יום שלישי, 28 בפברואר 2017

מאמר על "שמירת עיניים"

בחיית עיונ'ק
 
הקיץ והחום כבר כאן, אבל איך לכל הרוחות באמת אפשר לשמור על העיניים?
תשימו בצד את כל מה שחשבתם וראיתם, נדב גדליה-גלעד מביא לכם את המדריך הקליל למי שהתייאש לגמרי מהמשימה הקשה * ממש לא לצדיקים בלבד

---------------------
1.
קיץ. אני יודע ומבין לגמרי שזה קשה. קשה לאללה. לא תמשך להביט במה שנורא מושך אותך?!
נכון, אולי היה לך יותר קל אם היית מסתגר בביתך וסוגר עליך שעריך. אבל אם זה לא הולך
לקרות, ומסתבר שלא, אז אל תתייאש לחלוטין מכל מה שחשבת עד היום על שמירת העיניים.
*עם הרגשה טובה אפשר להתווכח?*
ביננו, אתה יודע שזה משתלם לך. ההרגשה שאופפת אותך כשאתה מצליח לשמור על עיניך,
או ההרגשה ההיא מפעם - שהיתה בך עת הצלחת לא להביט לאן שנמשכת - עשתה לך טוב. תכל'ס.
אבל עם כל הכבוד לתכל'ס כנראה שבמבחן המציאות הרבה יותר קשה לך באותו הרגע
להתגבר על זה, וזה מובן בהחלט;
אם באותה השניה אתה עסוק 'בלהמשך', אז שיהיה לך זמן לחשוב על ההרגשה נפלאה
שאי פעם חווית ואז לעשות חשבון מתמטי פשוט של  'כאן ועכשיו כיף לי' לעומת 'משתלם בהרגשה
המתמשכת'?!
ובכלל, למה שתתאמץ הרי אתה כבר 'בפנים' וחושב לעצמך שזה בלתי אפשרי וגמרנו.
אז למה להתחיל מחדש שאתה יודע שהמשחק מכור מראש?
מאידך, כולנו מסכימים שקצת להתגבר - אפשר.
הרי לא מדובר באובססיה. להזיז את הראש לכיוון אחר, או לחשוב על משהו חיובי 'פעם ב...' כשאתה
נתקל בתופעה הנפוצה - אתה יודע שלמרות הקושי - אתה יכול. אלא  שבתת מודע שלך אתה חושב
שאתה הולך ליפול בין כה וכה בפעם הבאה או אפילו עוד רגע ברחוב הסמוך - אז למה שתתגבר דווקא הפעם?
אז רגע, בוא נסכם שחרף  הקושי - קצת-קצת זה אפשרי.
ולפעמים שבאה לך 'הארה' אתה יכול אפילו הרבה-הרבה.
כשיש לך 'הארה' זה מגניב, אנחנו לא כאן בשביל זה. בוא נדבר על הרגעים הקשים יותר;
שקשה מאוד אבל אתה מודע לכך בקצה ליבך שטיפ-טיפה לשמור על העיניים, כמה דקות  בתוך ים המשיכה הזה
- זה אפשרי. קצת.
2.
*תאוריית 'או הכל או כלום'*
הבעיה המרכזית בכל הסיפור הוא שאנחנו חיים הרבה פעמים בגישה של 'או הכל או כלום'.
אם אין לי בדיוק מה שאני רוצה - קשה לי לחשוב בכלל על אפשרות אחרת אפילו שהיא דומה למה שאני רוצה.
רגשות הייאוש משתלטים ברגע שאתה רואה שמשהו משתבש ולא הולך לפי מה שאתה באמת חפץ.
ואז, גם אם החלטת שהפעם אתה שומר על עיניך אתה מחזיק מעמד טיפטיפה וברגע החולשה
נופל עד הפעם הבאה (מתי?) בה אתה מקבל 'הארה' לנסות שנית .
לפני זמן מה פגשתי נוער שהיה אז בשוליים אדום-לבן.
הם עשו רושם של חבר'ה מבית דתי (היו שם כיפות מגוהצות בסטייל בית), אבל הם עישנו בשבת, גוועאלד.
שאדם מת לשמור שבת אבל נורא קשה לו לא לעשן אומרים לו 'יקירי, עזוב אותך שאסור
לעשן בשבת, את זה אתה יודע ולא מבצע. בוא תעשה דבר כזה; תתחיל מזה שלא תכבה
את הסיגריה בשבת, וכך תמנע ממלאכת 'כיבוי' בשבת'. זה הכל.
לא מתעלמים ממה שאסור, כולנו יודעים שצריך לשמור על עיננו,
ורובנו מסכימים עם זה שזה קשה טילים. אוקיי, בואו נקח את זה לביצוע מעשי בשטח ההפקר.
3.
עזוב אותך מלנסות שנית, תשכח מאו הכל או כלום.
לנסות שנית זה נחמד, אבל כמה פעמים אתה מקבל 'הארה' שדוחפת אותך לנסות בכלל?!
עד כאן בעניין 'לנסות שנית'. לגבי 'או הכל או כלום' מדובר בשטויות במילק שייק.
'או הכל או כלום' זאת החלטה רגשית נטו,הרגשה שגויה בתכלית השיגיון על פי ההגיון הצרוף שאין עליו
מתווכחים.
לחשוב 'או הכל או כלום' זה ביטוי מטופש לשחק את משחק הפרפקציוניסט, בו בזמן שהרגש המר
שלך מהכישלון מביע את עצמו בצורת המשפט הזה, שנותן לו סוג של רוגע שיום אחד יגיע ה'הכל'.
'או הכל או כלום' היא מחשבה שנובעת מאגו שבור שאומר לך (הכל בתת מודע);
'אוי ואבוי! איך אני יכול להצהיר לעצמי שאני לא מושלם ומחזיק רק בקצוות במקום בהכל?!
עדיף שאני אגיד לעצמי שאני בכלל לא בסיפור הזה..."
זה ממש כמו שתהיה במדבר ציה וצלמוות ותצטרך ליטר מיים כדי לשרוד.
אתה מחפש נואשות מיים, ולפתע איש זקן (מהזקנים האלה שמסתובבים תמיד במדברות)
פוגש אותך ומביא לך כוס אחת בלבד של מים,  ואתה יודע שהמים האלה לא מספיקים לך,
אז אתה שופך אותם על הרצפה ואומר לזקן: ליטר מים, ליטר! זה לא עוזר לי כוס אחת.
ואז אתה מת. זה בדיוק ככה.
ההרגשה הטובה שאתה מקבל משמירת העינים היא נפלאה, מרתקת, ובהחלט מובנת.
יש בזה המון עומק; למה זה מרגיש כל כך טוב ולמה מי ששומר על עיניו מרגיש את החיים אחרת בכלל,
ועד כמה זה תורם לאיכות חיים. זה בדוק,
אבל בוא נניח לזה כעת ונסתפק בהסבר הפשוט נכנסת ל'איזהו גיבור הכובש את יצרו', וזה מה-זה כיף להרגיש
גיבור ולנצח במכות את הילד הרע של בית הספר... אוהו מאי גד!
4.
*דבר עם עצמך באחוזים*
הקב"ה אוהב שאתה מתקדם בחיים (וגם אתה). תתחיל מזה שתקח את הכוס מים הראשונה שאתה יכול.
תניח בצד כרגע את השאיפה שלך לשמור על עצמך כמו שבאמת צריך,
ותחליט שאתה שומר את עצמך בתור התחלה בעשרה אחוזים. זה הכל.
הלכת ברחוב חצי שעה? אתה מוכרח שלוש דקות ראשונות לשמור על עצמך עד הסוף.
הלכת שעה? שש דקות אתה שומר על עצמך לחלוטין. עשרה אחוזים
בלי לקבל 'הארה' ובלי לחשוב בכלל על 'או הכל או כלום'.
10 אחוז זה מאוד יפה בהתחשב בעובדה שהיית על 0 אחוז.
ככה מתקדמים; צעד ועוד צעד. אח"כ תגביר את זה ל-15 אחוז.
דבר עם עצמך באחוזים. תשקה את עצמך כוס מים באמצע השיממון.
תשאף להגיע למאה אחוז - ואתה תגיע בסוף. אולי אפילו מהר מאוד מכפי שחשבת.
אבל דחילק, מתחילים בקטן. אדם יכול להוולד לאם צרפתיה (גויה) וכבר מגיל חמש
לאהוב את ישראל... צריך לפתח את תכונות לא מולדות. ואם התרגלת עד היום
להחליט שמלחמת המבטים היא בלתי אפשרית, הרי מוסכם ביננו שעשרה אחוזים בלבד,
שזה סה"כ מספר דקות זה משהו אפשרי בהחלט, לך על האחוזים, כל הזמן.
כשתהיה לך 'הארה' למאה אחוזים תעשה מאה אחוזים, אבל בינתיים, תפתח את התכונה
ב-10 אחוזים קבועים, תעלה אח"כ ל-15 אחוזים ואז ל-20 אחוזים עד המאה הנכסף.
תרגיש טוב עם עצמך למרות שאתה 'לא מאה',
כי יש לך שאיפה ל-100 אחוזים כל הזמן, ואתה תכל'ס ממש מתקדם למטרה שלך!
יש לך תוכנית ואתה כרגע בעיצומה עם כל העוצמה.
5.
המלצה אישית; הכי חשוב שכל הזמן תתפלל על זה. אפילו כמה שניות כל יום, אבל  בכוונה;
בתפילות הקבועות, סתם כך כשאתה נזכר בעצמך, תוך כדי שאתה שומר על האחוזים שלך, מגביר אותם,
אוחז במאת האחוזים בעת ה'הארה' ואפילו כשאתה מרגיש שזה לא מתקדם.
תבקש מהקב"ה שיתן לך את הכח להמשיך
לעלות במעלה האחוזים ולהגיע לשלמותם. תגיד לו תודה רבה שהצלחת ושבכלל אתה בכיוון...
ואל תשכח שזאת התפילה הטהורה ביותר כי אתה סה"כ מתפלל לעשות רצון הבורא ולא על משהו גשמי.
ברור שהוא יעזור לך.
יאללה, קדימה. בכמה אחוזים קבועים אתה אוחז היום?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים