יום שישי, 24 בפברואר 2017

מצב הטרמפיאדה אחרי חטיפת הנערים

נדב גדליה
התמונה של ‏‎Nadav Gedalia‎‏.
למה אין כמעט טרמפיסטים חילונים? האם הטרמפיסטים מפחדים להחטף?
ומה באמת מטריד את הטרמפיסטים הצעירים? (רמז: לא חטיפה) נדב גלעד-גדליה, טרמפיסט וותיק לשעבר,
יצא לבדוק לאור יום ולילה איך זה שהמושג 'טרמפ' לא נמחק עדין.

יוסי החרדי מנתיבות, לא ישכח לעולם את אותו טרמפ מר ונמהר.
החילוני רצה בסך הכל לעשות 'מצווה' לתלמיד הישיבה החרדי שנקלע בדרכו, אך בעקבות וויכוח אידיאולוגי
שהתגלע בינו לבין החרדי,  הוא בחר להוריד את יוסי באמצע הדרך. ממש כך.
איציק, חברו של יוסי זכה להרשם כאחד משיאני הטמרפים. עשר שעות לערך לקחה לו הנסיעה מאזור הדרום
של אופקים ועד קבר רשב"י. אך מאידך, לא פעם הוא זכה 'לעשות כסף בטרמפים' בזכות אי אילו מאות שקלים (!)
שנזרקו לו על ידי גומלי חסדיו שלא הסתפקו רק בגמ"ח בנתינת טרמפ.
חייו של הטרמפיסט הממוצע נעים בתוך בועה מיוחדת שזר לא יבין בה.
כטרמפיסט לילי לשעבר אוכל לספר על טרמפ עם ערבי אליו נקלענו בלא ידיעה.
רק כשקלטה אוזננו שאין נהגנו יודע לבטא את שפת הקודש על בוריה ומחליף בשוגג את אותיות הפ"א לאותיות הבי"ת,
הבננו שנהגנו הוא בעצם בני דודנו.
דקות ארוכות תהינו למה מתכוון נהגנו בשיחתו הלא ברורה כשהוא משחיל כל רגע את המילה 'הבועל'.
בסופו של דבר נפל לנו השקל, והסתבר לנו שנהגנו שיחק בהפועל עכו תובב"א. כמעט והתפוצצנו בצחוק בפניו
של גומל החסדים. ברגע האחרון הצלחנו לסתום את פיותנו מחיוך. פחדנו מערבים.
מספר שנים לאחר מכן, וטרמפ ערבי נטל מעמנו שלשה נערי חמד הי"ד.

----מי מפחד מחטיפה?----


בין צבע וצחוק לכאב גדול, החלטתי לקחת איתי את ידידי הצלם דוד שטיין ולסור לטרמפיאדות המובילות בארץ,
כדי לחקור את התופעה הניידת. האם יש פחד מליטול טרמפים בצל החטיפה? מדוע נדמה שרוב הטרמפיסטים דתיים או חרדים?
והאם באמת עמנו אוסף את גופו בטרמפים בגלל חסכון כספי גרידא?
אחרי מחשבה מעמיקה, בחרנו בשתי טרמפיאדות מפורסמות העומדות בכניסה לירושלים.
חבר'ה מגוונים עמדו שם; דתיים לאומיים לצד חרדים, בנות ובנים, ואפס חילונים.
יהודה, היה צריך לנסוע לבני ברק. למד בעבר בישיבה חרדית מפורסמת מאוד.
אוזניות לאוזניו, כיפה שחורה לראשו, 25 שנים לרגלי, וידו מתחננת קחוני הביתה.
"טרמפים זה אטרקציה", הוא מסביר לי תוך כדי שעוברים לידינו אוטובוסים הנוסעים בני ברקה, מחוץ חפצו.
"יש לי זמן, אז אני זורם ומחפש לנסוע דווקא בטרמפ, אבל אם יגיע הזמן שאני צריך  להיות בו בבית,
אני פשוט אקח אוטובוס, זו לא בעיה של כסף".

בתווך עומדים אליה ונתן, שניהם בני 15, תלמידי ישיבת 'דוד המלך', בנים של אנשי חינוך ואמהות גננות. דומים דומים.
גם היעד שלהם דומה: יד בנימין.
"אני עוצר טרמפים מגיל 12", מספר אליה וקובל על הנהגים החופרים לו את משנת חייהם תוך כדי נסיעה.
"אני אומר להם אתה צודק, אתה צודק לגמרי! וזהו, למרות שאני לא מסכים איתם בכלל". חפרנים, זה מה שמטריד אותו.
ומה לגבי חטיפות? אני תוהה בפני השניים.
"נו, באמת, אתה יודע כמה אוטובוסים התפוצצו?!", הם משיבים לי כלאחר יד.
"כולה חטיפה אחת היתה, אנחנו לא מפחדים. אנחנו מסתכלים על הנהג ובודקים אם הוא חשוד,
אם הוא לא מדבק ולא עונה לשאלות שלנו, ואם הכל בסדר - עולים".
ואם צריך לרדת, יורדים? אני שואל. 
"לנו לא יצא, אבל חבר שלי נסע עם ערבי וירד באמצע הדרך, בתחנה הבאה".
"אמא שלי נלחצה קצת אחרי החטיפה",  אומר נתן, "אבל אמרתי לה שאני אבדוק קצת יותר וזהו, הכל בסדר".

א' וח' (16), ממפוני גוש קטיף, מסרבים אמנם להזדהות בשמם, אך מנדבים לנו חוץ מצמד אותיות את התיאוריה שלהם.
"בכל מקום יש סכנה, אפשר לקבל אבנים, יריות, אז מה נברח מהטרמפים?! לא ולא!
אנחנו נהיה איפה שנרצה ונסע בארץ שלנו איך שנרצה! לא נכנע לטרור.
המטרה של הטרור היא שנפחד ולא נסע בטרמפים, אבל לנו נוח לנסוע בטרמפים אז נסע, זו הארץ שלנו".

*זו אידיאולוגיה, וואלה. ואם הייתם מיליונרים גם הייתם נוסעים בטרמפים?

"אבא שלי אפילו מוכן לשלם לי כסף נסיעות, ובכל זאת אני מוותר ובוחר מרצוני בטרמפים", מגלה א'.
"גם אבא שלי בעצמו - סבתא שלי קנתה לו דירה בירושלים והוא בחר לגור בגוש קטיף מצד האידיאולוגיה.
אנחנו משפחה של אידיאולוגים", הוא מחייך.
א' וח' נוסעים לאמציה, מושב הנמצא ליד קרית גת.
"גם ככה אנחנו צריכים לנסוע בטרמפים מקרית גת לאמציה כי אין כל כך תחבורה ציבורית שם,
אז אם אנחנו צריכים להחטף בטרמפ עדיף כבר לקחת אותו מירושלים". א' צוחק. כן, אפילו כשהוא מדבר על אפשרות חטיפה.
אתה צוחק?! אני תוהה בנימה אבהית. "זה לא מפחיד אותנו ולא יושב לנו בראש!", הם מסבירים לי כלא מבינים
בצורה חד משמעית.

"החילונים עשירים"


למה נדמה לי שיש בעיקר טרמפיסטים דתיים וחרדים? אני שואל, ובלי לחשוב הרבה נתן מרים את היד 
שהלכה לנוח קמעה ומנדב הסבר. "הם עשירים", הוא אומר ספק בצחוק ספק ברצינות.
יהודה מניד את ראשו כלא מסכים עם השאלה.
"באילת יש טרמפיסטים חילונים, בטח שיש, תלוי באיזה אזור, זה לא שרק דתיים וחרדים עוצרים", הוא טוען.
"זה חאפריות שיש רק אצל הדתיים", אומרת לנו נטע, טרמפיסטית בעל שביס שפספסה את 491 לאופקים וכעת עומדת כשידה מונפת.
"החילונים יותר מסודרים לדעתי. טרמפים זה מנטאליות שמתאימה יותר למתנחלים וחרדים שכל הסגנון 
חיים שלהם מתכתב עם עצירת טרמפים".
"אני מסננת מה שבעיניי נראה חשוד", היא מרגיעה כשאנו דואגים לשלומה.
ומה חושב בעלה של נטע על טרמפים מירושלים לאופקים? "בעלי עוד יותר קיצוני ממני", אומרת נטע.
"הוא אפילו לא מסנן כמוני את מי שעוצר לו ופשוט עולה", היא אומרת.

אחרי שיורד הערב ואט אט הטרמפיסטים נבלעים איש איש לרכבו בחיוך שרק מי שדפק את אגד יכול להנפיק,
אנו נותרים עם מספר קטן של טרמפיסטים שלא שפר עליהם גורלם.
נדמה שהטרמפיאדה היא המקום בו נפגשים כל האנשים בעלי הזהות הדתית מכל סוגשהי.
טרמפסטים דתים לאומים לצד חרדים גמורים מעולם לא היו זה לצד זה כל כך הרבה שעות באווירה מפוייסת
נטולת פוליטיקה ובלי השורש ב.נ.ט הבוער מתחת לפני השטח.
האם גם ביחסי נהג-טרמפיסט יש אחוות דתיים? על כך הדעות חלוקות.
"דתיים עוצרים יותר, כי הם יותר בקטע של גמילות חסדים וכל זה", סובר דניאל, חרדי בן 19,
"גם יותר עוצרים לדתיים לדעתי, או לחרדים, כי בנאדם לא רוצה שיעלה לו איזה ערס ספק שיכור לרכב ויבקש
ממנו שיקח אותו עד הבית". אבל א' חולק עליו.
"כולם עוצרים אותו דבר, גם אתאיסטים עצרו לי ואפילו התווכחנו על אמונה בדרך", אומר א'.
טרמפיסט אחר מצהיר שטרמפים זה דבר שאין בו חוקים והכל יכול לקרות.
בינתיים שום דבר לא מתרחש, וממעקב עיני מצלמתו של דוד הוא דיי מותש מהעמידה הממושכת.
אך כך הם החיים, אין בהם חוקים, כולם עשויים מקשה אחת ואיש אינו יודע מה יילד יום, מה יבוא ומה יילך,
והאם בטרמפ הבא לא מסתתרת ההרפתקאה הבאה לטוב ולמוטב.


=====================================

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים