יום שלישי, 28 בפברואר 2017

תיעוד: מיומנו של מלצר



נדב גדליה
http://www.taoos.co.il/wp-content/uploads/2014/08/1752.jpg
מיומנו של מלצר

בראש רשימת העבודות הפופולריות והזמינות לצעירים נמצאת המלצרות * נדב גדליה יצא לשלושה שבועות של מלצור בבית קפה מצליח כדי לעשות ים טיפים * הוא עשה פדיחות, הרגיש שמנצלים אותו וחתם את הפרק הזה בחייו * אולי אתם תצליחו יותר

מי עושה 400 ₪ במשמרת?

לא חלמתי שיום אחד זה יקרה גם לי, ובגיל הנושק לחצי יובל שנים אמצא את עצמי כנער המעביר
מהכא להתם כוסות משקה חמות לצד קרואסון, אך החמדנות לכסף עשתה את שלה.
על פי בדיקה שעשיתי, בעבודות המלצרות אפשר להרוויח (כך מספרים, כן?) גם 400 ש"ח למשמרת.
המלצרים עובדים על טיפים, וחלומי הירוק היה למצוא אחרי התנסות בעבודת מלצרות מסעדת יוקרה המארחת על בסיס קבוע אנשים שהכסף כבד להם בכיס, ובוודאי ישלפו טיפים למלצר המסכן המתרוצץ אך ורק בשבילם.
זה נשמע לי מינימום טוב יותר משכר מינימום, אז החלטתי שאני הולך למלצר ולהרוויח בחודש משכורת יפה בלי לעבוד קשה יותר מדי. שלוש משמרות תספקנה לי בשביל להגיע לסביבות ה-4000 ש"ח, חשבתי לעצמי בשמחת התרת הספקות. איזה יופי שמצאתי עבודה שלא מצריכה תואר אבל מכניסה סכום שלא מבייש את המורה לטבע.
חיפוש קל ברשת המשוקצת הניב שני מספרי טלפון של בתי קפה. האחד, בית קפה באחד הקניונים הגדולים, השייך לרשת בתי קפה ידועה ומוכרת בארצנו היפה, והשני, בית קפה תל-אביבי פרטי מסוג בתי הקפה בוטיק; בית קפה מצליח מאוד שבאים אליו לא פעם סלב ואנשי מעמד הכסף הגדול.
משבאה ההחלטה הסופית ללכת על זה, זנחתי את כל עיסוקיי המרתקים, התקשרתי אל שניהם וקבעתי לי אחר צהריים חיוכי עם שני בוסים שייקחו אותי קדימה בעולם המלצרות.
ההוא מבית הקפה שבקניון היה קשוח, הוא החזיק באמתחתו ימבה דפים שסידרו משמרות למלצרים מינימום עד סוף גלות אדום. דבר אחד בטוח - לא מדובר בעוד רב מלצרים זוטר, אלא באחד שהכיר את תופעת הנער חסר הניסיון שמת לעבוד במלצרות.
'יש לך ניסיון?' הוא שאל כמעט רטורית בזמן שהוא בהה בי ובכובעי המעניין.
זאת עליכם לדעת, יקיריי. רוב המקומות היום רוצים אתכם עם ניסיון, ותק ושאר דברים שמן הסתם אין לכם. הרטורי שאל ואני נאלצתי להודות שטרם הגשתי לנפש חיה איזו כוסית קטנה של יין שרף או אפילו אספרסון קצר בלי קצף.
הרטורי השיב שבגלל שאני בלי ניסיון הוא יכול בכיף לתת לי לעבוד כאן בבקרים, אבל בלילות? הס מלהזכיר. חוץ מזה, הוא ייתן לי שכר מינימום שכזה, ואם אני אהיה טוב בהתנסות הוא יעלה אותי לדרגת מלצר אמתי, כזה שמקבל גם שכר מינימום מבית הקפה וגם טיפים שמתחלקים בין כל המלצרים בסוף המשמרת. נשמע הוגן.
עוד אני מהרהר בתנאים ההוגנים של הרטורי, גם הוא טרח לציין בפני ש"יש מלצרים שעושים כאן 400 ש"ח במשמרת," רגע אחרי הוא הוסיף שיש גם כאלה שעושים 200 ש"ח במשמרת, "תלוי איך אתה עובד."
אני הבנתי את המסר. בתנועת ראש של 'אנחנו כבר נחזור אליכם' טיפסתי על הקטנוע וטסתי לעבר בית הקפה בוטיק.

הנה מגיעות הבוכטות

מודעת 'דרושים מלצרים' קידמה את פני באווירה מודפסת, ידעתי שהם רציניים הצפונים האלה. הדר, ההיא שצריך לדבר אתה כדי שידי יוכלו למשש מגשי פלסטיק מקרוב - דיברה בטלפון ואני המתנתי בסבלנות, עושה את עצמי כאילו שכחתי לרגע את תופעת 'בנות בטלפון'.
בסוף היא התפנתה אליי ואמרה משהו כמו 'היי', בצפונית מדוברת שדווקא קניתי, שהרי מי עוד מתייחס אליי כל כך נחמד? אפילו בבית לא קוראים לי מותק, אז אמרתי לה שמחר אני אגיע לכאן, כמו שהיא אומרת. 'אמנם אין לך ניסיון, אבל אין לנו בעיה להכשיר מלצרים, אנחנו צריכים מלצרים,' היא אמרה, ואני לא הבנתי איפה הייתי כל החיים. כל כך נחמד פה, לעזאזל.
גם מכשירים אותי להיות מלצר, גם היא אומרת שההכשרה תארך שבועיים לערך, בניגוד לרטורי מבית הקפה בקניון, וגם יתנו לי בשבועיים האלה 22 ש"ח לשעה ואחר כך יעלו לי את השכר ל-24 ש"ח, וכשאהיה מלצר בסופם של שבועיים אקבל כמו יתר המלצרים את הטיפים בלבד, נשמע סבבה. ואפילו האווירה נדמתה טובה ותומכת.
זה בטוח יתרום לחוסן הנפשי שלי שיקראו לי מותק, חמודי, ולקינוח נדבי. עסקה כה משתלמת, 'תחי המלצרות!' כבר ראיתי את עצמי בתפקיד שר המלצרים מגיש לסלב את הכוס לכפו השמאלית ונוטל ממנו בחיוך מעושה טיפ עצום בידי הימנית. "אני הולך לעשות כאן בוכטות," החלטתי, מבלי להרהר לרגע באפשרות אחרת.

סיפורי בית קפה

למחרת בבוקר הגעתי, ומאז נכנסתי לאטרף טירונות בית קפה. שלושה שבועות נטו הייתי שם, ומאז אני אוצר בקרבי ברכות לרוב על מה שלא עשאני. החל מיושבי הקרנות שאשכרה באו לשם ודיברו דיבורים שאינם על הדיברות, וכלה בבעל הבית הנחמד שכל מעייניו נתונים למשחק הערלים שבין ברצלונה לצ'לסי, פויה.
הדר המנהלת קידמה את פני בחיוך של אושר, ומה-זה האמנתי לה. קשרתי למותניי את הסינר הממותג בבוטיקיות והתחלתי לבצע כל מה שבפיה.
בתור התחלה היא ביקשה שאהיה 'פיקולו', כלומר אפנה את שיירי המאכלים והכלים שהשאירו הסועדים ולא בחרו לקחת הביתה בטייק-אווי. את האוכל אזרוק לפח ואת הכלים אתן לג'אקו הפועל הסודאני במטבח כדי שישטוף אותם. היה סבבה לאללה, לא קשה, ואפילו מעניין.
תיזזתי בין השולחנות ואספתי מפה חצי כוס תה עם נענע ומשם קערה כמעט מלאה בספגטי, אגב תהיה וניסיון לאסוף באוזניי סיפורי בתי קפה. מסתבר שיושבי בית הקפה הם אנשים מעניינים.
יש קבועים, כמו המבוגר עם האופנוע היוקרתי לאללה שמתעקש להתלונן על הבצק הלא פריך מספיק, יש את הפנסיונר החביב שקורא 'הארץ', ומנסה להתיידד עם חבר'ה נוספים, כי הוא באמת חדש בעסק ולא רגיל לקום בבוקר לבית קפה, ומספרים שלכאן מגיעים גם סלבס מהשורה הראשונה של עולם המדיה. למשל יוסי גיספן (המלחין של אייל גולן) ועוד גבר מבוגר שניהל פעם בית ספר למשחק שהיה מאוד מוכר בארץ, ובין לבין שמעתי סיפורים על קובי פרץ שהגיע הנה ועוד כהנה וכהנה אנשי העולם הירוק. כי לדידי הכול מתורגם לכסף, באתי הנה כדי לעבוד, אני צריך מזומן ביד ומיד, וכל עוד זה יקרה מתישהו (עוד שבועיים!) גם לא אתנגד שיפרצו לכאן צלמי פפרצי ביריות סרק, רק כדי לצוד פיקסלים ראויים.

אני מתחיל לעשות פדיחות

אני מנסה להיות אדיב ליושבי בית הקפה ועובדיו, אך מחליט לא להתערבב עם המלצריות כדי לשמור על הרוחניות שלי, לא להצחיק אותן כדי לא לזרום באופן שאני לא מאמין שהוא ראוי, ובעצם בוחר להיכנס ל'אלטר אגו' - אישיות חלופית שאינה אני; בחור שקט שעושה את העבודה בחריצות, ולא מדבר יותר מדי.
ימים מספר חולפים עליי בבית הקפה, ברגעים הטובים אני 'פיקולו', בעיקר כשיש עומס לקוחות, אבל רוב הזמן אני הופך ללעובד טכני שממלא ריבות וחמאות בקופסאות בוטיק. זה מתסכל אותי נורא, אני חש שהם מסנג'רים אותי ובמקום להכשיר אותי להיות מלצר הם מטילים עליי עבודות אריזה שלא טועמים בהן טעם טיפ לעולם.
הנה הגיע השדרוג המיוחל: בשלב מסוים הצטרפה למלאכת ה'פיקולו' שלי גם הוצאת המוצרים ללקוחות. פששש.
רפי הברמן מכין כוס קפה או קולה ואני צריך להגיש אותה על פי ה'בון' (פתקית ההזמנה המונחת ליד המוצר) לשולחן שהזמין אותה. כך אני עושה לפעמים גם בארוחות הבוקר המוכנות בבית הקפה. מסתכל איזה מספר כתוב ב'בון' והולך עם האוכל-שתייה להנחיתם ללקוחות בשולחנם. זה לא עושה אותי מלצר, מסתבר. הדר טוענת שאני עדיין לא מכיר את התפריט, ולכן אני מפעם לפעם יוזם ו"גונב" הזמנה מאחד הלקוחות במקום לקרוא למלצרית כפי שנדרשתי. למלצריות נוח שאני עוזר להן, עד שמגיעה הפדיחה. הלקוח מבקש פתאום ספגטי פטוצ'יני שמעולם לא נגעתי בקצהו בפי, ואני נאלץ לקרוא לאילנה המלצרית שמתעצבנת עליי כמו שרק עולים מחבר העמים שקיבלו סל קליטה יפה יודעים להתעצבן. היא מלשינה עליי למירב – אחראית המשמרת שמורה לי שוב בציווי אם שלא לקחת הזמנות יותר.

הסוף המתוק 

זה היה יום שישי של קיץ, קיטנעתי להנאתי לעבודה הנכספת שכבר איבדה את חינה. באותו היום לא לקחתי הזמנות כי אני הרי עדיין לא מלצר, אך נתבקשתי להוציא אוכל מוכן ללקוחות.
הוצאתי ארוחה לאחד הסועדים וניגשתי לדלפק לקחת ולהגיש את הארוחה הנוספת לאדם היושב לצדו. בעל הבית קלט אותי, וסנט בי בקשיחות לא נעימה. הוא סיפר לי שצריך לתת להם באותו רגע את הסעודה, לשני הסועדים, ואני שלא הוכשרתי להיות מלצר עשיתי טעות, מסתבר.
הדר קראה לי ואמרה שהיום אסיים ב-15:00 במקום ב-16:00, והיא 'גם צריכה לדבר אתי'. שמחתי, כנראה היא רוצה סוף סוף לעשות אותי מלצר אמתי שמקבל טיפים מסלבס. ב-15:00 ניגשתי אליה והיא התחילה לדבר נחמד וחתמה במשפט שהרס את כל התזה שפיתחתי בשלושת השבועות האחרונים. "אנחנו לא מתאימים, בדקנו אותך ואין לך פאסון של מלצר," היא אמרה.
"מה?!" נזעקתי כשראיתי את חלום המלצרות שלי יורד לטמיון ו-21 יום עִמו.
"כן, אנחנו ניפרד, ואתה תקבל את המשכורת שלך ב-15 בחודש," היא הרגיעה אותי.
כלוחם ותיק יריתי טענות הגיונית ומחיתי על העוול משל הייתי עמיר פרץ ו'העובדים'. לא היה לה מה לומר, אבל היה חשוב לה שאצא מכאן בכיף. היא קראה לבעל הבית שגם הוא לא ענה לשאלותיי, אבל ליווה אותי לכיוון הדלת האחורית וציווה עלי ציווי אחרון: "תיסע בזהירות, אל תחשוב מחשבות לא טובות באמצע הרכיבה." הוא חשש שיקרה לי משהו בגלל הפיטורין.
בדרך חזרה הביתה לא חשבתי על כלום, הזלתי קצת דמעות בתוך הקסדה כי סוף סוף מדובר בפיטורין, וצריך להקפיד לשמור על סינדרום פיטורין-באסה, אחר כך אמרתי תודה גדולה לאלוקים ששחרר אותי מבית יושבי הקרנות[ הזה, שייבדל לחיים יפים אמן.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים