יום שישי, 24 בפברואר 2017

ראיון עם המלחינה נורית הירש

נדב גדליה

לא צריך לפתוח רדיו, אפילו לא נדרש ממכם להיזכר בשיר כלשהו
או להיות חלק מתרבות או מגזר כלשהו, כדי להכיר את שיריה של נורית הירש.
לחניה של המלחינה הוותיקה נתפסים אצל רבים מאיתנו כשירים שתמיד היו שם,
כאלו ש'לחן עממי' לקח עליהם אחריות.
'עושה שלום במרומיו' הקלאסי או 'ומרדכי יצא' שכל ילד ומבוגר מכירים נוצרו
על הפסנתר של הירש, לצד שירים ישראלים רבים כמו שיר הנושא בסרט 'השוטר אזולאי'
של אפרים קישון ועד 'אבניבי' שהגיע לארוויזיון בלי בעיה.
סך הכל, תחזיקו חזק, כ-1600 לחנים (!).
"תכתוב מעל 1500", מורה לי הירש בצניעות אופיינית.
אנחנו נפגשים בדירתה התל אביבית רחבת הידים, 
מהנוף משקיף עלינו הים בכבודו ובעצמו ועל הקיר בחדר העבודה תלויים מגוון תעודות
הוקרה והערכה ללחנים שיצרה, לצד פסנתר, מסך LCD ועיצוב נקי ומודרני המאפיין את החדר והסלון,
מונחים קסטות ופוסטרים של סרטים ישנים, להם עיצבה את הפסקול.
מעידים ללא אומר על האזרחית הוותיקה ופועלה בזמר הישראלי החדש והישן גם יחד.
אזרחית וותיקה אמרנו, כי הירש מבקשת מאיתנו בחיוך קל שלא להזכיר את גילה האמיתי.
"אני לא מרגישה את הגיל", היא אומרת.
"כחמישים וחמש שנות קריירה", אנחנו מחליטים יחד על ההגדרה שתותיר את 
'השאלה שלא שואלים נשים' על עומדה, ללא מענה.
לצידנו יושב בן הזוג של הירש ב-12 שנים האחרונות, משה לינדן הדואג לכל מחסורה
במובן הרחב של המילה, כולל תפקיד האמרגן במופעי המורשת שמעבירה הירש
בחמש שנים האחרונות במאות בתי ספר ברחבי הארץ.
שניהם אלמנים וההיכרות נעשתה דרך חברים משותפים מרשת ג'.
"שוחחנו בטלפון, נפגשנו בבית קפה, כמו כל דייט", מספרת הירש ומביטה על משה בעיניים מעריכות.
"המשכנו לאט לאט בדייטים ואחרי כמה חודשים הפכנו לזוג".

*יש התאהבות בגיל מבוגר?

"מצאנו חן זה בעיני זו, היתה לנו שפה משותפת מהרגע הראשון, זה משהו אחר.
לא ההתלהבות של גיל 16 אבל אנחנו בהחלט חברים ומאוד טוב לנו ביחד,
הוא המנוע של היצירה שלי, מדרבן אותי וגם מכין סלט טוב", היא מחייכת.
אנחנו נפגשים לרגל זכיה בשלשה פרסים נחשבים, בינהם פרס אמ"י (איגוד אמני ישראל) 
למפעל חיים ותואר ד"ר של כבוד מאונברטיסת בר אילן שניתן לה עקב פועלה בתחום המוזיקה.
"התמזל מזלי שחייתי בדור שלא היה את המכשירים האלקטרונים", אומרת הירש,
"בזמנו היה צריך לדעת לקרוא תווים כדי ליצור מוזיקה, למדתי תיזמור
והייתי צריכה לכתוב כל תו ותו לכל כלי בתזמורת, לעומת זאת, היום אדם מקיש על המחשב.
זו בהחלט עבודה, אני לא מזלזלת בכישורי הפקה, זה לא בא בקלות,
אבל לא חייבים ללמוד היום מוזיקה, צריך שמיעה טובה וחוש אבחנה,
והכי חשוב זה לחן טוב, אין תחליף ללחן טוב וזה מגיע הרבה לפני ההפקה עצמה
שיכולה אמנם לרומם לחן טוב אבל גם לרסק אותו".

*קרה לך?

"פעם אחת זה קרה בשיר 'אני שייך' הלחתי אותו לדודו פישר עם אהוד מנור שכתב את המילים.
במשך שנים אף אחד לא שמע עליו כי העיבוד לא התאים.
עשו עיבוד פופי לשיר שהוא המנון. זה לא הלך.
כעת אני מכניסה אותו בעיבוד מתאים למופעי 'שרים מורשת' שאני עושה בבתי ספר,
מופעים שמדברים על שייכות שלנו לעם, למולדת, למסורת,
הקשר לדורות לעם היהודי, וזה מאוד מזוהה עם הערכים האלה, וזה עובד".

---הילדים של היום---


נורית הירש נולדה וגדלה בתל אביב. 
מגיל צעיר עבדה כפסנתרנית בתיאטרון "החמאם" ביפו ובתיאטרון "הבימה" ,
את שירותה הצבאי עשתה בלהקת גייסות השריון ולאחר מכן השתלמה בלימודי מוזיקה והלחנה בניו יורק.
כמו כן השתלמה בהלחנה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, בתחומי מוזיקה לסרטים ומוזיקה אלקטרונית.
הירש הייתה נשואה בעבר לאיש העסקים יורם רוזנפלד ולזוג שני ילדים משותפים.
"בגיל 12 כבר צצו לי המנגינות", מספרת הירש איך הכל התחיל.
"לא הכרתי מוזיקאים, 
אז לא היתה 'תעשיה' כמו היום, היה את סאשה ארגוב, חיים חפר, יותר מאוחר גם נעמי שמר,
שלמה וילנסקי, כמה שמות שאפשר לספור על עשר אצבעות, מוזיקאים מקצועיים מאוד,
ותחנה אחת ברדיו שהשמיעה את החומרים.
לא היתה תחרות גדולה, ככה שמי שעשה מוזיקה טובה השמיעו אותו".

*היום זה לא היה קורה...

"שדרני הרדיו מקבלים מאות תקליטורים כל יום, הם רק בני אנוש ואי אפשר לשפוט אותם.
כמה הם יכולים להאזין לכל הכמויות האדירות של החומרים שמגיעים?!
ההצפה גורמת לבילבול בשיפוט".

*איך היחס שלך למוזיקה העכשווית?

"אני שומעת הרבה ברדיו ואינטרנט את היוצרים הצעירים ומאוד אוהבת,
בלי להזכיר שמות כדי שלא נשכח מישהו...
אנשים נאנחים, ואורמים 'המוזיקה היא לא כמו שהיתה פעם', בפרט מבוגרים,
וזה דבר שאני דווקא שמחה בו - שדברים משתנים!
כשהחיפושיות יצאו לאור זה גם היה דבר חדש, אל נשכח.
חייבים לקבל את המציאות הזו.
אני למשל אוהבת את הגבעטרון אבל לא יכולה להשאר בזה כל הזמן.
היום שמעתי ברדיו שיר מהאלבום האחרון של דויד בואי ומאוד התחברתי למוזיקה שלו,
גם אז וגם עכשיו.
אני מאוד מזדהה עם השינוי שהוא עבר, הוא יוצר מוזיקה חדשנית ומאידך מאוד מלודית".

הירש מקפידה על פתיחות מחשבתית מעוררת התפעלות.
התנהלותה סקרנית ומתלהבת, ממש לא מה שמצפים ממי שראתה אי אלו עשורים בחייה.

*ריאליטי מוזיקלי מדבר אליך?

"אני צופה באייל גולן קורא לך, שתי עונות של התוכנית ראיתי באדיקות ומאוד עניין אותי
בגלל המיקצועיות לגופו של עניין.
הצוות של השופטים יוסי גיספן ועדי ליאון לא הכבירו בדברי רגשנות,
ושפטו את השיר לגופו של עניין, לאיכות השירה, האווירה, לא היו שם הצגות, וזה כבש אותי".

*למרות שמדובר במוזיקה מזרחית...

"אני מאוד אוהבת  מוזיקה ערבית, עאבד חלים חאפז, אומכלתום, לא יודעת למה", צוחקת הירש קלות.
"ניגנתי בדרבוקה כמה שנים ומילדות אני אוהבת את זה למרות שאבא שלי מצ'כיה ואמא שלי מפולין.
משהו קוסם לי במאוולים אולי נכנסה בי נשמה מזרחית, אני יודעת".

*יש מוזיקה שבכל זאת את לא מתחברת אליה, נדמה שהכל את אוהבת.

"אני לא אוהבת חלק ניכר מהפופ האמריקאי, ריהנה וכל זה.
זה הכל הפקה ושואו אופ, הכל פלסטיק, מה את לובשת
ואיך את נראית, העיבודים בשירים האלה זהים, אין ייחוד".

*הלחנת כל כך הרבה שירים, אפשר בכלל לזכור שיר ולהזהר לא למחזר את הלחן בשיר חדש?

"השירים שלי הם כמו הילדים שלי, דרגה אחת אחריהם, איך אפשר לשכוח שיר?!", מתפלאת הירש.
"לפעמים אני מלחינה ומזהה שהשיר החדש שאני עובדת עליו מזכיר לי שיר אחר,
ומיד אני מוחקת את החדש. יצא גם להיפך, ישבתי במסעדה עם רופא השיניים שלי,
הוא סיפר משהו על זה שהוא שר בכנסיה אפרו אמריקנית שירי ארץ ישראל כשהוא הלבן היחיד.
ופתאום עלה לי לחן, לקחתי מפית, ביקשתי מהמלצר את העפרון שמאחורי האוזן שלו
והתחלתי לכתוב תווים. זה היה מוזר כל כך שזה נשמע טוב ומקורי שלא האמנתי
ושאלתי אולי 12 חברים ברדיו ובתעשיית המוזיקה אם הם מכירים שיר בלחן דומה.
הגעתי עד יואב קוטנר שהוא מומחה למוזיקה, אבל כן, זה היה מקורי.
למוזיקה אין סוף וזה מה שיפה בה". 

*את גם מלחינה הרבה שירי ילדים. 

"זה הבייבי שלי!", מכריזה הירש,
"אחד מפרוייקטי חיי. אני אוהבת את זה אהבת נפש.
אני אוהבת ילדים, מאוד, יש בזה קסם, כי אי אפשר להסביר את האהבה שיש לבני אדם לילדים,
גם אלו שאינם שלהם".

*במה שונה הלחנה לילדים מהלחנה למבוגרים?

"הצלילים צריכים להיות פשוטים יותר, בדרך כלל.
למרות שילדים היום שומעים דווקא מוזיקה מורכבת. הם נחשפים לזה ברשת.
הנכדה שלי שומעת באייפד הכל. עגלה עם סוסה לא הולך היום.
פעם הכתיבו לילדים שירים מאוד מסויימים,  סגנונות תינוקיים".

*את רואה בזה בעיה.

"לא בעיה, אבל אני מתייחסת לילדים כמו למבוגרים, כמו לבני אדם
אני לא עושה להם פוצי-מוצי. 
אני לא יכולה 'להתיילד' בשביל לדבר עם ילדים.
כשהייתי אמא הייתי מגרגרת לילדים שלי, זה כן, אבל מגיל חצי שנה, זהו,
אני מדברת אליהם, רגיל".


---שירים עד אין מספר---


"האמת? לא יודעת בדיוק. אני לא סופרת", עונה הירש כשאנו מנסים לברר את המספר המדוייק
של השירים אותם הלחינה.
"בהתחלה אתה סופר" , אומרת הירש, "אבל כשאתה מגיע למשהו כמו 300 נניח אתה כבר לא מתייחס למספר".
למה לספור, כל פעם אני כותבת משהו חדש, בתחילת הדרך הייתי מלחינה הרבה יותר,
אחר כך נהייתי יותר ביקורתית".

*ובמגירה, יש לך חומרים?

"רוב הלחנים שלי יצאו לאור. אני בדיוק עושה אתר חדש של שיריי
ולפי מה שזה נראה יש איזה שלושים-ארבעים שלא בוצעו עדין.
ולא שלא כתבתי למגירה. את השיר 'גבעת הרקפות' כתבתי ב-84 אהוד מנור כתב את המילים,
מילים נהדרות, אבל לא מצאתי מישהו מתאים לבצע את זה,
ורק בשנים האחרונות בזמן עבודתי עם להקת חיל חינוך החלטתי שהלקה תבצע את זה.
עברו כעשרים שנה מאז שהשיר נוצר!".

*מהיכן מגיעה השראה לכל כך הרבה שירים? את מכריחה את עצמך לכתוב?

"אם אני מקבלת טקסט להלחנה - אני מתאמצת.
למשל 'שירת דבורה' שיצא לפני כשנתיים בסימן 'נשים פורצות דרך'.
פנו אליי ובפרץ השראה בן 8 שעות כפול יומיים סיימתי את זה.
אבל סתם כך אני לא מכריחה את עצמי לכתוב מנגינות.
גם אם משהו נשמע לי לא מעניין מספיק אני מוותרת בחדווה".
"לפני שנים, היו לי תקופות שיבש אצלי מעיין היצירה.
לא היה לי מה לומר.
הייתי מודאגת מה אם זה ימשיך ככה, איך אחיה בלי המוזיקה?
סיפרתי את זה לחיים חפר והוא הרגיע אותי.
אמר שזה טבעי, ויש תקופות של מילוי מצברים בהן צריך
פשוט לבהות, לא לעשות כלום וזה יבוא מאליו, וזה אכן קרה, חלף,
היום זה כבר פחות מפחיד אותי. הפנמתי שיש תקופה של יצירה ויש תקופה של שתיקה.
מי שהוא בעל רעיונות הם בסוף יבואו.
כמו זמר שלא עושה תקליט במשך חמש-שש שנים, ופתאום פרץ יצירה.
שנים רבות לקח לי להבין את העניין הזה,
היה לי קשה להשלים עם התקופות המתות.
גם אם אתה מבין את זה בראש, בשכל, הלב מסרב לקבל את זה והתיסכול גובר.
עם הגיל, הבינה שורה עליך יותר, ואתה לומד לקבל את הטבע האנושי הזה
הקיים אצל אמנים".

---צעירה לנצח----

טונות חיוניות אופפים את הירש.
היא עליזה ומתלהבת כילדה סקרנית ומתעניינת אפילו בשמה הפרטי של ילדתי.
נדמה שלדידה מדובר בראיון הראשון בחייה. 
היא מספרת דברים מעניינים על עולם המוזיקה, שלא לציטוט (לצערנו...),
ומלהטטת בחדווה בהומור עם בן זוגה, משה, העונה לשם מושיק.
כשהיא צריכה לברר איתו פרט טכני הקשור לראיון, היא לא מתעצלת
ואצה לחדר העבודה שלו כדי להשיג את התשובה. התרשמתי.
מהו סוד האושר שלך? אנ שואל את שאלת השאלות, אולי מכאן אצא סוף סוף עם תשובה
לתהיה הנרדפת הזו.
"אני לא מכירה אמן מאושר, משהו בטבע של אמנים עושה אותם כאלה", אומרת הירש.
"עכשיו אני שמחה, אבל זה לא תמיד ככה למרות שמגיל שבע אני עושה את מה שאני אוהבת.
אני בהחלט מרגישה שהגשמתי את עצמי".


*איך הקשר שלך ליהדות?

"סבא שלי היה דתי, כל המשפחה של אמא שלי דתיים, הם היו שייכים לחצרו של הרבי מלעלוב,
כילדה, הכרתי את משפחת הרבי היינו נפגשים איתם בת"א שם היתה חצרו של הרבי.
את חגי ישראל היינו חוגגים בפנסיון וגשל בבני ברק
וסבא שלי היה לוקח אותי למופעי חזנות,
הוא היה חולה בסרטן וכתב ספר תורה כהודיה על ההירפאות שלו.
הלכנו ושרנו עם ספר התורה ברחובות, זה אחד הזכרונות החזקים שלי בתור ילדה.
היינו גרים עם סבא וסבתא בדירה בת"א. לא היה כסף לדירה".

*גם היום אין .

"כן, גם פעם זה לא היה, אולי לאחרים היה, אני לא יודעת.
זה נהיה גרוע יותר ממה שהיה פעם, במקום שיהיה טוב יותר...


*חלמת שתצליח כך, ששיריך יהיו מוכרים לכל יהודי, בלי להגזים.

"אין לי חלומות, אני פשוט עושה את שלי, הולכת בדרך שלי.
לא משתמשת כמעט במילה 'חלמתי'. מאוד רציתי שתלמידים ישירו את שיריי והנה זה התגשם
אחרי הרבה שנים יכללו את שיריי בתוכנית הלימודים 'מורשת, ציונות ודמוקרטיה'"..

*תגידירי ציונות.

"אני לא יודעת מה זה ציונות, אני לא אדם של מילים אלא של לחנים.
כתבתי בחיי רק את שירי הראשון 'אם אומר לך' כי לא היה לי מישהו שיכתוב לי מילים".

*ממה מתפרנסת מלחינת שירים?

"תימלוגים מאקו"ם וכעת, בשנים האחרונות גם מופעי שירה בבתי ספר,
אני לא לקוחת כסף על שיר ממבצע.
אני חי בצניעות, רק לפני שנתיים-שלוש באנו לפה לדירה מרווחת יותר,
עד אז גרתי בדירת שני חדרים.
בזמני היתה צניעות, תראה איפה רבין ובן גוריון גרו, בצניעות, הזמנים השתנו.
אגב, גם הרבנים, לא הבבות, גם חיים צנועים.
יש עוד היום אנשים צנועים, אבל מעטים".

*בשנים האחרונות הרבה מחבריך המוזיקאים כבר לא עימנו, מעלה לך מחשבות על עצמך?

"אתה יודע שאנשים מבוגרים יילכו לעולמם, אני לא יכולה להצטער על אנשים
שהלכו, זה הטבע האנושי.
את אהוד (מנור, נ"ג) שהיה בן בית וחבר וקרוב אי אפשר לשכוח אותו.
המשפט 'גזירה על המת שיתשכח מן הלב' אני מפרשת כ'אל תתמכר לאבל ולצער אלא המשך בחייך, בחר בחיים', 
אבל לשכוח במובן הפשוט אי אפשר. לגבי עצמי, כמובן שיש מחשבות.
יש עצב מידי פעם שאני לא יכולה לחיות עוד ועוד ולחוות עוד אבל כל אחד מרגיש כמוני.
החיים מאוד מרתקים ואני לא רוצה שהם יגמרו.
אני לא שואפת לחיות לנצח, העיקר זה להיות בצלילות בעודי בחיים, אם יש אפשרות
לבחור משאלה - אז זו המשאלה שלי".


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים