זה שלם.
לשטן קוראים סמ"ך מ"ם, האר"י אומר שלא להגיד את השם המלא שלו.
הוא עושה את הפירודים. כי סמ"ך ששווה 60 ומ"ם ששווה ארבעים, זה לא שוויון,
זה לא חמישים חמישים, זה לא מחצית השקל.
שאדם הופך את עצמו לשישים ואת אשתו לארבעים - אז יש בעיות.
שלא מתייחסים לגבר ואשה נפרדים כפלגא גופא של חמישים-חמישים אלא כמשהו שהוא כביכול יותר מחצי
- באות בעיות".

לדון, בנועם


"לא צריך להגיד על כל דבר כן כן כן", מסביר האדמו"ר.
"אפשר לדון על דברים, וכל אחד מסביר את השני בכל דבר.
אפילו לדוגמה שקונים רהיטים; כל אחד מסביר בנועם את מה שהוא סובר.
הגברים לא רוצים לשמוע שהאשה צודקת ומשתמשים לצערנו באלימות.
גם אלימות מילולית זו אלימות. מה אתה נותן מכות?!
לפעמים זה כואב יותר מאלימות פיזית!".

*איך באמת אנשים שכל כך אוהבים מגיעים למצבים עצובים כל כך?

"בחורי ישיבה לומדים את הכל, אבל לא מלמדים אותם איך להתנהג עם אשה.
וגם אשה לא מלמדים איך להתנהג עם גבר. זו בעיה קשה שלא מחנכים לזה".
"אני יודע רק מה שרבי נחמן אומר", אומר הרב  ופותח בתורה רס"ד של רבי נחמן.
הוא מורה לי לקרוא  את הפסקא המדברת על כבוד האשה.
"תזכור את הסימן 'סדר'", מחייך הרב ובבת צחוק גדולה נשפכת על פניו.
משראיתי את בבת הצחוק העזתי פניי קמעא ושאלתי את שאלת השאלות,
המטרידה ביותר שיכולתי לעלות על דעתי מיום עומדי עליה.

*הרב, מה סוד ההצלחה בחיים? לחשתי.

"להיות שמח. אם אדם שמח הוא יצליח בכל, בכל.
קודם כל יהיו לך חברים. אנשים אוהבים אדם שמחייך, לא אדם עם 'מרה שחורה',
מזה יש להם מספיק..."
"יש פתגם עממי שאומר: שכשתשמח - כולם ישמחו איתך, אך כשתבכה - תבכה לבד".
אומר האדמו"ר ומורה לשמשו להביא לפניו את ספר המידות, משם הוא מצטט את דבריו
מן הכתב.
"אם תקיים את מה שלמדנו היום בלילה, תהיה הכי מאושר בחייך", הוא מבטיח לי.
"אני מברך אתכם שתהיו תמיד קשורים אחד בשני.
תבנו בית נאמן בישראל ויגדיל תורה ויאדיר, לעודד ולחזק את הנוער זו מצווה גדולה
ושבע"ה תהיה הצלחה מופלגת".

לתגובות: 'נדב גדליה' בפייסבוק

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים