יום רביעי, 22 בפברואר 2017

אייטם: מרוץ ראלי גרוטאות

נדב גדליה
 
 
מסעות שטח מאתגרים ברכבי ארבע על ארבע הם תחביב יקר יחסית.
רכבי השטח ואחזקתם הגבוהה מסננים במהירות את מי שחלם אי פעם לפתח תחביב של נסיעה
מטלטלת ומרובת אתגרים. 
אך יוקר התחביב לא הצליח לעצור קבוצה של חבר'ה הרתפקתנים מישיבת טפחות שהחליטו להפוך דווקא
את חוסר התקציב לתחביב היקר של נהיגת שטח - ללימונאדה.
"רצינו לעשות משהו מגניב בבין הזמנים שלפני הגיוס והאתגר שהצבנו לעצמנו היה לחצות את הארץ כולה בשלשה ימים,
מהצפון ועד הדרום, ברכבי גרוטאה, דרך השטח, מהישיבה במושב טפחות ועד אילת", 
מספר יגאל סיידלר מקבוצת המסע המיוחד שנערך בימים האחרונים של בין הזמנים.
יגאל מעיד על עצמו שהוא  "מהבינ"ישים המשעממים", כהגדרתו, "אלה שיושבים כל היום בישיבה".
"אבל דווקא הפעם פתאום בא לי בבין הזמנים  על משהו יוצא דופן עם החבר'ה
היותר הרפתקנים. האמת שהחבר'ה קצת הרימו גבה שעשיתי את זה", הוא צוחק,
"אבל אולי זה מה שיעודד אחרים להבין שכל אחד יכול, גם אם אתה טיפוס קצת יותר מיושב ביומיום".
תחילתו של המסע כמו כל מסע בהתארגנות על אוכל, ציוד ואוהלים למשך זמן המסע.
ההמשך כבר פחות שיגרתי וכולל קניית רכב מיוחד כולל טסט, ביטוח ומיגון שטח המתאים גם לרכבים פרטיים.
"בשום פנים ואופן אתה לא נוסע אם האוטו של אבא!", מדגיש יגאל.
"אתה אמור לקנות רכב מיוחד ב-1000-2000 שקל בשביל העניין הזה שיכול להיגמר בגמירת הרכב...
אבל דווקא זה מה שהופך את העניין לנוח כי אתה מרגיש בנוח לנסוע עם האוטו בחופשיות גם אם יהרס.
אתה לוקח את הסיכון שהרכב עשוי לרדת מהכביש בסוף המסע וזה מה שבאמת קרה לי עם הניסן אלמרה
שלי שאמרתי לה להתראות".

---
על נקודת ההזנקה של מסע הגרוטאות עמדו 16 חבר'ה שחולקו לחמישה רכבים משנות התשעים,
היקר מבינהם עלה 2000 ש"ח בלבד.
ואלו יעמדו על הברכה; סובארו איפרזה, רנו קליאו, פג'ו 206, יונדאי אקסנט וניסן אלמרה שכאמור ירדה מהכביש
לעשות לביתה, אבל יגאל לא מאוכזב כלל ועיקר.
"לקחתי את זה בחשבון לפני המסע, אז זה בסדר", הוא אומר לנו.

*איך בכלל עלה רעיון כזה, שיש יאמרו שהוא על גבול ההזוי?

"תשמע, יש סצינה רשמית של מסעות כאלה בשם 'גרוטאראלי', מהם שאבנו השראה למסע שלנו.
המסעות הללו קיימים כבר כמה שנים. הם חבר'ה מסודרים יותר, התנאים הם 'יוקרתיים'
יחסית אלינו... הרכבים עד 3500 שקל והם מסודרים פיקס על מסלולים;
חוצים את כל הארץ ממטולה ועד אילת או שיש מסלול מים לים או מסלול בלילה בשומרון. כל מיני מסלולים
אתגריים שהם לא מפרסמים את המסלולים ומשאירים אותם סודיים כי הם עובדים קשה כדי למצוא מסלולים טובים
ומתאימים. אנחנו לא הצטרפנו אליהם כי רוב החבר'ה אצלנו בישיבה הם הרבה פחות מגיל 25,
ככה שהם לא יכולים ללכת למסע הרשמי של 'גרוטאראלי' ופנו לדרך עצמאית".

---עצמאים בשטח---


אז איך עושים את זה בפועל אם ממש מתחשק גם לכם?
"באינטרנט יש מפות סימוני שבילים שנקראת 'עמוד ענן' ושם חיפשנו שבילים עבירים לרכבים פרטים
בתנאי שטח בנונים. יש כל מיני סוגי קושי ובחרנו במסלולים שנראו לנו מתאימים", מספר יגאל ופולט צחוק קל ומוזר מעט.

*למה אתה צוחק, זה יכול להיגמר רע?

"אין לנו GPS של שטח וזה מסע שהיה למען האמת דיי 'על הבבלה'", מספר יגאל.
"לפעמים מצאנו את עצמנו נכנסים לשביל לא מסומן או שלא הבנו טוב את המפה
ואז נתקענו, זה קורה. זאת לא חוויה לאנשים שמחפשים שלווה", הוא מסביר.
"פעם אחת במסע נכנסנו לערוץ נחל בטעות, אמנם הוא היה יבש אבל הכל היה עם אבנים קטנות
ומחליקות ועם מדרגות בגובה 25 סנטימטרים. לא קל בכלל. נתקענו שם שלוש שעות עד שהתחלצנו משם
בשבילי ובשביל החבר'ה זה חלק מהחוויה, ואתה יודע מה, אני חושב 
שזה גופא ה-חוויה, הכי צחוקים זה להיתקע, עשרה חבר'ה מושכים רכב, העסק הופך למגבש ומעניין הרבה יותר".

*תעשו עוד מסעות כאלה?

"לבינ"שים זה דיי הרבה כסף לצערי", אומר יגאל,
"סך הכל התענוג עולה בממוצע בין 1300-1600 שקל לבנאדם.
אמנם זה לא לקנות ג'יפ במאות אלפי שקלים אבל עדין - יקר.
חוץ מעלות הרכב שמתחלקת בין כמה חברים,
אתה צריך שיהיה לרכב טסט, לעשות לו ביטוח, עדיף גם צד ג' וביטוח גרירה על כל מקרה שלא יהיה...
גם הדלק הוא יקר. אלו רכבים ישנים ולא חסכוניים. בנוסף גם הלינה בדרך בחאן או אכסניה עולה כסף וכמובן, האוכל".

*במחיר הזה אתה קופץ לאילת אולי אפילו לחו"ל.

"לאילת הגענו", צוחק יגאל, "ולחו"ל?! אנחנו לא אוהבים את חו"ל.
הייתי דווקא אומר לנוסעים לחו"ל; בואו תעשו מסע מקצה הארץ לקצה השני זה הרבה יותר מגניבֱ
אפשר להסביר את זה מבחינה אידיאלוגי, ואהבת הארץ,  אבל אני חושב שזה מעבר לזה,
אצלנו זה טבעי; גדלנו פה, אנחנו אוהבים את הארץ הזאת והרבה יותר משמעותי לחצות את הארץ שלנו
מאשר לנסוע ליוון באותו כסף, מה יש לנו לחפש שם?".

*יש כבר תובנות, סיכום נזקים, מסקנות?

"ללא ספק צריך להשקיע יותר בניווט, ללמוד יותר את המפה של הנגב", נאנח יגאל.
"להיות פחות 'על הבבלה'. בנגב הכל נראה אותו דבר והלכנו לאיבוד לא פעם ולא פעמיים.
דבר נוסף - זה אוכל. היינו צריכים להביא פחות אוכל, חבל על הכסף של האוכל שסתם חזר הביתה.
והכי הכי חשוב; לא לפחד. זה מפחיד לנסוע עם גרוטאה ברכב משנות התשעים בשטח שמיועד לג'יפ ארבע על ארבע,
וכשאתה מפחד החוויה נפגמת קצת וחבל.
חוץ מזה, לדעתי כדאי לקנות רכב אחד קצת יותר טוב ממה שאנחנו קנינו ולשמור אותו לכמה מסעות
מאשר להביא אחד ב-2000 שקל ולהתפלל שלא יתקע באמצע".

*בוא נדבר על זה, עם כל הכבוד לפאן, זה בטיחותי?

"בשטח - אין מכוניות מסביב ככה שהסיכון מועט מאשר נסיעה כזאת בכביש.
התברר לנו שיש צירים מקבילים בשטח במקום בכביש, אז בחרנו בהם בדרך כלל.
בשטח עצמו בחרנו בשטחים לא קשים במיוחד, מקומות פתוחים שהם יותר חקלאים, בכל זאת אתה לא נוסע על ג'יפ
ואסור לשכוח את זה ולהתפזר...
אני אישית הייתי עושה את זה עוד פעם אם לא היו מורידים אותי מהכביש, מקווה שעד הפעם
הבאה נתארגן על רכב עתיק שהוא טיפה, רק טיפה טוב יותר".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים