יום שישי, 24 בפברואר 2017

ראיון עם המנטור יובל אברמוביץ'

נדב גדליה

 "הרשימה זה המונופול שלי – משחק החיים. אני משחק, ואם זה לא הולך, מקסימום אני משחרר את החלום לדרכו". יובל אברמוביץ' (צילום: גל חרמוני)החופש הגדול מזמין אותנו לבזבז את הזמן, אבל למה לא לעשות איתו משהו שבאמת היינו רוצים לעשות? הסופר יובל אברמוביץ מחבר רב המכר 'הרשימה' ילמד אתכם איך להגשים את כל החלומות בחופש הגדול, ובכלל.

כולנו חולמים ורוצים לעשות דברים למעננו, למען העולם, למען מטרה נעלה,
או סתם כדי להגשים חלום קטן כמו להיות במקום מסויים או לפתח תחביב שאנחנו
אוהבים אך שוכחים ממנו בגלל מירוץ החיים, העצלות, ומה שביניהם.
היום פניתי לשוחח עם יובל אברמוביץ, האיש שיגרום לכם להתעלות על עצמכם ולהגשים את
כל החלומות הקטנים והגדולים שאתם כל כך רוצים שכבר יקרו,
אך בפועל לא עושים משהו כדי שהם יתרחשו בעודכם בחיים..
אנחנו מדברים תוך כדי שהוא מבשל לעצמו ארוחת צהרים,
בדירתו הצנועה בתל אביב.
"אני מנצל את הזמן", הוא מחייך ותוך כדי מצליח להסביר לי רעיונות עמוקים
על פילוסופיית הגשמת החלומות שלו ברהיטות מיירבית.
מצליח לשבור לי את הסטגימה על כך שגברים לא מסוגלים להתרכז בשני דברים בו זמנית.
"אתה יכול להגשים כל חלום שלך כמעט, אם אתה יודע לנצל את הזמן", אומר לי
יובל, שספרו 'הרשימה' - לצעוק את החלומות שלך הפך לרב מכר עולמי באתר אמזון,
וגרר בעקבות כך הרצאות ברחבי הארץ והעולם שכל תכליתן היא לגרום לאנשים
להגשים את חלומות חייהם. כמה פשוט, ככה מסובך.

---איך הכל התחיל---


בתאריך 1.5.2011 הציב לעצמו יובל עשר משימות לביצוע תוך 400 ימים.
להתחטב, לפגוש את המנחה האמריקאית אופרה וינפרי, ללמוד שפה זרה,
לשקם הומלס ולהקיף את אוסטרליה. אלו היו רק חלק קטן מהרשימה שלו.
הוא פרסם את 'הרשימה' בבלוג חדש שפתח בעברית ובאנגלית והתחיל לקבל
תגובות רבות של אנשים שעזרו לו, אשכרה, להגשים את חלומותיו.
"הרעיון של 'הרשימה' הוא מאוד מאוד פשטני", אומר יובל,
"קחו עשרה דברים, החל מדברים קטנים כמו להתאמן במכון כושר,
או לעשות משהו קטן אחר, תכתבו אותם ב'רשימה' - זה לפני הכל.
כשאתה כותב משהו אתה נמצא בתוכו ומודע אליו.
לאחר מכן, צריך כמובן לחשוב ולעבוד על איך להזיז את הדברים.
תחשבו, מה אני יכול לעשות כדי שזה באמת יקרה?
תדברו עם אנשים על 'הרשימה' האישית הזו, תשתפו אותם בחלומות שלכם,
תבדקו איך הם יכולים לעזור לכם להגשים אותה.
זה גם חלק מהעניין, לשתף אנשים, אתה לא מאמין כמה אנשים מסביבך
או בפייסבוק יכולים לעזור לך במשהו מסויים שאתה לא יודע איך להגיע אליו".

*כל חלום אמור להתגשם?

"חלומות צריכים להיות ריאלים. ברור שלא כל דבר מתממש", מסביר יובל.
"יש גם עניין של מזל וכישרון, אבל לנסות זו חובה.
אני מעדיף להגיד על ערש דווי 'לפחות ניסיתי' גם אם לא הצלחתי,
מאשר להגיד כל הזמן 'אם הייתי עושה...' ולחיות עם הספק שאולי היה טוב יותר.
זה הכי גרוע.
ולצערי, אנשים חיים ככה, בתחושה של החמצה כל חייהם. חבל".
"מאוד מאוד הופתעתי ממה שקורה עם 'הרשימה', קיוויתי שיקנו את הספר, אבל ממש
לא ציפיתי שזה יהפוך להיסטריה ושיטה של ממש עם הרצאות בארץ ובעולם
ושאשנה לאנשים את החיים. עשרות אנשים שולחים לי תגובות כל יום
על איך החיים שלהם השתנו בזכות 'הרשימה'.
סוד ההצלחה הוא בפשטותו של הרעיון.
אנו חיים בעידן פסיכי לגמרי, כל המחשבים והפלאפונים סביבנו משגעים אותנו
ומסיחים את הדעת. כל הזמן אנחנו
בריצה בלתי פוסקת אחרי החיים והמחשבה מה לעשות איתם.
פעם אם היית בים אז היית בים, נח. היום גם בתוך החופשה אתה עם הטלפון...
ואני אומר בואו קחו פסק זמן מכל מירוץ החיים הזה ותכתבו לעצמכם מה באמת
אתם רוצים מהחיים שלכם, בכל הגזרות.
האישית, המשפחתית, מבחינת תחביבים, להוריד במשקל, לכתוב ספר,
לצייר, לפתח את עצמכם, להיות במקומות, לחוות דברים, ולנסות, לפחות,
להגיע אליהם. תופתעו עד כמה זה אפשרי כשקודם כל מודעים למה אנחנו בכלל
רוצים מעצמנו בחיים".
---

יובל מנצל כמעט כל רגע בחיים. את הפרופורציה לחיים קבל כשעבר תאונה בגיל 16.
"אני מוגדר נס רפואי", הוא אומר. "הבנתי אז מה שאנשים מבינים בגיל 60, 70 או אף פעם לא מבינים -
כמה החיים שבריריים. שכחנו שרק לפני שנה היתה מלחמה ונהרגו פה חיילים".
בינתיים מאות אנשים הצטרפו למסע האישי של יובל, סייעו לו להפיץ את הרשימה שלו,
וגם כתבו רשימות משלהם.
הבלוג הפך לספר וכבר מתוכנן ספר נוסף בשם 'הרעיון' שיביא בשורה חדשה בתחום
העצמאות הכלכלית וילמד איך מגיעים אליה.
הוא עסוק מאוד. בן 38 שקשה להגדיר אותו. למעשה, הוא מולטי כישרון המחזיק בתארים רבים;
יזם, איש עסקים, שחקן, שדרן, תסריטאי, עיתונאי 'ישראל היום', סופר ואב לשתי בנות.
"אם תמתח קו בכל הדברים שאני עושה, תראה שהכל בעצם קשור באמנות", הוא אומר.
"אין לי דוכן שווארמה כעסק.
אני הולך אחרי החלומות והלב שלי ועושה מה שעושה לי נעים וטוב".

*אולי הפסדת הצלחה גדולה בתחום אחד בלבד
כשלא התמקדת בו בעיקר?

"לכאורה אתה צודק, אבל אני כותב בעיתון הגדול במדינה, הספרים שלי
רבי מכר וכו'.
אם הייתי כותב במקומון בבאר שבע, בלי לפגוע בו כמובן,
ומופיע באיזו סדרה בתוכנית בערוץ 85 שאין לו מושג מה זה הערוץ הזה
ולא ב'השיר שלנו' -
אז הייתי אומר שאני לא ממוקד, אבל אני מרגיש שטפו טפו טפו זה מצליח.
ולא, לא מעניין אותי הנושא של מיתוג ומה אנשים יחשבו עליי.
אנשים בהתחלה לא הצליחו להבין מה אני עושה בדיוק ואמרו לי תהיה ממוקד.
היום, אחרי 'הרשימה' שבו אני מעודד אנשים ללכת אחרי החלומות שלהם
הם הבינו שאפשר להיות 'גם וגם'.
בזכות הספר הזה הבינו גם מי אני, בעקיפין".

*מה המתכון שלך להצלחה ולכתיבת הספר הזה בכלל?

"אם היה הייתי מוכר אותו", מחייך יובל.
"אבל קודם כל, צריך חריצות. ללכת עד הסוף עם החלום והאמונה של מה שאתה רוצה.
כשאני רוצה לכתוב ספר אני יושב שבועות מול המחשב' רצוף ימים ולילות ולא
זז עד שיש לי ספר.
אני מוותר על חברים, משפחה רחוקה ומסור לדבר הזה.
אני קורא לזה בהרצאות שלי 'להסתער'.
אי אפשר להגיד 'אני רוצה להיות סופר' ולא לשבת פשוט ולכתוב
עד שיש לך חוזה ביד מהוצאת ספרים... אנשים נוטים לומר
תמיד 'אין זמן', אבל צריך לוותר על משהו בשביל החלום שלך,
אם אתה באמת רוצה בו.
מוכרח תפקידי העיתונאי ב'ישראל היום' אני מעורה במה שקורה למשל בטלויזיה,
אבל מספיק לך חמש דקות כדי להבין מה מדובר.
לא צריך לראות שעות טלויזיה בשביל 'עידכונים'.
אחרי שאני עומל שעות על המחשב על ספר, אני מאוד נהנה לראות את זה
קורם עור וגידים, הרבה יותר מסתם לשבת ולהעביר את הזמן במשהו קליל וחסר סיפוק".

*איך אתה יכול להכריח את עצמך לשבת ולכתוב גם כשאין לך מוזה?

"מוזה זו המצאה של אנשים עצלנים", פוסק יובל.
"זה מאוד רומנטי ושייקספירי להגיד 'מוזה'.
אצלי כותבים גם כשאין לך חשק לכתוב", אומר יובל שגם מחזיק בסדנת כתיבה
ומנחה סופרים צעירים איך לכתוב.
"אני חש שיש לי מעיין יצירה רב וצריך לעשות איתו משהו.
כתבתי לא מזמן איזה 30 רעיונות שיש לי לכתוב עליהם, עד סוף חיי לא אספיק
להגשים את כל הרעיונות שלי.
אני לא חושב שאין רעיונות, אני חושב שאנשים מחכים למוזה, לחשק, זו הבעיה".

*אז מתי אתה נח, למען השם?

"אם אתה איש עשיה באמת מותר לך לפעמים להרגע, 'להתעצל' ולהוריד הוליך.
יש לי חבר מאוד טוב שסיים לעבוד באיזה מקום שהוא עבד בו 10 שנים.
הוא הרגיש רע מאוד לחתום אבטלה, אמרתי לו; תקשיב, כמה פעמים בחיים אדם חותם
על אבטלה?! עבדת קשה מבקר ועד ליל עשר שנים! עכשיו תהנה מהבטלה. זה בסדר.
לפעמים כשלא בא לי - אני לא עושה, כי אני יודע ובטוח בעצמי שאני אדם של
עשיה. אז כשאני נח אני לא מלקה את עצמי על זה, למרות שאני חייב לציין
שפעם, עד לפני עשר שנים בערך, הייתי מלקה את עצמי כשלא עשיתי משהו משמעותי
במשך יומיים,
אבל שיחררתי כי הבנתי שאני חייב להזין את עצמי גם ולהנות ולהטעין את המצברים".
לפני כחודש החל יובל לאמץ לעצמו מנוחה קבועה וחסרת עבודה ביום שבת.
הוא החל לשמור שבת ופרסם פוסט ארוך בעניין שזכה לאהדה רבה.
"אני לא מפחד שיחשבו שנהייתי דתי או משהו כזה", הוא אומר.
"בכלל ה'מה יגידו' אף פעם לא הנחה אותי שלא לעשות את מה שטוב לי".
"אני חי בקצב גבוה יותר מהאדם הממוצע ואולי בגלל זה התחברתי מאוד למנוחה
שיש בשבת, בלי כל הטלפונים והמיילים.
היה לי נורא כיף בשבת, אפילו קראתי  'מקור ראשון' ו'בשבע',
למרות שפחות התחברתי אליו למען האמת".
----

*היו לך כישלונות בחיים?

"לא היו לי הרבה דברים שלא הצלחתי בהם", אומר יובל.
"הסיבה היא שאני חולם ריאלי, והולך בצעדים קטנים שאני יכול לעמוד בהם בכל פעם.
אני גם לא נעלב. אם לא רוצים את הספר שלי בהוצאת ספרים
אני הולך להוצאה אחרת. את הספר 'הרשימה' אף הוצאה לא רצתה!
אז עשיתי את זה בצורה עצמאית והם הפסידו בסופו של דבר כי זה נהיה לרב מכר
וטוב שכך.
אני לפעמים מופתע כשאומרים לי 'לא', אבל לא נעלב.
לכל אחד יש את השיקולים שלו, והצד השני, החזק כביכול, לפעמים אומר
'לא' כי הוא טועה, וזו בעיה שלו. ככה אני מסתכל על זה".

*ומבחינת אנשים, איך הם מקבלים את היומרה של 'אפשר להגשים חלומות'?

"אני בטוח שיש אנשים שלא מתייחסים ל'הרשימה' ברצינות.
אני שומע מחברים שיש כאלה שלא אוהבים, אבל 70-80 אחוז אוהבים?
זה אחלה. אי אפשר לרצות את כולם.
לא כולם אוהבים את שלמה ארצי אפילו שהוא נחשב למיינסטרים.
אני לא קאוצ'ר אלא מספר את סיפור חיי וכל אחד יקח את מה שהוא רוצה
ואיך שהוא רוצה".
אני לא מבין למה כותבים עליי טוקבקים רעים. לא מבין את זה ולא נעלב מזה.
מה עוזר לאדם שאומר שאני קשקשן ובנוני ומגלומן?
אני מסתכל על זה בתדהמה ולא מבין למה זה טוב?!
זו אנרגיה כל כך רעה ושלילית. בחיים לא כתבתי טוקבק גרוע על מישהו.
לאנשים קשה לפרגן לאנשים שהם מוכשרים, עשירים,
כאילו הם גנבו ממשהו ממישהו.
עשיר מושחת מובן לי למה לא אוהבים אותו,
אבל מי שהגון ומציח מה הבעיה? למה להיות אנטי?".

*אולי מקנאים בך שאתה בר מזל?

"בר מזל? אני מרגיש שיצרתי לעצמי את החיים.
איך שהם נראים זו מציאות שאני יצרתי.
מצד שני, אני מאמין בגורם עליון אז אני לא רוצה להתגאות.
וכן, היה לי מזל. ללא ספק.
הרבה אנשים שהחיים שלהם תקועים אומרים שאין להם מזל
והגורל שלהם רע.
אני אומר שזה שילוב. גם אם אתה מאמין בגורל אפשר לעזור לגורל.
אפשר לשנות דפוסי התנהגות ולעזור למזל ולהגיע.
להגיד 'אין לי מזל' זה לחיות חיים פאסיבים".

*יש מקום לייאוש בכל התקווה הזו והמרדף אחרי הגשמת חלומות
והאמונה בהם?

"צריך לדעת שלא הכל אפשרי. לפעמים צריך לדעת לוותר.
מי שרוצה להיות שחקן והולך ל-200 אודישנים ולא עובר,
צריך לשאול במאים ומלהקים ולדעת למה הוא לא עובר.
אולי יגידו לו שהוא לא מוכשר לזה.
כמו ב'כוכב נולד' שרואים מישהו שנורא רוצה להצליח אבל לא יודע לשיר.
צריך שתהיה מודעות עצמית.
בספר החדש 'הרעיון' אני מספר על אדם שיש לו עסק שעושה מיליונים
ושנים שהוא לא הצליח במה שהוא עשה, ויום אחד הוא החליט לפתוח קורס
לימודי. הוא פירסם מודעה על הקורס ושישים איש התקשרו אליו אבל אף אחד
לא רצה להרשם בסופו של דבר.
במקום להתבאס, הוא התחיל לחשוב מה שגוי אצלו!
הוא התקשר לכל השישים אנשים ובירר למה הם אמרו לו 'לא'.
בשיחות הבאות הוא כבר הצליח למכור קורסים עד מכירות של חמישה
מיליון שקלים. במקום לשבת ולהתבאס הוא למד מה ואיך לעשות".


*מתי צריך לוותר ומתי להמשיך ולנסות ולחלום, מה הגבול הדק?

"השאלה היא כמה טלפונים עשיתי וכמה פעמים ניסית.
אם עשית 10 טלפונים זה כלום.
אם עשית 200 טלפונים, אז זה משהו אחר.
10 טלפונים התייאשת?! זה מהר מידיי בעיניי.
חוץ מזה צריך לזכור שיש עניין של מרכיבים.
אני אתן דוגמה מהעולם הדתי; הרבה תלמידים יש בישיבה,
אבל מי שרוצה להיות רב צריך עוד מרכיבים;
כריזמה מסויימת, אולי יכולות ניהול.
זה שאתה יודע את התורה זה לא אומר שאתה מתאים להיות רב.
אם מישהו רוצה להיות חזן והוא אוהב זמירות אבל יש לו קול לא נעים,
צריך למצוא את אנשי שלומך שאומרים לך את האמת מאהבה".

*היה דבר שאמרו לך פעם שאתה צריך לוותר עליו ואכן וויתרת?

"כשהייתי בן 10 ראיתי מודעה שצריכים ילדים יפים לפרסומות בטלויזיה.
ישר רציתי ללכת לדבר הזה, שיכנעתי את סבתא שלי והלכנו לאודישן.
לא הייתי ילד 'יפה', חמוד כן אבל לא 'יפה'.
אמרו לי שם דווקא שאני 'יפה', זה היה כמובן שקר.
הם רצו 5000 ש"ח על צילום תמונות. סבתא שלי לא הסכימה.
אמרתי לה שאמרו שאני יפה ולמה לא? ואז היא אמרה: 'עבדו עליך'...
שנים צחקתי שכל החוסר ביטחון שלי וכו' זה בגללה. בצחוק.
אבל היא צדקה. אני לא כעור אבל אני לא דוגמן. לא. אני לא נראה דוגמן.
לא מתאים לפרסומות שמחפשים ילדים יפים.
צריך מודעות ועם השנים ואם אדם למד
להקיף את עצמו באנשים טובים ולא ממורמרים, שירצו לעזור לו באמת,
ויגידו לו את האמת באמת לגביו, הוא יידע אם לוותר בסופו של דבר
או להמשיך לנסות כי 'יש לו את זה'.
אני עצמי כמה שאני מייעץ לאחרים, מתייעץ עם חברים ואנשים חכמים יותר.
גם מפקד שצועק 'אחריי' הולך לאנשים שמעליו להתייעץ איתם.
אני לא יודע הכל. אני יותר שואל שאלות.
כל פעם עולה לי שאלה חדשה אחרי שהבנתי את התשובה לשאלה הקודמת".

*מה הסוד שגרם לספר ההדרכה שלך להצליח הרבה יתר מרבבות
ספרי הדרכה שמנסים ללמד אותנו את סוד החיים?

"אנשים אומרים לי שכשהם קוראים את הספר
הם מרגישים שהם יושבים עם חבר טוב לשיחה.
זה כתוב נורא בגובה העיניים, אני מאוד גלוי לגביי, לא מתנשא, וזה מה שקוסם להם.
אני כותב הכל; גדלתי בבת ים, הוריי התגרשו, היו לי תקופות טובות ורעות,
עברתי תאונה קשה, ואני בסך הכל חופר.
אם שני חברים ידונו על סוגיה בחדר, אני פשוט אמשיך לדון בסוגיה בספר שאכתוב
ואחפור בו עליה".

================================================




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים