יום רביעי, 22 בפברואר 2017

סקירה ראשונית: הסרט "לעבור את הקיר"

נדב גדליה

http://images.haaretz.co.il/polopoly_fs/1.3147804.1481230257!/image/1050272411.jpg_gen/derivatives/size_640xAuto/1050272411.jpg
סקירה ראשונית בלעדית: "לעבור את הקיר"
הסרט החדש של רמה בורשטיין, בקרוב בקולנוע

הקולנוע היהודי, יש שיאמרו, נמצא עדין לפני פריחתו. למה עדין? כי ההיסטוריה מספרת שהתהליך האבוליציוני  של כל אמנות מתחיל איפשהו בין אמריקה לאירופה, עובר לישראל ורק לאחר מכן מגיע למחוזות היהודיים העושים אמנות ע"פ תרי"ג מצוות בלי לסור ולו במילימטר מעמדת ההלכה.
אין צורך לקטר או לקונן, פשוט ככל הנראה, כמאמינים בני מאמינים, אנו מעדיפים לווסת את 'האור לגויים' שבנו לדברים  המהותיים יותר כמו אמונה, תורה, מדע והייטק.
בינתיים אמנות המוזיקה חובשת הכיפה עושה חיל והתיאטרון בעל המטפחת מתקדם לו בעצלתיים (לאו דווקא באשמתו, בכל זאת חשוב לזכור שהכל מתחיל בתקציבים, תשאלו את מירי רגב).

ולמרות הכל, נצפים בשנים האחרונות ניצנים דניצנים דגברין (ונשים!) יהודאין שבכל זאת מצליחים להרים ראש גם בעשיית קולנוע יהודי טהור המיועד ומגיע לאקרנים המסחריים הגדולים.
אין הכוונה לסרטים הזוכים להפצה במגזר או סרטים ישראלים מסחריים המספרים את סיפוריהם של הציבור הדתי\החרדי גרידא.
כאלה יש למכביר. החל מ'ההסדר' של יוסף סידר שיצא עוד בשנת 2000, עבור דרך 'תפוחים מן המדבר' שאף פוצל לשלשה חלקים
ושודר הן בקולנוע (כחלק בודד) והן בערוץ 1 וכלה ב'המשגיחים' של מני יעיש שיצא ב-2012.
אנו מדברים על סרטי קולנוע כשרים למהדרין, כאלה שנעשו בכשרות מהודרת הכוללת שמירת נגיעה, שפה נאותה ומסר יהודי קליט, שמאפשר צפיה הגונה גם לשומרי עיניים.
סרטים כאלה, אפשר לספור על יד אחת בעלת אצבעות גדומות.
זה התחיל באושפיזין של שולי רנד שיצא ב-2004 וסיפר על יהודי שומר תורה ומצוות שמצפה לילד ובתווך החבר'ה הורסים לו את האתרוג שעלה לו הון. סרט שהציב את מיכל, אשתו האמיתית של רנד בתור שחקנית ראשית כדי לפתור בעיות צניעות לשולי.
והסתיים בסרטה הקודם של הבמאית החרדית רמה בורשטיין שכתבה וביימה תוך כדי שמירה על ההלכה - את 'למלא את החלל'
שיצא ב-2012 ונכנס לעובי הקורה של סיפורי עולם השידוכים החרדי.

בזמן שרנד לקח הפסקה מהקולנוע ופנה לערוך מופע משירי מאיר אריאל
בורשטיין נותרה לבדה בקהילת הקולנוע היהודי הלא באמת קיימת, וממשיכה אחרי עבודה של ארבע שנים
להביא יצירה נוספת שמשקפת את חיי הקהילה שומרת המצוות ממבט נוקב אך אוהד, כזה שבא מתוך הקהילה הדתית
ואוהב אותה מאוד למרות חוסר השלימות המפעם בה.
הסרט חדש, שטרם עלה לאקרנים בארץ אך כבר עונה לשם 'לעבור את הקיר' יעלה
לצפיה מסחרית בבתי הקולנוע החל מה-26 באוקטובר.
צפינו בו בהקרנה מיוחדת שנערכה לפני מספר ימים.

'לעבור את הקיר' מספר את סיפורה של מיכל (השחקנית נועה קולר), בחורה בת 32, שחזרה בתשובה לפני 12 שנים ועדיין לא נישאה.
אחרי הפרשת חלה קלאסית אצל רבנית הדורה היא מוצאת סוף סוף חתן;
בעל תשובה נאה בו היא מאוהבת עד כטפחיים מעל ראשה.
אך אליה וקוץ בה. חודש לפני החתונה מודיע לה בעל התשובה הנאה כי הוא פשוט לא אוהב אותה...
מיכל נעלבת מאוד אך מסרבת להתמסר לאכזבה ולייאוש ("אין יאוש בעולם כלל", בורשטיין משתייכת לחסידות ברסלב), ומחליטה, למרות הכל, להמשיך בהכנות ולדבוק בתכניתה המקורית, קרי - להתחתן.
כמובן שבעל האולם (השחקן עמוס תמם) מסרב להאמין למראה עיניו; בחורה הזויה עומדת מולו ומשלמת לו מקדמה כאילו החתן עומד להיכנס כל רגע ולהצטרף לשולחן הטעימות.
אך מיכל, חרף מבטיו הנוקבים, לא מרימה ידיים מאמונתה.
היא עוברת מסע מעורר מחשבה בין דמויות וחתנים פוטנציאלים מסוגים שונים עד ש...
טוב, כמובן שלא נגלה לכם האם היא הצליחה לעבור את הקיר ומהו הקיר והאם הוא קיים בכלל.

בורשטיין (49) אם לארבעה המתגוררת בת"א היא בוגרת בית ספר הגבוה לקולנוע 'סם שפיגל'.
היא חזרה בתשובה לפני כ-15 שנים ומאז מלמדת קולנוע במסגרות שונות.
לפני כארבע שנים זכתה במספר פרסי אופיר (הנחשב ל'אוסקר הישראלי') על סרטה הראשון 'למלא את החלל'.
בינהם פרס הסרט, הבימוי והתסריט הטובים ביותר תוך כדי גריפה של 295,000 כרטיסים (הסרט הנצפה ביותר בקולנוע ב-2012),
וכניסה לרשימת מאה סרטי הקולנוע הנצפים ביותר בכל הזמנים.
לפני מספר שבועות זכתה בורשטיין בטקס פרסי אופיר על התסריט הטוב ביותר על סרטה החדש 'לעבור את הקיר' ויודעי דבר מצפים להצלחה מסחרית גדולה בקופות בעונת ההקרנה שלו בחודשי החורף הקרוב.

אם ב'למלא את החלל', הפיצ'ר הראשון של בורשטיין האווירה היתה קודרת, לא מעט בזכות הצילום אומנתי
של הצלם המוערך אסף סודרי שהצליח להעביר היטב בפריים את אווירת הסגירות במגזר החרדי,
הרי שב'לעבור את הקיר' החדש בורנשטיין מחפשת להצחיק לא פחות מאשר להעביר מסר שגם בחברה הדוסית יש רגשות (וואלה?!).
בקטעים לא מעטים בסרט הצבעוני הקהל באולם רעד מצחוק, וברגעים אחרים הרגש הגואה עמד באוויר.
לא הבטתי בעיני הנוכחים, אך אוכל להעיד על עיסת עיניי הדלוחה שהרטיבה ברגעי השיא של הסרט את גומת לחיי שאך לפני רגע עלצה בחדווה.

בורשטיין יצרה הפעם סרט קליל המקוטלג בסוגת הז'אנרים הקולנעיים כקומדיה רומנטית.
קשה לדמיין סרט מז'אנר כזה ללא בדיחות גסות ונגיעות בניחוח רחמנא ליצלן.
והנה, יש אחד כזה כאן לפנינו בדמות 'לעבור את הקיר' הנוגע והמשעשע כאחד. 
למעשה, חוץ מקולנוע יהודי העשוי על טהרת הקודש, נוסכת בורשטיין תקווה גם בקולנוע העולמי
(מישהו אמר 'אור לגויים'?) שהורגל לוולגריות ואינטימיות מזוייפת שכבר לא באמת מתרגשים בגינה.
עשרות סרטים מותחים גבולות ומוכנים לעשות הכל כדי לעורר חיוכים מרבצם וצחוקים מיגונם - ללא הצלחה,
והנה מגיעה לה בורשטיין בעלת השביס שעד לאחרונה החזיקה באמתחתה אף טלפון כשר ללא אפשרות
לשליחת הודעות כתובות - ומעבירה שיעור קומי נטול גסות רוח וסדנת רומנטיקה בלי נגיעה קלה אחת.
ואולי זה הסוד שאמור לאפיין קולנוע יהודי. היכולת להעביר מנעד של רגשות החל מדמע ועד צחוק
דרך חווית צפיה של 90 דקות שתצליח לחצות קהלים ולא רק תשכנע את המאמינים באמונתם של הדמויות בסיפור. קולנוע מבדר שלא בא לחנך אבל מותר לו לעשות את זה על הדרך.
המסר האמוני אמנם היה שם, דביק וצפוי מעט, במיוחד אם מכירים את חייה החרדים
של הבמאית החוזרת בתשובה, אך סרט אינו הרצאה אלא חוויה,
והדרך הפתלתלה בה דוהר הסרט על מסילת רכבת ההרים שפניותיה אינן צפויות היתה לא פחות ממטלטלת.


לתגובות: נדב גדליה, בפייסבוק

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים