יום ראשון, 12 בפברואר 2017

ראיון עם הבמאי רון כחלילי

נדב גדליה

10 etos

אתם יכולים להמשיך לחשוב שרון כחלילי מיצג את עצמו בלבד, אבל הבמאי התל אביבי השמאלני הזה מתעקש שקהל ישראלי רחב מאוד מוכן לשאול את כל השאלות היסודיות מחדש * אז אל תתפלאו משאיפה רדיקלית לשלום לצד אמונה שחייבת להיות כאן ריבונות יהודית, ותפסיקו כבר להתפלא שיש כאן מי שממשיך לדבר על אפליה עדתית אבל מאמין שגם אשכנזים צריכים לשמר את התרבות שלהם * וכן, הנה עוד אחד שמשוכנע ש"הציונות הדתית היא האליטה החדשה"

אמנים הם עם רגיש, לפעמים רגיש מדי. הבמאי התיעודי הידוע רון כחלילי עושם רושם של הטיפוס שתמיד כועס.הוא מרבה לעסוק בתחום הנפיץ של אשכנזים-ספרדים ומה שביניהם.כשאני משתף אותו בתחושותיי כלפיו ומשיח כי לטעמי מיצירותיו נודף כעס, הוא מתעצבן קצת, הפעם עליי. "אני לא כועס", הוא מצהיר בקוצר רוח, "אם אתה חושב שאני כועס - הבעיה היא אצלך. אתה מחליט שאני כועס וזהו, נאטם לשמוע את מי שיש לי לומר באמת".

אז אתה לא כועס.

"אתה לא היחיד שנוגע בנקודה הזאת וחושב שאני בא מכעס.ממש לא. השיח הזה, תסלח לי - לא מתאים לי", הוא אומר ואני חושש שהוא הולך לפוצץ את הריאיון בטרם החל. "אתה מגיע לראיין אותי ואז מחליט שאני כועס. אני מציע נקודת מבט על הישראליות ומה שאולי כן מכעיס אותי זה שבמקום לדון אחד לאחד על הדברים שאני יוצר ואומר, מייצרים לי תארים. אתה יודע שהסימונים האלה נעשו על מזרחיים,ולא רק עליהם. מהעולם שלך בטח אתה מכיר את הסימונים האלה על הציונות הדתיתשגם עליה יש סטריאוטיפים. אז בבקשה, כמי שנפגע גם, אני מציע לך להתרחק מאמירות כאלה לבני אדם ולהתחיל לשמוע את המשנה שלהם".
שקט. הנהונים. הצלחנו להרגיע את הרוחות ופנינו לדבר על היצירה החדשה של כחלילי: 'אכלו לי שתו לי, הדור הבא' - סדרה תיעודית שעלתה בימים אלו בערוץ 8 ב-HOT ומתעסקת שובבשבטים השונים החיים במדינת ישראל. אחרי 'ערסים ופרחות' שיצאה לפני כשנתיים והציפה את הקיפוח המזרחי ועוררה סערה, הוא מגיע שוב לאותה אכסניה כדי לדבר על שבטיות.
הסדרה עוסקת בכל אחד משלושת פרקיה בקבוצה שבטית אחרת המתגוררת בישראל: האשכנזים, הספרדים והפלשתינים. "כל אחת מהקבוצות האלה כוללת בעצם את כל מי שחי כאן במדינה", מסביר כחלילי."תחת הקטגוריות האלה נכנסים כל המוגדרים וכל ההגדרות, החל מימני-שמאלני ועד דתי-חילוני".
כחלילי מנסה להגדיר מחדש את הישראליות המפוצלת על פי תפיסתו האישית,להכיר את השבטים הקיימים ולחבר ביניהם באמצעות שוויון שיקרה יום אחד, בינתיים לא ידוע מתי."יכול לקחת כמה דורות עד שנחיה כאן בשוויון מלא", הוא אומר, "אבל צריך להתחיל לתקןולהביא לידי שוויון, וכן, גם אם זה בא לפעמים בצורה של אפליה מתקנת. כדי לבנות תשתיות תרבות מאפס במקומות שקופחו כל השנים - צריך יותר כסף", הוא מסביר.
"בדקתי ומצאתי שאלו שעברו לברלין או שמתכוננים לעבור לשם, אלו חבר'ה ממוצא אתני מסוים, היפסטרים אשכנזים מתל אביב בעיקר, בוגרי מחאת קיץ 2011, אנשים שנדמה להם כאילו החרדים והמזרחים השתלטו להם על המדינה ואין להם מה לעשות פה יותר, כך שהפתרון היחיד שלהם הוא לעזוב את ישראל"

המאבק האמיתי הוא בתוך האליטה האשכנזית

ולמה הסדרה עונה לשם הפרובוקטיבי 'אכלו לי, שתו לי'? "בעשור האחרון אנחנו שומעים בכי ונהי של האשכנזים שבוכים", אומר כחלילי."כל הזמן הם טוענים שמנסים לקחת להם תקציבים, שהמדינה משתנית להם מול העיניים, כל היום מתלוננים 'אכלו לי שתו לי'. בדקתי ומצאתי שאלו שעברו לברלין או שמתכוננים לעבור לשם,אלו חבר'ה ממוצא אתני מסוים, היפסטרים אשכנזים מתל אביב בעיקר, בוגרי מחאת קיץ 2011, אנשים שנדמה להם כאילו החרדים והמזרחים השתלטו להם על המדינה ואין להם מה לעשות פה יותר, כך שהפתרון היחיד שלהם הוא לעזוב את ישראל.
"הם לא קולטים שבעצם האשכנזים הם עדיין השבט ההגמוני השולט. אלא שמדובר כבר ב'דור הבא' - אמנם אלו עדיין אשכנזים,אך מה שקרה הוא שהלפיד עבר מהתיישבות העובדת של הצבר הישראלי והקיבוצים החילוניים השמאלניים אל הציונות הדתית שהיא האליטה האשכנזית החדשה", הוא משוכנע.
"הסמלים של הציונות הדתית הם אשכנזיים, המנטליות, הכול. אין בינה לבין ההתיישבות העובדת האשכנזית של פעם והקיבוצים הבדל.הם התמקדו בשירי רחל והציונות הדתית הכניסה יותר תנ"ך ויהדות, אבל שום דבר בדרך לא זז.גם הכיבוש של עמונה הוא אותו כיבוש כמו שהיה בזמנו בחומה ומגדל. קודם קובעים עובדות בשטח, אחר כך מנסים להתמודד עם מה שנוצר. השבט האשכנזי עדיין שולט,אך בלי ששמנו לב מדובר בכלל בבכי ונהי שצריך להיות פנים אשכנזי ולא אשכנזי-מזרחי. לאליטה הישנה כואב שהציונות הדתית החליפה אותה ונכנסה לתחומים הנחשקים כמו תקשורת, בתי משפט וצבא, אבל הם מוציאים את הזעם כביכול על המזרחים".
עד כאן סיכומו של השבט האשכנזי המתואר בפרק הפותח של הסדרה.את שני השבטים הנוספים, המזרחים והפלשתינים,מגדיר כחלילי "הדפוקים האולטימטיביים".
"את המזרחים מיד משתיקים ואומרים להם שהם בכיינים מקצועיים, ובכך מנסים לסתום להם את הפה".הפתרון, לדברי כחלילי, הוא אך ורק פוליטי. בסדרה הוא עוקב אחרי תנועת 'תור הזהב' - תנועה מזרחית המנסה לגייס את תתי-השבטים בתוך הציבור המזרחי ולאחדם לכוח פוליטי אחד גדול ואפקטיבי."עכשיו תורנו", אומר כחלילי, "בואו נטפל בבעיה המזרחית וגם בזו הערבית ונצמצם את הפעריםשהיו כאן כל השנים. נבטל למשל את בית ספר המקצועיים או לפחות נצמצם אותם".

בית ספר מקצועי זה גם משהו חיוני. כשאתה אומר לסגור אותם אתה בעצם מזלזל בעבודות כמו מסגרות ומכונאות רכב ומציב אותם אוטומטית בשורה של עבודות לא נחשקות.

"אם בתי הספר המקצועיים היו בכל פינה בארץ ישראל - לא הייתה לי שום בעיה אִתם.אם היית מוצא כאלו בכפר סבא, בעפרה וברעננה - אחלה.אבל תיכנס לאתר של משרד החינוך ותראה שהם נמצאים רק בערים מוחלשות ובשכונות מוחלשות.יש מקצועות כאלה והם חשובים, צריך אותם. אבל שמערכת החינוך לא תקבע לילד בן 13 מה להיות! אנחנו יודעים מאיזה מניע זה מגיע. לא ממש טהור.רוצים שהחלשים יישארו מוחלשים.אין לי בעיה שילך וילמד להיות מסגר, אבל שיגיע לגיל 18 ויבחר בזה. לא מתוך אילוץכי זה בית הספר שיש בשכונה שלו וזה בית הספר שמקבל אותו אליו.לא מעוניין לצמצם את שדה הבחירה. אני ממש לא חושב שבמאי זה טוב יותר ממסגראו להפך, אבל לא להכניס נערים ונערות למקצועות מסוימים בגלל העדתיות שלהם –זה לא מוסרי ומייצר חברה שסועה בסופו של דבר".
גם על הפלשתינים יש לכחלילי מה לומר."על הערבים מסתכלים פה בקיצוניות גדולה, כאילו עוד דקה הם מתגייסים לדאע"ש", הוא אומר."תראה את הערבים ביפו למשל. דוחקים אותם, מספרם הולך ומתמעט, מספר היהודים הולך וגדל, וחבל - כי אני כן חושב שאפשר לחיות יחד.לכל אחד יש תרבות שלמה ואפשר להעשיר בה זה את זה.
"הייתי ברמאללה", הוא מספר, "היא נראית כמו פריז. עיר מהממת, מרתקת. תן לי את האפשרות לחיות שם, לא יודע אם אני אגור שם – אבלאני רוצה את האופציה. כרגע אין לי אפשרות כי הם לא מבחינים ביני כמחפש שלום ליהודים אחרים".

ואולי זו בעצם אנטישמיות פשוטה - 'עשו שונא ליעקב', נקודה.

"מי שאומר 'איטבח אל יאהוד' זה רק קיצונים. כמה פלשתינים נכנסים לדאע"ש? מדובר על פחות מעשרה, אנשים בודדים, זו לא מגמה.אני בטוח שיש אנטישמיות, באירופה למשל, הם מומחים לזה.אבל בארץ? ערבי לא עושה פיגוע כי אנחנו יהודים אלא כי אנחנו כובשים אותו, צרים על ערים שלמות, מכחישים את האסון שלו, נכנסים לבית שלו.גם אם הוא היה צרפתי הוא היה מתמרד ועושה טרור"


.
והפתרון?

"אף על פי שאני שמאלני, אני קצת דומה לבנט ולאורי אריאל בעניין של מדינה דו-לאומית,רק שאני רואה את החיים ביחד כיחסים שוויוניים לגמרי,בלי תנאים ובלי להיות ריבון של הערבים. ראינו מה קרה באוסלו, זה לא עובד אם לא מדברים על דו-קיום בגובה העיניים ובאים אליהם כריבון".

 
זה נשמע כמו חלום שלא יתגשם לעולם כפי שהמצב נראה כעת.

"זה מעשה של שלום ואתה עושה שלום עם אויבים, לכן האפשרות שנחיה יחדעם אויבים נראית בלתי אפשרית. אבל אחרי השלום, צריך לזכור, הם כבר לא האויבים שלנו.אני מסכים שזה תהליך ארוך. צריך קודם לפרק את כל מה שהשרישו בנו שערבי הוא מחבל והוא רוצה רק להרוג אותנו".

בוא נאמר שהפחד מערבים לא הושרש בנו לפתע, בלי שום סיבה.

"ברור שגם הם צריכים לעשות את העבודה שלהם עם עצמם!" מזדעק כחלילי."זה חינוך לשלום, כל צד עובד על הצד שלו כדי לעקור את האיבה.אני לא אומר לצאת עם יונת שלום כמו רבין, זה לא עובד. שיר לא מייצר תנועה. שלום הוא משהו הרבה יותר יסודי, אבל כשתהיה החלטהלייצר את השוויון ביננו לבינם - זה יקרה, אני בטוח.כמו שבגין עשה את השלום, תוך דקה הוריי נסעו לקהיר לטייל שם.אמנם זה היה שלום קר, והיה פיגוע ועוד אחד, והייתה דמוניזציה מצד מובילי דעת הקהל בירדן נגד השלום, הכול נכון.אבל צריך לעבוד על זה, וזה צריך להיות פתרון מערכתי כולל, מול כל העולם הערבי בכל המזרח התיכון.העולם הערבי הוא לא דאע"ש, יש שם תרבות, קולנוע, פסנתר וכינור".

לא ראוי שנעבוד על השלום בין המגזרים השונים בעם לפני שנתחיל לפעולעל השלום בינינו לבני דודינו?

"זה לא סותר. אפשר גם וגם. אתה לא יכול לצעוק 'דיכוי' כמזרחיולדכא עם אחר. ההפך, אני בעד איחוד מאבקים על ידי קבוצות מוחלשות למען חיים בהרמוניהמלאה ולא על ידי שליטה הגמונית".
 מציג את Channel8_HOT_(147).JPG

אין שמאל אמתי בישראל

רון כחלילי (58) הוא במאי ותסריטאי מוערך, בעל חברת ההפקות 'דוקודרמה', נשוי ואב לשנייםומתגורר כיום בתל אביב. הוא שירת בגלי צה"ל וכשחקן בלהקת פיקוד דרום. אחרי שחרורו עבד כקופירייטר והתברג במהירות בצמרת ענף הפרסום בישראל.הוא היה אחראי בין היתר למסע הפרסום של חברת המכוניות 'הונדה' והמציא את הסיסמה המפורסמת "הונדה, מציתה את הדמיון".שנה אחרי שהצליח לכבוש פסגה נוספת ולעבוד כרעיונאי בכיר בחברת הפרסום הגדולה דאז 'קשר בראל', נמאס לו לשווק לאנשים סיסמאות קפיטליסטיות, והוא 'חזר בתשובה' ושינה כיוון בחייו.הוא החל לכתוב בעיתונות ביקורות על מסעות פרסום ועל הקשר בין פרסום לצריכה, וכן הודיע במפתיע כי אינו מעוניין עוד לתת את שירותיו לחברות כלכליות גדולות ולתאגידים.הוא עזב את עבודתו במשרד הגדול,ופתח משרד פרסום חברתי ועבד בו עם אל"י (האגודה להגנת הילד), ערך מסע פרסום למען קבלת חולי הנפש בחברה ושינע את מסע הפרסום של 'אל-סם' נגד שימוש בסמים.
"צריך להציע לאנשים משהו, ולשמאל אין שום חזון לגבי כלום. לא כלכלי, לא חברתי ולא תרבותי, כלום. אתה רואה שהימין מביא פתרונות - ע"י ליברמן, בנט ונתניהו, כולם באים עם איזה חזון; אבל השמאל – קיפאון. אי שם בשנות השמונים המציאו את 'שתי מדינות' ולא זזו מזה עד היום. הימין לפחות מנסה"
ואף שעל פניו נראה היה שהעבודות האידיאולוגיות נתנו מזור לנפשו ההומה, השינוי הנוסף בחייו של כחלילי לא איחר לבוא. הוא היה בן 32 כששוב התפטר מהתחומים שבהם עסק - העיתונות והפרסום,והחל לעבוד בטלוויזיה בכבלים, בערוץ מקומי, כבמאי ועורך תכנית אירוח בהנחיית מיקי חיימוביץ' שאירחה לראשונה בטלוויזיה את הזמר המזרחי עופר לוי, את מוחמד בכרי ואנשי שמאל כמו דודו טופז ז"ל.
כשנפתחו שידוריו של הערוץ השני בשנת 1993 הוא היה גם שם בזכיינית 'טלעד' המנוחה וביים את מגזין הילדיםשהוגש לסירוגין ע"י ילדים שבהמשך כל עם ישראל יכיר - סיון רהב-מאיר, מיכאל הנגבי ואושרי כהן.
שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 1996, החל המפץ הגדול אצלו שגרם לו להוריד את המסווה לחלוטין מעל פניו של השד העדתי. הוא יצר סדרת טלוויזיה תיעודית בשם 'ים של דמעות' שסקרה את תולדותיה של המוזיקה המזרחית בישראל, מראשית שנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-90. הסדרה, ששודרה בערוץ 2, עוררה פולמוס רחב. המקומון התל אביבי הפופולרי מאוד בזמנו, 'העיר', הקדיש בעקבות הסדרה גיליון מיוחד לשור העדתי הזועם, וכותרתו הייתה "אשכנזים, לבונקר!"
מאז הספיק כחלילי לנהל ערוץ מזרחי בלוויין בשם 'בריזה' ששידר סרטי קולנוע ממצרים, מטורקיה ומאיראןלצד תכניות אירוח ופולמוס בהגשת דידי הררי, אלי יצפאן, ג'קי לוי ואחרים. ערוץ 'בריזה' נסגר וכחלילי הקים חברות הפקות בשם 'דוקודרמה', והיא מפיקה מזה כעשור סדרות העוסקות במזרחיים, בשמאלנים, בערבים, באפליה, בתיקון ובמגוון עניינים אחרים שהמטרה המשותפת שלהם אחת: להרכיב לנו מחדש אתוס שיחבר בין תושבי הארץ.
"עד שלא ניצור אתוס מחבר בין כל חלקי השבטים כאן - אני לא אירגע", הוא מצהיר. "אני מתעסק בזהות כי זה מה שמרתק אותי.אנחנו מדינת מהגרים והזהות היא הכי חשובה. מי אנחנו, מה אנחנו, למה ישראל היא המקום שלנו ומה מצדיק בכלל את שהייתנו פה".
בינתיים כחלילי ממשיך להתגורר בתל אביב. כשאני תוהה איך הוא מרשה לעצמו לגור במקום שלתפיסתו נכבש מעם אחר, הוא מודה שכשמאלני, מבחינה תפיסתית זה לא פשוט לו. "בעצם המגורים בארץ יש כשל לוגי של השמאל, וגם לי קשה לחיות אתו. אני מאוד מבין את אריק שרון שאמר שדין נצרים כדין תל אביב. הווי אומר: או שיש לנו זכות לגור כאן או שאין, וזה נוגע לכל מקום".
לפני כמה שנים יצר את 'על צד שמאל' - סדרה העוסקת בתולדות השמאל הישראלי הקרוב ללבו."היום רואים בבירור שבפוליטיקה בישראל אין שמאל", הוא אומר, "אבל לדעתי הוא לא היה קיים אף פעם. היה איזה דאווין של שמאל וגם הוא הלך והצטמצם".

למה לדעתך השמאל נחלש כל כך?

"כי היו לו חטאים בקום המדינה שהוא לא עשה להם תשובה.מעבר לזה, צריך להציע לאנשים משהו, ולשמאל אין שום חזון לגבי כלום.לא כלכלי, לא חברתי ולא תרבותי, כלום. אתה רואה שהימין מביא פתרונות - ע"י ליברמן, בנטונתניהו, כולם באים עם איזה חזון; אבל השמאל – קיפאון. אי שם בשנות השמונים המציאו את 'שתי מדינות' ולא זזומזה עד היום. הימין לפחות מנסה".

המהלך המשמעותי ביותר של השמאל שביצע בפועל הימין היה די כושל - ההתנתקות.

"אני נגד עקירה של יישובים מבתיהם. אסור למדינה לעשות את זה, ואמרתי את זה עוד לפני שראינו את התוצאות של ההתנתקות.אנשים זה לא צעצוע. גם המדינה לא יכולה להיות כוח מופרז. חלק ממגבלות הכוח של השלטון זה שאנשים הם לא פיונים, ולא משנה אם אתה שמאל או ימין.כמו שלא הייתי רוצה שיעשו את זה לערבים כך אני לא רוצה שיעשו את זה ליהודים".

למה לדעתך זה קרה למרות המחאה והאופק שלא בישר טובות מלכתחילה?

"ההתנתקות קרתה בגלל אמוציות פוליטיות ותחושת גדלות עד כדי אי הסתכלות. גבהות לב של הממסד שהוא יודע מה הוא עושה גם אם הוא עוצם עיניים".

ישראליות חדשה? לא תודה

"המציאות מבעבעת ואין כמעט יצירות דוקומנטריות שמתעסקות בנושאים שאני מתעסק בהם", אומר כחלילי בצער."ברור שהייתי רוצה שהסדרות שלי ישודרו בערוצים הפתוחים אבל אני אפילו לא מנסהלעניין אותם בחומרים שלי כי אני מכיר את הנפשות הפועלות ויודע בדיוק מה מחפשים שם. זו תעודות עניות לערוצים הגדולים שמראה שהמולך הוא הכסף וזה מה שמעניין אותם.הם אומרים 'אל תבלבלו לנו את המוח עם דתיים וחילונים ושמאל וימין', מעבר לזה שהם ישתמשו בהם כסטריאוטיפ בתכניות ריאליטי כדי לעשות 'וי' על המצפון שלהם. אבל בפועל זה רק מחזק עמדות ישנות מול מיעוטים ומנצל את השסעים בעם כדי לעשות רייטינג ריק מתוכן. זה לא הדור של תחילת ערוץ 2, זה דור יותר קפיטליסטי שרוצה לקצור עכשיו את הרווח שלו, בלי סבלנות. ישראל והזהות שלנו לא מעניינות אותו והוא רק מנצל את מה שיש, את הרגע.רוב בוגרי הריאליטי עובדים אחרי שנגמרת התכנית בעבודות כמו שומרי חניונים, מלצרים, לא ממש מה שהם חשבו שיקרה להםכשתיגמר התכנית".

מציק לך שלא מתעסקים בזהות, אבל אולי זה הרבה יותר פשוט - יש לנו זהות ישראלית חדשהעם צבא ומדינה משלנו, דמויות מפתח, שפה, מוזיקה, נבחרת ישראל, פלאפל.

"הפלאפל ממצרים, השווארמה מתורכיה, נבחרת ישראל, נו באמת... הכול גנוב.תראה את אמריקה - 240 שנה ולא מבינים מהי אמריקה.הילרי וטרמאפ מדברים אחרת לגמרי וכל אחד מסביר למה הוא אמריקני יותר.אי אפשר להיות כמו כל העמים, אנחנו יהודים. מגעיל אותי שמנסים להיות מישהו שאנחנו לא.כולנו משלמים את המחיר של הניסיון להיות 'ישראלי חדש', כי יש לנו תרבויות שלמות שהולכות ונמחקות. הישראליות החדשה מתנכרת לא רק למזרחי, היא מתנכרת גם לתרבות האשכנזית, שמה נותר ממנה - רגל קרושה?
"דווקא התרבות החרדית הצליחה לשמר את עצמה. העולם הזה חי ופורח ומחזיק בתרבות שורשים עשירה, ואני מאוד מעריך את החרדים על זה".

לא מאוחר מדי לחזור אחורה בזמן ולהתחיל להחיות עכשיו את כל התרבויות שהן באנו מהגולה?

"לא, לא מאוחר מדי", פוסק כחלילי, "ייקח כמה דורות, אני יודע.אבל העולם הולך למקום הזה של חזרה למקום האישי שמייצר קהילות.אני בעד קהילתיות וחמימות. לסולידריות יש ערך עצום ובטח ליהודים שחיו בגלות אלפי שנים, ולכל שבט יש מה לתרום לשבטים האחרים עד שנגבש זהות יפה שמורכבת מכל היופי הזה".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים