יום שישי, 24 בפברואר 2017

ראיון עם יובל דיין

נדב גדליה

כשהרב יובל דיין לקח איתו כמידי שנה קבוצה מתפללים לקברי צדיקים באומן והסביבה הוא לא ציפה לחיצי ביקורת מצד נוסעיו.
"שבועיים לפני הנסיעה לאומן התחילו להגיע לשיעורים שלי זוג חילוני", מספר הרב דיין, "וכששאלתי מי רוצה להעביר לי 'שמות' לתפילה,
הם לא ידעו אפילו מה זה 'שמות', ללמדך כמה רחוקים הם היו. הם מאוד התלהבו מהשיעורים והחליטו אחר כך בספונטניות להצטרף לנסיעה לאומן
למרות שלא נרשמו מראש".
"כשיצאנו מקבר הבעל שם טוב האשה התרגשה נורא, ספר תהילים בידה והיא הביעה התפעלות רבה מ'ספר השירה המדהים הזה'.
פעם ראשונה שהיא קראה תהילים בחיים שלה, ואז היא והבן זוג שלה לוקחים ממני את הגיטרה, התברר שהוא נגן מקצועי
והיא מתחילה לשיר סולו 'על הדבש ועל העוקץ'. ישבתי שם ואמרתי לקב"ה; 'לא, אני לא ארחיק את האשה הזאת עכשיו,
אני מוכן לקחת על עצמי את כל הגיהנום בגין שירת נשים'. וכך היה. היא סיימה לשיר וכבר התחילו אנשים מהקבוצה לבוא אליי ולתהות
איך אני שומע שירת נשים, אמרתי להם חבר'ה, אני מבקש ממכם לא להיכנס בעבודת השם שלי, אתה יודעים מה עברתי ביני לבין קוני?
מי זאת האשה הזאת, מה התהליך שהיא עוברת?!".
הרב דיין נסער כאילו פגשנו אותו באותו יום מר על ציון הבעל שם טוב.
"אני תמיד אומר לאנשים; אל תקחו אותי הלכה למעשה, שירת נשים אסורה מהתורה ואל תלמדו ממני כלום כאילו זה 'מעשה רב',
יש שולחן ערוך וצריך לקיים אותו. נקודה".

*אבל אתה רב שמוסר שיעורים, מה זאת אומרת 'לא ללמוד ממך'?!

"בעבודת השם האישית שלי - אל תלמדו ממני. תנו לי שקט. תפקידי לעורר את הלב אצל השומעים.
אנשים באים אליי לשמוע שיעורים כי הם אומרים שהם שומעים 'אמת'. זה הכל. אני לא בא להחזיר בתשובה
ולא בא לתת תשובות לאף אחד. אני מביא את עצמי וזהו".

*אבל אתה דמות. אי אפשר להתעלם מזה שלומדים ממך גם אם תבקש שלא...

"אני מאמין גדול בקהל שהוא יודע לאכול אותי, אני מדבר אמת על הבמה ערב ערב כבר עשר שנים,
במקומות שונים ברחבי הארץ, וסומך על הקהל שיקח את הדיבורי אמת שלי ויעשה איתו מה שהוא מבין.
דתל"שים בעיקר הם אלו שהכי צמאים היום לשמוע דבר אחד של אמת, הם טוענים שמכרו להם דברים לא נכונים כל הזמן,
נו, ככה הם אומרים, אני לא יודע, לא נולדתי דתי".

לאחרונה, לצופים מן הצד, נדמה שהרב דיין עובר תהליך. בגדיו החרדים הפכו לבגדי היפסטר, כיתוב באנגלית
מתנוסס על חולצתו, כובע מגניב לראשו וידיו עטופות צמידים ציבעוניים. כשאנו מכנים אותו 'הרב ההיפסטר' הוא ממהר
לתקן אותנו שהוא לא רב ומספר שהוא מקפיד להזכיר את זה כל הזמן גם לבאים לשיעוריו.
"מה הקשר רב? באותה מידה אתה יכול לקרוא לי מגיסטו", הוא טוען להגנת שמו הפרטי נטול התארים.
"לא נחלשתי חלילה מבחינה רוחנית", הוא מצהיר, "רק הבגדים השתנו בגלל הקהל החדש שהגיע לפה.
קהל דת"לשי, היפסטרי-תל אביבי שמעולם לא היה לי כמותו.
אני חש שכבר לא שייך להתהלך פה עם הגדים הלבנים או השחורים שהייתי איתם לפני שהעברנו את המקום לפה,
ברחוב אחד העם".
"אני לא מבין למה זה בכלל אמור לעניין מישהו איך אני מתלבש", מתפלא הרב דיין.
"הניחו לי לנפשי, אל תבקשו ממני להיות אותו אדם, עם אותו חיוך נינוח ואותם בגדים מוכרים.
לא מתאים לי שכולם ישתנו מסביבי, יסעו להודו ויחזרו ורק אני ישאר באותו מקום נטול תהליך ובחירה.
תודה רבה, אני לובש מה שבא לי, חולצה אדום או ורודה.
אני לא מייצג אף אחד. אמרו לי שאני זרם חדש ביהדות, נו, אני חושב שהיהודי הקלאסי שפשוט עובד
את בוראו מהלב התחיל הרבה לפני שנולדתי".

*איך עובד תהליך של החלפת בגדים אצל, בכל זאת, מי שנחשב בציבור כרב?

"התהליך הוא פשוט, אני הולך לאשתי נועה ואומר לה מאמי אני חשוב שצריך לחזור לבגדי עבודה
ואז היא קונה לי מהאינטרנט את הבגדים הכי מגניבים שקיימים היום.
נסעתי לא מזמן עם הסקטייבורד שלי בת"א. אני רגיל שאומרים לי 'אשריך' כשעוצרים אותי, בא
בנאדם ואומר לי ככה; 'וואוו, איזה סטייל יש לך, אחי'!'", הרב דיין צוחק, "בהחלט מחמאה מטומטמת".

*אתה לא נהנה להיות מגניב?

"כל הצמידים האלה שאתה רואה", אומר הרב דיין ומחווה בידיו על זרועו, "אלו נדרים".

*נדרים?!

"כן, עברתי נסיונות קשים, וכל נסיון שעמדתי בו השאיר זיכרון בזכות צמיד על היד.
לא נעים לי לספר דברים אישיים, מצטער. אבל אני יכול לומר לך שאלו היו דברים ממש לא קלים.
שאלו אותי מה זה אומר על הנדרים שלא הצלחתי לעמוד בהם שלא זכו לצמיד", הוא מחייך, "כמה צמידים הפסדתי..."

*את הזקן יש סיכוי שתוריד?

"אין מצב, אני היפסטר", צוחק הרב דיין בחביבות ומיד מרצין, "מבחינה רוחנית - יש לי גבולות.
רצו בתוכנית טלויזיה פעם להלביש אותי במה שהם רוצים ואמרתי להם 'לא'.
זה הגבול שלי שילבישו אותי איך שהם רוצים. ואגב, לגדל זקן אהבתי גם כשהייתי חילוני".

*מה דעתך על מתיסיהו שעבר תהליך שלפחות כלפי חוץ מזכיר את שלך?

"למתיסיהו לדעתי חסר עכשיו רק רבי נחמן בחיים.
השינוי בלוק שלו ממש לא כמו שלי. הוא עזב את הדת, את המצוות.
הוא לא שומר כמו פעם. אני לא נחלשתי, פשוט יש עוד קהל שלא מכיר אותי וכשהוא מגיע עדיף שאני אהיה לבוש ככה
כדי להתחבר אליו. את הסגנון הזה, של היום, אני הכי אוהב כרגע.
כל דבר נכון לזמנו. כשאבא שלי נסע איתי למאה שערים כדי לקנות לי לחתונה עם נועה בגדים של 'רב בערלך' זה היה מוזר,
ובכל זאת הוא קנה לי אותם והרגשתי מה-זה ב'אורות', כמו נסיך, אבל אנשים משנים סטייל וזה בסדר גמור, ואפילו מבורך".

---

יובל דיין (48) נשוי לסופרת הפופלארית ('מקימי', 'שירה גאולה') נעה ירון-דיין ואב לשבעה ילדים.
הוא בוגר בית הספר לקולנוע סם שפיגל, איש טלויזיה שחזר בתשובה ביחד עם זוגתו שהיתה אף היא אשת טלויזיה מפורסמת, לפני כעשרים שנה.
אחרי שמילאו את כרסם במצוות, ש"ס ופוסקים החלו בני הזוג בהקמת מפעל שיעורי יהדות בתל אביב,
מהגדולים שהכירה העיר בשם 'התהוות' שהחל בקטן - מסירת שיעורים בבתים פרטים של אנשים אמידים
והתגלגל בזכות תורמים מתלהבים למקום קטן וקבוע בצפון תל אביב. ומשם למקום גדול יותר ברחוב בן אבגידור התל אביבי
עד שלפני שנה וחצי צר המקום מלהכיל ומרכז 'התהוות' הועבר למקום גדול הרבה יותר המכיל עד 400 איש,
ובו אנו פוגשים את הרב דיין.
המקום החדש מחזיק באמתחתו וויב היפסטרי הנע בין קודש לחול.
ספריית ענק של ספרי קודש; מגמרות ועד ספרי רבי נחמן לעיון ולמכירה ומולה במה להופעות ורמקולים המנגנים
ברקע מוזיקה לועזית איכותית. עבור דרך שולחנות קטנים, ספות ומאפרות על מצע תאורה רכה ופליקרים
המותקנים סמוך לבמה המאובזרת בגיטרות ומערכת תופים.
על שטיח השאגי המונח לצד הבמה מוטל הסקייטבורד של הרב בו הוא מתנייד בעיר הגדולה.
נדמה שהרב דיין מגניב לא פחות מהמקום השיקי שהוא מחזיק. כל מי שאינם סרים לתחינתו ומתעקשים לקרוא לו בכל זאת רב (ויש כאלה)
יסכימו פה אחד כי מדובר ברב המגניב ביותר שידעה ארצנו, רק שלפני המגניבות באה הרוחניות.
"נגמרו כבר הקלישאות. אין כח כבר להקפיד על הציפורניים והבגדים במקום ללכת ולחפש את הלב שלנו.
אני עדין מחפש את הלב בין רגעים קטנים של יומיום. זה אישי וקשה להעביר תחושה שהלב מתעורר,
אבל כשהוא מתעורר למשהו אמיתי אחד - זה מספיק. צריך כוח להודות באמת. לכל אחד זה יכול לקרות
הרגע הזה, אבל כידוע, לא קל להיות אמיתי ולהסיר את כל מסיחי הדעת מהלב שלנו.
האמת לא נמצאת רק אצל הקב"ה, הצדיקים ומשה רבנו, היא נמצאת אצל כל אחד מאיתנו.
רבי נחמן אומר שאדם יודע לחפש בעצמו מתי הוא אמיתי ומתי הוא לא.
זה לא תמיד נח, אבל זאת העבודה שלנו לחפש אותה".

*איך מחפשים את האמונה, את הלב, מה הפרקטיקה?

"האמת היא לא 'מה אמרת' אלא מאיפה זה נאמר, אתה יכול להגיד 'אני אוהב אותך' ממקום חיצוני
ואתה יכול להגיד את אותם מילים של 'אני אוהב אותך' ממקום פנימי. צריך לדבר דברי אמת.
אמת זה אדם שמתנהג אותו דבר גם כשהוא לבד וגם כשהוא ליד אנשים. זה המפתח להגיע לאמת
ותבדוק את עצמך. צריך כל הזמן להיות בנוכחות המלך ה', למצוא את עצמך תמיד מודע אליו,
וכך להתנהג תמיד אותו דבר בלי 'מה יגידו' וכל זה שזה מאוד מאפיין את המגזר הדתי".

*מאיפה אתה דולה את התורה שלך ואת החומר שאתה מעביר בשיעורים?

"אני שואב מכל חז"ל, האר"י, הרב קוק, זהר, גמרא, תורה, משנה, נביא, הכל.
כל מה שיהודי צריך ללמוד. רבי נחמן זה הצינור הכי משמעותי שאפשר לדבר דרכו אל הדור הזה
גם אם אני לא מגדיר את עצמי כחסיד ברסלב מובהק.
אבל רבי נחמן מביא קהל, רייטינג, כדי לקרב אנשים כמובן, לא לכסף.
אני עובד בחיווט חוטי חשמל, זו האלגוריה שלי שאני עושה עם אנשים.
אני לא באמת יודע מה להגיד לבני אדם שבאים אליי אבל אני מנסה לחבר אותם, לטעום רבי נחמן,
תורה, לא אמונה מרירה".

*מה דעתך על המגזר הדתי לאומי ועבודת השם שלו?

"זאת עבודה מאוד קשה לעבוד את השם כשאתה בתוך מגזר. אני מאוד מעריך את מי שמצליח באמת למצוא
את הלב ועבודת השם שלו בתוך מגזר שמבלבל כי הוא מוגדר 'דתי'
תכל'ס, הנוער מפרק את המגזר לגמרי ואתה רואה שהמגזר הדתי לאומי
נפתח הרבה יותר וכולל כבר המון גוונים שאני זוכר שלא היו קיימים לפני עשרים שנה".

*הרבה מורידים את הכיפה.

"זה לא מה שמפחיד אותי. להוריד את הכיפה זה לאו דווקא לעשות עבירות, זה לא מגיע באותה נשימה למרות שמקובל לקשור
אוטומטית את הכיפה למצוות. אני חושב שמי שמוריד את הכיפה ומחפש את עצמו - הוא אמיץ,
שהוא לא רוצה להיות חלק מעדר. ואחרי הכל, בסוף החיפוש האישי שלו - יש תשובה, וכשאדם חוזר בתשובה הכל נגמר. התשובה היא תריס חזק
בפני כל פורענות".
"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.
אני לא יודע מה זה 'חוזר בשאלה'. אדם ש'חוזר בשאלה' בהגדרה הוא בדרך כלל אדם שאף פעם לא היה בדת!
גם אבותנו עבדו את אלילי אביהם לפני שהכירו את בוראם וזה מה שקורה במגזר.
מי באמת מצא את הקב"ה?! פסיק מהנוער לא מצא. הכל בבחינת 'אלוקי אביו'. מצוות אנשים מלומדה.
כל המסעות למציאת אלוקים - הם כשרים.
המגזר הוא מעין גן עדן של שוטים שמשחקים באמונה.
אז אדם הניח תפילין וקיים שבת - בסדר, יקבל מדליה מהקב"ה. אבל יש אנשים שהם יותר סוערים וכאלה שהשאלות חזקות
אצלם, כאלה שהאש בוערת והם חייבים את המסע האישי לחיפוש רוחני אמיתי.
התבניות האלה הם דבר איום ונורא והנוער מותח את עצמו כדי להיכנס בתבניות המקובלות.
אני לא עוסק בחינוך אבל צריך לעקור רעות חולות משם ואני שמח שהמגזר כמגזר כבר מתפרק".

*הילדים שלך בעצמם לומדים במגזר הדתי לאומי.

"נכון יש לי ילדים ב'הללי', וב'חברותא' ברעננה.
אני חושב שהחומר האיכותי ביותר גדל במגזר הדתי לאומי אם אתה ממש מכריח אותי להסתכל על מגזרים
ולבחור. המגזר הדת"ל מאוד נאמן - קונה דיסקים של אמן שהוא אוהב, תורם לבית הכנסת שהוא מתפלל בו,
נאמן לשכונה שלו ועושה ערבי ראש חודש, באים ומפריחים בלב תל אביב את השממה, גרעינים תורניים בכל מקום,
זאת מסירות נפש שאין בכל מגזר.
אבל חשוב לזכור שרוב החינוך, נשמה שלי, נעשה בבית. מי שמוסר את החינוך של הילדים שלו לבית הספר - הוא בבעיה.
הדבר היחיד שאני חושש ממנו זה שטיפת המוח המגזרית שיש בכל מגזר".

*מה גורם לך להקדיש את חייך למען קירוב?

"אמונה. רק אמונה, אני מרגיש שלזה נבראתי.
אני נמשך לעשות את זה מאוד ולא מחפש להחזיר בתשובה. המטרה שלי היא לשרוד עוד יום בזה.
להאיר לאנשים את הלב, אני שמח שאנשים שמחים", נזהר הרב דיין מהמילים 'חזרה בתשובה'.
"אני אוהב שאנשים מסתכלים על החיים מחדש, אני יורד מהבמה, עשר דקות זה מחזיק אותו שמח ואחר
כך אני שוב כבוי, הימים שלי מאוד עמוסים ושורדים, עובדים קשה".


---
לחודש אלול מתכונן הרב דיין השנה בעזרת מופע חדש שהוא עורך עם המוזיקאי עידן דוד.
משהו שונה קצת מההרצאות הרגילות שהיה נהוג לעשות בעבר לכבוד חודש אלול ואשר ממלאים את היוטיוב עד היום בצפיות רבות.
המופע הייחודי לבשם 'ניגון עמוק: תשובה ואמונה' יכלול גם דברי תורה אך לא פחות מכך מוזיקה שתעורר את הלבבות.
הוויב של הרב דיין נמצא בימים אלו על הלב, הרבה על אווירה ושמחה, נדמה שמשהו משוחרר יותר בשיח.
לצופה התורני מן הצד זה אולי נדמה כמשהו קליל יותר, אכיל יותר, אך הרב דיין מקפיד לקלוע לטעם הקהל
ההיפסרי החדש שלו, כך שהתכנים בשילוב מוזיקה קלילה לבטח יתאימו גם לבעלי לב חלש  העניין הוא הלב, כבר אמרנו?
"אני לא אחד שיתאכזב עם היצירה שלי לא תגיע לקהל הרחב", מפתיע הרב דיין.
"ככה זה בכל יצירה, גם כשעשינו את הסדרה 'מקימי' צמצמו אותנו מסדרה למיני סדרה ולא התאכזבתי.
אם המטרה היא שיקנו את החומר שלך בכסף או כבוד - אני מבין את הבעיה.
אבל אני חושב שאתה עושה אמנות - כי אתה אוהב את זה.
כסף לא עושים מזה, הוצאתי כמה דברים בחיים, שמע מה אני אומר לך, אלא אם כן אתה סטטיק ובן אל".

*אתה שומע אותם?

"בחיים לא שמעתי שיר אחד שלהם. אני מאוד מוזר בשמיעת מוזיקה, שומע פרוייקטים מיוחדים
כמו טום יורק שעשה פרוייקט מיוחד שדי ברור שרוב העולם לא שומע אותו", הוא צוחק.
"אגב, אני חושב שאנשים שמתאכזבים ממה שנקרא 'חוסר הצלחה' הם מטומטמים. כתבת ספר, עשית סרט, עשית פוסטר, מה אפשר לעשות יותר?
אפשר לדפוק לאנשים בבתים שיראו את הסרט? מה יש להתעסק עם זה?!".

*כולך רגש והנה אתה נופל לנו למשהו טכני; עשיתי-נגמר-זהו. מה עם התחושה של הבאסה פה?

"אנשים סוחבים דברים וזה החולי של האנשים. נו, גם יש אנשים שאוכלים לא בריא - אפשר להתלונן אחר כך אם הם
מרגישים לא טוב?!", מתפלא הרב דיין, "תתחילו לשנן את זה שהאמת היא לא לסחוב דברים, זה לא בריא.
תשקיעו את כל המאמץ בלעשות את הדבר הכי טוב שאתם יכולים.
היום יש בעיה; בנאדם כותב שיר וכבר חושב איך תראה העטיפה של הדיסק...
כל דבר בנוי משלבים, קודם כל לצמצם את הרעיון הרוחני הגדול.
זה צימצום עצום מרגע יצירת השיר הרוחני ועד הוצאת השיר.
רוב העבודה היא טכנית, ויום אחד שאתה מפשל - זה כבר מתפלק לך.
לא צריך להתבלבל בדרך אל המטרה, צריך להיות מכוון ולהשיג את המטרה וכשזה יצא - זהו, נגמר הסיפור. זה יצא.
עשית את שלך והכי חשוב שהתפללת על זה".

*מהי באמת תפילה אמיתית?

"על הדרכים המוכרות של שחרית, מנחה וערבית יושבים כל השודדים... הם יודעים שאתה מתפלל אז הם באים לשם.
לכן חוץ כמובן מהשלוש תפילות, אדם צריך לחפש את הדרכים הצדדיות כדי להיות לבד עם אלוקים.
עצם זה שאדם נתקע ואין לו מה לדבר - זה מבורך.
אבל חשוב להיות לבד, בלי כלב, בלי סלולארי, שום דבר.
רק אתה ועצמך. זה הכי קשה בעולם להיות לבד ומנצחים את זה ע"י אימון, כמו כל דבר.
זו מדיטציה קשה מאוד, וצריך להתחיל בקטן, רבע שעה לבד כל יום ודרך זה אתה בוחן את האמונה שלך
ומבין איפה אתה עומד בכלל".

*מה הדבר שהכי כואב לך אצל הנוער ולדעתך צריך שינוי?

"עשינו פעם מדורה ובאה חבורה של נערים ונערות ושמו בוקסות ענקיות עם שירים כמו 'אני מלכת הלבבות אתה הג'וקר'
וכדומה. אשתי קלטה שעשיתי פרצוף, אז היא אומרת לי שלפני שאני מדבר על המוזיקה כדאי שאני אזכור שגם על הביטלס
אמרו שהם לא בסדר וכל זה, אז שאני ארגע עם הפרצוף.
אז הסברתי לה שעם סגנון המוזיקה אני דווקא מסכים, אבל מציק לי העניין של הווליום הגבוה. בעיניי הם מסכנים, מקיפים את עצמם
באטרף של ווליום ומרחיקים את עצמם מהלבד שלהם ואפילו מהחברים שלהם!
היום המוזיקה הולכת איתך לכל מקום . פעם עוד היינו מדברים, צוחקים, היום אין מצב לדבר, זה אחד הדברים שהכי כואבים לי".

---

*ישנם הורים שבלהט הדתי דווקא גורמים לנוער להתרחק מהיהדות, מה דעתך בעניין הזה?

"אני רוצה לומר משהו לכל הנערים והנערות; אתם לעולם לא תצליחו לחנך את ההורים שלכם, אין סיכוי.
עם הזמן הם יבינו שאתם חוץ מה'ילדים שלהם' גם אישיות משל עצמכם. נער צריך להילחם על להיות עצמו.
בתחבולות, כן? ההורים שלך הם לא לרעתך.
תהיה אתה עצמך מולם ובסוף הם יבינו אותך, יבינו שאתה הולך עם האמת שלך גם אם היא לא תואמת למה שהם חינכו אותך.
צריך לעמוד ולהגיד להורים 'שלום, זה המקום שלי בחיים, בו אני נמצא כעת, זהו'. לא להסתיר מהם! הילדים חושבים שהם מרחמים על ההורים
ולא מגלים להם כדי שלא יצטערו. זה אבסורד... כי הורה אמור לחוס על הילד לא להיפך".

*איך לך היה עם כיבוד הורים?

"עזבתי את הבית בגיל 16, הסתובבתי בכל העולם הרבה שנים ואמא שלי, עצם זה שהיא ידעה איפה אני - זה היה בשבילה מעל
ומעבר".
"תשמע, לכל דור יש את הקטע של להרוס את הדור הקודם, למרוד, ולבנות משהו חדש.
אני מרדתי בדור הקודם והילדים שלי מורדים בי היום. הם טוענים שאני לא מבין כלום.
הבת שלי היתה פה אתמול והיו פה כמה כוכבות כמו ליבי רן, אגם רודברג ואילאנה תדהר, היא אוהבת אותן מאוד, התלהבה
ואמרה שאילאנה למשל היא 'סופר בנאדם', 'מיוחדת' וכל זה, אז הסברתי לה שאמא יותר מפורסמת ובכל זאת היא אשה
רגילה וכל הפירסום זה שטויות.
והיא אומרת לי מה פתאום ברור שאילאנה יותר מפורסמת וטענה שאני פשוט לא מבין כלום בכוכבים.
אני לא מבין?! אני הקמת את ערוץ הילדים. נו, שיהיה".

*ואיך התפיסה שלך לגבי השחור הלבן והאפור של היום, איך מתמודדים עם זה?

"הבעיה היא שהשטחים האפורים אט אט משתלטים על הכל, ממש.
אין יותר נכון ולא נכון, שחור ולבן.
גולדה מאיר לא הסכימה שהביטלס יגיעו לארץ. אתה ידעת שקראו להם הביטלס מאניה? כמו מחלה.
בנות היו מתעלפות בהופעות שלהם, הריח הכי משמעותי בהופעות היה של השתן כי אנשים בהופעה לא שלטו בסוגרים.
אני לא צוחק, חשבו שהמוזיקה שלהם עושה מחלת נפש. והיום מישהו יכול בכלל להגביל איזו הגבלת על שמיעת מוזיקה?
ראש ממשלה יגיד משהו רע על מוזיקאי?! אין מצב.
היה פעם בציבור הדתי - דתי זה טוב וחילוני - לא.
היום אתה קולט מלא חילונים שאתה אומר רק שים לו כיפה  והוא דתי וגם לצערי להיפך".

*ספר קצת על חייך האישים כתושב בעיר כה חילונית, איך מתמודדים כאדם ירא שמים?

"לא מספרים אצלנו סיפורים אישיים, תמחל לי. גם לא מספרים על התמודדות שלנו, אלו סיפורים נוראים.
אני נמצא בלב של הבלאגן פה בתל אביב, הכי שוליים באים לפה.
אני חורק שיניים, כל יום מת מחדש, זה לא קל ואני ממשיך ולא עובר לבית שמש רק בגלל הקלישאה;
אני פשוט אוהב את עם ישראל הזה של תל אביב. הם באים עם שאלות, רוצים לשמוע תשובות, הם לא באים לקנטר.
אף אדם שבא לקנטר לא יצליח להשתכנע כמו שאוהד הפועל לא יהיה אף פעם אוהד מכבי.
אני לא אומר להם שיש לי את התשובות, אני דן איתם ביחד, מדברים, מגיעים לתובנות.
פעם אני ונועה חשבנו שהתשובות אצלנו, ועם השנים לקח לנו הרבה זמן לקלוט שזה לא ממש נכון.
הבנו את זה אחרי הרבה זמן אט אט בזכות התבודדות של כל יום שעה. זה נותן לי אוזניים לשמוע דברים,
בסוף הבנו את זה - התשובות לא אצלנו. נקודה".

*איך נער יכול לגלות את הייעוד שלו בעולם?

"שאלתי את הקב"ה בגיל עשרים ושבע כשחזרתי בתשובה מה הייעוד שלי בעולם כי אני יודע לעשות הכל.
תן לי משהו ותוך חודש אני עושה אותו. תדע לך שמולטי טאלנט זו מחלה הכי גדולה שיכולה להיות.
שנים הלכתי עם השאלה הזאת ואחרי עשר שנים של תפילות ובכיות יום אחד הקב"ה שולח לי גילוי;
אתה שואל מה לעשות? אומר לי הקב"ה, בבקשה; אתה בעל הכי טוב? אח הכי טוב? חבר הכי טוב של החברים שלך?
אבא הכי טוב? אמרתי לא, לא, לא. אומר לי הקב"ה; כשתגמור להיות טוב עם כולם תחפש את הייעוד שלך.
תחיה את ההווה שלך".

*לסיום, מה קסם היהדות הפופית המגניבה הזאת שאתה מייצר פה,
בזמן שיהדות נתפסת אצל בני נוער לא פעם כעול?

"לפני עשרים שנה הלכתי למי שאלוקים נמצא איתו. לא הכרתי, הלכתי למצוא דתיים
וגיליתי קניון מלא מותגים, בעלז, ישיבות הקו, חרדים, סרוגים, כל אחד בא עם כל המיתוג שלו.
מדדתי הכל עד שרבי נחמן לימד אותי לתפור חליפה משלי. זה הסוד - תהיה פשוט אתה האמיתי.
אני עושה מה שבא לי, יהודי, נוסע על סקייטבורד, שחררו אותי.
בוחר כל יום בית כנסת אחר וקרוע על עם ישראל, לא נכנס אפילו לילדים שלי בבין אדם לקונו.
מעולם לא אמרתי להם לברך, להשים כיפה, וראה זה פלא - הם מברכים. וואלה!".




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים