יום שישי, 17 בפברואר 2017

ראיון אישי עם נפתלי בנט

 נדב גדליה

נפתלי בנט לא יכול לבנות על הקולות של רובכם בקלפי ובכל זאת יש לו הרבה מה לומר לנוער הדתי * הנער שכמעט לא נכנס לשיעורים בתיכון מאמין שהוא מחזיק בפתרון לבעיית השעמום בחינוך. הבחור שעשה אקזיט בהיי-טק ממליץ לכולם ללכת לגדל פלפלים בנגב ובלבד שיהיו מאושרים מזה * המנהיג החדש של הציבור הדתי-לאומי מדבר על הכול, ומתעקש שאסור לנו להיות מציאותיים מדי

----
­­­אני מודה שלפני הריאיון הזה בנט נתפס בעיניי כ'איש והאקזיט', זה שעשה את המכה של הכסף ועכשיו בשביל הכיף והתחביב עושה לביתו היהודי. אני פוגש אותו בממילא. בפעם האחרונה שעשיתי את הטעות הזו נפגשתי עם שוואקי. ממילא הוא לא הרחוב הכי סימפתי בירושלים, הוא משרה אווירה כאילו מישהו ניסה בכוח להכניס את תל-אביב לעיר הקודש; תלה את הפוסטרים הכי מזעזעים, הביא את התיירים הכי תמימים, ומכר להם שירושלים היא בסך הכול פריז של מעלה. בנט מגיע לשם כדי לגרש את החושך המלאכותי ונואם על נפש ישראל וענייני חנוכה עם תנועות ושפת גוף שלא מביישות את ראש ממשלתנו. הקהל מוציא טלפונים ומצלם את המחזה, למחרת כבר מוצאים אותו ביוטיוב. לאחר מכן פוצח יונתן רזאל בשירים ודיבורים שמנסים לגרש את הקניון הגשמי ממרכז חייהם של התיירים הבאים ארצה. אני מנסה להירגע מהמוסיקה רגע לפני שהריאיון מתחיל, אך הודעה בהולה מבשרת לי שעליי למהר למצוא את נפתלי - תכף הוא ינאם במקום אחר לגמרי. באמצע השדרה אנחנו מתיישבים בתוך מסעדה נחמדה, בנט מושיב אותי לידו וכשהמלצרית שואלת מה אזמין, הוא מזדרז לומר "זה עלינו".
"אחלה מגזין, ראיתי אותו", הוא זורק לי לפני שאנחנו מתחילים בשיחה. אני בוהה בו לרגע בתמיהה ושואל "אז איך יכול להיות שאתה עדיין לא מנוי?" הוא מתנצל וטוען להגנתו שהילדים עוד צעירים מדי ומיד נזכר בימים שגם הוא היה צעיר מדי "לא בדיוק למדתי בבית ספר, בעיקר שיחקתי וטיילתי". אני מנסה לשמוע סיפורים בלעדיים ממגרשי הכדורגל של עיירת ילדותו, אבל אז פולש לשיחתנו איש זר, טופח לבנט על השכם וממלמל משהו כמו "נפתלי בנט! מושיען של ישראל!"
הממלמל הוא איש מבוגר שאף מעז להגיש בסוף השיחה הקצרה כרטיס ביקור לבנט. הוא דובר אנגלית שוטפת ובנט שוב מזכיר לי קצת את נתניהו ומנהל את השיחה בזרימה מלאה. "בזמן האחרון אנשים התחילו לזהות אותי ברחוב. זה לא הכי כיף. זה בסדר, זה נחמד, אנשים טובים בסך הכול, מציעים רעיונות מעניינים ועצות נחמדות".

יש לך כוח לשמוע את כולם?

"תראה, בקמפיין האחרון של הפריימריז ערכתי כמעט 300 חוגי בית וכנסים, פגשתי אולי 30 אלף איש והייתי צריך להקשיב בסבלנות לכולם, אז נראה שכן..."

ולחזור על המצע שלך 300 פעם, זה לא מעייף?

"מעייף לדבר בפעם האלף על נושאים כמו ההתנחלויות ויהודה ושומרון, זה תחום שאתה יכול לדבר עליו ואין תוחלת. אבל אני משתדל לגוון, וגם השאלות משתנות מפעם לפעם, ובכלל" הוא מחייך, "האנשים הם באמת טובים. יצא לי לא פעם לסיים חוג בית באחת בלילה בדרום הרחוק, ומה, אני אסע לבד הביתה בשעה כזאת?! נשארתי לישון בבתי פעילים, זו הייתה חוויה, צחצחתי שיניים בעזרת האצבע".

כמו בטירונות.

"הטירונות קטנה על מה שעברתי".

לו הייתי שר החינוך

אני מנסה לשכוח מהזר שקטע את שיחתנו באבחת אנגלית אחת ומזכיר לבנט שעלינו לחזור הביתה, אל הילדות שלו. "תראה, בסופו של דבר השגתי בגרות, אבל בדרך זרקו אותי משיעורים. בוא נגיד שלא הייתי מהתלמידים שמקבלים ציון לשבח בסוף התיכון".

בשורה התחתונה אתה אומר את זה בחיוך, הצלחת בחיים.

"שמע, היה כיף. כל היום הייתי בבני עקיבא; ליד הבית שלי הייתה חורשה, הייתי מטייל המון. טיולים, כדורסל, בני עקיבא, ובשוליים... גם לימודים. הלימודים לא היו קלים משום שהייתי משתעמם מהר מאוד, אני בכלל טוען שצריך להפוך את הלימוד לחווייתי יותר, הרבה פחות פרונטלי ממה שהוא היום. דוחסים לתלמידים עוד חומר ועוד חומר והם רק סופרים את הדקות".

אתה מתכנן לטפל בבעיה הזאת בכנסת?

"נושא החינוך הוא באמת מרכזי, קודם כול במובן של העברת ערכים, ללמד ערכים וציונות – את כולם, לא רק את הציבור הדתי. וכן, גם השיטה עצמה של לימוד פרונטלי חייבת להשתנות! חייב להיות יותר דיאלוג, רב שיח, שאלות חשיבה. אני עוד לא יודע אילו תפקידים נקבל בכנסת, אבל החינוך הוא בהחלט נושא קריטי, צריך להתייחס לייחודיות של כל אחד.הילד הגדול שלי, למשל, הוא בן שבע והוא יצירתי מאוד ואני רואה שבכל פעם שנותנים לו הזדמנות להיות יצירתי - הוא פורח. אני רואה את עצמי בנעליים שלו כשהייתי ילד וזה לא עושה לי טוב".

נניח שיש לך תקציב ואפשרויות בלתי מוגבלות. אתה גם שר החינוך וגם שר הדתות, מה הדבר הראשון שאתה עושה?

"קודם כול, מביא מורים מעולים, שקולטים את הזווית המיוחדת של כל תלמיד ומפתחים אותה. יש מורים כאלה, רק צריך לתגמל את הטובים ולהביא עוד כאלה. טיפול אישי הוא דבר שמזניק את ההישגים, רק לא להסתכל על שלושים התלמידים כעדר; זה בעיקר עניין של תקציב, צריך לתגמל את המורים יותר, אבל גם לדרוש מהם יותר. העבודה כבר החלה בעניין הזה עם יזמוֹת כמו 'אופק חדש' שקידם שר החינוך הנוכחי, שמעודדות שעות פרטניות עם תלמידים. אבל זו רק ההתחלה - אם בעוד חמש-עשרה שנה מערכת החינוך תיראה כפי שהיא נראית היום - ישראל נכשלה".

ככה?

"ממש ככה! תאר לך אדם מוכשר בציור שאתה מדבר אִתו רק על מתמטיקה. אם תיתן לו להתבטא בציור הוא יקבל ביטחון עצמי שישליך על הקיים ויפתח אותו גם בדברים אחרים. אנחנו לא צריכים מכונות ידע, אלא לפתח את היכולת של הילדים לאהוב לקרוא. הדרך שבה לימדו אותי ספרות, למשל, לא גרמה לי לאהוב ספרים. דחסו חומר, וחבל, כי ספרות היא עולם ומלואו".

מה לגבי לימודי גמרא בישיבות תיכוניות?

"לימוד גמרא הוא קשה מאוד ואני חושב שגם פה הלימוד הפרטני הוא המפתח. קשה מאוד ללמוד עם כיתה של שלושים תלמידים. גם לי זה לא היה קל, למדתי חמש שעות גמרא ביום. היינו מתחילים לימודי חול רק באחת וחצי בצהריים".

אולי צריך לוותר על הגמרא לגמרי ובמקומה ללמוד משניות ורמב"ם?

"לא ולא, גמרא היא יסוד הכול. אבל צריך לראות איך גם תלמידים חלשים יותר יתחברו".

אסור לנו להיות רֵאָליים

כשנפתלי מדבר על גיל ההתבגרות שלו הוא מזכיר לא פעם את בני עקיבא, תנועת הנוער שגדל ואף הדריך בה. אני שואל אותו מה דעתו על התנועה כיום, ומה יחסו לכל עניין החברה המעורבת והנפרדת. לדעתו כל קהילה ויישוב צריכים להחליט מה הכי מתאים להם ואין מקום לכפות החלטה באופן גורף. "בני עקיבא היא תנועה מדהימה, אני רואה את האחיינים שלי ואני חושב שהיא עדיין חלק מרכזי בהוויה. אבל היום הבילויים צריכים להתחרות בפייסבוק והתחרות קשה הרבה יותר. בזמני התנועה התחרתה בערוץ הראשון, שכידוע לא היה בו הרבה מה לראות".

מדברים לפעמים על רֵאָליות בתנועות הנוער. בסופו של דבר, צריכים להיות מציאותיים. אתה עדיין מאמין שעל הנוער מוטלת המשימה לשנות את העולם?

"אני מאמין שאסור לנו להיות ראליים. עודף ראליות גורם לך לחשוב בקטן. כשהייתי מפקד ביחידת מגלן אמרו לנו שאנחנו לא מספיק תותחים כדי לעשות מבצעים מסוימים, אבל אז בעבודה אטית במשך שנה וחצי הגענו ליכולות הנדרשות. כשהקמתי עם חברים חברת סטארט-אפ, אמרו לי 'מה אתה מבין בבנקאות ובאמריקה?!' אבל אנחנו חשבנו בגדול, נכשלנו המון שנים, ובסופו של דבר הצלחנו. גם הרצל לא היה ראליסט, הוא היה משוגע לגמרי - אלפיים שנה לא הייתה מדינה יהודית, ואתה זה שתקים אותה?!מי ייתן לך אותה, התורכים?! אבל הוא חשב בענק וזה קרה. וככה אחד אחד, הדברים הגדולים קרו בזכות אלה שחשבו בגדול. אחת הצרות שלנו היא שאנחנו מנסים להיות מציאותיים. בסופו של דבר מובן שהדברים הגדולים יורדים אל המציאות בצורה פרטנית, אבל החשיבה צריכה להיות לא ראלית".

כשאתה אומר שאתה מכוון להנהגת המדינה, זה לא קצת מוגזם ומוקדם מדי?

"זו אותה נקודה בדיוק. כל כך הרבה שנים הנחילו לנו שאנחנו צריכים לתרום אבל לא יכולים להוביל, וזה פשוט לא נכון! אנחנו יכולים להוביל את המדינה. מי שקורא היום 'עולם קטן' יוביל בעוד 30-20 שנה את המדינה בכל התחומים. אלו יהיו התפיסות של הציונות הדתית ושותפים לא דתיים".

וזה מוביל אותנו לשאלה הבאה. למה דווקא איילת שקד?

"השאלה מוכרת וידועה וטובה. אני חושב שתקופת המחיצות בין המחנות בעם ישראל הולכת ונגמרת. אסור שתהיינה מחיצות בין החרדים לבין הציונות הדתית לבין החילונים. אני אוהב את החרדים מאוד ותמיד כשמדברים נגדם בתקשורת אנחנו הראשונים להגן עליהם משום שהם אחים שלנו, הם אותו הדבר כמו המסורתיים והחילוניים. כל הזמן מתייגים אותנו בתוויות, ובסופו של דבר כולם אוהבים את ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל, גם אם הם לא מקיימים את כל המצוות. לאיילת שקד יש אהבה עצומה לתורת ישראל, נכון, היא לא מקיימת הכול, אבל אלו השותפים הטבעיים שלנו, אנחנו רוצים להשפיע על עצמנו או על כל עם ישראל?! הייתי שמח מאוד שיהיה אצלנו חרדי במפלגה ומקווה שבבחירות שאחרי הבאות יהיו לנו במפלגהחילוניים, מסורתיים, דתיים וחרדים, והמכנה המשותף לכולם יהיה אהבת מדינת ישראל, עם ישראל ותורת ישראל. אתה לא מבין כמה אנשים מסורתיים וחילוניים עוצרים אותנו ברחוב, אנחנו לא מסוגלים ללכת ברחוב! עוצרים אותנו המונים ואומרים שהם אתנו. דבר מדהים".

אתנו זה אומר שבקלפי הם שמים בנט?

"בקלפי שמים 'הבית היהודי', אין בנט".

קשה הדרך אל האקזיט

כשמדברים עם בנט על עברו המוצלח בעולם ההיי-טק ועל האקזיט (מושג מתחום ההיי-טק שפירושו מכירת זכויות על רעיון או על חברה קטנה לחברה גדולה תמורת סכום גבוה) שהפך אותו למיליונר, מתברר שלא תמיד הכול נצץ בצבעי זהב. "במשך שנים נאבקתי לגמור את החודש בחברה", הוא מספר. "לא הייתה לי אפשרות לשלם משכורות לעובדים. גם בבית היינו תפרנים". ובכל זאת כשמסתכלים עליו ועל החיוך שלו, נדמה שההצלחה נמצאת מעבר לגדר. מבלבל משהו.

בספרך 'אקזיט' כתבת שתשעים אחוז מחברות הסטרט-אפ נכשלות. יכול להיות שהגישה המעִזה והיומרנית שלך מסוכנת?

"העולם מסוכן, אבל אנחנו חיים בו כדי לחולל שינויים, לא כדי להעביר את הזמן. כל דבר ששווה שינוי - הוא קשה. אם הוא היה קל - היינו עושים אותו מזמן. גם ביזמוּת חברתית, צבאית או עסקית. אני מאמין שצריך לעשות דברים גדולים, והם כוללים סיכונים לפעמים".

אתה ממליץ לבחור בהיי-טק?

"אני לא ממליץ על שום תחום. התפיסה שלי היא שכל עבודה מכבדת את בעליה, בתנאי שתהיה הכי מקצועי והכי ערכי בעבודה שלך. למשל אתה בתפקיד העיתונאי קיבלת אצלי ציון גבוה על הריאיון, אתה מראיין יפה. יש מראיינים שהם לא סקרנים, ותתפלא אבל יש גם מראיינים בלי יכולת הקשבה, שילוב מדהים. אני נהנה כל כך לראות אדם מסור בתחומו; אם זה טבח, או מורה מעולה, זו חוויה לראות את זה. להיות מעולה זה לא תכונה מולדת, אלה כישורים שבאים אחרי הרבה מאמץ וניסיון בלתי פוסק להשתפר. זה לא עניין של כישרון, זה עניין של מאמץ. יכול להיות ששחקן השח-מט הוא גם מוכשר, אבל הוא גם התאמץ הרבה כדי להיות טוב כל כך".

בינינו, כאבא, לא יוצא לך לחלום שהילד שלך יגדל להיות משהו מסוים? לא היית רוצה לראות אותו בעל תפקיד בעירייה או ראש ממשלה נניח?

"קודם כול, להיות ראש ממשלה זאת קללה, וגם בעירייה לא פשוט, אני מודה... אבל אתה יודע מה, אם הוא למשל 'אחראי על חזות פני העיר' בעיריית נתניה, והוא מוסר את הנשמה - קם בחמש בבוקר, נוסע ורואה מפגעים ומיד מטפל, ואומר בוא'נה אפשר להקים פה משהו כזה ואחר - זה נפלא! תהיה לי אותה נחת רוח אם הוא יפרח, יהיה מסור, וירגיש שהתפקיד ממצה את היכולות שלו. ולהפך; אם הוא יגיע לאיזה תפקיד נחשק, היי-טק, מהנדס תכנה שמרוויח 26 אלף שקלים בחודש, אבל הוא יקום בבוקר מדוכא כי לא מתחשק לו... כמו חבר שלי עמיר שהגיע לתפקיד בכיר מאוד בהיי-טק הישראלי, הוא הגיע לסכום בסביבות 30 אלף שקל בחודש אבל זה לא היה 'זה'. יום אחד הוא קם ועבר לגור בקדש ברנע בנגב, עזב הכול והיום הוא מגדל פלפלים ועגבניות שרי. תבין, יש לו פסיכומטרי 780 או משהו כזה, וזה מה שהוא עושה, אבל הוא מאושר. זה מה שאני רוצה לילדיי; חנוך לנער על פי דרכו.

"בכל כיתה וחבורה של צעירים יש בחור אחד קצת תימהוני ושונה מכולם, לא סחבק מספיק. הילדות של החבר'ה האלה קשה משום שהם לא מקובלים מאוד, אבל רואים שהחריגים האלה, אם הם הולכים אחרי לבם ולא הולכים בתלם - הם מגיעים למחוזות אדירים. מערכת החינוך לא יודעת להתאים את עצמה לאאוטסיידרים האלה. הכי חשוב לא להישבר, לא לדכא את מה שהלב שלך אומר וללכת ללמוד ראיית חשבון כי זה מה שאמרו לך. לא לעשות את זה!"

אתה שם לב שאתה ממריד נגד הורים מעל גבי מגזין לצעירים.

"בסוף גם ההורים ישמחו שהאדם יפרח בתפקיד מעצב פנים או מדריך נוער בדרום או בתור חקלאי - אני בכוונה מדבר על מקצועות קצת חריגים - ולא יחיה חיי דיכאון כעורך דין".

אפרופו מקצועות חריגים, ציפור ויקיפדית לחשה לי שכתבת את ההמנון של סיירת מגלן. אתה מתעסק בכתיבת שירה?

"כשהייתי בבני עקיבא כתבתי פעם שיר לפזמונסניף והשיר הגיע למקום האחרון, הבנתי שהרבה כישרון אין לי... לגבי מגלן, לא ישבתי יום בהיר אחד ואמרתי 'בואו נכתוב המנון', הסיפור הוא שלא היה המנון, ומש"קית החינוך אמרה לי שרוצים להביא מישהו בשכר שיבוא ויכתוב את השיר. עניתי לה, איך הוא יכתוב דבר כזה? הרי הוא לא חווה כלום ממגלן! אז התיישבתי בערב חופשי שהיה לי וחיפשתי בתנ"ך השראה לכתיבת המנון שיהיה מיוחד בכך שמי שמכיר את היחידה יבין אותו, ומי שלא - לא. מה שקצת מבאס אותי הוא שהרגנו הרבה מחבלים, עשינו דברים חשובים, ומה שזוכרים לי בסוף הוא ההמנון..."
"בעוד 25 שנה ננהיג את המדינה"

לא רוצה להחניף, אבל הכותרות בעיתונות ובשיח הציבורי מכנות אותך 'המשיח של הציבור הדתי לאומי', הופתעת מהאהדה הגדולה?

"אנחנו יוצאים למרתון ארוך, מי שחושב שאחרי הבחירות הכול יהיה נפלא פה – אני מודיע מראש שאנחנו נאכזב. לא נצליח לממש את כל מה שאנחנו מדברים עליו, אבל נפעל בכל הכוח לממש חלק מהדברים האלה. זו עבודה קשה מאוד ואנחנו באים על כתפי קודמינו שעשו הרבה בשביל הציונות הדתית. הציונות הדתית נפלאה, אנחנו בסך הכול לוקחים אותה לקומה הבאה. אנשים התלהבו לא ממני, אלא מרעיון היציאה מהמגזריות והחיבור של כל ישראל לעם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל".

האם פוליטיקה היא הדרך הכי טובה להשפיע?

"עבורי, חד משמעית כן. היום הדבר הכי בוער הוא שאנחנו נשפיע על הניווט של מדינת ישראל. אסור שנתניהו יוביל לבד את מדינת ישראל, הוא מוכרח שנהיה לצדו, אחרת נגיע למחוזות לא טובים".

אתה כבר 'בסדר' אִתו?
"בסדר, בסדר גמור".

אני רגוע עכשיו.

"כן, הייתה לנו שיחה טובה".

תהיו גם שותפים בקואליציה?

"אני משוכנע שכן, אנחנו השותפים הטבעיים של נתניהו. נכון שהליכוד נלחץ מהגדילה שלנו, אבל הוא צריך אותנו מימין לו, שנחזק אותו ונשמור עליו שלא יברח שמאלה מהלחצים מבפנים ומבחוץ".

אתה חושש שיקרה מהלך כמו אצל שרון, או שאצלו קרה תהליך הזוי שאי אפשר להסביר אותו?

"מערכת הלחצים שראש ממשלה צריך לעמוד בהם היא קשה. כשאומרים לו 'אתה יכול לקבל פרס נובל ולעשות היסטוריה ואנחנו נערוב לך, רק תיתן את יהודה ושומרון לפלשתינים' – זה קשה".

דבר כזה יכול להפוך ראש ממשלה ימני לשמאלני?

"עובדה, זה קרה".

אתה מפחד שיום אחד זה יקרה גם לך?

"שאלה נפלאה, שאלתי את עצמי את השאלה הזאת - מי אמר שכשנהיה בנקודה המכריעה נעמוד בדברים? אז קודם כול, אין הבטחה. אך ההבדל בינינו לבין שרון ונתניהו הוא השורש; אצלנו השורש הוא לא רק ביטחון ושלום, אלא תורת ישראל ואמונה, ואני רוצה להאמין שברגעי האמת האמונה תהיה חזקה מהלחץ האמריקני".

למה לא לשמור על נתניהו מתוך הליכוד? במה אתה עדיף על הדתיים שם?

"ברמה האישית אני לא עדיף מאיש. ברמת התפיסה גם אני האמנתי בהשתלבות במפלגות הגדולות עד שראיתי שלא סופרים את הדתיים בשום מקום. יש דתיים בליכוד, אצל יאיר לפיד, בקדימה - ולא יספרו אותם. אותה רשימה שיש היום לליכוד הייתה גם בכנסת הקודמת, חוץ מצחי הנגבי ופייגלין, לא שינוי דרמטי. ובכל זאת הם לא יכלו לעשות כלום נגד הכרזת מדינה פלשתינית בנאום בר-אילן; הממשלה הזאת בחרה בהקפאת בניה, ויתרה על כל הרבנים והדיינים במדינת ישראל, לא עשתה כלום בעניין הקרקעות בנגב שאנחנו מאבדים. כלומר, העובדה שאתה דתי עם כיפה לא משנה כלום ברגע שאתה חלק ממפלגה גדולה. אנחנו רואים את עצמנו ככוח גדול שמוביל את המדינה, כאנשים שבעוד 25 שנה יוכלו לתפוס פיקוד על המדינה. זה כנראה לא יקרה במשמרת שלי, אולי בזו של האדם שיבוא אחריי. הבשורה שלנו היא יהדות וציונות. הליכוד לא מגיע מיסוד אמוני, היסוד שלו הוא 'ציונות פרגמטית' - מדינת מקלט".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים?

"משרת את עם ישראל בכל מקום שאוכל".

יש לך חלום להיות ראש ממשלה?

"אם יבוא אליי היום מלאך ויאמר לי 'תקשיב אחי, העסק תפור; תהיה מערכת חינוך מופלאה, יהיה קשר נפלא עם התפוצות, שירותי הדת יהיו פתוחים ומחבקים, ייבנו מיליון בתים ביהודה ושומרון, מערכת המשפט תהיה כך וכך וכו' - אז אני עכשיו הולך לשחק עם הילדים, לגדל פלפלים. והאמת, יש לי חלום אחד: לצאת לטיול חוצה ישראל עם הבן הבכור שלי כשיהיה בר מצווה".

לא בשמים.


"בכושר שלי זה בשמים, אם אני צועד חצי מהמסלול של היום הראשון זה נס, צריך להתאמן כמה חודשים..."

פינת השאלון הקצר:

שיר אהוב: לו יהי
אפליקציה מועדפת: Waze
מוטו: "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי"
אישיות: דוד המלך
ואישיות בין החיים: הלוחם מאיר הר-ציון, גדלתי על היומן שלו
ספר (ואל תגיד תנ"ך!): חוץ מהתנ"ך, ספר שנקרא 'כפרה' על מלחמת העולם השנייה
בזמנך הפנוי (אם יש כזה): קורא, את מיליון הספרים שלי
פוליטיקאי מוערך: יצחק שמיר
שבת בשבילך: ילדים
עלון שבת: עולם קטן (באמת? ברור, איזו שאלה, אבל לא תמיד הוא מגיע אלינו לבית הכנסת...)
עיתון: מקור ראשון
דף הבית: פייסבוק
למה רעננה? המיקום היה קרוב לחברת ההיי-טק שלי ומאז אנחנו שם

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק
 
הרצאה וסרט של נדב גדליה - להזמנות ופרטים הכנסו לאתר
 https://sites.google.com/view/8889 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים