יום ראשון, 12 בפברואר 2017

ראיון נדיר עם הרב שטיינזלץ


נדב גדליה
שיחה נדירה עם הרב עדין שטיינזלץ ויש גם קטעי וידיאו בסוף הכתבה

אם באמת ישנו ריח מסויים ליום שישי הרי שאת זה של שכונת נחלאות בירושלים אפשר להריח בנקל כבר מהכניסה לעיר הקודש.
בתים צפופים עטויים אבן ירושלמית עומדים לצד מכולת ישנה שאתה מנסה להאמין שהמוצרים העומדים בה ברי תוקף.
החיים השוקקים של אמני נחלאות הממלאים את השכונה מורים שכן, מוצרי המכולת מתחלפים להם וגם התושבים הצעירים ממירים
את הדור הקודם של הירושלמים הכי ירושלמים שאפשר לפגוש אי פעם.
במרכז השכונה עומד מרכז שטיינזלץ של הרב עדין אבן ישראל - שטיינזלץ המשמש כמרכזו הרוחני של מי שהמציא את הפירוש הראשון
לתלמוד הבבלי טרם נראו במחוזותינו גרסאות השוטנשטיין והמתיבתא.
אנחנו נפגשים איתו לרגל החגים הממשמשים ובאים ביחד עם צוריאל, זרח ואושרי, בני נוער הלומדים בכיתה י"ב בישיבה התיכונית צפת,
המצטרפים אלינו לראיון החגיגי.
הרב יושב בחדרו ואנו מתבקשים להמתין, שלט ענק המורה שאיו להיכנס למתחם החדר כולל הספריה הסמוכה אליו לא מותיר לנו ברירות
אלא להבין כי יושב בחדר אחד מגאוני הדור התורניים של ימינו, מי שנודע בבקיאותו העצומה בש"ס כבר לפני עשרות שנים
ושאת תורותיו החסידיות שואפים מידי שבוע בשיעור קבוע המוני תלמידים המגיעים לשיעורו החל משנת  1958 (!)
כפי שמורה השלט הססגוני המוצב לפני חדרו של הרב.
בדיוק ב-12:30 יוצא הרב מחדרו, לבוש חולצה לבנה ומכנסיים כהים,
זקנו יורד על פי מדותיו, כיפתו שחורה (למרות שתכף נבין שאינו חרדי) מקטרת בוערת בפיו ושקיק טבק משובח מבית מאק בריין העולמית
בידו. המקטרת בפיו כבר עשרות שנים, ממאנת להינחם על בריאותו למרות שעבר ממזמן את גיל זקנה ושיבה.
"זה הדבר הכי בריא", מקדם את פנינו הרב בהצהרה תוך כדי שהוא תוחב כמות קטנה של עלי הטבק למקטרתו ומצית אותם.
כשאנו מבררים אם צחוק בפיו, בכל זאת, אדם הידוע בחוש ההומור המפותח שלו,
הוא מסביר שאולי לא מדובר בדבר הנוסף בריאות איתנה במעשן,
אך בוודאי שמדובר בהרע במיעוטו. "מקטרת זה דבר יותר טוב מסיגריה וכל שכן נרגילה, כי לא מכניסים את עשן המקטרת לריאות,
רק מעלים עשן, כלשהו", הוא אומר.
"אחד האדמורים הגדולים היה עושה הפסקה באמצע סדר פסח ומעשן מקטרת", מוסיף הרב, "אני עוד בסדר, לא הגעתי
לדרגה הזאת", הוא מחייך תוך כדי שצוריאל, אושרי וזרח מתיישבים בכיסאותיהם ומתכוננים לשאול את השאלות הקשות באמת.
אלו שעימם בני הנוער נאבקים יום יום, לא תמיד בהצלחה גדולה, אך באומץ ותקווה למציאת פיתרונות.
הרב מתיישב בעדינות בכיסא עגלגל בעל קימורים משוננים ולא נראה שש אלי קרב. שלווה אוחזת את כל יישותו.
נדמה שהוא ראה הכל, גם עיתונאים. "אני אוהב להוריד לעיתונאים את האוויר איך שהם באים אליי, כדי להרגיש את הבשר, מול מי אני עומד",
יורה הרב את המשפט המבשר על הוצאת האוויר העיתונאי מהכתבה והתמקדות ב'בשר', השאלות החשובות באמת.
זרח מרים את ידו, משתוקק לשאול את השאלה הרובצת על ליבו ואשר טרם מצא לה מרגוע.

*הרב, האם עדיף להתפלל מאוחר כדי לעשות תפילה טובה יותר? הוא שואל.

"אם אתה הולך עם קיצור שולחן ערוך או גרוע מזה משנה ברורה - אז ברור שלא!", אומר הרב נחרצות,
"ומאידך, אם אתה הולך כמנהג חסידים - וודאי שאיכות התפילה חשובה לך, אבל יש לזה מחיר רוחני אחר בעובר ושב
של המצוות שלך. אחד האדמור"ים היה מתפלל מאוחר והוא טען שזאת העבירה היחידה שלו...
אז לא שהחסידים אומרים שזה בסדר, כן?  אבל אין מה לעשות,
אם נפשו של אדם השתוקקה לתפילה טובה והוא עשה את זה מאוחר, נו, עדין התפללת, יהיה על זה דין וחשבון
בגלל השעה הלא טובה - אבל את התפילה והחיבור לקב"ה בזכותה לא יקחו לבנאדם".
"רבי צדוק הכהן  אמר פעם שאם בנאדם יודע שיעשה את המצוות תפילה  בייתר שאת ובאופן יותר טוב  - אז יאחר,
גם אם כתוב שצריך להקדים ככל האפשר את התפילה. אבל גם רבי צדוק לא דיבר על שעות שמעבר לזמן תפילה
שזה כבר החשבון שדיברנו עליו של עבירה למען מצווה, חשבון אישי שלך".

*איך בכלל אפשר לכוון כל הזמן בתפילה את אותו נוסח שחוזר על עצמו יום יום שלוש פעמים ביום? מקשה אושרי.

"אני יודע שזה משעמם", מזדהה הרב, "אני מתפלל כמה שנים", הוא מחייך,
"אבל צריך לדעת שחלק מהעניין של התפילה זה מה שנקרא 'התפילה עצמה'.
אוכל זה גם משעמם, לא? אבל זה חשוב וטוב לגוף. וכל דבר זה ככה, אם זה טוב - עושים את זה, גם אם זה משעמם.
אם זה גועל נפש זה כבר יותר מידיי ולא עושים, אבל אנשים אוכלים  לחם ובשר וביצים תדיר
כי זה בסדר, וזה אפילו טעים להם באותו רגע כי הם רעבים, אותו דבר בתפילה,
צריך להרגיש רעב לתפילה ולא שתהיה כמצוות אנשים מלומדה".

*איך אפשר שלא?! תמהים צוריאל, אושרי וזרח כמעט ביחד.

"אני אעשה לכם בחינה קטנה", פותח הרב בחידה, "מה פירוש המילים 'פינות צבאיו קדושים?".
משאנו מהנהנים כולנו בחוסר הבנה מוחלט מסביר הרב שבגלל דברים כאלה לא מתחברים לתפילה
והיא הופכת למצוות אנשים מלומדה.
"אדם מתפלל כל כך הרבה שנים ולא יודע את פירוש מילות התפילה הבסיסי עד גיל שיבה.
יש הרבה ספרים על התפילה ואני ממש לא רוצה להמליץ על משהו מסויים, כל אחד יש לו את  התבלין המתאים לו
והספר שידבר אליו החל מליטאים ועד חסידים, מגוון ספרי מוסר וחיזוק בנושא.
עצה לצעירים: פשוט קח לך כל יום קטע קטן בתפילה ותתכוון בקטע הזה, רק בזה, תקשיב לו ואח"כ תתקדם לעוד קטעים,
ותראה שכל התפילה תקבל פרצוף אחר".

החבר'ה נראים מעט במתח, השאלה על 'פינות צבאיו קדושים' עדין מנקרת במוחם, הרב שם לב לכך ומחייך.
"אני אגלה לכם שלא תהיו במתח", אומר הרב, "'פינות צבאיו קדושים' זה אומר 'קציני הצבא' של הקב"ה,
ואפשר להגיע לזה אפילו בלי ספר מיוחד על תפילה, כל מילון ברשת שיש היום לכל אחד בכיס,
יכול להראות את הפירוש של זה ובכל זאת לא טורחים לחפש את הפירוש גם אם הוא נגיש, לצערי".

*איך עוד אפשר להתחזק בעניין התפילה במיוחד בתקופה זו של יום כיפור המשמש ובא והחגים?

"היתה מורה אחת שהכרתי פעם, היא לקחה טקסט כתוב ואמרה לתלמידות לקרוא אותו מהר ככל האפשר.
היא עמדה עם סטופר ובדקה ויצא לה איקס זמן.
טוב, לאחר מכן התלמידות התפללו והיא בדקה בסטופר כמה זמן הם אומרים עלינו לשבח,
והתברר שחצי מהזמן שהם קראו את הטקסט שהיא נתנה להן קודם לכן לקח להן לקרוא את 'עלינו לשבח'...
ואני מדבר אתכם על טקסט שהיה חצי מעלינו לשבח!
צריך להתפלל לאט ובקול רם, לא רק להזיז את הפה, אם לא עושים כן, למה אנחנו מצפים?
אדם חי באשליה שהוא מתפלל והוא ממש לא, אז מתי האדם מתפלל בעצם אם כל השלוש תפילות שלו
נראות ככה? זה כמו לבלוע לחם בלי ללעוס. איזו צמיחה רוחנית יש מזה?
ההיפך, רק כאב גרון וחוסר חיבור לתפילה יוצא מזה".

*מה הרב חושב על לימוד תורה בגיל ההתבגרות, במה כדאי להתמקד?

"גמרא", אומר הרב במהירות, "לא חייב של שטיינזלץ, אפשר גם וילנא, גם שוטנשטיין, הכל בסדר.
אתה לא תקראו מה שכתבתי על נושא הגמרא באריכות גדולה כי אתם לא הדור שקורא,
אבל כתבתי הרבה על זה שזה עמוד התווך של היהדו ובקצרה;
הבסיס זה התורה עצמה, החומשים, אבל זה מיים שאין להם סוף אתה לא מבין את זה באמת לעומק,
וגמרא אמנם זה גם קשה אבל אפשר להבין אותה לעומק באמת ולהתחבר דרכה לאור התורה.
הבעיה היא שלא יודעים איך ללמוד גמרא תמיד, אז לא פלא שלא אוהבים את זה.
לפני חמישים שנה הייתי מורה למתמטיקה ושנאו את המקצוע הזה, לא מתחברים, ככה אמרו,
נו, אז גם לגמרא לא מתחברים, זה הגיוני, מקצוע קשה, צריך מורים טובים ותלמידים שאוהבים לעבוד
על החומר באמת ולא לסבן. כי אם מסבנים - זה לא עובד. צריך להבין את הגמרא לא לעשות כאילו מבינים...
ואם עובדים קשה - מבינים, לצערי היום רוצים גם לא ללמוד, לא לעבוד קשה וגם לאהוב גמרא,
זה בהחלט בלתי אפשרי ובגלל זה גם באנגלית לא פורחים, אני לא חושב שזה רק בגמרא
אנחנו נמצאים בדור כזה שלא אוהב לטרוח כל כך".

*הרב, זה דבר ישן הגמרא, לא כדאי ללמוד משהו יותר רלוונטי כמו מוסר, נניח? אני מקשה.

"מתמטיקה זה גם ישן", אומר הרב ונדמה לי כי הוא כועס מעט,
"אז כתוב שור וחמור ונגיחות, בסדר, אתה צריך לעשות אנולוגיה ובסוף אתה תבין בדיוק איך זה נוגע לחיי היום יום" .
כששלשת החבר'ה שלנו שואלים את הרב באילו מקצועות כדאי יותר להשקיע בבגרות כדי להגיע רחוק, הרב מפטיר כלאחר יד;
"גם ככה תעודות בגרות לא מספיקה היום לאוניברסיטה, לא מסתכלים על זה".
-----
אפשר להבין למה הרב שטיינזלץ לא חוסך את שבט לשונו ודורש לעבוד קשה כדי להצליח.
הוא בן 79 ומאמין מיום היוולדו בעבודה קשה. חרף גילו המתקדם הוא מעולם  לא יצא לפנסיה רישמית או לקח פסק זמן ארוך מידיי מעיסוקיו הרבים. הוא משתייך פורמאלית לחסידות חב"ד ועשרות שנים שהוא לא נח בכל הקשור לביאור והפצת כתבי יהדות,
לאו דווקא של חסידות חב"ד.
הוא חוקר, כותב ומבאר ספרי יהדות וחסידות כשהבולט מבין כולם  הוא הביאור הראשון לתלמוד הבבלי
הקרוי עד היום על שמו 'ביאור שטיינזלץ'. בעקבותיו זכה בפרס ישראל למדעי היהדות בשנת 1988 ועיטור נשיא מדינת ישראל
ב-2012. הצלחחת הביאור הביאה לעולם ביאורים מעט הרב ל'משנה תורה' של הרמב"ם, לספר התניא, לתנ"ך, ועוד.
הרב שטיינזלץ הוא אמנם נינו של האדמו"ר מסלונים אך נולד למשפחה חילונית, חזר בתשובה בגילאי העשרה,
למד בישיבת 'תומכי תמימים' החב"דית ולאחר מכן גם השתלם בלימודי כימיה ופיזיקה באוניברסיטה העברית.
פועליו של הרב רבים וחכמתו מגוונת ומונעת מחזונות מקוריים ושאפתניים.
כשהיה בן 23 מונה למנהל בית ספר, בהמשך הקים מוסדות, ב-2005 הקים גוף 'סנהדרין' כהכנה לכינון הסנהדרין הגדולה החדשה.
ולאחרונה החל לכתוב טור תורני במוסף שבת של העיתון מקור ראשון.
הרב לא שש לדבר על חייו כחילוני, גם לא כחוזר בתשובה. על שאיפותיו מאז שחזר בתשובה דווקא כן.
מה גרם לרב לשאוף כל כך גבוה? אנחנו שואלים, להרים פרוייקטים כמו פירוש לתלמוד, לרמב"ם, לתניא...
"יש גדלים של אנשים", מסמן הרב בעזרת שתי אצבעות גדלים שונים, "יש קטנים, יש פיצים, ויש גדולים,
כל אחד שואף למה שמתאים לאישיות שלו", הוא אומר בחיוך קל.
"היום אומרים שלימוד גמרא זה בשביל אחרים, מתמטיקה זה בשביל אחרים, מה עושים? בגרות, בסדר,
מסתפקים בלעבור את הבגרות ודיינו וזה ממשיך הלאה לדור הבא.
כתוב שגמד לא ישא גמדה כדי שלא יצא להם אצבעוני, זה לא העיתון אצבעוני... זה ילד פיצפון,
כשאתה חי עם הורים גדולים אתה יוצא גדול, ולא חושב בקטן, אבל כשאתה חושב בקטן ומתחתן עם מישהי שחושבת
בקטן יוצא לכם ילד אצבעוני, יותר קטן מגמד".
"אני חושב שהשיר 'במדינת הגמדים' של ביאליק זה מה שקורה היום", מוסיף הרב ופולט צחוק קל תוך כדי
שהוא מעלה עשן כלשהו ממקטרתו, עוצר לרגע ומעלה עננה אחת כהוגן. אך חרף האווירה הקלילה שהוא משרה
על קמטי פניו החכמות ניבט זיק של רצון לשינוי הדור כולו, שיהיה כאן אחרת.
הוא היה מוכן לעשות הכל כדי להנגיש כתבים קשים כמו הגמרא והתניא לדור הצעיר, ובכל זאת, חרף הביאורים
ועשרות שנים שעברו מאז יצא ביאורו לתלמוד היחס לגמרא נותר בעינו ואולי אף מדרדר עם השנים והופך למקצוע השנוא
ביותר במערכות החינוך השונות.
אחרי שהרב מסיים לשאוף את שאיפתו השלישית והרהוריו הנוגים ממלאים את החדר עד אפס מקום,
אנו מנסים לעבור לשוחח איתו על משהו רך יותר, יחסית לחינוך, אקטואליה. זרח שולף את השאלה שהכין מבעוד מועד.

*מה חושב הרב על עליה להר הבית? הוא שואל.

"האמת שאני מאוד מסופק בנושא הזה, אני לא מבין מה הם רוצים אלו שעולים לשם. לא מבין!
להיות קרוב להשם? רגע, זו הכתובת של ה'? הוא לא שומע אותנו במקומות אחרים גם?".

*ובכל זאת הרב, שם היתה השכינה.

"יש שם בעיות הלכתיות נפוצות כידוע, אבל אתם יודע מה? אם אדם באמת רוצה את הקב"ה
ולא יכול, ממש מתגעגע למקום ששם היתה השכינה - אז לא נורא שיגיע אבל צריך להיזהר כי יש המון הלכות
שצריך ללמוד לפני. למשל, נשים נשואות שהביאו ילד אסור להם להעלות לשם בכלל כי הן מחוסרות כפרה מאז שיש להן ילד ולא הביאו עליו
קרבן לידה, לא שיש משהו נגד נשים חלילה אבל זו ההלכה.
תלמיד שלי קידש בחורה בהר הבית וזה בסדר גמור, אבל מצד שני זה גם לא ריגש אותי".

*ומה כן מרגש את הרב?

"אני לא טיפוס שמתרגש בקלות, אבל פעם אחת כשהייתי בוועד של גן החיות התנ"כי בירושלים
החזקתי שני גורי טיגריס וזה היה מרגש, ללא ספק.
אולי בתור כתב תנסה לבוא יביאו לך להרים טיגריס בן חצי שנה, מקסימום יתן לך איזו שריטה קטנה, סימן...".

*מה הרב חושב לגבי הציבור החרדי ולימודי הליב"ה, האם זה נכון? שואל אושרי

"אני לא יודע למה לא ללמוד ליב"ה. לא כולם יושבים בתלמוד תורה בציבור החרדי.
הם בחורים בדיוק כמוכם, אולי רק עם פאות יותר ארוכות.
גם לגבי גיוס חרדים, אני לא יודע סיבה שלא ילכו, לא כתוב אצלי בחומש שיהודים חרדים לא הולכים.
אם כולם הולכים - שילכו, כולם לא הולכים - שלא ילכו".

*אבל הם אומרים שיש בעיות הלכתיות... מוסיף זרח להקשות.

"לגבי בעיות הלכתיות יש גדודים של נח"ל החרדי, אבל הם לא רוצים ללכת, מה תעשה.
בוודאי שזה ביטול תורה ללכת לצבא אבל מי שלא לומד בישיבה, ולדעתי לומדים שם תורה רק המיעוט -
שיילכו לצבא. משה רבנו אמר את זה: 'האחיכם ילכו למלחמה ואתם תשבו פה?'".

*מה האתגר הכי חשוב של העם היהודי כיום? שואל אושר.

"הכי חשוב זה להמשיך את העם היהודי, שיהיה לנו קיום משמעותי.
אנחנו אומרים את זה בתפילה  "שומר ישראל שמור שארית ישראל".
בפועל זה אומר להקים משפחה יהודית טובה.
אנחנו בבעיה קשה מאוד מבחינת קיומנו, עם ישראל מתקטן והולך, יש הרבה התבוללות.
היום יש לנו מדינה אמנם, אבל גם יש את אלבניה, נו, גם כן מדינה... חשוב שיהיה מדינה,
אבל יש את העם היהודי שהוא הכי חשוב, הוא והיהדות שלו.
לפני כמה מאות שנים באירופה, באסיה היו חיים יהודים עשירים מאוד יותר מהיום, וצריך לדעת את זה,
הלוואי שנגיע לרמה שלהם".

*מה התפיסה של הרב לגבי תנועות נוער? שואל צוריאל.

"זה דבר טוב. במיוחד להיות מדריך טוב בתנועה. זה יכול לעשות דברים גדולים מאוד לחניכים.
דברים שאף מחנך לא יכול לעשות. גם לעשות קשר ספנים ואוהלים שלומדים שם לעשות במחנות זה לא רע", מוסיף
הרב בחיוך קטן שלא מש מפניו ולוקח שאיפה נוספת ממקטרתו.
"אני מכיר אישית כמה מדריכים שממש הצילו את הנוער. יש למדריכים
יותר כח מאשר להורים. שומעים להם הרבה יותר, הם צריכים לזכור את כח ההשפעה שלהם".

*ומה עם עניין הרוח והאווירה של בנים-בנות?

"אם זה מפריע אפשר ללכת לאריאל, והיום יש גם
בני עקיבא נפרד, עזרא, ואני אגיד דבר כזה:
אם אדם לא ישן בלילה בגלל הבנות אולי גם בלי להיות מדריך הוא לא ישן בלילה בגלל בנות...
ככה שזה לא מה שיעלה או יוריד אם יהיה מדריך אם לאו".
"ברור שיש בעיות בכל מקום אבל התועלת היא גדולה יותר מהנזק לדעתי.
חוץ מזה יש פה וודאי הכנה לנישואין, כי אתה גדל עם מישהי ואתה מכיר אותה ואז אחר כך
צומח מזה בית יהודי בעזרת ה'".

*מה הרב הכי אוהב ללמוד? שואל זרח.

"המון דברים, תלוי באיזו שעה, אבל אני לא רוצה לתת שמות של ספרים. לא!
הנוער צריכים להתחבר לבד לספרים שהם אוהבים.
לא אעשה פירסומות לספר כי צריך להיכנס ללימוד, אין פטנט לעשיית אנשים חכמים נבונים ומעניינים, בלי להתאמץ".

*סרטים, הרב רואה?

"כיום לא. אולי בעבר קצת. אני לא ממש זוכר הרבה סרטים טובים, היו כמה נחמדים,
אחד מהם הוא 'גוד ביי מיסטר צ'יפס' - סרט על חיים של מורה. ראיתי אותו כילד ואהבתי אותו
כי יש בו מסר חינוכי טוב".

*ועיתונים?

"אם אני צריך לקרוא אני קורא את כל העיתונים, לא כל יום, לפעמים פעם בשבוע, נניח.
שהייתי בן שבע גיליתי שאני קורא יותר מהר מאבא שלי ככה שזה לא לוקח לי שעות רבות".

*הרב יתן לנו ברכה לסיום?

"בעזרת ה' שתלמדו ותחכימו מתוך שמחה במה שליבכם באמת חפץ, שזה הכי חשוב.
שתמצאו את הדרך האמיתית המיועדת לכל אחד ואחד ממכם".


קטעי וידיאו מהראיון:


=================================================











אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים