יום רביעי, 22 בפברואר 2017

ראיון עם להקת הגרובטרון

נדב גדליה

מציג את 004.jpg

האידאולוגיה של 'הגרובטרון' משכה אותם לקחת שירים עבריים ולעבד אותם בגרוב ייחודי שיגרום גם לצעירים לרצות לשמוע אותם * ציונים אדוקים

על הבמה נוחת חייזר אנושי עם שיער ארוך. לידו עומדת חברות נגנים. בעל השיער הארוך
מגלה לקהל שהוא וחברי להקתו הגיעו מ'כוכב ארץ ישראל'. הןא מסבר את אוזן הקהל שאכן יש כוכב כזה.
"בכוכב שלנו", הוא מספר, "כל יום זו חגיגת יום העצמאות עם שירי ארץ ישראל הישנה והטובה".
כך מתחיל מופע הגרוב של להקת 'הגרובטרון' המורכבת משמונה אנשים ששמו מטרה אחת נגד אוזניהם המוזיקליות:
להשריש בלב העם היהודי את שירי ארץ ישראל העתיקים של נעמי שמר, יורם טהרלב ועוד.
איך עושים את זה לדור הצעיר שלא גדל על ברכי 'גבעת חלפון אינה עונה'?
מוסיפים לזה קצב גרוב מדליק. מסתבר, שמקצבים חדשנים ומפתיעים לשירים עתיקי יומין גורמים אפילו לילדים להשתכר מהיין הישן נושן הזה.
"אנשים צמאים למוזיקה הזו", מספר דרור אהבה (44), סולן הלהקה ומנחה המופעים. 
"זו חגיגה שיש בה גם תוכן וגם מוזיקה, אנו בוחרים שירים באופן מאוד מוקפד", הוא מספר.
"טקסטים רלוונטים לימינו. או למשל 'צרות טובות' של חנן יובל שלקחנו אותו לכיוון קאנטרי כדי להביא
הומור מוזיקלי לטקסט. או 'לו יהי' של נעמי שמר שעשינו ברגאיי וזה העצים אותו נורא, כי זה כיוון אותו למקומות אנרגטים
שונים לגמרי מהמקומות היהודיים המוכרים לנו.
"אנחנו מחפשים בעיקר טקסטים עם אמירה של אמונה בשלום", מוסיף איתמר גרוס (34) קלידן הלהקה.
"שירים שמדברים על חיבור בין אנשים שמייצרים משהו ביחד, משהו שפוי ושיויוני.
ברפרטואר הלהקה אפשר למצוא מגוון קאברים; גבעת חלפון אינה עונה, אלוקים שלי, ספירת מלאי, לו יהי ועוד רבים.
"חד משמעית, אנחנו עושים את זה מתוך אידאולוגיה, כבוד והערכה לשירים החשובים האלה", אומר איתמר,
מוותיקי הלהקה וממיסדיה. ביום יום שלו הוא יוצר מוזיקה לתיאטרון וסרטים ולומד מוזיקה באקדמיה. 
את הלהקה הקים עם חבריו עוד כשהיה בן 15. 
"גדלתי על השירים האלה", הוא מספר. "אמא שלי היא מנהלת חבורות זמר בעמק יזרעאל וכך יצא
שבתקופת היובל של הקיבוצים, בשנות השמונים, היינו עוברים מקיבוץ לקיבוץ ומרימים הפקה עם חבורת זמר והצגה וזה נחרט בליבי בצורה מאוד חזקה".

*לא היית אמור למרוד במה שגדלת עליו?

"המרד שלי היה לחבק את המוזיקה הזו ולשלב אותה עם הגרוב העכשווי", מחייך איתמר.

עד היום הופיעה הלהקה מאות פעמים בארץ ובעולם. בין הייתר בכיכר רבין ובבית הנשיא.
שלשה אלבומים מאחוריהם. שניים הכילו גרסאות כיסוי לשירים מוכרים ואחד התאפיין בשירים עבריים מקוריים שיצרו חברי הלהקה בשיתוף עם קובי אוז שהפיק.

*חשבת שתצליחו כל כך בזכות העניין העברי?

"אני לא חושב שיש בכלל פורמט שיכול להצליח על בטוח.
אבל ברגע שזה נהיה מה שזה נהיה עם ערך תרבותי עמוק - זה הצליח. כשאתה מתחיל לעשות משהו אתה כמובן מקווה שהוא יצליח. סך הכל אנחנו שמחים שהשגנו מה שהשגנו".

---לידתה של להקה--


אולי לא שמעתם עליה יותר מידיי, אך 'הגרובטרון'' קיימת כבר 17 שנה. 
היא החלה את דרכה כלהקת נערים בני עשרה ששרו גרסאות כיסוי לשירי נשמה בלועזית. 
"התעסקנו עם מוזיקה שחורה ואז כשבאתי ללהקה הצעתי את הרעיון של שירים עבריים בעיבוד חדשני", מספר דרור שנמצא בלהקה כבר 11 שנים.

*מנין צמח שם הלהקה?

"כמובן שזו פאפרזה על הגבעתרון", אומר דרור, "אבל המוזר והמעניין הוא שהשם שלנו ניתן לנו עוד לפני שהתחלנו לשיר שירים עבריים...
הגבעתרון היתה להקה שבאה מקיבוץ גבעת אז קראו לה הגבעתרון. 
היה את להקת הצ'יזנבתרון, שזה עובד על אותו מטבע לשון, פשוט לכל שם הוסיפו תרון.
ואז, לפני 17 שנה הגיע המורה למוזיקה רון והחליט שהלהקה שלנו, שאז עדין לא הייתי חבר בה - תקרא הגרובטרון, על שם הגרוב ועל שם רון. זה יצא מתאים ברגע שהחלטנו לשיר שירים עבריים שמזכירים את להקת הגבעתרון המזוהה עם הזמר העברי".

חברי הלהקה לא מגדירים את עצמם מסורתיים או דתיים, אך כשהם מדברים על מוזיקה ציונית נדמה שאש ורוח ניצתים בהם ועיניהן מעלות לשמים מעין שלהבת י-ה. הביטויים אחוזי אידיאולוגיה צרופה.
"אנחנו מרגישים שזה צו השעה, לכתוב שירים כאלה שמתאימים לכולם ומביעים רגש כללי", אומר דרור.
"גדלנו הרי על משוררים כמו נעמי שמר ואהוד מנור, חפר חיים ועוד כהנה וכהנה, אלו אנשים שתמיד ידעו לחבר את הטקסט שלהם לטסקט של המורשת והחברה כולה. אנשים שידעו לא לשכוח את השורשים!
אנחנו שרים שירים של יורם טהרלב, כמו 'פתאום קם אדם' שאנחנו מוסיפים לו קטעים ממגילת העצמאות.
'הבאנו שלום עליכם', 'גשר צר מאוד' של רבי נחמן.
המשימה הזאת שהכותבים הגדולים לקחו על עצמם, לתת לעם רוח גבית היה משהו אדיר בזמנו. משהו שכבר לא קיים כמעט היום".
---

כדי להוסיף עניין במופעי הלהקה נוהג דרור שלמד תיאטרון להתחפש לדמויות שונות ומשעשעות הנוטלות חלק במופע המוזיקלי.
יש את הדוד הציוני מאמריקה, צבי הדואר, וד"ר ראסטה שהביולוגיה שלו היא "קח שיר ותהיה לי בריא".
"אני מחובר לאימרה של רבי נחמן שאומר שמצווה גדולה להיות בשמחה תמיד", אומר דרור.
"גם אנחנו בעצמנו ילדים", הוא מוסיף ופורש את משנתו הפילוסופית.
"אני בן 44 אבל אני גם בכיתה א' וגם בן 16 וגם בן 22. זה לא שהפסקתי להיות מה שהייתי בכל רגע נתון מחיי.
הריחות של פעם נעלמו? לא. גם הגיל לא נעלם. אני ממשיך להיות כל מה שאני רוצה כל שניה.
ולכן כשאני שר שיר כמו 'אלוקים שלי', אני לא צריך להיות עוזי חיטמן ז"ל, אני שר אותו כדרור בן השש,
והשש עשרה וה-44, כמו כל המכלול של הגילאים שעברתי. אני לא יכול להפריד את אהבתי לשירים האלה
כשהייתי בגיל שש מאהבתי לשירים אלו כאדם מבוגר.
כשאני רואה בנאדם אני רואה אדם שהוא גם ילד קטן, גם מבוגר, גם נער צעיר".

הלהקה עורכת בימים אלו מופעי שירים עבריים לילדים. "מדהים איך שילדים מתחברים לחומרים העבריים", אומר דרור.
"הילדים לא אמורים להכיר את זה לכאורה, אבל לשמחתי הם שולטים בשירים
בזכות זה שלאורך השנים האחרונות קמו הרבה אמנים שהמשיכו לטפל
בשירי ילדים ישנים ולבצע אותם. אפילו הפסטיגל עשה לפני מספר שנים מחרוזת שירי עבר.
הילדים כמהים לשירים אמיתיים. אני לא חושב שילדים צריכים להיות ניזונים רק מפסטיגל.
ילד צריך גם גבינת עיזים וגם שוקולד. הפסטיגל לפעמים רדוד והוא שונה מאיתנו וילד ניזון גם מזה וגם מזה, מה הבעיה?!"

*אתה בעד שיר הסלפי?

"שיהיו בריאים מה אני יכול לעשות? אני לא נגד, זה מה שהצליחו להפיק ואני חושב שאפשר להעמיק קצת יותר.
הילדים שלי אולי יראו את זה ביוטיוב, אך לא ילכו לפסטיגל. אצלנו  חוגגים את חנוכה עם הדלקת נרות ואכילת סופגניות.
גם כנראה נלך לאיזו הופעה.
יש הופעות טובות של מוזיקה אורגנית, ענן על מקל, ועוד כל מיני מופעי ילדים איכותיים ולא מפורסמים".
----

*איך זה שאין שירי ארץ ישראל מודל 2014?

"זה שכל אדם הסתגר בתוך עצמו גרם לזה. החברה השתנתה. לא רק בארץ.
אנשים התחילו לחשוב יותר על עצמם מאשר על הביחד. שכחו שגם בשעות שלום - הכח של הביחד חשוב.
התרחקו מכל זה לצערי. יש עדין היום את 'החצר האחורית' למשל שעשו קטעים עם יענקלה רוטבליט ו'הדג נחש' גם עושים
מוזיקה 'עממית' מה שנקרא, לבטא את רחשי העם".
"יש לי כבוד למגזר הדתי שלא זנח את הביחד", אומר דרור, "אנשים במגזר הזה יותר נפגשים בשבת, בבית כנסת. יש כוח גדול לתפילות שעושים ביחד.
גם מוזיקה,  הרבה מהשירים עושים את האיחוד בעצם. שיר כמו 'לו יהי' של נעמי שמר הוא שיר תפילה, התפילות המודרניות היו
פעם נחלת הכלל ונתן לאנשים כח להתמודד, וזה נגמר... בחברה הדתית תפילה זה חלק אינטגרלי שנשאר אצלם כל הזמן.
וכיום, שמשוררים חילונים כבר לא כותבים שירי תפילה, רק הדתיים ממשיכים להתאחד בשיר תפילה".

*במגזר הדתי יש כל כך הרבה מגזרים שמתבדלים זה מזה. אין ממש איחוד, למרבה הצער.

"אני מסכים שיש ביקורת על זה. זה שהקהילות מפורדות ונלחמות לעיתים זו בזו, סרוגות וחרדים וקהילות שונות.
אני לא נכנס לזה, בעיניי זה פסול. צריכה להיות אחווה בין הזרמים.
אני מאוד מקווה שלפני בואו של משיח תהיה אחדות.
יהודים הם בני אדם ומצער שמשחקי כוח לוקחים מקום בשיח הציבורי. זה מועיל אולי לאגו של אנשים, לא מעבר לזה".

*מדוע לדעתכם שירים ישנים נשארים פה לאורך השנים ונחשבים כנסכי צאן ברזל, מה שאין כן בשירים ישראלים עכשווים שנעלמים לטובת הלהיט התורן הבא בתור?

"אי אפשר לדעת מה ישאר ומה לא. זה עניין טכני של מה הקהל ימשיך לשמר", אומר איתמר.
"אבל מעבר לזה, המקום התרבותי של היום הוא רחוק שנות אור ממה שהיה בשנות ה-40 למשל. משהו מאוד השתנה פה.
כלכלית, מדינית, חברתית. הפכנו להיות עם ככל העמים, הפכנו להיות קפיטליסטים, כל הזמן אנשים בלחץ
בגלל שכל כמה שנים יש פה מלחמה, אנשים הלומי קרב, מצב כלכלי בלתי נסבל, הפולטיקה מזעזעת ואינה
בעד האזרח. פעם, גם איכות הכותבים היתה אחרת. כיום זה נגמר.
אנשים נכנסו בתוך עצמם, כותבים שירים אישיים, זה בסדר, אני בהחלט מבין את זה.
זה טבעי מבחינת המצב הכללי שכל אחד עושה לביתו. ככה זה בכל העולם".

*כחילוני, זה טוב שאנחנו עם ככל העמים?

"לא חושב שזה עניין של טוב או רע", אומר איתמר.
"זה מהלך טבעי של עם, ודרך המוזיקה שלנו אנחנו מנסים להזכיר שהרעיון
הבסיסי של הקמת המדינה היה אחר לגמרי ממה שקורה פה היום.
העקרונות להקמת המדינה היו שונים מבחינה חברתית וכלכלית, רצו שיוויון בין האזרחים.
וככה יוצא שבעצם השוק שולט בכלכלה וזה מורגש גם במוזיקה.
חיים פה את החלום האמריקאי במובן מסויים. חושבים על הגשמה עצמית, פחות אחד בשביל השני.
אני בעד גישה פתוחה והפרדת הדת מהמדינה כדי שכל אחד יחיה באמונתו, אבל
חושב שהחילונים צריכים למצוא לעצמם איזשהי תפיסת עולם רוחנית מסויימת. לא חייב לחזור בתשובה,
אבל צריך משמעות וחוקים רוחניים.
אי אפשר לחיות באמת בלי רוח ולהגיע להגשמה עצמית בלי אמונה בדבר מסויים, או חוקים שאדם בונה לעצמו
סביב החיים. לחילוני יותר קשה לעשות את זה לבד למען האמת כי אין לו רב לשאול אותו מה נכון".

*המצב נתון לשינוי?

"אני אופטימי", מצהיר איתמר. "לדעתי עם ישראל הוא עם מאוד נבדל ומיוחד ויש סיכוי לחפש דרך חדשה בזהות הישראלית.
אני לא רואה המון כוחות בשלטון שפועלים לכיוון הזה. יש מעטים ואני מקווה שהם ילכו ויתחזקו".

*מה גורם לך להיות אופטימי כל כך?

"היו מהפכות בעולם כמו המהפכה הצרפתית ששינתה את החברה כולה בזכות מנהיג צעיר ומהפכני.
אני לא רואה עתיד בפוליטיקה הישראלית למרות שבבחירות הקרובות אני אבחר. תמיד אני בוחר,
כי אני חושב שזו הדרך היחידה שלי לנסות לשנות, דרך ההנהגה".
"אני אבחר במפלגת העבודה", אומר דרור. "זה השמאל השפוי בעיניי כיום, שהכל השתנה כל כך.
פעם ראש ממשלה לא היה גר בוילה בקיסריה", הוא מוסיף בעקיצה.

*אם כל כך רע למה להשאר פה?

"אנחנו כולה שישים שנה פה", אומר איתמר, "וזה ממש מעט, לכן אני אופטימי שזה יכול לקבל צורה מרגשת וחדשה
השונה לגמרי מאירופה ואמריקה. בגלל שאין מסורת מדינית יש תקווה שיהיה משהו חדש ואחר".
"חברה למכוניות לא מפסיקה להתאמץ!", אומר דרור.
"זה שאנחנו פה שישים שנה לא אומר שזהו, אנחנו לא צריכים לשאול את עצמנו למה אנחנו פה.
אתה מכיר מדינה ש'הוקמה'?! זה עדין מוקם כל הזמן! זה תהליך שחייב להיות קשור לצרכים של האזרחים, כמו כל מדינה".

*מה הכי מציק לך?

"שני דברים; פערים של הכלכלה וזה שהמנהיגים לא מבינים שצריך להפוך כל אבן בשביל להגיע לשלום עם השכנים.
הכוונה שלי היא לעשות כל מאמץ, ואת זה לא עושים בשביל השלום.
בגולה אפילו שרצחו אותנו  - ניסו לעשות שלום כל הזמן עם האויבים. ככה צריך לעשות כל הזמן גם פה,
גם אם ידנו על התחתונה. צריך לשאוף לפיתרון ולמזער נזקים".

*מה ד"ר ראסטה היה אומר על המצב?

"הוא היה אומר קח שיר ותהיה לי עשיר", אומר דרור ומחייך.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים