יום ראשון, 26 בפברואר 2017

איך אימהות מסתדרות בחופש הגדול?

נדב גדליה

מציג את 13870_10200822836393384_209067691_n.jpg

1

חני זילברברג, אם לשלשה, פתח תקווה.


חני זילברברג מתחזקת חיים של מורה לחינוך מיוחד מה שמניח אותה בחופש הגדול כאם במשרה מלאה לשלשה ילדים חמודים בפתח תקווה.
כשאנו שואלים איך מתמודדים עם עצבי החופשה שלא נגמרת היא משיבה בפשטות ובשלווה;
"בסופו של דבר הם הילדים שלנו ואת זה לצערי אנו לפעמים שוכחים, רגע זיכרון אחד מספיק כדי להירגע,
להבין את הידוע - שהאהבה בליבנו היא אין סופית. יש נטיה לשכוח את זה ברגעים הקשים עם הילדים".

*ובכל זאת, על מה את חושבת ברגעים האלה שצריך "לספור עד עשר"?

"ברגעים האלו שנראה שקשה מאוד להתמודד אני חושבת שצריך לצאת לרגע מהקונכיה של אותו המקרה מסתכלת על הילדים שלי בעיניים.
מזכירה לעצמי שהכל עובר ואנו אלו שבחרנו בילדים לפני שהם בחרו בנו".


*רגע לעצמך בחופש.


"יש לנו מנהג, לעשות חופשה זוגית לי ולבעלי לפני החופשה עם הילדים, וזה מוכיח את עצמו כל שנה מחדש כאחלה רעיון.
אנו מתפנקים, נרגעים מסערות השנה ומכיוון שכך מה שקורה לאחריה שייך אך ורק לילדים.
וזה לא מבאס כי אני ובעלי נהננו מספיק לבדנו כשהם היו עם הבייביסיטר בזמן החופשה שלנו", מחייכת חני.

*רגע יפה לנצור מהחופש.

"בחופשה הגדולה, מכיוון שיש יותר זמן אז דברים שלא קורים בשגרת היומיום מתרחשים לפתע.
הבנות הגדולות יותר מדברות ומפתחות שיחה של מעבר ליומיום,  דיסקוס של יותר מכמה דקות ואז אני מבחינה יותר בסקרנות היפה שלהן.
אני רואה בקלוז אפ איך הן מתפתחות, היומיום הגועש, הריצות והסידורים  של לקחת מבית הספר, שיעורי בית וכל זה מסיחים את הדעת
מעצם הגדילה היפה של הילדים, לא פעם.
אנחנו יושבות יחד באיזו מקום שקט כמו גינה ציבורית ודנות לעומק באיזה נושא יותר מ5 דקות... אלו ממש רגעים של לגזור ולשמור".

*גבולות בחופש הגדול.

"אני מאוד מקפידה שעם כל הכבוד לכיף יהיה זמן שבו הילדות מתעסקות עם חוברות לימוד המיועדות לחופש.
גם זמן המשחק מכוון לרוב למשחק משותף יחד ולא לכיוון בו כל אחד שוקע בתוך מסך.
יש זמן אוכל הקבוע מראש, ארוחות סדירות, מקלחות, זמן אוכל וכו'".

*בקשה של ילדה או ילד בחופש שהפתיעו אותך.

"הבת שלי פעם ביקשה שנצרף בן משפחה רחוק יותר לחופשה המשפחתית שלנו.
היא אמרה שנראה לה שהוא סובל בחופש וכל כך רצתה שיבוא איתנו כדי שיהנה גם הוא.

זה ריגש אותי ואת בעלי איך היא חושבת בזמן שבו נהוג לחשוב 'איך אני עושה כיף' על 'איך אני עושה לזולת כיף'".

*חיבור לרוח למרות החופש.


"שמתי לב שכמעט בכל שנה בארץ יש לך אטרקציה דתית כלשהי שבאה להעשיר את הילדים מבחינה חינוכית יחד עם הכיף
של האטרקציה עצמה. חוץ מזה, יש את הרגעים המעצימים שיש רק בחופש.
רגעים שכל המשפחה 'עוצרת לתפילה' בדרך, למשל. זה משהו שמחבר את הילדים למה שחשוב לנו באמת.
בשביל מה אנחנו עוצרים? בשביל תפילה שאבא מתפלל עכשיו! אז נכון שהן ילדות ולא מתפללות כמו גברים אבל הערך של התפילה
מתעצם דווקא מחוץ לשגרת התפילה של בית הספר. בנוסף, יש את הערך של 'ואהבת לרעך כמוך' שאני מוצאת את עצמי מזכירה להן אותו
לא פעם בחופשה. בכל זאת, כולם בבית והחיכוכים מתבקשים".



=============
מציג את צפירה כהן.jpeg

2


צפירה כהן, אם לארבעה, שילה.


צפירה כהן העובדת כמנהלת פרוייקטים בארגון 'ראש יהודי'  מחזיקה במקביל לעבודתה ארבעה ילדים מתוקים, מה שמאתגר עוד יותר את התימרון
בין ימי העבודה לחופשת הילדים.
"גידול ילדים ובפרט בחופשה זה משהו שהוא מעצים וכיפי אבל בוודאי שיש גם רגעים קשים", היא אומרת.
כשאנו שואלים את צפירה על מה היא חושבת כשצריך 'לספור עד עשר' מול הילדים ולקחת נשימה ארוכה,
היא אומרת בפשטות: "לא מגיע לי כלום, הילדים הם הברכה שלנו וזה ממש לא מובן מאליו, אז אני מהרהרת בכך שאיזה כיף לי
שזה מה שקשה לי - הילדים ולא חלילה משהו אחר. כמה טוב שיש לי הזכות להעמיד דור חדש והמאמץ הזה ישא פירות לעוד הרבה
דורות בעזרת השם, המאמץ והקושי הכי משתלמים בעולם".

*בפרקטיקה איך זה עובד, בכל זאת, הם צורחים...
"כשאני רואה שאנחנו נכנסים לפינות של מצבי רוח קשים עם הילדים או התקפי זעם ועוד אירועים 'מכוננים' בחופש הגדול' - אני משתדלת להעביר נושא,
להחליק את זה ולתפוס איזה משהו מעניין אחר שיסיח את דעת הילדים, זה עובר במיוחד בגילאים הקטנים, אבל לא רק.
לדוגמה; בנסיעה ארוכה יש תמיד שלב בו מתחילות צרחות בלתי פוסקות, זה חלק בלתי נמנע בנסיעה משום מה", מחייכת צפירה,
"אז מיד אנחנו מעלים לאוויר איזה 'משחק רכב' כלשהו שמשתיק את יושבי האוטו גם אם לא לארבעים שנה, לפחות לזמן מסויים עד המשחק הבא...
זה יכול לעבוד נפלא גם על גילאים גדולים יותר, להסיח את הדעת מהמריבה המיותרת ולעסוק במשהו תחרותי שכולם ירצו לקחת בו חלק.
בתכל'ס, למי כיף לריב?!".

*יש המלצה ל'משחק רכב' שתוכלי לספר לנו עליו?

"יש משחק שנקרא 'משחק החיות'. כל גיל יכול להיות שותף במשחק -  וגם אני כאם נכנסת לתחרות...
כללי המשחק הם כך: כל אחד צריך לספור כמה שיותר חיות הנראות במהלך הדרך. וזה לאו דווקא חיות אמיתיות, כן?
זה יכול להיות סמל האריה באוטו פג'ו הנוסע ממול או גמל אמיתי שבדיוק עובר מול החלון. הילדים מפגינים יצירתיות ומפעילים את הראש
והשקט שב למקומו. מי שמוצא יותר אלמנטים הקשורים ל'חיות' נחשב למנצח ואם מכריזים על פרס - ההנאה והשקט מובטחים".


*יש רגע לעצמך בחופשה הגדולה?

"הרגע הזה שהילדים נרדמים, גם אם הוא מגיע אחרי חצות... אני חש שיורדת שלווה לעולם, מעין שקט ממכר כזה.
אני אפילו לא צריכה יציאה למסעדה או משהו כדי ליהנות, רק להקשיב לשקט הזה. עצה קטנה לאימהות: כדאי להקפיד
לא להירדם מיד עם הילדים ולחוש שכל כולכן איתם כל היום.
תנו לשקט של 'אחרי הילדים' לחלחל ותהנו ממנו. מלאו בעזרתו מצברים עד יום החופשה הבא שיבוא עלינו לטובה".


*רגע לנצור כשעשית משהו עם הילדים.

"הילדים עשו ואני הצטרפתי... הילדים שלי והילדים של השכנים בנו מחנה (במלעיל, נ"ג) מטווורף, זה מאוד מעסיק אותם
שזה הכי חשוב, והם עושים שם פעילויות לילדי השכונה. אין, אין עליהם!
השיא היה כשבאו מעל 20 ילדים לסרט שהוקרן שם. הילדים מכרו שם ארוחת ערב שהכינו והיה מה-זה נפלא.
ואם אנחנו כבר ב'עולם קטן', אז בהזדמנות זו אודה למשפחת בלייכר שהיו חלק מרכזי בעניין".

*יש גבולות בחופש הגדול?


"יש ויש. אם זה מבחינת שינה אז אנחנו זורמים עם הילדים; בלילה הם ישנים בדרך כלל מתי שהם בוחרים וגם ביום - קמים מתי שנכון להם.
בוא נאמר ששם הם מרגישים את החופש היטב...", מספרת צפירה. "גם ככה אין מחר בית ספר או משהו ספציפי שאסור לאחר אליו".
"בדברים אחרים שעבורי חשובים יותר כאם - אנחנו משתדלים שהכל יילך כרגיל. החל מגבולות בזמן המשחקים במחשב, לא יותר מידיי,
שמירה על צניעות, ממתקים במידה טובה, ושמירה על סדר והנקיון".


מציג את IMG-20160512-WA0021.jpg

3

חמדה סיינה, נשואה לרב מרדכי סיינה ואמא לחמישה, רחובות.


חמדה סיינה משמשת כיועצת חינוכית, מנחת קבוצות והשתלמויות מורים המתגוררים בקהילה השייכת לאיגוד "רבני קהילות" על שם הרב מרדכי אליהו זצ"ל.

*קשה להתמודד וצריך מה שנקרא "לספור עד עשר" לפעמים מול הילדים, אז על מה חושבים כדי לקבל כח?

"השאלה שכנראה חוזרת אצל כל משפחה: "אמא.... - וכמובן שהשאלה תמיד מופנית לאמא....אבא נעלם... - מה עושים היום....?"
 כאימא צעירה תמיד נלחצתי מהשאלה הזו,  חשבתי שצריך כל יום לחשוב על איזו אטרקציה יוצאת דופן...
במהלך השנים למדתי שאפשר לעשות "חגיגה" גם מהדברים הקטנים וליהנות מהם, כמו ללכת לפארק ולעשות פיקניק משותף, לרכב יחד על אופניים ועוד".

*רגע לעצמך בחופשה הגדולה.

"לא לשכוח שאנו כאימהות חייבות "להיטען", ודווקא בימים שזקוקים מאתנו לייתר הטענה.... 
אני מקפידה ללכת לבריכה או לעשות הליכה עם חברה, לא לוותר על חוג, ספר טוב וכדומה. אם לא נדע לפרגן לעצמנו, יהיה לנו יותר קשה להאיר פנים לסביבה. בהזדמנות זו נודה לארגון "רבני קהילות" על שידעו לפנק את "נשות הרבנים" ביומיים של כיף ותוכן בירושלים. אלו היו יומיים שנתנו לנשים הרבה כח!".

*רגע לנצור מהחופש.

"גילאי העשרה המוקדמים הם הגילאים "הכי בעיתיים" בחופשה הגדולה. לקטנים יש מסגרות של קייטנות, הגדולים בכיתולת י"א-י"ב מנסים להשתלב במסגרות תעסוקה שונות, מדריכים בתנועת נוער ומספיק כבר גדולים לדאוג לעצמם... אבל מה עושים עם הילדים בוגרי כתות ז'-ח'-ט'?    - ובהקשר שלי - איך אני מתמודדת עם בני בכורי שסיים  כתה ט', בן רבע לשש עשרה ועומדים לפתחו חודשיים וחצי של חופש. אז לצעוק הצילו לא כ"כ יעזור במקרה הזה", צוחקת חמדה.
"בסיעתא דשמייא גדולה ובעזרתו של מחנך בני, הצלחתי לשלבו כעוזר מדריך בקייטנת "תקוותינו" בעיר. ב"ה הוא קם כל יום להתפלל במניין מקדם בבקר כדי להספיק להגיע בזמן לקייטנה (בשעה 8). לאחר שבועיים קבלתי הודעה ממנהל הקייטנה כי ב"ה בני כ"כ מצליח בקייטנה, אהוב ואחראי והם מרוצים מאד ממנו! איזו צמרמורת של התרגשות עברה בי שקראתי את ההודעה! איזו נחת! ובהקשר זה אימהות יקרות. עזרו לילדים שלכן בגילאי העשרה להשתלב במסגרות תעסוקה ערכיות. יש לכן תפקיד חשוב בלחפש ולדחוף. תשאלו, תבררו, אל תתביישו. הילדים בגילאים אלו צריכים את עזרתנו. אין כמו מסגרת לילד".

*גבולות בחופש הגדול.

"גבולות חייבים תמיד, וגם בחופש הגדול. מצד אחד צריך לזכור שמותר לילדים ליהנות מחופש, פשוטו כמשמעו. אך מצד שני שהזמן א"א לתת לילדים להיות בבטלה של 100% כל היום! חייבים להיות בשיח מתמיד עם הילדים ולברר איתם מה חשוב להם בחופש, ממה ייהנו ועוד, ומצד שני לומר להם מה אנו כהורים מצפים מהם! ככל שנעשה את השיחה איתם בצורה מסודרת וברורה כך יהיו פחות חיכוכים. בע"ה".

*בקשה של ילד בחופשה או מחוצה לה  שהפתיעה אותך במיוחד.

"נוסף לשאלה "מה עושים היום?" נוספה השאלה: "אז מה אוכלים היום...?" הופתעתי מאוד שהפכתי לקונדיטורית, שפית, אופה, בשלנית וכדומה...
על זה לא בישרו לי, זה היה חדש לי", מחייכת חמדה.

*איך הופכים את החופשה גם למשהו שנוגע לא רק לכיף אלא גם לרוח, בלימוד תורה, תפילה, וכדומה?

"אני חושבת שיש בהקשר זה לקהילה כח גדול מאד. צריך לזכור שחופש זה חופש. הילדים מצפים לחופש, מצפים לפעמים לא לעשות כלום, רוצים לפעמים לקום מאוחר וזה בסדר. לא צריך להתרגש מזה, אך יחד עם זאת ליצור מסגרות "לטעינה רוחנית" שיתאימו לצרכים שלהם. צריך לארגן מניינים לנוער בשעות שיאפשרו להם גם להתפלל במניין, וגם יתנו תחושה למתבגר "שלא קם כ"כ מקדם". אצלנו בקהילה יש מניינים בשעות: 8-00, 8-30  ו 9-00 וכל מתבגר יכול לבחור לאיזה מניין להצטרף. בעלי מרדכי,  כרב קהילה מטעם ארגון "רבני קהילות", ארגן לנערים לאחר התפילה שיעור קבוע וחוויתי. הנערים למדו יחד לאור דף מקורות, קבלו ארוחת בקר וגם זכו לימי כיף בבריכה. השנה הפעילות התרחבה ברחובות, וקרוב ל-100 נערים ונערות (מסיימי כתות ה'-ח') השתתפו בפעילות חוויתית וערכית במהלך שבועיים.
א"א לצפות שההורים לבדם יוכלו לספק תעסוקה כ"כ רציפה לגילאים אלו, זה הכח של הקהילה, ליזום פרויקטים שיתנו מענה לגילאים אלו.
מסר משלך לאימהות על חופשות גדולות: לא לפחד "מהחופשה הגדולה". ככל שנתכונן לה, בשיתוף הקהילה, בשיח מקדים עם הילדים נוכל לנצלה למלא מצברים וגם להעמיק את הקשר עם ילדינו בכל פעילות שנעשה איתם. שיהיה המון הצלחה בחודש שנותר..."


================

4


נתי לוי, אם ל-11, טל מנשה.


נתי לוי מחזיקה במשפחה הגדולה ביותר עימם שוחחנו. 11 ילדים (בן פורת יוסף!) הנעים בין הגילאים שנה וחצי ל-19.
נתי עובדת כמשרטטת גרפית והחופש הגדול מהווה אצלה, כפי שניחשתם, אתגר לא פשוט, אך הנסיון הרב בגידול הילדים
הרבים דווקא גורמים לה לקחת את הכל בנחת.
כשאנו שואלים אותה על מה היא חושבת כשצריך "לספור על עשר" מול הילדים המשתובבים, היא משיבה בפשטות;
"ילדים אלו ילדים, צריך לתפוס את זה ככה ולזכור את זה שגם אנחנו היינו ילדים. אין כף זכות גדולה יותר מלהסתכל על עצמך בעצם.
וכשאני חושבת על זה שגם אני הייתי ילדה - ובוא נאמר שגם אנחנו עשינו דברים שהיום נראים לי לא תמיד נכונים - אני נרגעת דיי מהר
ומקבלת כח".


*יש לך 11 ילדים, האם יש רגע לעצמך בחופשה הגדולה?

"יש את החופש הזוגי שאנחנו מאוד מקפידים עליו, אני לוקחת ימי חופשה מסודרים והכל כבר סגור מראש שאני ובעלי נצא בעזרת השם
לחופשה אחרי החופש הגדול, בלי הילדים. ביומיום וגם בחופש הגדול אני עובדת מחוץ לבית שלוש פעמים בשבוע.
ובדרך כלל אני לא ממש יכול להרשות לעצמי להיעדר מהעבודה בגלל החופשה הגדולה של הילדים ולחרוג מימי החופש.
אבל כן, לפעמים אני מצליחה לקחת יום חופש פה ושם ואז אני נהנית מהילדים מהאווירה המיוחדת בבית של החופש איתם".

*רגע לנצור כשעשית משהו עם הילדים.

"הטיולים הכייפים שעשינו גם אם זה לא יוצא דווקא בחופשה הגדולה. כל פעם זה משהו אחר, אין איזה משהו ספציפי שאני יכולה להשים עליו את האצבע,
אבל באופן כללי כל טיול שאני נזכרת בו, גם אם לא בפרטי פרטים נשמר בזיכרון, ויש כמובן גם תמונות שלא מאפשרות לשכוח
את הטיולים...  אנחנו פחות בעניין של לפרסם תמונות שלנו בעיתון לכן לא אוכל לשלוח לכם, לצערי".


*איך הגבולות בחופש הגדול?

"עם הקטנים פחות או יותר אנחנו שומרים על שיגרה רגילה. לכל היותר אנחנו מאפשרים להם ללכת לישון קצת יותר מאוחר מאשר בשאר ימות השנה.
עם הגדולים המצב יותר קשה, אני מודה", מחייכת נתי, "ובכל זאת אנחנו מנסים ליצור גבול לבנים הגדולים שאומר ש'צריך לקום לתפילה בבקר',
לצערי זה לא תמיד עובד, אני יכולה להבין".


*איך הופכים את החופשה גם למשהו שנוגע לא רק לכיף אלא גם לרוח, בלימוד תורה, תפילה,
וכדומה?


"אחת החוויות החזקות שלדעתי ישארו לכל החיים לילדים זה שחלק מהבנים מצליחים לקום לעיתים ללמוד דף יומי עם אבא שלנו בחמש בבוקר.
משימה לא פשוטה גם למבוגרים וזה מאוד יפה בעיניי כי אני יודעת עד כמה קשה לקום לתפילה אפילו בחופש ומי דיבר על חמש בבקר...
באופן כללי, הילדים יודעים שכל בוקר מתחיל בתפילה ואחר כך יש לימוד יומי קבוע כל אחד לפי גילו;
חלק מהילדים רשומים לפרויקט של משרד החינוך שבו קיבלנו חוברת לימוד המחולקת לפרקים ובסוף כל שבוע מקבלים פרס
ובסוף הקיץ יש חידון על החומר שהם למדו, ככה שהכל עובד באופן דיי מסודר.
בתלמוד תורה שהילדים שלי הולכים אליו כל השנה ממשיכים עד ט' באב ככה שאתגר החופש נפרס על הרבה פחות ימים ממה שנקרא
"החופש הגדול". אנחנו משפחה שחייה סובבים סביב תורה כל השנה הילדים קוראים את פרשת השבוע במהלך השבוע,
וממשיכים עם זה גם בחופשה עצמה".


==================================

מציג את זעירא 2.jpeg

5

מוריה זעירא, אם לשמונה, מעלה חבר.


אם יצא לכם לראות תמונה של חברי כנסת או מפורסמים אחרים בביקור מפתיע בעיר האבות, כדאי שתדעו מי עומד מאחורי זה.
מוריה זעירא היא האחראית על סיורים וביקורי אח"מים בחברון, כך שאם נותרו לכם כמה ימי חופשה פנויים ממעש,
אתם מוזמנים (גם אם אתם לא אח"מים עדין...) לחשוב על סיור חיזוק לעיר האבות שלא מזמן דיממה עקב רצחיתו של הרב מיכאל מרק הי"ד.
מוריה הנשואה לישראל, מנכ"ל חברת הבניה 'באמונה' מגדלת שמונה ילדים מגילאי 7 ועד 23 ביישוב מעלה חבר הממקום לא רחוק מקרית ארבע.
"כל אמא צריכה להפנים שהיא האמא הכי טובה ואין כמותה", היא אומרת לנו לפני הכל, "זה המפתח. אמא, תמיד, עושה את המקסימום בשביל הילדים.
וכשאת זוכרת שאת הכי טובה שאת מסוגלת ולא אכולת רגשות אשם - את יכולה לגדל את הילדים, גם בחופש, בשמחה".

*ובכל זאת, לפעמים, ובמיוחד בחופש, צריך "לספור עד עשר"  מול הילדים, על מה את חושבת כדי לקבל כח?

"אני חושבת שלכל אמא יש רגעים קשים לא מעטים, זה גם בהיבט הפיזי של לדאוג לרווחתם של הילדים והבית, בישול, סדר ונקיון.
וגם בהיבט הנפשי והריגשי הלא פחות חשוב - להיות אוזן קשבת לילדים לדאוג שכל ילד יקבל ליווי לימודי מתאים, ישנן
התמודדות לא צפויות עם בעיות כאלה ואחרות, וברגעים כאלה ובפרט בימי בין המצרים אני חושבת לעצמי שבניית בית זה כמו לבנות
בית מקדש קטן, לא פחות, במיוחד בדור גדול שכזה.
אני חושבת; אשרינו שזכינו לכך בכלל. כשזה ניצב מולי - הדברים מקבלים אור אחר לגמרי מסתם עוד קושי מעצבן שצריך לעבור בחיים, כי המטרה היא ענקית ותכליתית".

*זה אפשרי כל הזמן לחשוב על זה גם בחופש גדול כל כך, זה לא מעייף?
"זה אולי ישמע מוזר, אבל אני ממש אוהבת את החופש הגדול. כשכל ילדיי מסביבי, יש רעש, יש בלאגן,
יש התמודדויות אבל כל הנחת נמצאת לידי בתוך הבית וזה כיף. גם אם הייתי יכולה לא הייתי מבטלת את החופש הגדול".

*יש רגע לעצמך בחופשה הגדולה?


"אני נוהגת לנסוע ממעלה חבר מרחק של כעשר דקות לקרית ארבע ושוחה בבריכה, שעה אחת של שחיה ואני חוזרת רגועה ושלווה הביתה".

*רגע לנצור ממשהו שעשיתם עם הילדים.

"יצאנו בט"ו בתמוז השנה, ליל ירח מלא לטיול משפחתי בנחל חוווארים, חשבנו שנהנו מהלבד המשפחתי אבל קלטנו כ-100 (!) משפחות שגם חשבו על זה... התחלנו ללכת לאור הירח המדהים עם הילדים אחרי כמה קבוצות של ידענים שידעו את הדרך היטב מאיתנו והפכו לנו למעין עמוד האש... רק שפתאום מצאנו את עצמנו על צלע הר, מול שמיים זרועי כוכבים, ירח ענק ועוד כמה קבוצות כמונו שאיבדו את הדרך, מתברר.
בהחלטה של רגע התיישבנו, בתי הוציאה גיטרה והתחלנו לנגן שירים שכולנו אוהבים. המשפחות האחרות נעלמו  אט אט עם השירים ונשארנו שם עם המשפחה שלנו בלבד, לנגן ולשיר לאור ירח. רגע פשוט של טבע, בלי אטרקציות מפוצצות שהילדים בעלי ואני ננצור לעוד הרבה שנים".

*יש גבולות בחופש הגדול?

"גבולות יש כל השנה. בחופש זה רק מאתגר יותר, זה הכל. כשכל השנה זה קיים אז בחופש זה גם קיים.
אי אפשר להוליד גבולות יש מאין דווקא בחופש, זה לא יעבוד", אומרת מוריה.
"בחופש זה המבחן שלי כאם, יש יותר לחץ חברתי 'לשחרר' ואני חשה שהמשימה מורכבת יותר;
למצוא איזון בין חופש לגבולות, לשחרר, לכווץ, להרפות, ולשמור על שמחה ושפיות בכל 'חווית החופש הגדול'.
כהורים אני ובעלי מנסים להעביר את המסר שחופש זו לא בטלה. יש לוח חופש עם צבעים ויודעים מה הולכים לעשות כל יום וזה כולל גם גיבושים משפחתים פשוטים כמו נסיעה וביקור במפעל קוקה קולה".

*איך הופכים את החופשה גם למשהו שנוגע לא רק לכיף אלא גם לרוח, בלימוד תורה, תפילה,
וכדומה?

"יש לוח חופש מסודר וכשיש תוכנית שמורכבת גם מתפילה ולימוד תורה זה אמור לקרות בדיוק כמו שאין סיכוי שטיול או מחנה לא יקרה..."

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק
מייל: gilinada@gmail.com


=================================================================================

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים