יום שלישי, 10 בינואר 2017

דמיון מודרך ע"פ היהדות



נדב גדליה
https://i.ytimg.com/vi/ri38HS62Q0Y/hqdefault.jpg
שיטת הדמיון המודרך היהודית עוזרת ליהודי להתחבר לבוראו.

החל מהאדמו"ר מפיאסצנה ועד שיטות הדמיון המודרכת של ימינו.

כשאני שואל את הרב ד"ר צבי לשם מאונברסיטת בר אילן 'איך
אפשר להתפלל טוב יותר בעידן המודרני בו המחשבות זזות אנה ואנה?', נדמה
לי שהפעם השיטות יעבדו טוב יותר. התחושה היא שפניתי לאדם הכי הנכון.
ההסברים שלו מאלפים ומנומקים להפליא.
אחרי שיחה ארוכה עימו מתברר לי שהדברים פשוטים, לכאורה.
צריך להשתמש בדמיון שלנו בעבודת השם. לדמיין. ממש כמו ילד,
ואת זה, ובכן, כל ילד יודע.
הרב לשם כתב עבודת דוקטורט על דמיון מודרך בשיטת הרבי מפיאסצנה,
והתוצאות מעודדות אותנו, אנשי ה-2013 הטרודים בסימוס מתמשך
על כל פני טאצ', ולא מבינים איך אפשר להתרכז בכלל בתפילה
ומי דיבר על עבודת ה' תמידית של 'בכל דרכך דעהו'...
נדמה לעיתים, שטיסת המחשבות לכל רוח בשעת התפילה היא דבר
שאי אפשר לעמוד בו. אך אפשר, לרב לשם הפיתרונים.
והוא מגיע עם קבלות ודברים שיסודם בהררי קודש, הוא לא מחווה את דעתו,
'רק' חוקר כבד של נושא הדמיון המודרך בעבודת ה'.
נושא שיכול לשנות את האדם מן הקצה אל הקצה בלי שישים לב בכלל שהוא
עובר שינוי תודעתי שמקרב אותו לבוראו, והכל במחשבה,
בלי לצאת מהבית ולבי לשנות מגזר או צבע כיפה ותפיסת עולם רחבה.
בסך הכל תדמיין, כה פשוט, איך לא דמיינו את זה קודם? אני תוהה לעצמי.

---דמיון מודרך כאמצעי קריטי לעבודת ה'---


רבות בשנים מתחבט האדם המודרני בשאלת האמונה המבצבצת בכל פעם מחדש.
גם אלו המאמינים מאוד בכוח עליון, שאינם מקטני אמנה, שאלו את עצמם איך ניתן
להתחבר למשהו שאינו נראה? התשובה הפשוטה של האדמו"ר מפיאסצנה אומרת
שהדמיון יכול לעשות עבודה פשוטה שתאפשר לכל אדם 'פשוט',
לכאורה, להתחבר לאלוקיו.
בשיטת הדמיון המודרך הזו ניתן להשתמש
בתפילות, בברכות, ובכלל, על כל צעד ושעל לטוב ולמוטב - בחיי היום יום.
מדובר בשיטת 'דמיון מודרך'חסידית-יהודית בעצם, המאפשרת לבן אנוש להכנס
לאווירה מסויימת ע"י הפעלת כוח הדמיון.
והרבי מפיסאצנה שידע להדריך תלמידים הבין שהדמיון הוא כוח עליון
לטוב ולמוטב. 'הרהורי עבירה קשים מעבירה', אמרו חז"ל,
הגם שמדובר בהרהורים גרידא. הרבי מפיאסצנה נתן 'קונטרה' ליצרא
דעבירה והפיץ רבות את תורת הדמיון המודרך החיובי דווקא.
עכשיו נראה את היצר הרע מתמודד.

---
הרבי הבין כי אם ליצר הרע מותר לפעול בשיטות מתחוכמות הצובעות את פיתויים
העולם הזה בצבעי  גואש עזים  כל כך, עד שנדמה
יצרם של  רשעים לעצמם כהר גבוה, כמובא בתלמוד בבלי, אז גם ליהודים
המחפשים את ה' צריך לתת כלי חזק, כדי לחוש אותו קרוב.
הרב לשם מדגיש כי זו דרך זמנית לעבודת ה' וכי השלב הבא בהתחברות אל הבורא
הוא חיבור עמוק ללא דמיון כלשהו.
---
שניים מהנושאים המרכזיים בכל ספרי האדמו"ר מפיאסצנה (הידוע גם כרבי קלונימוס)
הם "חיזוק המחשבה" ופיתוח הדמיון, שהם תנאים לעורר רגישות יתר לנוכחות
הבורא בעולם, לחוויה הרוחנית ולמציאות הקודש.
בהסתמך על רעיון זה קרא  האדמו"ר ל'קבוצות העבודה' שלו, ולספרו הראשון,
'בני מחשבה טובה'.
האמצעי העיקרי לחיזוק המחשבה על פי הרבי, הוא תרגילי דמיון מודרך בנושאים
מגוונים, שדרכם אמור החסיד להגיע להתרגשות ולהתלהבות בעבודתו. כמה
תרגילים קצרים לביצוע מעשי נמצאים בספר 'בני מחשבה טובה', והנושא נידון
בהרחבה  יתירה בספרו 'הכשרת האברכים'.

---האדמור מפיסאצנה נותן את הקרדיט ל'נועם אלימלך'---


הרב לשם מספר כי את הגרעין לשיטת הדמיון המודרך שאב האדמו"ר מפיאסצנה 
מהספר נועם אלימלך,
ואף האדמו"ר עצמו טרח לציין זאת כך:
"ובספר הקדוש נועם אלימלך פ' לך איתא שיעורר האיש את עצמו במחשבתו,
שיצייר לו שעומד בבית המקדש בנוי... ועי"ז הוא בא לבהירות ודביקות גמור
להתפלל בכוונה שלימה... ואיתא שם בלשונו הקדוש שיצייר כאילו רואה בעיניו ממש
ע"ש, לא מחשבה חזקה בלבד רק גם דמיון חזק".

ה'נועם אלימלך' לא האריך בנושא, והשתמש בביטויים קצרים בלבד בשיטת הדמיון
המודרך.
בדרך כלל הם נפתחים במשפטים כמו 'יצייר בליבו או במחשבתו' או'ידמה
בעיניו'.
ה'נועם אלימלך' הורה לצייר ציורים מובהקים בעלי אלמנטים רוחניים כמו מתן תורה
או עמידה בבית המקדש, למשל.
האדמור מפיאסצנה לעומתו, האריך מאוד בתיאור תרגילי דמיון מודרך.
אחד התרגילים הקצרים והמעניינים הוא דווקא
דמיון חדשני שליקט האדמו"ר מספר 'בית אהרן', בו מסופר על הצדיקים שהיו
מדמיינים עצמם שוכבים ביסורים בקבר ובא מישהו ואומר להם לקום ולהתפלל...

ד"ר לשם מסביר את תמיכתו של  האדמו"ר מפיאסצנה בדמיון מודרך בעבודת ה' בכך
שמדובר בחלק ממשנתו החינוכית המפורטת ב'חובת התלמידים', על פיה, יש
ליצור בנפש התלמיד התרגשות בעבודת הבורא.
ברגש טמון בעצם ה'בכל לבבך' החזק ביותר שניתן להשיג
מעבר למעשים הטכנים החשובים לכשעצמם.
וכמו שכבר אמרו חז"ל בזמן התלמוד 'רחמנא ליבא בעי' (הקב"ה רוצה את הלב של
האדם).

יצירת ההתרגשות מתבטאת הן בהמחשת האדם לעצמו ע"י מחשבתו - את סיפורי
התנ"ך השונים והן ע"י הדמיון המחבר והבאת הנפש למקום בו היא מרגישה אלוקות
ויוצרת חוויה רוחנית חזקה אצל המאמין.

האדמו"ר לא מתעלם מכך שהדמיון עשוי ליצור משהו השונה מהמציאות התנ"כית.
ולמרות זאת סבור שאין בכך בעיה, "אף על פי שלא תדע אם באמת כך היה כפי
שאתה משער לך במחשבתך", כלשונו.
לשם מסביר את היתרו של האדמו"ר בכך משום שבסופו של דבר המטרה היא חינוכית
ולא קוגניטיבית.


---נגד היצר ---


כשאדם עוסק בעבודת ה' ע"י דמיונו באופן תמידי ואפילו חלקי,
הסבירות שיחטא היא פחותה מאדם שבלי להשים לב נכנס למצב
של 'ושכחת את ה' אלוקיך', אפילו בתפילת שמונה עשרה...
חרף כך, עניין ה'סור מרע ועשה טוב' לא נשמט ממשנתו החינוכית של האדמו"ר
מפיאסצנה.

לא רק בתפילות ובברכות המליץ האדמו"ר מפיאסצנה להשתמש בכוח הדמיון כדי
'להתחבר', הוא חשב שכדאי להשתמש בכוח הדמיון גם כדי 'להתנתק' מהרע.
אחת מעצותיו המובאת בשם התלמוד הבבלי (ברכות ה'.)  מטפלת בפרקטיקה
מאוד פשוטה בהתגברות היצר על האדם והשאלה איך מתמודדים עימו.
"לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, אם נצחו - מוטב ואם לאו - יעסוק
בתורה", פיתרון
ראשון להתמודדות עם היצר, פשוט ללמוד תורה.
ממשיכה הגמרא וכותבת "ואם לאו יקרא קריאת שמע".
ואם גם קריאת שמע לא עוזרת להתגברות האדם על יצרו מורים חז"ל להזכיר לעצמך
את יום המיתה.
סביר להניח שאת זה כל אחד יכול לעשות גם אם אינו יכול לעסוק בתורה או לקרוא
קריאת שמע
שתבריח אותו מן החטא.

---דמיון מודרך מתחיל מהחומש---


למעשה, נושא הדמיון המודרך מופיע בתורה כבר קודם לכן.
בהתבסס על פרוש רש"י על התורה במעשה יוסף ואשת פוטיפר.
רש"י מסביר שהגורם לבריחתו של יוסף מאשת שר הטבחים היה דמות דיוקנו של אביו
יעקב שנראתה לו. בדמיונו, כמובן.
והנה שוב, כוח הדמיון פועל את פעולתו בייתר עוז ומבריח את יוסף מהנסיון הקשה.

האדמו"ר מפיאסצנה פיתח את שיטת הדמיון המודרך הרבה מעבר לתיאורים הקצרים
של דמיון ספציפי של דמות דיוקן של צדיק וכדומה.
הרב לשם מגלה כי תיאורי הדמיון המודרך של האדמו"ר משתרעים על פני עמודים
שלמים בספריו.

למשל, את העצה נגד היצר של הזכרת יום המיתה פיתח האדמו"ר לדמיון מודרך של
ממש.
"יצייר את הדבר שעובר על כל איש לאחר אריכת ימיו ושנותיו; איך יסתכל ברגע
האחרון על כל העולם ועל בניו שמוכרח לפרוש את עצמו מהם וללכת בגופו אל תחתית
העפר רמה ותולעה, ובנשמתו אל הדרך שאינה ידועה לו אנה יוליכו אותה, בניו
יסובבוהו ויבכוהו ויצעקו... והוא שומע ומבין הכל, ואי אפשר לו לעזור מאומה,
רוצה ומתחנן הוא לחיות אבל הלב דוחק עד כדי להתפקע, והגרון מתכווץ עד כדי
לחנק, ובחזקה קורעים את נשמתו מגרונו ולבו, וכן אחר כך כשמלוים אותו אל בית
עולמו, בניו זה מטיח את ראשו בכותל צועק ובוכה אבי אבי איך עזבתנו הלעד נקרעת
מאתנו, וזו משלכת את עצמה על הארץ ובקול מר צורח צועקת... גם כל העם
גועים בבכי מרחמנות עליו ועליהם, צווחה מהומה ומבוכה בכל סביבותיו, וסוף כל
סוף כולם שבים לביתם והוא איפה נשאר, ועם מי נשאר..."
שאתה מתחיל לדמיין דברים כאלה, גם הטוב שביצרים בורח לגיהנום לבדו ומותיר
אותך שלם ברוחך.

---לא רק האדמו"ר מפיאסצנה---



 

סביבות אותה תקופת זמן, בה האדמו"ר חיבר 'את בני מחשבה טובה' והעלה את
שיטתו בתרגילי דמיון מודרך לראשונה על הכתב, כתב הרב מנחם אקשטיין את 'תנאי
הנפש להשגת החסידות' - ספר שעוסק אף הוא בדמיון מודרך.
ע"פ דבריו של הרב לשם לא ידוע על קשר כלשהו בין המחבר לאדמו"ר מפיאסצנה
ולהיפך.
על הרב אקשטיין עצמו אין הרבה אינפורמציה. מה שידוע הוא
שהרב אקשטיין היה חסיד ז'יקוב ובנו של הרב מרדכי אקשטיין, שהיה בין מנהיגי
הקהילה בעיירה רישא שבפולין.

בספרו של הרב אקשטיין  מובאים  חמשה עשר פרקים, וביניהם: "הדמיון
המשחרר", "תרגילי מחשבה" ו"שלבים בפיתוח המחשבה העילאית".
למרות שבספר כמעט ולא מובאים ציטוטים מן המקורות, במספר מקומות מצהיר הרב
אשקטיין שהוא מייצג את "שיטת הבעש"ט".

'בני מחשבה טובה' של האדמו"ר מפיאסצנה ו'תנאי הנפש להשגת החסידות' של
הרב אקשטיין שיצא בשנת תרפ"א היוו אבן דרך חשובה בהתחדשות התנועה החסידית
שנהפכה מתנועה עמוסת רעיונות עמוקים
ליודעי ח"ן בלבד, לתנועה השווה לכל נפש, המנסה להציל את היהודי המתבולל
ע"י חיבורו לניצוץ היהודי הפועם בו והבאתו למודעות לפיתוח רגשותיו.

---בחב"ד 'מתבוננים'---


גם בחב"ד הדגישו מאוד את עניין הדמיון המודרך
וקראו לו 'התבוננות' - הווי אומר; תתעמק, תסתכל, תביט
וע"י כך תגיע לחיבור לה'.
ה'התבוננות 'היא בעצם על גדולת ה', אותה ניתן לראות על כל
צעד ושעל בחיים.

בתפילת שחרית, לאחר 'הודו' מתחיל סדר עבודת ה'התבוננות'.
פסוקי דזמרה, ברכות קריאת-שמע ושמונה-עשרה.
כל אחד ממקטעים התפילה הנ"ל קשור למחשבת התבוננות על גדלות הבורא.

בחב"ד נהגו ללמוד מאמרי חסידות לפני התפילה כדי להכין את הנפש
להתבוננות שיא, שתגיע בזמן התפילה.
ההתבוננות של חב"ד אינה דווקא התלהבות בתפילה,
אלא משהו שנעשה במוח האנושי.

ההבנה השכלית של מציאות ה', מולידה  ממילא רגש בלב.
הדגש שניתן בחב"ד הוא לא באופן של דמיונות שווא,
אלא התבוננות לעומק בגדלות ה'.

לדוגמה, כשאדם מתבונן בכך שהקב"ה מהווה את הבריאה בכל רגע באופן של יש מאין, הוא אמנם יודע זאת בשכלו, אך הדבר אינו מספיק
ויש להרגיש זאת בלבבו, ע"י עבודת ההתבוננות.
ע"פ שיטה זו כשהאדם מכניס את ראשו ורובו חזק בעניין השכלי,
נוצרת בליבו גם 'הרגשה' בעניין.
בתניא הדברים ברורים ומובאים בפרק ג' בזו הלשון:
"יתקע מחשבתו בחוזק ובהתמדה".
חיזוק העניין בשכל נעשה ע"י למידת מאמרי חסידות, דיבור על גדלות ה'
והתמדה בכך.


כששואלים את הרב לשם באופן אישי האם הוא ממליץ לעבוד בשיטות
דמיון מודרך כיום בעבור ילדים ובכלל,
הוא משיב בנימוס שאינו איש חינוך.
את השיטות השונות והעובדות הוא טרח להסביר לעולם בבירור ולהניחן על השולחן
במאמר ארוך שכתב בנושא.
מה שברור הוא, שכדאי לנו מאוד להתחיל לדעת להרגיש,
ולא רק את הקב"ה, גם את הזולת שהוא חלק אלוה ממעל ואת מצוקותיו ודרכי
הסיוע לו, כדאי לדמיין, לכל הדעות.

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק gilinada@gmail.com
======================

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים