יום שני, 13 בפברואר 2017

שיחה עם יוצרי רשת דתיים - 'מסכות'

אמני במה רבים שואלים את עצמם איך מקבלים הכרה כאמן בישראל. בעבר הם היו חייבים לעבור דרך במות פתוחות למיניהן או אודישנים בלתי אפשריים, ואילו היום הרשת פתחה גם את הז'אנר הזה לשוק החופשי. אפשר לצלם בשעות הפנאי מה שרוצים, וגם להגיע עם זה רחוק – אפילו לערוצים המסחריים. 'ארץ נהדרת' וגם אסף הראל בערוץ 10 למדו ללקט את כוכבי הרשת החדשים.
כשאנחנו פוגשים השבוע את יוצרי סדרת הרשת החדשה והמדוברת 'מסכות', אנחנו מגלים שלושה חובשי כיפה סרוגה בני 19–20 העונים לשמות מאיר בסוס, איתיאל בשארי ושמשון פוזלייב. מצרי, תימני ובוכרי, בהתאמה (ולא, זו לא תחילה של בדיחה, הם אפילו לא יוצרים קומדיה).
שלושתם בוגרי ישיבות תיכוניות שהתקבצו בשיעור ב' בישיבת ההסדר נווה דקלים והחליטו לעשות את הלא מובן מאליו: 'מסכות' - סדרת רשת יומרנית לגמרי. לא עוד מערכוני יוטיוב בני כמה דקות, אלא סדרה של ממש - הפרקים מגיעים לכמעט עשרים דקות לפרק, ובינתיים פורסמו שלושה מתוך ארבעת פרקי הסדרה.
בכתוביות הפתיחה הם עונים לכם על השאלה המתבקשת: זה מה שאתם עושים בישיבה?! אז זהו, שכן, אבל לא. התבלבלתם? תקפיאו מסך לרגע ותבינו הכול. וכך נכתב בכתוביות הפתיחה: "סדרה זו נוצרה על ידי שלושה בחורי ישיבה, מתוך אמונה בכוחות החיים והרצון העז ליצור יצירה כשרה. העבודה על הסדרה לא נעשתה על חשבון זמן הישיבה. צפייה מהנה".  "ראש הישיבה ביקש שנכתוב את זה", הם מספרים בטון לא מתנצל.

רגע לפני גיוס

אנחנו תופסים אותם בדיוק בלילה שלפני גיוס ההסדר שלהם, כשהפרק הרביעי בסדרה טרם עלה – ועל כך הם דווקא כן מתנצלים קבל אלפי הצופים שכבר הספיקו לצפות בשלושת הפרקים הראשונים, ודורשים עוד מה'מסכות' הללו.
"זה יעלה בקרוב. אני מקווה שכבר בחופשה הראשונה מהצבא נתקתק את זה ונעלה את הפרק האחרון", מרגיע מאיר, מי שהגה את הרעיון לסדרה ובהמשך פיתח אותו יחד עם שני חבריו לסדרת מדע בדיוני דרמטית שטרם נראתה במעוזי סדרות הרשת.
הסדרה מספרת על זיו, עומר ואביתר - שלושה ילדי מבחנה הנולדים בשלושה בתים שונים לגמרי באופיים. בשלושת הצעירים טמונה יכולת מיוחדת להתחלף זה עם זה - ואת זה הם לא יודעים, מה שיוצר בלבול רב. "אם הפקה אמריקאית הייתה לוקחת את הרעיון הזה ועושה אותו בהפקה רצינית, עם תקציב ושחקנים מקצועיים, זה היה יכול לרוץ חזק מאוד בעולם", אומר מאיר.
"עשינו את זה בהפקה בלתי אפשרית, בנס של ממש", מסכימים השלושה פה אחד. "אם היינו חושבים על זה באופן ריאלי ומתייעצים עם אנשי מקצוע - כל הדבר הזה לא היה קורה", מוסיף מאיר.
"נתקלנו בקשיים שמחריבים הפקות בלי תקציב. שחקנים ביטלו לנו פתאום ביום צילום, למשל, שכחנו ציוד בסיסי, ועוד המון תקלות. ראינו את ההשגחה באופן ישיר".
למימון ההפקה, שעלתה בסך הכול כ-10,000 שקלים - פרוטות במונחי יצירת וידאו – נרתמו ההורים. שחקנים מבוגרים הסתפקו בתשלום של 300 ש"ח ליום בלבד, והרבה קרובי משפחה ואחרים נרתמו לסייע בציוד, הענקת חסויות ושאר ענייני הפקה שאין סדרה בלעדיהם.

איך נוצר הרעיון הזה, ליצור סדרת רשת כשאתם בחורי ישיבה?

"מכיתה י"א הייתי עושה סרטונים בשביל הכיף, כמו סרטוני 'בקיצור'", מספר שמשון. "אבל הייתי עושה את זה עם חבר'ה סטלנים, לא בקטע רציני, בלי השקעה ומרץ - אבל יצא לנו דברים טובים, גם אם לא מקצועיים. אחר כך עשיתי סרטון אחד לבד אבל זה דרש ממני המון זמן ולא יכולתי לעמוד בזה. אי אפשר לעשות סרטונים לבד, זה תחום שאתה חייב בו שותפים ליצירה.
"כשהגעתי להסדר, הרב גבריאלי (ראש הישיבה) הבין שאני מתעסק בווידאו ובקולנוע וגם ידע שהייתי במגמת קולנוע, ובחנוכה הוא הציע לי לעשות סרטון על תרבות יוון. אחר כך הכרתי את מאיר והוא סיפר לי שגם הוא מתעסק בסרטונים יחד עם איתיאל, ומאז הכול היסטוריה", מחייך שמשון.
מאיר: "שלושתנו ישבנו בארוחת ערב בחדר האוכל בישיבה והתחלנו לדבר על כך שאנחנו רוצים לעשות משהו גדול סוף סוף. ואז העליתי את הרעיון לסדרה 'מסכות'. מהרגע הראשון הבנו שיש פוטנציאל.
"אף אחד מאתנו לא מקצועי אבל התחלנו לכתוב תסריט, על בסיס זה שאולי ניצור משהו. לאט לאט, בתוך תהליך הכתיבה, הפכנו את זה לתסריט מלא יותר. שלושה חודשים ישבנו על התסריט".


איך ראש הישיבה הגיב?

"היה לנו הסכם עם הרב גבריאלי, והוא אפילו עודד אותנו ואמר שזה דבר גדול", מספרים החברים. "אבל הוא התנה שזה לא יבוא על חשבון הלימוד. כל יום עבדנו על התסריט אחרי סדר ערב, מעשר בלילה עד אחת-עשרה וחצי ולפעמים עד שתים-עשרה בלילה".


והצילומים?

"הרוב המוחלט צולם בשלושת השבועות של בין הזמנים. היה מטורף", מספר מאיר ונדמה שהוא עדיין קצת מתנשף, זכר לימים ההם. "עשרה חודשים בסך הכול דרשה מאתנו כל ההפקה הזו, אם לא היינו לומדים תורה זה היה הרבה יותר מהר".

איך אפשר ליצור בשעה מאוחרת כל כך ואחרי יום שלם של לימוד?

"מאוד רצינו את העניין וזה גרם לנו פשוט לעשות את זה", הם אומרים. "אני אישית", מוסיף מאיר, "הייתי ממש בוער ליצירה בארבע השנים האחרונות. אין יום שלא עשיתי משהו בשביל ליצור. קורס משחק, מיילים, טלפונים, וכשראיתי שזה סוף סוף קורה דווקא בהסדר - לא יכולתי לוותר על זה".

יוצרים קולנוע לא רואים סרטים

כששואלים את יוצרי 'מסכות' אילו סדרות או סרטים הם אוהבים לראות, נתקלים בחיוך קל. "אנחנו לא רואים כמעט סרטים", הם מספרים, וכל אחד ונימוקיו עמו. "זה בעיקר בגלל חוסר בזמן אבל בהחלט גם מכיוון שאין כמעט סרטים כשרים", הם אומרים. "לרוב, אני רואה סרטי אנימציה, שם הבמאי יכול לעשות בדיוק מה שהוא רוצה, הוא לא מוגבל וזה גם צנוע", אומר שמשון. "רק לפני חודשים ספורים התעניינתי בסדרות רשת בגלל מה שאנחנו עושים, וחיפשתי ביוטיוב. לפני זה בכלל לא התעניינתי בהן. אני שואף לעשות דברים ברמות הוליוודיות, כדי שיהיה לדוסים מה לראות", הוא מגלה את לבו. "באמנות, בדרך כלל מה שיש לדוסים מבאס... רק עכשיו כל האמנות הדתית מתפתחת, אבל בווידאו אין עדיין קידום לצערי".
"עזוב כיפה", מוסיף מאיר, "אנשים ששומרים על הערכים של העם שלנו. חוץ מזה ש�ה משפיע נורא על הנוער. כי בינינו, קולנוע נראה הכי תרבות המערב, 'אין מה לחפש שם, שב בבית מדרש ותלמד גמרא'. לכן חסרים אמנים שמאמינים בדרכו של הרב קוק ובחיבור קודש לחול. אם לא הייתי הולך בדרך תורת הרב קוק היה קשה לי ללכת בדרך הזו וליצור".

יש תעשייה של תיאטרון ושחקנים דתיים שחזרו בתשובה.

"שולי רנד היה בעולם החילוני וחזר בתשובה, אנחנו מדברים על לפרוץ מתוך העולם הדתי, זה הרבה יותר קשה. כי המבחר בתעשייה הכללית גדול מאוד גם ביוצרים וגם בשחקנים, בסופו של דבר יעדיפו לקחת להפקות מישהו שלא אכפת לו לגעת בבנות במשחק ולקלל. איזה שחקן אתה מכיר שהצליח בלי לגעת בבת בסדרה או סרט? דיברתי עם שחקנים והם אמרו לי שאם אני שומר נגיעה אין לי סיכוי בתעשייה הזו כשחקן. גם בגלל זה החלטנו לכתוב חומר מקורי משלנו ולהפיק אותו בעצמנו".
מה הקריטריונים ההלכתיים שלכם ליצירה? עד כמה אפשר למתוח את הגבולות כדי ליצור?
"שולחן ערוך", אומר שמשון בהחלטיות, "זה המדד שלנו. והאמת היא שקצת התבאסנו על דברים מסוימים שבהתחלה חשבנו שהם בסדר. בעריכה ובתסריט ניסינו לערוך כך שיהיו כמה שפחות דברים שקצת 'לא עוברים שולחן ערוך'... לפעמים גם בעריכה ויתרנו על עריכה טובה יותר לטובת העניין הזה. גם אם היו קטעים טובים אבל בעייתיים מבחינת צניעות - חתכנו אותם".

מתחת למסכה

"רצינו ליצור תוכן שהוא איכותי ושמעביר מסר, גם אם לא דתי במובהק", מסביר איתיאל מדוע בחרו לעסוק במדע בדיוני וב'מסכות' דווקא. "היה חשוב לנו שלא יהיה משהו סתמי. הרעיון הוא לדבר על נושא ה'מסכות' של היום, הבריחה מהחיים לחיים אחרים. הדמויות בסדרה מנסות להיות משהו שהן לא וזה דבר מאוד נפוץ היום".

היכן אתם פוגשים 'מסכות' בחייכם?

"בעיקר ברשתות החברתיות", אומר איתיאל, "אנשים מציגים את עצמם אחרת לגמרי ממה שהם במציאות. ברשת הם נראים טוב יותר. בחיים הם לא מקובלים חברתית ובפייסבוק יש להם אלפי חברים.
"האמת, זה לא רק בחיים הווירטואליים", הוא מוסיף אחרי רגע מהורהר, "גם בחיים האמתיים, אנשים עוטים מסכות. מי שבלי ביטחון עצמי ישחק אותה כאילו הוא שולט בעיניים. לא באנו לחנך, אבל בהחלט להעלות נקודה חשובה".
למרות הפרגונים ברשת, כשמדברים עם יוצרי 'מסכות' על העתיד המקצועי שלהם, הם מפתיעים. "אני עדיין לא יודע מה הכיוון שלי בחיים", אומר איתיאל.
למאיר, לעומתו, די ברור שהוא הולך ללמוד קולנוע. "אחרי הצבא אלך ללמוד קולנוע כנראה, והסדרה תהיה כרטיס ביקור שלי".
"די בטוח שזה יישאר אצלי כתחביב, ואשתדל להתמקצע בו", פותח שמשון ופניו מרצינות לרגע, כאילו התבגרו פתאום. "אבל כפרנסה, אם המציאות תגרור אותי להיות צלם אירועים או מורה לקולנוע - אני לא חושב שאחזיק בזה. אני רוצה ליצור, זה הקטע שלי. אם בשביל להיות במאי סרטים גדול צריך להיות קודם צלם אירועים, אז אחלה".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים