יום שני, 13 בפברואר 2017

ראיון עם השחקן מיכאל אלוני



נדב גדליה


עולם ההורדות הפיראטיות לא זוכר סערה גועשת הדומה לזו המתרחשת בנבכיה האפלים
של הרשת בשבועות האחרונים. ארבעה פרקים של העונה השניה של 'שטיסל' הודלפו לרשת
בחשאי טרם שידורם בטלויזיה. שערוריה.
בהפקה מחפשים את המדליפים בזמן שהצופים הפיראטים מחפשים את הפרק חמישי שבושש
מלהתדלף (להיות מודלף, כן?)
נדמה שמגיפת ההדלפות נעצרה באיבה, לקול רגשותיה המעורבים של הפקת הסדרה.
מצד אחד, לא נעים שמדליפים דברים שלא תיכננת לפרסם עדין,
ומאידך, הביקוש וההדלפות מציגים על אתר את ההצלחה הגדולה של הסדרה
שעונתה הראשונה אף יצאה לאור במארז DVD מהודר וזכויותיה אף נמכרו לחברת הפקה אמריקאית.

כוכב הסדרה הוא עקיבא שטיסל, רווק בן 26 המתגורר עם אביו האלמן שולם ומחפש אהבה
ברחובות גאולה, ירושלים, תוך כדי שהוא מגלה את כישרון הציור החבוי בו.
נפגשנו עם השחקן מיכאל אלוני המגלם את עקיבא או – 'קיווע',
בעגה האידישאית המאפיינת את הסדרה.
אלוני (31) מוכר לציבור הצופים בזכות תפקידיו כמנחה בערוץ הילדים,
בריאלטי 'דה וויס' ומאידך - כשחקן מוכשר ב'השמיניה', 'שוברי גלים', וכמובן 'שטיסל',
בגינה נתכנסנו הערב. מפעם לפעם הוא שולף הברות בשפה יהודית טיפוסית
שמעלה באוב את בן דמותו בעל הכובע והפאות עקיבא. משהו נדבק בו, באלוני,
אך לא נדמה שזה מפריע לו למהלך חייו התל-אביבי כשחקן מוערך.
"בכל דבר שאני עושה אני נותן את המאתים אחוז שלי", הוא מספר.
"גם בשטיסל עשינו עבודה מאוד מעמיקה וייסודית כך שהכל יראה אותנטי.
עשינו חתיכת תחקיר, מאוד ארוך, לקחנו את הפרטים עד הדבר הכי קטן
ונגענו בנימים הכי עדינים של הדמויות האלה, גם מבחינת העובדה של הלימוד ההלכתי
של כל המצוות וההלכות. הלכנו למאה שערים ממש לבפנים של הציבור החרדי,
התארחנו אצל משפחות לכמה ימים רק כדי ללמוד את כל הניואנסים, וכמובן
היה איתנו צמוד, על הסט, יועצי דת שדאגו שלא נעשה טעות חלילה.
נעשתה פה עבודה של היוצרים שסמכו על ההפקה של דקלה ברקאי שסמכה על הבמאי -
אלון זיגמן שהוא במאי מאוד מוכשר וממש לא חרדי, כל אחד עשה את העבודה שלו".
אלוני משתתק לרגע ומשתפך, נשמע שכמו עקיבא שטיסל המאוהב, אף הוא מאוהב,
בסדרה בה שיחק.
"אני כל כך אוהב אותה והיא יקרה לליבי", הוא מספר,
"החומר הכתוב והאנשים שהביאו את זה לידי מסך.
אני חושב שזו אחת היצירות הטובות ביותר שנעשו כאן,
בעיניי, שטיסל מביאה את האיכות והעומק הקולנועי למסך הקטן.
זה כמו הסופרנוס, ולא נופל מטיב ההפקות של HBO בחו"ל.
אני מאוד שמח על כך שהיא הצליחה לפרוץ לציבור הכללי,
ובמקביל הציבור החרדי מקבל אותו בזרועות פתוחות".

--------
מיכאל אלוני נולד בת"א לאב רואה חשבון ולאמא עורכת דין.
את שירותו הצבאי עשה כמפקד גדנ"ע בפרויקט מיוחד בשם מרווה,
של נוער יהודי שמגיע מכל העולם לשלושה חודשים של טירונות פטריוטית .
הוא בכלל רצה להיות מדען, "הצטיינתי בלימודי המדעים המדוייקים וזה מה שתיכננתי לעצמי",
הוא מספר, אך במקביל נרשם לסוכנות טאלנטים כדי שיוכל להשתתף בפירסומות ולהרוויח מעט
כסף, אך לפתע הכל השתבש.
אחת המלהקות הציע לו להשתתף בסדרה בתור שחקן, למרות שלא למד משחק,
ומכאן הדרך היתה קצרה לפירסום אדיר בעולם הילדים.
הסדרה 'השמיניה' בה שיחק, זכתה להצלחה רבה וגרמה לאלוני הצעיר לוותר על החלום המדעי
ולהתמקד בתחום המשחק תוך כדי שהוא נרשם ללימודי משחק בבית הספר ניסן נתיב.
"הבנתי רק במהלך הצילומים של 'השמיניה' שזה אולי משהו שאני באמת
רוצה לעשות כמקצוע ולא רק כתחביב, כך הלב שלי הרגיש", הוא אומר בפשטות.
"עד היום אני הולך עם הלב, אם יש תפקיד שאני לא מתחבר אליו אני לא אעשה
אותו גם אם אשב בבית. אני בוחר את התפקידים שאני משחק".

*מילדותך גדלת במדינת תל אביב, והנה אתה בדמות שהיא האנטי תזה - החרדי השמרן,
איך נכנסים לדמות כזאת?

"אני לא אוהב את ההגדרה הזאת 'מדינת תל אביב', אני מתייחס לאנשים כאנשים,
כל אדם לגופו. העולם נוטה להשתמש בהכללות כדי שיהיה קל, להכניס למגירה,
לקטלג, אבל אני אענה לך, בכל זאת.
למדתי אצל ניסן נתיב עוד בימי חייו, והעלנו מחזה שנקרא 'אידיוט', הוא מספר את סיפורו
של הנסיך מישקין שהיה בודד וחלה במחלה ואחר כך חזר למקומו כשהוא חכם יותר,
מאמין באנשים ובוחר לראות את הטוב שבאדם, דבר שאנחנו לצערי דיי נוטים לשכוח.
העיצוב של הדמות שם השפיעה ולקחתי אותה גם לעקיבא; ליבו מלא בחמלה,
זה הסוד של הדמות הזו. בעונה הראשונה היה פרק שנקרא
'מוח ולב' ושולם האבא אומר לעקיבא שצריך לפעמים להפעיל את המח ולפעמים את הלב,
כי עקיבא נראה כאחד שתמיד בוחר בלב".

*אפשר גם לטעות אם תמיד בוחרים בלב ולא בשכל.

"זה השילוב ששולם מנסה לחנך את עקיבא שם, אבל זה שורש המאבקים בחיים,
ובעקיבא יש משהו שאומר שהלב ינצח למרות הכל,
והחמלה שהוא רוכש לכל אדם והבחירה לראות את הטוב - היא שורש דרכו".

*גם בחיים האישיים שלך זה כך?

"זה בהחלט הביא אותי לידי תמימות שאנו נוטים לשכוח. בשבילי זה מאבק יומיומי,
ועקיבא בהחלט עוזר לי. אני משתדל לבחור דרך הלב כל הזמן".

*המבט שלך על החברה החרדית השתנה בעקבות הסדרה?

"אף פעם לא ראיתי את החברה החרדית כמכלול, לא היתה לי דעה קדומה,
אבל ברור שיש נטיה בתקשורת ובדעה הרווחת לצייר קו מפריד בין הציבור הדתי לחילוני
ואני חושב שאנחנו יוצרים את ההפרדה בעצם זה שאנחנו מדברים עליה.
נורא היה נחמד לי לגלות שמה ששטיסל באה ללמד את כולנו - זו הרי סדרה
על בני אדם לא על חרדים - שכולם בני אדם".

*אתה ממש מתייחס לחרדים רגיל, כמו לחבריך בת"א?

"כן, אין לי הבדל, רק אני חייב לומר שאני מכיר יותר את הרבדים, מאכלים, סלנג,
של מה שאני חי בתוכו. כי בסופו של דבר
זו כן תרבות שהיא אחרת. אבל בקטע תרבותי, כמו שתסע לארץ אחרת,
לא בעניין אנושי בנפש פנימה.  יש לנו פה בארץ
כל כך הרבה גוונים וצבעים של סגונות חיים, אבל כולנו באנו ממקום אחד,
כולנו יהודים, גם אם היה כאוס בעולם והיה איזה מגדל בבל,
כן סיפרו לי על זה משהו במדינת תל אביב", הוא מחייך.

*משהו נדבק בך מהסדרה מהמנטאליות החרדית לפי איך שאני שומע ממך.

"האמת היא שכן, אם היית פוגש אותי במהלך הצילומים,
כל פעם הייתי אומר ברוך ה', או 'נו נו'. האמת?
זה עוד בורח לי מידי פעם, כל מיני קטנות באידישאית.
זה כמין דיבור כזה שהוא קצת אחר ממה שאנחנו רגילים, דיבור  שהוא יותר ממולמל.
תחשוב שצילמנו במשך שלשה ארבעה חודשים את העונה הראשונה,
ואת העונה השניה במשך חמישה חודשים.
הייתי מגיע הביתה ולא מבין למה יש לי חלל בראש, בגלל שהורדתי את הכיפה,
שהיתה עליי כל היום..."

*מה זה 'נו נו', בוא תסביא לנו פעם אחת מה הפירוש האמיתי של זה.

"תשמע, זה נו-נו וכו' זה עוד אחד מה'ביטויי שטיסל' מה שהכי חביב עליי זה
ה'בהחלט', אגב. ולגופם של דברים כמו שאומרים, ה'נו-נו'
משתנה בהתאם לסיטואציה, לפעמים זה 'תדלג הלאה', או קריאת שמחה,
או מחווה שמגיעה בעת עליצות או התבדחות".

-------

תפקידו של אלוני ב'שטיסל' זכה לשבחים רבים.
הוא נבלע בטוטאליות בדמותו של עקיבא ומי שראה אותו רק ב'שטיסל'
יתקשה לדמיין אותו כחילוני או כמנחה ריאליטי טלויזיוני. לאלוני זה כמובן מחמיא, אנחנו מתקשים
בשאלות הלכתיות על שקר ומרמה.

*המשחק שלך מאוד משכנע, איך אתה מתייחס לטענה שמשחק הוא שקר ומרמה,
ושיש בו סכנה של להיות מישהו אחר שהוא לא אתה באמת?

"השאלה שלך נכונה, ואני אספר לך מה למדתי בכויילל שזה בית ספר ניסן נתיב", הוא מחייך.
"המורה למשחק שלי - בוריס אמר לנו פעם (אלוני עובר למבטא רוסי כבד)
ש'משחק זה שקר - למען אמת'.
אני באמת חושב שיש במשחק משהו שהוא כמו מסכה. אתה אומר ומאמין לרגע במה
שאתה אומר כדי שזה ייצא משכנע - וזה כאילו שקר, אבל כדי לשלוח אמת לעולם -
ובשביל האמת - השקר הזה שווה את האמת שכתובה עליו, בעייזר השם".

*אויש. זה ממש נדבק בך, היו לך מחשבות על קיום מצוות, שלא נאמר הדבר המפחיד
שנקרא 'חזרה בתשובה'?

"הייתי ההימור הגדול ביותר של ההפקה מבחינת זה.
אמרו עליי בהפקה שאני יחזור בתשובה אחרי העונה הראשונה,
ואחרי שזה לא קרה אמרו שבעונה השניה אהיה דתי,
אבל - לא, גם זה לא קרה. טוב לי איפה שאני".
"להתפלפל על הלכות ותפיסות עולם אני יכול מהבקר עד הלילה, גם במה שאני פחות מבין
בו מבחינה דתית, זה מעניין אותי,
אבל מכאן ועד הלכה למעשה...
אני אוהב את האוכל, האווירה, הציניות, ההומור, אפילו את הבגדים".

*הבגדים?!

"אוהב-אוהב בטח שאוהב תראה איזה פשוט זה; אתה לא צריך לדאוג מה ללבוש
כל יום... ועם כל האהבה לבגדים ולהכל ועם כל הקסם שבדבר,
אני עדין אוהב את החיים החילונים".

*הזקן והפאות בסדרה, הכל היה אמיתי?

"הפאות היו מודבקות, גידלתי קצת רק בשביל שיהיה על מה להדביק את הפאות
הגדולות של עקיבא, ואפשר לראות את זה גם בדה וויס ששודרה בזמן הצילומים,
שיש לי משהו כזה מוזר בשיער וזה היה הדבק הזה של הפיאות.
לגבי הזקן - זה אמיתי לגמרי, הסתובבתי בת"א כמו היפסטר".

*אולי בזכותך החלה האופנה של זקן בת"א.

"אולי, לך תדע... היה דראפט בשטיסל שהיתה בו בדיחה שאחת הדמויות
ממש מתפלאת על חילוני עם זקן ואומרת:
למה יש לו זקן, מה, קר לו בלחיים?! בסוף מחקו את זה אני חושב".

* הרבה שנים שהחרדים והמתנחלים יוצאים במדיה בצורה מגוחכת
לא פעם, כרגע אנחנו בתקופת תיקון לכך. עידן סרוגים ושטיסל?

"אני קורא הרבה ספרים כמו של 'שלום עליכם'. זו תרבות יהודית שלמה שבאנו ממנה,
סיפורים אנושיים שובי לב מתוך השטייעטל בלי כל הסטיראוטיפים והעיוות.
אנושיות פשוט. זה יהיה גדול אולי לומר את זה,
אבל אני חושב ששטיסל זה המשך של 'שלום עליכם',
הסיפורים האלה מלב הציבור החרדי,
אורי אלון ויהונתן אינדרוסקי (היוצרים) ניחנו באיזה כישרון שכינתי כזה".

*מה?!

"נו, חיפשתי את המילה הנכונה, שכינתי.
כמו שעקיבא הוא צייר וליבי אומרת לו שאסור לו להזניח את המתנה-כישרון שהקב"ה
נתן לו, גם ליוצרים בסדרה ניתנה
איזו מתנה מהקב"ה בכתיבה, בדיאלוג, בעולם שהם יוצרים, בדקויות העדינות,
אני לוקח כל מילה שלהם לדיוק הכי גבוה וזה לא דבר רגיל בעידן
של היום בו נהיתה איזשהי זילות למילים".

*מצד אחד אתה עוסק בדברים גבוהים כמו שטיסל ותיאטרון ומאידך  - מנחה ריאלטי,
איך זה מסתדר?

"דה וויס זו תוכנית מופלאה, יש בה המון רגש והמון כח
היא שמה משקל על האמן. כשהציעו לי את זה בהתחלה לא רציתי,
חשבתי שזה עוד איזה ריאלטי, בזמנו
זה היה רק באוסטרליה והולנד ורק כשראיתי שזו תוכנית עם אופי שונה
לא מה שאנחנו רגילים - הסכמתי".

*האח הגדול היית מסכים להנחות?

"לא יודע", מסתייג אלוני ומיד מוסיף "בטוח שלא הייתי משתתף בזה,
גם לא בגרסת VIP".

*ומחוברים?

"גם לא. יש תפל ויש עיקר, החיים הפרטיים שלי הם לא בהכרח הדבר שאני רוצה לפרסם".

*ציפור טהורה לחשה לנו שפרט קטן אתה דווקא מפרסם חופשי.

"אוהו זה כן, אני גולש גלים", נפתח הסכר בפיו של אלוני.
"אבל אתה יודע שזה משהו שהוא מצווה ולכן אני מוכן לספר עליו. זה המקווה שלי,
זה כח גדול, עוצמת גדולה של הים, תחושה של להיות אחד עם הטבע.
רוחני לגמרי, ממליץ לך לנסות".

*איך הגעת לזה?

"דרך צילומי סדרה. הייתי בסט, וכולם היו שם גולשים; במציאות, לא בסדרה,
ואז הבמאי הציע לי לבוא איתם לגלוש פעם אחת.
לימד אותי קצת איך לגלוש, והשאיר אותי לבד עם הים.
מאותו היום נכנס בי החיידק".

*תהיה לשטיסל עונה שלישית?

"בעזרת השם, אמן ואמן", אומר אלוני, הפעם ברצינות גמורה.

*איזה עונה אתה הכי אוהב, ואל תגיד לי שזה כמו אבא ואמא.

"אני אוהב את שתיהן באותה מידה אבל מבחינתי יהונתן ואורי הצליחו להתעלות על עצמם יותר
בעונה השניה, בדרך כלל אתה חושש לקראת עונה שניה שזה לא יעמוד בציפיות,
אבל פה זה היה ההיפך, זה יותר מצחיק, הסיפורים חזקים מאוד
וממשיכים את הקו של העונה הראשונה ואפילו מעמיקים יותר".

*הסופר סייד קשוע, ערבי-ישראלי לשעבר השתתף ביצירת הסדרה כעורך התסריט.

"אומרים עליו שהוא יהודי טוב, אבל הוא פשוט לא יודע את זה.
וגם ביננו, זה  יצא חיבור טוב,
אל תשכח שבני מיעוטים וחרדים  במדינת ישראל נמצאים באותה סירה
מבחינת היחס אליהם בחברה, לצערי".

*תן איזה סיפור צ'ולנט עסיסי מיצירת הסדרה.

"יצא לי להסתובב ליד גאולה כש'כולי עקיבא',
ופתאום מאיזו סמטה מגיחה ידידה שלי מתל אביב והיא מחווירה, מחליפה צבעים
ולא מבינה מה קורה לי ואם זה אני בכלל, ואז היא קולטת שזה אני - 
ופתאום היא קפצה עליי בחיבוקים ונשיקות ואנשים לא הבינו מה קרה
שבחורה קופצת  על בחור ככה ברחוב.
בשלב מסויים כשקלטתי את האנשים מסתכלים,
אמרתי לה לעצור והכל על בא מקומו בשלום. לא יצאו פשאווקילים, בינתיים".


*כשחקן, אתה נשמע שמח ואופטימי,
איך אתה מצליח לשמור על חוסר הדאגה במקצוע כל כך לא יציב.

"אני עוסק במקצוע הזה כבר עשור,
אתה לא יכול להגדיר את עצמך כשחקן אלא רק אחרי 10 שנים כשחקן
יכול להיות שכעת אני רגוע יותר, יחסית.
כי בעיניי אין יציבות בעולם הזה. זה כמו ים.
אתה יושב בים ויש לך גלים ואתה באקסטזה, מרוצה. ולפעמים הכל שקט
בהם אתה פשוט צריך לדעת שבין הגלים לגלים, יש זמנים שאין גלים,
ולא להילחץ מזה, כי עוד מעט עוד יגיע שוב הגל".

ועד שיגיע הגל הנוסף, אלוני עוסק בינתיים בהפקת סרטו הראשון 'שיר'
אותו גם כתב ויביים.
הכסף להפקה גוייס בהד-סטארט והוא מיועד להיות משודר בטלויזיה באזור
יום הזיכרון.
את הסרט מייעד אלוני למה שהוא מגדיר "הקהל שלי" - הווי אומר; כולם.
צופי ערוץ הילדים שראו אותו ב'שמיניה', שוחרי תיאטרו מבוגרים שראו אותו משחק בקאמרי,
ומתבגרים חובבי 'דה וויס'.
 "הסרט הזה מדבר על ישראליות, נערה שבורחת מהבית בין יום הזיכרון ליום העצמאות.
זה בסופו של דבר מי שאנחנו, לא משנה באיזה גיל, הישראליות תמיד תשאר איתנו".

----------------------------------------------




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים