יום שלישי, 14 בפברואר 2017

ראיון עם איציק דדיה, כוכב חרדי

נדב גדליה
 http://www.geula.fm/wp-content/uploads/2012/11/cover.jpg
איציק דדיה, כוכב פופ חרדי רק בן 20 וכבר מחזיק בשלושה אלבומי סולו.איך הוא מתמודד עם מעריצות? מי החרים אותו במגזר? ואיזו אשה מחפש הנער?
נמל ת"א נראה לעיתים חרדי למהדרין בשקיעות הטרופות של ימי בין הזמנים.
זוגות, משפחות וסתם גלמודים שבאו לראות את הים ולהרגיש את החופש הקטן של אמצע המלחמה.
"יש להם מצווה לדתיים, לטייל", אומר אחד המבוגרים, מגלויי הראש, לבנו.
"לא יודע איזו מצווה, אבל מצווה", הוא חותם כשפיו לא מצליח לבאר לבנו טעמה של מצווה.
הערב, חוגג הנמל את בין הזמנים ביתר עוז. איציק דדיה, כוכב פופ דתי יעלה על הבמה במועדון הופעות
'רידינג 3' וישיק את אלבומו השלישי 'מכוון אל האור'. דדיה הצעיר רגיל בהופעות גדולות.
הספיק להופיע בחברון, למלא אולמות בארץ ובחו"ל עם גדולי הזמר היהודי,
אך היום יום מיוחד הוא לו. סולד אאוט ת"א.
מופע השקה. באמתחתו שני עשורים בלבד והוא מתרגש כמו ילד, בן עשרים. מותר לו.
את המופע הוא מתחיל בשתיקה ושירה בלבד, כמה שירים לאחר מכן הוא פוצח את הפה בתודה
ומגלה לקהל את הידוע לכל; הוא מתרגש. נורא. הם מצידם מוחאים כפיים בהתלהבות.
בשלב מסויים עולה אל הבמה המנחה מנחם טוקר ומפתיע אותו בטקס אלבום זהב. הגזמתם עם ההתרגשות, רחמנות על הבחור, חשבתי לעצמי, והטבתי עיניי אל הבמה.
20,000 עותקים מכר דדיה מאלבומו שרק הושק הרגע.
12,000 באמריקה, 5000 בישראל, 3000 במקסיקו, מפרט דוד פדידה, להלן האמרגן, המפיק, המתרגש בעצמו.
את פדידה הכיר דדיה לפני שנים רבות. כילד, הוא היה חלק מ'להקת הילדים של ישראל' שמפיק עד היום פדידה.
אז הוא היה עוד ילד 'ב'קינדרלעך' - חבורת ילדים עטופים בסטיילינג נכון שיודעים כוריאגרפיה שלא היתה מביישת את גדולי הזמר שאין לעלות על דל השפה התחתונה בעלון שבת קודש.
היום הוא זמר בוגר בן 20 שטוקר מתעקש להזכיר שיש מי שמכנה אותו כמשה פרץ לדתיים. לא נגענו.
מנעד הקול הבלתי אפשרי של דדיה לא נותן מקום באשר ליכולות שלו, אבל מי צריך השוואות
כשבגיל 20 אתה כבר מחזיק באלבום סולו שלישי משלך?
דדיה נולד וגדל בנתיבות, כעת הוא מתגורר בבני ברק לבדו, מטר מהמשרד של פדידה, המפיק שלו.
תוך כדי שיחה איתי על גבי רחובות בני ברק, הוא מעביר כמה ילדים חרדים את הכביש.
"ככה זה בבני ברק" הוא מספר, "ילדים קטנים לא חוצים לבד את הכביש עד גיל תשע".
"הם מזהים אותך?" אני שואל.
"נראה לך?!", מתפלא דדיה, "הם חרדים בסגנון אחר. הם לא שומעים את המוזיקה שלי".
"קשה לי להסביר לך את תתי המגזרים החרדים", אומר דדיה.
"בגדול יש את הליטאיים והחסידים שמעניין אותם רק לימוד תורה, ויש כאלה שבנוסף אוהבים גם מוזיקה, הם מתחברים לסגנון שלי, פופ, רוק. זה קשור קצת לאשכנזים ולספרדים.
יש כאלה מנותקים בלי מחשב ובלי טלפון 'לא כשר', תאמין לי שהייתי מאמץ את זה אם הייתי יכול.
היום כל שניה מתקשר אליך מישהו ומשגע לך את המוח, מזל שיש לנו שבת".

*אז מה אתה עושה שמשגעים אותך יותר מידיי?

"מחליף מספר טלפון מתי שצריך". נדמה שהמעריצים נרגעו קמעה. המספר שנתן לי כשפגשתי אותו בתור שחקן במחזמר בו השתתף בחנוכה, נותר על כנו, למרות שדדיה התקדם מאוד מאז.
הוא מספר לי שבניגוד לזמרים אחרים, החלום שלו לא נמצא באזור קיסריה, אבל אפשר לתפוס אותו חולם בהקיץ על מרחבי פארק הירקון.
"אני חושב שיהיה שם דיי נחמד בשבילי", הוא מחייך בשאפתנות.
"אם אני הולך אחורה, אני אומר וואלה, הגעתי לאן שרציתי. אבל כשאני מסתכל קדימה אני אומר שלא התחלתי עדיין להתקדם בכלל". שאפתן מאוד הוא דדיה, בסך הכל בן 20, רק לפני מספר ימים קיבל אלבום זהב על 'מכוון אל האור' וכבר רוצה עוד.
"זה כמו להבדיל בכסף - יש לו מנה רוצה מאתים", הוא משווה, "רק שפה זה משהו לנפש".

*לא נמאס לך לחיות במרדף כזה?

"אף פעם לא נמאס. כל אולם שאני מגיע אלו תגובות אחרות, אופי אחר, תרבות אחרת.
כל ארץ שאני מופיע בה יש לה התרבות שלה. זה מדהים".
עד היום הוא הספיק לראות מקרוב במות בספרד, מרוקו, צרפת, ונציה, אנגליה ועוד מספר מקומות שהוא לא ממש זוכר.
"בא לי להופיע בסודאן", הוא צוחק פתאום.
"אין להם תקציב להופעות שלך", אני טוען לו ומבקש שנדבר קצת על הופעות במגזר ומה שנגזר מכך.

---החרדים, לאן?---


*מי הקהל שאליו אתה מייעד?

"זה מה שאני אוהב במוזיקה שלי, אני לא מנסה לפנות לקהל מסוים. אני מכוון את השירים שלי, וביחוד באלבום האחרון, שיתאימו לכל הקהלים. כל אחד יתחבר שיר אחר. אבל לאחרונה אני באמת מופיע יותר לקהל הדתי. הופעתי בחברון, היו לי עוד כמה אירועים ביהודה ושומרון."
אני מזכיר לו את ההופעה בעצרת בכיכר רבין לפני כחודשיים ופניו מתכרכמות.
"זה אבסורד, אבל אחד מרגעי השיא שהיו לי בקריירה זו ההופעה בעצרת בכיכר רבין למען הנערים גל-עד, אייל ונפתלי הי"ד. אני עומד מול 80 אלף איש ושר, אבל הראש לא נמצא במוזיקה, הראש נמצא איתם, חושב עליהם. סיטואציה לא קלה."
דדיה בוגר ישיבה, פונה לקהל דתי - חרדי עם מילים יפות מהמקורות המוכרים, אך השואו איתו הוא צועד מרגע היותו לא תרם להתברגנות בנבכי אוזניהם של המגזר החרדי השמרני.
שמו פורסם ברשימת זמרים מודרנים שאין ללכת להופעות שלהם ואין להזמינם לאירועים או לשמוע את שיריהם.
"היתה תקופה לפני כשנתיים שיצאו נגד הופעות במגזר החרדי, זה העיק קצת על המוזיקה מהסגנון שלי.
אבל נראה לי שהגל הזה חלף".

*הרבנים התירו פתאום?

"לא יודע. אני מופיע וב"ה האולמות מלאים וגם חרדים מגיעים.
היה סיפור לפני זמן מה עם רב ידוע שפרסם רשימה של זמרים שאסור לשמוע אותם. אבל כבר לא מדברים על הדבר הזה יותר".

*זה פגע בך?

"הייתי בן 14, הייתי קצת בהלם. ילדים אמרו לי הנה תראה אתה ברשימת הזמרים האסורים.
הלכתי לאבא שלי והוא אמר לי שלא משנה מה, זה תלמיד חכם וכנראה שהוא יודע מה הוא עושה ואנחנו נעשה את שלנו. זה מה שאבא אמר".
הוא קשוב מאוד לאביו. האחרון הקריב את המשרה החינוכית שלו כמנהל תלמוד תורה בעבור הקריירה של בנו.
"כשהתחלתי להופיע, בתלמוד תורה החליטו שהוא צריך להתפטר כי
הבן שלו - אני, מופיע באירועים כאלה ואחרים".

*מה הייתה הטענה?

"היה מי שאמר שזה לא חינוכי שהבן של מנהל התלמוד תורה יהיה כזה. שזו לא דוגמא טובה לתלמידים ומה שיצא היה שנגרם נזק למשפחה שלי בגללי והיו לי ייסורי מצפון בגלל זה.
חשבתי לעזוב את המוזיקה אבל אבא שלי לא נתן לי לעשות את זה.
הוא אפילו אמר לי שהעזיבה שלו לא קשורה לקריירה המוזיקלית שלי. הוא ניסה לייפות לי את הסיפור אבל לא
האמנתי לו. תכל׳ס, הוא עשה הכל בשביל שארגיש טוב".
היום הכל מאחוריו. אבא מצא עבודה אחרת, והחיים שבו למסלולם. האחים והאחיות לומדים בבתי הספר ובישיבות ואת זמנם הפנוי הם מבלים בלתמוך בזמיר של המשפחה.
"התקופה היתה מאוד קשה. אני גאה בעצמי שעברתי את זה והתחשלתי.
פיתחתי עורף כמו שיריון של צב ואני חסין כעת יותר מפעם. הכל לטובה ואלוקים יודע מה הוא עושה,
ושלח לי המון תמיכה מהאמרגן שלי, ההורים והאחים כמובן, וגם החברים.
כולם הרימו לי את המורל שאחרים הורידו לי באותה תקופה".
הרדיו הדתי-חרדי שש אלי דדיה בהתחלה, אך גם שם נרשם משבר רדיופוני.
בתחילת הדרך, שיריו חרכו בטבעיות את הפלייליסט בתחנות הרדיו הדתיות-חרדיות,
אך לפתע, פסקו מלהתנגן על גלי האתר של חלק מהתחנות החרדיות.
"אתה תחשוב שאני פוליטיקאי או משקר, אבל באמת שאין לי מושג מה קרה שם", אומר דדיה.
"כאילו ביום אחד החליטו שלא משמיעים אותי יותר. חברים סיפרו לי שהם כבר זמן רב לא שמעו שיר שלי ברדיו. שאלתי את האמרגן שלי והוא התחמק מתשובה עד שיום אחד הוא מודיע לי שחזרו להשמיע אותי שוב.
אבל זו באמת תקופה שעברה כבר. כיום אני מושמע בכל התחנות, מתראיין בתוכניות השונות ומאד נהנה".
אפשר להבין את ההתרחקות מתרבות הפופ היהודית במגזר החרדי, המחנך את בניו לתדמית
חיצונית שמרנית. במגזר מסתובבת בדיחה ש'חדש אסור מהתורה' בהתבסס על המושג ההלכתי 'חדש' שנאמר ביבולי שדות.
הלוק המוקפד של דדיה, הקליפים האיכותיים, ההופעות מלאות הפליקרים, העשן והפירוטכניקה לא עושות נעים בגב של מי שבוחר לשמור מרחק מתרבות המערב הנוצצת.
"מה אתה רוצה שאני אופיע עם קלידים ומיקרופון? על במה מעופשת?" תמה דדיה.

*לא מעופשת, אבל אולי כל הטררם הזה שנראה כמו MTV גורם לשונאי תרבות המערב להתרחקות.

תוך כדי דיבור איתי הוא מוצא כמה נערים ברחוב הבני ברקי ושואל אותם אם הם מזהים אותו. הם לא. אבל את השם שלו הם מכירים ואפילו מתרגשים קצת.
יואל, אביאל ואביה קוראים להם והם מספרים שחזרו מחוג טאקוונדו.
דדיה שואל אותם אם לדעתם הופעה עם פירוטכניקה, עשן ופליקרים נחשבת 'פסולה'? לדעתם העניין מגניב והם מסכימים שהיו
קונים כרטיס להופעה כזו.
"הנה, אתה רואה, נערים חרדים אומרים שהם לא רואים בזה בעיה.
לדעתי, הטענות שכנגד הם אולי של אנשים קנאים שמלבישים את הסיבות להתנגדות שלהם על כל מיני דברים חינוכיים. תכל'ס זה מגניב ואני לא רואה מה הבעיה בזה".

*ומה עם הבנות המעריצות? איך אתה מתמודד עם זה? שלפתי את השפן הקטן מהכובע החרדי.

"מה איך אני מתמודד עם זה?" נדלק דדיה העדין. נגענו בנקודה רגישה בחייו. ידעתי.
"וואו, בנות, כאילו זה איזו פירסומת מדליקה בטלוויזיה... מה הבעיה? בנות אוהבות את השירים שלך, אתה מחייך, מצטלם, ואם צריך חותם,
וממשיך הלאה. אנשים עושים את זה כאילו זה הר גבוה שאי אפשר להתמודד איתו. זו נקודת המבט שלי;
אני לא אאכזב ילדה שרוצה חתימה. זה נגמר ברגע, אני לא מבין מה זה הדיבור הזה 'מתמודד'?!".

*ואם תרצה הנערה מספר טלפון?

"אני אתן לה את של פדידה", חוזר דדיה לצחוקו המתגלגל.
"תכל'ס, אני אגיד לה שאני ממהר ואמצא דרך להתחמק מזה, אל תדאג לי".
*למדת בישיבה, אתה יודע, שם מתרחקים מבנות לגמרי.
"נכון. בישיבה באמת מחנכים להתרחק כמה שיותר מהתחככות עם בנות, יוצאים רק למטרות שידוכים. אבל הבנות באלה לא באות בקטע של להתחתן איתי, הן רק אוהבות את השירים שלי. הנקודה פה היא לא אני כ׳אדם׳, אלא אני כ׳זמר׳.
יש סטיגמה דווקא על 'בנות' ואני מבין את זה, זה נראה 'איציק דדיה - רודפות אחריו בנות'.
אבל אם אני מופיע בבית ספר והילדים מתלהבים ורודפים אחריי אחרי ההופעה, אז מה יגידו עכשיו?!
זה לא בנות! אתה מבין אותי?!"

*בנות וזמרים נתפס אחרת.

"אני יודע את זה, אבל אני פועל אחרת לגמרי, מתייחס אחרת לגמרי, כל ההסתכלות שלי היא שונה לחלוטין. אני גומר הופעה ויכול לדבר עם אדם בסבבה כאילו אני מכיר אותו שנים רבות. אין אצלי לברוח מאחורי הקלעים, אני לא אוהב להרים את האף על אנשים".
לפני כשנה, בעוד הדיבור על גיוס חרדים היה בכותרות, התגייס דדיה ללהקת הרבנות הצבאית.
"כשהייתי בישיבה היו באות בנות לראות אותי לומד גמרא דרך החלון.
ראש הישיבה לא אהב את זה. ידעתי שזה לא בסדר, ובכלל, היה לי קשה שם, לא הצלחתי להשקיע את כולי בלימוד, הראש היה טרוד רוב הזמן בעבודה וראיתי שבשבילי לשלב ישיבה וקריירה כזמר זה קשה, אז החלטתי לעזוב וללכת לצבא".
ואם בבנות עסקינן, דדיה מתכנן להתחתן אפילו בעוד זמן קצר, לכשיסיים את שירותו הצבאי.
"יש קריירה ויש משפחה. חייבים להקים משפחה, ילדים. זה הדבר הכי חשוב בעיניי, לפני הכל", אומר דדיה.

*היית יוצא עם בחורה שהתחילה איתך בהופעה?

"לעולם לא", אומר דדיה בנחרצות.
"בחורה שהתחילה איתי מעוניינת בי עוד לפני שאני מכיר אותה ואני לעומתה לא יודע מי היא בכלל. לא נראה לי נכון לצאת עם מישהי שרוצה אותי בגלל השם שלי, הפירסום או הכסף והכבוד. אני אצא עם מישהי שאני אשאל אותה 'את מכירה את איציק דדיה והיא תגיד לי ׳מי זה?'.
אבל אם תכתוב עכשיו כולם יידעו את זה", הוא צוחק.

לתגובות נדב גדליה בפייסבוק

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים