יום שלישי, 14 בפברואר 2017

ראיון עם הזמר דקלון

נדב גדליה

http://i.ytimg.com/vi/3CMtT2AMoes/maxresdefault.jpg
דקלון בראיון מיוחד על ההעלמות ממפת הזמר, נסיונות הקאמבק, הזוגיות שמחזיקה 42 שנה ולמה החליט לחזור בתשובה בגיל חמישים *

כשאני קובע עם דקלון להתראיין הוא לא שש. עייפה נפשו מראיונות.
ביום המיועד אני לא שוכח את פגישתנו ומתקשר אליו שוב, להזכיר.
לא הולך לו להוריד אותי ממנו ואני מודיע חגיגית שאני מגיע כמו שקבענו.
הוא מתגורר בשכונת 'רמת הטייסים' במזרח תל אביב כבר שלושים שנה.
גם בזמנים שהיה מוכר יותר לכל נער ישראלי הוא היה שם. 30 שנות מגורים.
השכן בושרי מכוון אותי לבית של דקלון בדרך קיצור דרך הבית שלו.
"בדרך כלל אני לא עושה את זה", הוא אומר לי,
"אבל אתה נראה בחור נחמד וגם משלנו...", הוא מוסיף.
'משלנו', אני תוהה לעצמי. אוקיי. כנראה שאם היה שומע את התשובה
שלי לשאלת 'אתה תימני?' ("הפסקתי עם זה") הוא היה מדבר אחרת.
דקלון עצמו מתארגן בחדרו כמה דקות ובינתיים האשה שלצידו מכינה לי תה.
"בלי סוכר", אני אומר לה, "אני מתכונן לגיל ההתבגרות".
שדקלון יוצא מחדרו הוא שופע נחמדות.
על ראש כיפה ומעליה כובע קסקט מיוחד. ככה הוא נראה ביום יום כמו גם בתמונות
עדכניות שלו.
"אתה רואה שהוא נחמד", אומרת האשה שלצידו.
"בגלל זה התחתתנתם", אני מסביר לה והיא צוחקת.
הם בכלל צוחקים, הדקלון והאשה שלצידו, לא פעם ולא שבעים.
אווירה מרגיעה פושה בגופי הרבה אחרי שאני עוזב את הבית התל-אביבי של דקלון.
"עכשיו אני שר רק שירי קודש", אומר דקלון לפני הכל.

*מה קרה?

"המשיח בדרך כבר דופק",מסביר הכוכב ודופק בידיו על שולחן הסלון.
"איך שמתחילים להריח אדמה מתקרבים לקדוש ברוך הוא", הוא מוסיף בצחוק
לכל מחאות ה"בלי שטויות" של אשתו החוששת שימות לה פתאום, חלילה.
הוא בן 69 והיא נוות ביתו כבר 42 שנה (!). בת כמה היא? היא לא מוכנה לומר.
"ממתי שואלים אשה בת כמה היא?", היא סונטת בי. שתקתי.
כנראה שהכללים של הדור הקודם שונים קצת מדור ה'את באה לפה הרבה'.
'אז לפחות תתני לנו טיפים לזוגיות', אני מבקש ממנה ומתעלם מזה שהיא הולכת.
תכף נחזור לזה.
"מה שלא עושה הזמן, עושה השכל, אדם מתבגר ורואה את האמת", מסביר דקלון את
מהפכו הרוחני. רהוט והגיוני, ממש לא מבולבל כמו חנהל'ה המיתלוגית שלו.
"הוא שר לכולם, גם שירי א"י, הכל", אומרת האשה שחזרה מהמטבח הסמוך והתישבה לידינו.
"בהופעות כן", מודה דקלון.
"אבל שירים שאני מקליט עכשיו אין בהם שירי עגבים.
רעיה את תהי לי אם אוהבת, מאהבת - אני כבר לא מקליט דברים כאלה עכשיו,
רק שירים לכבוד ה' יתברך.
רק בהופעות שאנשים דורשים ומבקשים אז אני שר להם, זה חלק מהפרטואר שלי,
מזהים אותי עם שירים אלו, אני לא יכול לאכזב אותם אז אני שר".
כיום הוא מופיע באירועים שונים ומתארח יותר כזמר אורח בחתונות.
"אני מעדיף לעבוד עם ארגוני צדקה כמו שטפנעשט", הוא אומר ואשתו מספרת
כיהוא מתנדב בבתי ספר של ילדים ובתי אבות.
"לא לדבר על המשפחה הנכדים, לא לפרט יותר מידי", מורה אשה.

*הנכדים גם זמרים? אני שואל מיד.
"הם קטנים יותר".

*והבנים?

"הם תלמידי ישיבות, תורתם אומנותם.
הם כותבים ספרים גם. הבן שלי כל שבת עושה עונג שבת פה בשכונת נווה חן הסמוכה.
בית כנסת גדול מלא מפה לפה".
"זה מה שהתכוונתי לא לפרט", אומרת האשה.
יש לו ארבעה בנים ובת כולם חרדים.
"ילדים ממש טובים, אני מבסוט", אומר דקלון על ילדיו שחזרו בתשובה עוד לפניו.

*לא אכפת לך שהם לא שרים?

"לי לא אכפת", אומרת האשה של הכוכב, "החיים של זמר הם לא קלים.
עדיף חיים שלווים".

*ופרנסה?

"השם יזמן להם פרנסה אחרת", אומר דקלון.
מי מפרנס אותך ואותי? ה' זן את כולם!", הוא אומר.
בחג סוכות האחרון נערך ערב שירה לכבודו של דקלון, בכיכר העצמאות בנתניה.
כל הזמרים ששרו במופע שרו כשעתיים תמימות את שיריו הגדולים של זמר העבר והווה.
ראש העיר הגיעה וברכה, יוני רועה ניהל מוזיקלית, שמעון פרנס הנחה
וגלי צה"ל שידרו ויזמו את האירוע.
"זה מפתיע, כי המוזיקה הזאת אינה כוס התה שלהם", מציינת האשה שאיתו.
"היה משהו משהו, אנשים נהנו, 10,000 אנשים, אתה רואה המון ראשים", מתרגש דקלון.

*הרבה זמן לא היתה לך הופעה בסדר גודל כזה.

"דיי הרבה זמן. תמיד אני מופיע במופעים גדולים אבל אני לא הציר המרכזי.
פה הייתי המרכז. כל הערב היה לכבודי".

*לאיפה נעלמת כל כך הרבה שנים?

"לא לקחתי הפסקה, אני תמיד מופיע", אומר דקלון.
"זאת לא היתה הפסקה הוא הופיע במגזר הדתי יותר", אומרת אשתו.
"ימלוך ה' לעולם - יצא לפני כמה שנים, הוא מככב בכל ההכנסות ספר תורה,
זה הלהיט שם", אומר דקלון.
"דקי", אומרת פתאום אשת הדקלון,
"תזהר - למה היה אצל יהורם גאון איזה סטודנט אמר לו איזה משהו 'ביננו' וההוא
פירסם את זה אח"כ לכל העולם. דיר באלק שמור על המילים שלך!", צוחקת האשה.
"גם הוא היה עם כיפה סרוגה, שקט ועדין", היא אומרת.

*אבל לי יש ערכים.

"אתה לא יכול לדעת את מידת הערכים של הבנאדם לפי איך שהוא נראה".
כשאני מזהה שלא אוכל לצאת מהראיון הזוגי הזה בשלום,
אני מזכיר לדקלון ואשתו שביקשתי טיפים לזוגיות טובה, אם אפשר.

*איך אתם חיים באווירה כל כך טובה 42 שנה?

"אני והיא כמו חברים", אומר דקלון.

*היום קורה ואנשים מתגרשים אחרי שלשה חודשים, לצערנו, אתה יודע.

"אנחנו חיים בצורה טבעית, לא מזייפים.
ברוך ה', אין לי טיפ, זה טבעי!".
"תני לו טיפים לחיי נישואין", מבקש דקלון.
"יש לך חברה?" שואלת האשה.

*לא. בשביל מה הגעתי לפה? לקבל טיפים ממכם ולהמשיך הלאה, קדימה.

"יהי רצון שה' יאיר מזלך", מברך דקלון.
"צריך לדעת לסבול את בן הזוג שלך", אומרת האשה בחיוך.
שאני טוען שלא נראה שהיא סובלת, דקלון מסכים איתה.
"זה גם נכון", הוא אומר.
"וחברות זה דבר ראשון", מוסיפה האשה.

*מה זה חברות?

"חברות זה כבוד. כבוד זה מספר אחת, חברות זה מספר שתיים. צריך שתהיה הערכה".
"אל תגיד לה אף פעם תסתמי את הפה!", מורה דקלון. הם צוחקים.
"מותר לה לדבר, וכשאתה אומר לך תסתמי ת'פה אתה משתק אותה,
מזלזל בה, וזה מכעיס אותה", הוא מסביר.
"בזמנו עוד לא היה את המושג 'אל תחפרי'", מסבירה האשה
כשאני תוהה בקול מה דינו של הביטוי הסלנגי הנפוץ 'די לחפור'.

-- הפשטות של פעם --


"אף פעם אני לא שר כדי להתפרסם, אלא כדי להתפרנס, נקודה", מצהיר דקלון
שלא נדמה שמטריד אותו שהוא ירד ממזמן מכותרות חדשות המוזיקה והבידור.
"התהילה זה בונוס. דבר ראשון תהיה בנאדם, לא משנה מה אתה - רופא
או טייס. דבר עם אנשים בגובה העיניים וסוף הכבוד לבוא.
תהיה צנוע ועניו".

*בתחילת הדרך לא היית מתמלא בגאווה מול הקהל הגדול שלך?

"לא. אף פעם. בכלל לא. זה לא הקטע שלי בכלל.
קודם כל צריך להיות בנאדם ולחשוב שזה לא מגיע לך בכלל, והקדוש ברוך הוא עשה איתך
חסד שאתה מצליח.
ברגע שאתה בנאדם ומכבד את כולם - מכבדים אותך. הכל בא בחזרה.
כמים הפנים לפנים. כמו שתתנהג - יתנהגו איתך".

*אתה גם לומד בשנים האחרונות הרבה תורה.

"לא במיוחד", מצטנע דקלון.
"אני אוהב ללמוד תורה. אני בבקר לומד חוק לישראל, זה טוב.
יש לי גם שיעורי דף יומי משתים עד שלוש בצהרים
שהבן שלי מוסר לי ולעוד קבוצה של משהו כמו עשרה אנשים, כל יום.
בערב אני הולך לבית הכנסת, יש פה גם שיעורים.
הכל סביב התורה, למעשה".

*מתי התחלת את העניין הזה של לימוד התורה?

"למעשה, מאז ילדותי אצל המורי. כשהילדים היו משחקים בחופש הגדול,
הייתי לומד אצל המורי. משמונה עד שתים עשרה ומשתיים עד ארבע.
הייתי מתעצבן, שכולם משחקים ורק אני צריך ללמוד".
*זה לא מה שגרם לך לפרוק עול?
"המורי היה בשנות החמישים - זה לא מה שגרם לי לפרוק עול.
ההיפך, זה נטע בי משהו רוחני שצמח יותר מאוחר.
כל ילד לא אוהב ללמוד, זה טבעי.
גם אני לא אהבתי ללמוד אצלו, אבל אללה ירחם על אבא שלי,
איזה אבא היה לי, היו אנשים אחרים פעם.
בית כנסת-עבודה-בית, כל החיים שלו היו ככה.
היום אני גם עושה ככה".
25 שנה בערך היה דקלון מחוץ לשמירת כל המצוות.
בגיל 50 בערך הוא עשה את הקאמבק שלו לקיום המצוות.
"במשך התקופה שגדלתי קצת, בשנות ה-70 פרקנו עול מה שנקרא.
הייתי מאמין אבל לא שמרתי", מספר דקלון.

*מה גרם לך לחזור בתשובה בגיל חמישים?

"קודם כל הגיל. והיום יש גם את מה שלא היה פעם.
בתי מדרשות, שיעורי תורה, איפה שתלך תראה את זה.
פעם, בנאדם שהיה רוצה להתקרב לדת לא היה לו כ"כ מקום לזה.
היה בית כנסת ואחרי זה היינו הולכים לשפת הים, לקולנוע.
היום אין את הדברים האלה".

*גם היום יש קולנוע וים.

"זה נהפך היום למשהו כל כך נגיש.
על חשבון הכמות באה האיכות. שיש לך את זה כל כך הרבה אתה לא רודף אחרי
זה ומאידך כשיש לך מחסור אתה להוט אחרי זה.
היום זה כבר לא מעניין כ"כ את האנשים, זה טבע האדם".
כעת דקלון נח על זרי הדפנה; נהנה מילדיו ונכדיו,
לומד הרבה תורה ומידי פעם אוהב לראות סרטי טבע והיסטוריה.
עוד רגע הוא בן 70, אבל הגיל לא מטריד אותו, נדמה שהוא רגוע.

*אתה חושב על המוות? אני שואל.

"אני אף לא חושב על זה. זה יבוא, אין ספק שזה יבוא, כמובן.
אבל האמת כל כך צועקת שאתה לא יכול להתעלם ממנה.
יש לי חבר שהיה לו פעם מועדון לילה. הוא עשה ים כסף.
אנשים היו מחכים להכנס למועדון שלו. והוא סיפר לי שכמו שעשה את הכסף
ככה הוא נעלם. הוא אמר שזה בגלל עוון השבת שהיא מקור השבת".

*היית עובד בשבת והרגשת שהכסף הולך לטימיון?

"לצערי כן", אומרות עיניו שהופכות לרגע לעצובות משהו.
"אין, אין, אלו דברים מוכחים וברורים - הכסף הולך בגלל זה.
טיפש נכנס לצרה ויודע לצאת, חכם - לא נכנס לצרה בכלל.
יש דברים שאדם לומד על גופו ויש דברים שאדם לומד על אחרים.
את זה הרגשתי על עצמי גם בעוד דברים שעשיתי".

*כמו מה?

"יש דברים שאני לא יכול לפרט.
התפללתי לה' שיוציא אותי מהצרה והוא הוציא אותי בקלאסה, כשחזרתי בתשובה.
דברים מדהימים, אני לא יכול לספר כאמור, אבל אלו דברים שממש התפעלתי מאמיתות הרוחניות
כשהם קרו לי".

-- חוזר בתשובה מאהבה --


"לא הבנתי למה אני חסר מנוחה, כל הזמן עצבני", מספר דקלון
מה גרם לו לחזור בתשובה.
"נסעתי עם האוטו ברחוב בשבת, לפני משהו כמו 25 שנים,
זה היה בשעת זמן המנחה של שבת, ופתאום נתקפתי געגועים עזים לבית הכנסת.
מה תעשה?! עכשיו אני רוצה בית כנסת!
הייתי ברחובות עם הילדים, אז
נסעתי לכרם (התימנים, נ"ג) להתפלל, חזרתי לקחת את הילדים מרחובות,
ושוב חזרתי לכרם.
אתה מבין, היתה לי כמין תאווה להתפלל!
זה כמין בולמוס כזה. הרגשתי עם זה טוב והחלטתי לאט לאט להתקרב, לשמור שבת.
הנשמה של האדם רוצה מזון רוחני. התורה זה דבר רוחני, המזון של הנשמה.
אם לא תתן לה אותו - אתה לא רגוע! אין לך שלווה נפשית!".

*למרות שאתה נהנה מהחיים.

"זה הכל בולשיט!", פוסק דקלון.
"הכל חארטה בארטה".

*תכל'ס אתה נהנה מהחיים, מבלה.

"שום דבר!", הוא עדין נחרץ.
"הנאה רגעית ומעבר לזה שום דבר. הרגשתי את זה!".

*25 שנים נהנת.

"איך אמר קהלת? הבל הבלים הכל הבל.
הכל חארטה בארטה. ברגע שאתה בעולם התורה אתה רגוע.
אתה צעיר, זה דבר שאי אפשר להבין אותו - עד שאתה מגיע אליו ועושה אותו.
בערב שבת הנכדים שלי פה, אתה יודע איזה כיף זה?!
לפני זה מה הייתי עושה בערב שבת? שורק לחברים, שואל אצל מי יושבים היום
ואז נפגשים ומשחקים קלפים, פוקר, עד ארבע בבקר.
אתה הולך לישון ואתה לא יכול לישון, אתה רואה רק קלפים מול העיניים.
אתה קם למחרת בשבת בבקר לא רגוע יאללה תכיני ג'חנון...
לא הולך לבית כנסת, לוקח את הילדים, הולך לחמתי, לשפת הים קצת,
איזה חיים היו לי...
והיום בשבת באים הנכדים, יושבים ושרים שירים, קם בבקר לבית כנסת,
חוזר והשולחן ערוך לסעודה, הכל סדר אחר לגמרי. תענוג".

*למה לא עשית את זה מההתחלה?

"יצר הרע".

-- הגיל עושה את שלו --

"גם כעת הבריאות לא אותו דבר", אומר דקלון.
"בגיל חמישים כל השדים יוצאים; סכרת, לחץ דם.
היה לי אירוע מוחי לפני כמה חודשים. זה פתאום בא.
אדם קם ומשותק פה או שם ברגע.
בגיל חמישים צריך להכריח כל אדם לקחת אספירין - כדור לדילול דם.
לא לקחתי את זה ויום אחד על הבקר אני הולך לבית כנסת עם חבר שלי, הוא שואל אותי משהו
ולא מבין למה אני לא עונה לו.
הגענו לבית כנסת. וניסיתי להגיד את הקטעים שאני קורא בקול רם בפתיחת התפילה.
באתי לקרוא והלשון שלי לא הצליחה להוציא את המילים כמו שצריך,
אמרתי להם שימשיכו לבד כי אני לא יכול לקרוא.
הלכתי לקופת חולים, לקחו אותי לתל השומר ואז סיפרו לי שקיבלתי אירוע מוחי.
אחר כך זה קרה לי עוד פעם בצורה חלשה יותר".
*ואתה יכול להמשיך ולשיר רגיל עכשיו?
"ברוך ה' זה לא פגע בי בעניין הזה".

*האם השירה שאתה שר בגיל הזה זה כמו פעם, או שהיא משתנה עם הגיל?

"זמר ששומר מוזיקה הוא נדלק", אומר דקלון.
"שאני שומע את הנגנים מאחוריי, לא משנה בריא או לא - אני אש על הבמה.
ברוך השם יש לי הופעות כל הזמן".

*יהורם גאון גדול ממך בכמה שנים וממשיך להופיע.

"כמו שלילד קטן - יש לו קול מסויים ובגיל מסויים משתנה הקול, ככה אצל מבוגרים.
כל זמר שמתבגר- הקול שלו יורד בטונציה.
אני שומע תקליטים שלי ואני לא יכול לשיר באותו סולם שאז שרתי".

*איך המשפחה שלך קיבלת את זה שפתאום בגיל חמישים הפכת לדתי?

"ההורים שלי נפטרו כבר והילדים שלי בעצמם דחפו אותי לזה.
הם חזרו בתשובה לפניי. פעם הייתי אומר להם; מי שמניח תפילין מקבל עשרים שקל.
והיום - גם אם תתן להם 25 מיליון בשביל שלא יניחו זה לא יקרה".

*לאשתך לא היה אכפת שהתחזקת ואתה משתנה לה מול העיניים?

"אשתי תמיד הלכה איתי. תשמע סיפור: משהו עצר את הזיווג של הבת שלי,
הפגישו אותה עם זה ועם זה ושום דבר לא הצליח.
אשתי דאגה קצת אז אמרתי לה תתני לקדוש ברוך הוא משהו ותקבלי גם משהו, כי
שום דבר לא בא בחינם.
אמרתי לה: תגידי רבונו של עולם - אם הבת שלי מצליחה בשידוכים אני מפסיקה לעשן בשבת.
ומה קרה? תוך שבועיים הבת סגרה שידוך עם מישהו ואשתי הפסיקה לעשן ושומרת שבת".

*וואלה.

"נשבע לך. עכשיו היא נשואה איתו, איזה חיים. חבל לך על הזמן.
אשתי משפחת מליחי והחתן שלי גם משפחת מליחי, יצא מעניין".

*ואיך אתה מסביר את זה שאנשים מתפללים ולא נענים.

"כתוב 'קווה אל השם חזק ויאמץ לבך - וקווה אל השם', אם התפללת ולא נענת
אל תתייאש, בסוף זה יבוא. ממשיכים להתפלל ומבקשים כל הזמן".

*איך הצלחתם לחיות ביחד כשהייתם זוג של דתי וחילוניה.

"ברוך השם. הוכחתי לה שאם רוצים ומתפללים הכל מסתדר.
גם היה כמה דברים שהיא בעצמה התפלאה איך זה קורה, כל מיני דברים שהיא בקשה
ורצתה וזה הסתדר לה. תפילה לא חוזרת ריקם.
זה גם שם התקליט שלי 'יש בעל בית לעולם'".
באלבומו האחרון 'יש בעל בית לעולם' דקלון חתום כמלחין וכותב בחלק גדול
מהשירים.
"לצערי בתקשורת שלנו לא אוהבים שירי דת", הוא מסביר למה ברדיו לא משמיעים רבות את שיריו
העכשווים.
"יותר אוהבים שירים של בינו לבינה, כמו כל הפרץ למינהם.
הם שרים יפה ללא ספק, אני מעריך אותם,
אבל החומר שהם שרים... הם טוחנים את הנושא הזה כל הזמן.
חסר נושאים לשיר עליהם? שירי קודש, שירי נוף, שירי נדודים.
רק אהבה אהבה אהבה?! מעניין שכולם שרים על אהבה בשירים
ואחרי החתונה צלחות עפות..."

*הדג נחש עשו איתך שיר לא מזמן ועשיתם שיר משותף.

"הם פנו אליי והקלטתי איתם, שיר יפה דווקא".

*נכנסת לפלייליסט!

"הבעיה של גלגל"צ שהם לא משלמים למבצעי השיר", צוחק דקלון.
"שמחתי בשבילהם שזה הצליח למרות שאני לא שר בדרך כלל את הסגנון הזה".
אני מלווה אותו לבית הכנסת לתפילת מנחה, בדרך אנחנו עוברים ליד הרכב שלו, הוא פותח את הבאגז'
ומציע לי את האלבום האחרון שלו 'יש בעל בית לעולם'.
וכשאנחנו עולים בדרך השבילית המובילה לבית הכנסת, עדת חתולים מרעים וגורים
פוגשים אותנו, רעבים כמו ילדי טהרן.
הוא מספר לי שהוא אוהב חתולים, אבל אשתו לא מסכימה להאכיל אותם כי הם נכנסים
הביתה אחר כך אז הוא נאלץ לוותר על התענוג.
"כשאתה מאכיל חתולים פעם אחת - זה כמו חתונה קטולית, הם נדבקים אליך", הוא מחייך
ונכנס לתפילת מנחה. רגע לפני שאנחנו נוטשים זה את זה אני תוהה בקול למה נקרא שמו דקלון,
והאם האגדה המספרת על הכינוי שנדבק בבחור הרזה של פעם מחזיקה מיים.
"בכרם התימנים, כל מי שנולד לא נשאר עם השם שלו, לכל אחד הדביקו כינוי", מסביר לי יוסי לוי,
זאת אומרת, דקלון.

לתגובות: נדב גדליה gilinada@gmail.com

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים