יום שלישי, 14 בפברואר 2017

ראיונות וידיאו וטקסט עם דב שורין ("נקמה")

נדב גדליה

http://media.israel-music.com/images/88880951.jpg
משוגע באהבת השם - כך הוא מגדיר את עצמו. נדב גלעד פגש את דב שורין ("זכרני נא") כדי לשמוע איך בורחים מהכבוד ובכל זאת עושים ערמות של כסף קל. וגם איך אמן מוכן להמתין עם הצלחת השירים שלו אפילו עוד דור * יוסי שריד – זהירות, דב בדרך (ויש גם ראיון וידיאו)



הוא מתגורר בירושלים עם עשרת ילדיו, מתנהג ספונטני ואולי נראה משוגע לרגע, אבל הוא לא. ממש לא. "משוגע באהבת ה'", אם תרצו. לזה הוא מסכים. אפילו ישמח אם תקראו לו כך. לריאיון הוא מגיע עם גוי בעל כובע ש"יש צד לומר שהוא הגלגול של בלעם הרשע". השמועה מספרת כי בסוף ה-120 של אותו גוי הוא יירש אותו, ככל הנראה. מיליון דולר בערך, אם שאלתם.
דב שורין לא רוצה לדבר על זה בהרחבה, אז תיאלצו להשאר עם התעלומה ולהאמין לי שהיה ביאור עמוק בפיו של שורין כדי להסביר למה הוא חושב כך. מה שברור הוא שהירושה שאולי תגיע יום אחד לכיסו מאותו גוי - לא היא שגורמת לו לאושר הנצחי שבו הוא שרוי.
גם אם לא תשאלו אותו מפורשות תבינו ממנו שבאמת ובתמים כסף מעניין את הסבתא שלו. אם נהיה מדויקים יותר, גם אותה לא. "התפללתי לה' יתברך שהמוזיקה שלי לא תצליח", מספר שורין, שמוכר בציבור כמי שהלחין את הלהיט הידוע 'זכרני נא', שהתפרסם הרבה יותר בגרסתה של להקת 'שלהבת'.
מספרים שכמה רגליים נשברו בחתונות כשהשיר הזה התנגן בהם ביתר עוז אחרי שבירת הכוס. בכל זאת שיר נקמה בגויים, ומי לא רוצה נקמה למהדרין? תכף נחזור לדיון על נקמה בגויים ואם זה בסדר בכלל, בינתיים שורין רוצה לספר לנו מה נסגר עם המוזיקה שלו ואיך הוא בכל זאת עושה כסף בקלות.
"הייתי שדרן בערוץ 7 עד עידן ברוך גולדשטיין", הוא מספר. "ואז יוסי שריד התלונן שאולי מה שהניע את ברוך גולדשטיין להרוג - זה בכלל שהוא שמע אותי ברדיו. שריד עשה לחץ שאעזוב את הרדיו בשנת 94', הוא אמר שיסגור את ערוץ 7 אם לא יסגרו לי את הפה, אז הלכתי משם".

מה אמרת שכל כך הדליק אותו?

"בליל פורים שלפני הרצח אמרתי שאני רוצה להודות לקב"ה על הישועה הגדולה שהוא יעשה בפורים הזה, וכמה שעות אחרי זה גולדשטיין יצא להרוג את הערבים..."
לכאורה צירוף מקרים נדיר שבזכותו שורין אכל אותה. רק לכאורה, כי הפרנסה הגיעה בסופו של דבר ממקורות רדיופוניים אמריקניים. אז נכון שכסף לא מעניין אותו. אבל בינינו, מעבר לים יש הרבה יותר.
למה להתפלל שהמוזיקה שלך לא תצליח? לא נכון יותר להתפלל שהיא תצליח?
"בשנת 99' עשיתי דיסק שנקרא 'משוגע באהבת ה''", מספר שורין, "זה משהו כמו הביטלס ור' שלמה קרליבך ביחד, משהו מיוחד מאוד, אבל פחדתי מהכבוד. אז מה עשיתי? התפללתי שהמוזיקה שלי לא תלך, אבל עשיתי הסכם עם הקב"ה, שהיא לא תצליח בתנאי שתהיה לי פרנסה קלה. וזה מה שקרה – היום אני עובד חמש דקות ברדיו ומרוויח מספיק כסף על זה".

כמה?

"בסביבות אלף דולר בשבוע".
[שריקה שלי נפלטת לאוויר]

מה אתה עושה בחמש הדקות הללו?

"אני אומר חדשות. נתניהו עשה אפצ'י, דברים כאלה. ביום ראשון הזה, בבוקר הייתי ברדיו. זה מוצאי שבת באמריקה וסיפרתי כמה שטויות על אקוטואליה. באמריקה לא שומעים את מה שכבר ידוע בארץ. יש לי שם ארבע פרסומות על הפינה הזאת, זה טריק. אבל הצורה שאני מדבר - זה 'סגנון', אנשים אוהבים את זה. בזמן ערוץ 7, כצל'ה אמר לי שאני יכול להעלות את המחיר של הפרסומות כי יש לי יותר מאזינים מאשר לגלי צה"ל בשעה שאני משדר".
ואכן, שורין מרתק, חדוות הדיבור נמצאת לא רק בפיו אלא בכל רמ"חיו ושס"יו. תנועותיו ממללות, זה לא רק הפה. הוא מחייך קשות כל הזמן, צוהל ומדבר. כאלה שדרנים אנחנו צריכים בשביל להחיות את נפש העם המיוסרת.
שורין לעולם לא נתקע. מלל פיו שופע ולפעמים ממש יורה. צרורות. באמצע הריאיון הוא מגלה לי שקצת קשה לו לדבר בעברית. "אבל אני יכול להתראיין בעברית, זה בסדר כמו שאתה רואה", הוא מחייך.

אני אוהב ערבים

הוא עלה ארצה עם חמשת ילדיו מאמריקה, כשהיה בו 34. מאז עברו 30 שנה אבל עדיין הוא חולם וחושב באנגלית. ואני תוהה: אם בעברית הקשה לו הוא נשמע אצן, באיזה שטף דיבור הוא זורם בשפת האם שלו? לא פלא שהוא עושה רדיו בניו-יורק אבל עדיין לא רגוע ושואף ליותר, זה בנשמתו.
ומה יעשה הגבר שהושעה מהרדיו בארץ בגלל חשד לדעות ימניות קיצוניות? יצהיר מעל דפי העיתון את דעותיו האמתיות. קדימה.
"אני אוהב ערבים וכל בן אדם! מה שחושבים עליי זה לא אמת", אומר שורין חד-משמעית ומתכנן את הג'וב הרדיופוני הבא שלו. "אני רוצה לדבר עם רדיו קול חי, ולעשות שם תכנית באנגלית שבה לא אדבר פוליטיקה".

קשה לא לדבר פוליטיקה.

"קל לי מאוד, כי אני אוהב ה' יותר מכל אדם על פני האדמה. אני אדבר שם רק אהבת ה'".
ואם ברדיו קול חי לא ירצו לתת לך תכנית?
"זה אכפת לי כמו השלג של אתמול... אני עושה את זה כשליחות, כי אני יכול לקרב אנשים עם זה. ברוך ה' אני מדבר טוב, אתה יכול להעמיד אותי מול ציבור ואני אדבר שעה. אני מקבל את הדיבורים מהשמים. אני ממשיך דרכו של ר' שלמה קרליבך למרות שיש לי השפעות מ'הדלתות' ומהביטלס. כל שיר שלי בסגנון אחר; רגאיי, רוק או 'ניגון'. ר' שלמה, שדיבר לאנשים - מהשמים הגיעו לו חידושים, וזה התחיל לקרות גם לי ברוך ה'".
שורין מספר שרק בגיל 42 התחיל לאהוב את ה', כהגדרתו. בייחוס מפואר, לעומת זאת, הוא מחזיק מרגע לידתו. הרב יעקב קמנצקי היה הסבא שלו והוא דור 37 ל'משנה למלך'. תמיד הוא אהב מוזיקה אבל התחיל לפעול בתחום כמוזיקאי בסביבות גיל 23. מאז הספיק להוציא שבעה אלבומים וכמה קטעי וידיאו משובחים ביוטיוב.

ישועות ונקמות

שורין שואל אותי אם שמעתי את 'ולא יינתשו' הכולל קליפ מדליק שבו מוצג שורין בהמון דמויות שונות וצבעוניות. כשאני משיב ש'ברור שכן', הוא מתפלא. דבק בתפילתו שהמוזיקה שלו לא תצליח. "כן, זה הולך קצת", הוא מודה. כנראה לא התפלל מספיק.
"את השיר הזה סיימתי יום לפני ששרון הכריז על ההתנתקות", הוא מגלה. בכלל, השירים של שורין מושפעים ממקרים קשים המתרחשים בארצנו. לא רק להתנתקות. בשנת 2002 הוציא דב שורין דיסק שלם של שירי נקמה בשם "נקמה". כמה רבנים התייחסו לתופעת שירי הנקמה. לאו דווקא של שורין. הרב יובל שרלו גינה את התופעה, אסר על תלמידיו לשיר שירי נקמה וטען שהם משחיתים את הנשמה. לעומת זאת, הרב חיים דרוקמן אמר שאינו מתלהב מהשיר אך לא רואה בו פסול כל עוד ברור שאסור לאדם פרטי לעשות נקמה בעצמו. הרב זלמן ברוך מלמד השיב בשו"ת באתר 'כיפה' כי בשיר שמבוסס על פסוק מהנביאים יש בהחלט מקום לנקמה באויבים שפלים.
האלבום 'נקמה' של שורין לא היה השורה האחרונה בחיבור המוזיקלי שלו לכאבי העם. "בלוויה של משפחת פוגל אמרו לי לכתוב שיר לזכרם", מספר שורין. "שמעתי שאחד מבני המשפחה אמר 'התנערי מעפר קומי' ומיד יצא לי השיר 'התנערי'". שורין מנגן לי את 'התנערי'. הוא נשמע דווקא עליז במיוחד וכולל משחק של שורין המשנה את קולו קצת ומקנח ב'לט'ס גוו' כדי לשמח עוד יותר את האווירה.
אני כבר לא יודע אם זאת האמריקאיות העליזה והזורמת שיש באישיות של האיש, או שגם לתושבי התפוח הגדול יש מה ללמוד מבן ה-64 הזה שעטוף אנרגיות של נער אמריקאי בפסטיבל מוזיקה יהודית מקורית.
למה אתה לא מוצא עוד אלבומים?
"אני שואל את עצמי כל סוכות תחת צילא דמהמנותא – דב, האם היום היית עושה את ההסכם עם הקב"ה, ההסכם שהמוזיקה שלי לא תלך בתנאי שתהיה לי פרנסה קלה? אני שונא לעבוד ושונא כבוד. ואז אני אומר: ריבונו של עולם, הלוואי שהמוזיקה שלי תמשיך לא להצליח ושפרנסתי תימשך בשפע. אומרים על ר' שלמה קרליבך ועל בוב דילן 'היא איז גרייט...' אני לא רוצה שיגידו 'דב שורין איז גרייט' אלא שיאמרו 'גאד איז גרייט!' הייתי מנקה נעליים ברכבת בניו-יורק אלמלא הקב"ה".
חידושים באהבת ה' ב'ג'ואיש פרס'

אתה חושב שאתה משוגע?

"אני אוהב הקב"ה בכל לבי נפשי ומאודי".

מה אתה עושה בשביל זה?

"אני כותב בעיתון ג'ואיש פרס באמריקה. תוכל לקרוא שם חידושים באהבת ה'".

מה לדוגמה?

"אנחנו אומרים שלוש פעמים 'ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת'. רגע, אני שואל, אדם שבאמת מאמין בשמך - מבקש שכר? ועוד שכר טוב? ואז אני מסביר: הקב"ה נקרא 'טוב', 'הטוב כי לא כלו רחמיך'. והבקשה היא בעצם: שנוכל לעבוד את ה' יותר טוב! לא שכר טוב! דברים כאלה אני כותב. עכשיו כתבתי על העניין ש'טוב, ויהיה יותר טוב'".
נניח לפרנסה – כאמן, לא אכפת לך שהמוזיקה שלך לא הולכת? אתה לא רוצה להגיע לאנשים?
"בשם האמן שבי - כואב לי קצת, אבל אני סומך על הילדים שלי. הבן שלי מוישי, בן 24, מתחיל עכשיו לשיר את השירים שלי. יש לי שבעה אלבומים ועוד 250 שירים שלא הקלטתי עדיין, כמו 'יהיו לרצון אמרי פי'. יש למה לצפות ממוישי, יש לו מספיק שירים לכל ימי חייו".
וככה בשביל הבונוס אני זוכה לביצוע בלייב של 'יהיו לרצון' באמצע הריאיון.
לסיום, אתה חייב לסגור לנו פינה קטנה: הלהיט הכי גדול שלך הוא 'זכרני נא'. מה אומרים שם, פלשתין או פלשתים?
"באלבום שלי ב-2002 אמרתי פלשתין, הייתי במלחמה אז", הוא צוחק. אחר כך נתן לשלהבת והם עשו את זה כבר אחרת, עם פלישתים. "בכל זאת, לא נעים שימותו פה פלשתינים ואחרי זה מישהו יאשים את היהודים".

לתגובות נדב גדליה בפייסבוק

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים