יום ראשון, 18 ביוני 2017

ראיון עם הוגה דעות וסופר חרדי

קצת על 'הראש שלנו'

נדב גדליה

הוא הוגה דעות שכותב בעיתונות החרדית, סופר ואיש חינוך ששימש את גדולי ישראל החרדיםושימר גם קשרי ידידות עם רבנים דתיים-לאומיים שעליהם הוא חולק נחרצות.הרב יעקב ב' פרידמן מנסה להסביר לנו איפה טעינו כציבור ולמה יש לנו רגשי נחיתות, ולא מהסס לדבר גם על התיקון שהחברה החרדית זקוקה לו
עמודי התאורה בבני ברק החרדית מחזיקים ביציבות את דגלי ישראל שנתלו ע"י העירייה ערב יום העצמאות ה-69 של מדינת ישראל, אף שרוב תושבי העיר עוד לא מסוגלים לומר בקול שהציונות טובה ליהודים.
בפאתי בני ברק מתגורר הסופר יעקב ב' (בנימין) פרידמן, הוגה דעות ותיק וידוע מאוד בציבור החרדי. שנים רבות הוא כותב טורי דעה שנונים בעיתונות החרדית ואינו חוסך מהכאת המגזר הדתי-לאומי בשבט עטו. במקביל הוא משמש איש חינוך ויועץ נפש, יש לו בביתו קליניקה פרטית ובה הוא מנסה לפתור את בעיות החיים במגזר החרדי.
אני פוגש אותו בביתו רגע לפני כניסת חג העצמאות, כדי לנסות להביןבאמת ובתמים את התפיסה החרדית, לשמוע תשובות חד-משמעיות ישירות ועדכניות בכל הקשור לדת, מדינה, ציונות ויהדות.
כשבחדר נמה את שנתה נכדתו של הרב פרידמן בן ה-56, אני נכנס ומתקבל בלבביות. אני מתיישב על כורסת הטיפולים ומביט על הקירות המעוטרים בתמונות גדולי הדור החרדים: מהרב אלישיב ועד ר' שלמה זלמן אויערבך, שאותו שימש הרב פרידמן בקודש, לצד ה'סטייפלער', בנו הרב חיים קנייבסקי, רבי חיים שמואלביץ', האדמו"ר מקלויזנבורג וצדיקים רבים אחרים. "הייתי מגיע לראות הנהגות, לשאול שאלות, להתעניין, לקבל דעת תורה", נזכר הרב פרידמן בערגה בשנותיו כבחור בישיבת 'בית מאיר', שאחריהן שימש משגיח בכמה ישיבות חרדיות, כתב 11 ספרי הגות והדרכה,ופרסם טורים רבים בקביעות בעיתונות החרדית שבה הוא כותב עד היום טור שבועי פופולרי בעל סגנון כתיבה ייחודי המשלב עוקצנות, הומור ונחרצות.
לפני שיבאר את נקודות המחלוקות דתשע"ז בין הציבור הדתי-לאומי לחרדי, יזרוק שאלות רטוריות נוקבות לחלל האוויר ואף יסיר את הכפפות כשידבר על דברים הטעונים תיקון בציבור שלו - חשוב לרב פרידמן להדגיש שאין בלבו שמץ זלזול ברבני הציבור הדתי-לאומי, שעם חלקם הוא חולק קשרי ידידות. "הייתי בבית של הרב אבינר, אני מעריך אותו, הוא כתב יותר ממאה ספרים תורנייםודווקא הספר 'אברי' לילדים צד את עיניי. זה ספר חינוך אדיר ויש פה פשטות מדהימה:ראש ציבור המשיב להמוני שאלות לא חושש לכתוב ספר ילדים כדי ללמד את ילדי ישראל תורה!כסופר, אני מודה שלי אישית היה קשה לכתוב דבר כזה ולהוציא אותו בחברה החרדית. אמרתי לרב אבינר שאני מעריץ את הדבר הזה.
"גם הרב יעקב אריאל הרשים אותי מאוד", ממשיך הרב החרדי לפייס."בספרייה שלו היה סט שלם של 'חזון יחזקאל' של הרב אברמסקי, יותר מ-20 כרכים בלויים מרוב שימוש, ולצדם 'משאת משה', גם כן עשרות כרכים בלויים מרוב שימוש.לא כולם יודעים, אבל הרב יעקב אריאל היה מגיע מ'מרכז הרב' לישיבת חברון כדי לשמוע שיעורים ביידיש מפי הרב יחזקאל סרנה. משם הוא למד יידיש. הייתה גם גאונות גדולה אצל הרב ליכטנשטיין והרב מרדכי אליהו זצ"ל.לצערי, חבל שהציבור הדתי-לאומי לא מעריץ אפילו את גדולי ישראל שלו,והנוער מכיר יותר שמות של שחקני כדורגל מאשר את השם הפרטי של הרב קוק".
גם בציבור הדתי-לאומי יש בני תורה צעירים שבקיאים בכתבי היהדות. יש הרגשה שהציבור החרדי מתנשא על הציבור הדתי-לאומי בעניינים התורניים כשלא תמיד יש לכך כיסוי אפילו מבחינת ההעמקה וההישגים התורניים.
"אני מעריך מאוד את היושרה וההגינות של הציבור הדתי-לאומי ואת מי שהולך לאוניברסיטהומשקיע שנים כדי ללמוד משהו. ביידיש קוראים לזה 'פיינקאט' (הגון). אבל אני שואל את עצמי למה הם כועסים שיש התנשאות בנושא התורני.החתן שלי לומד תורה כל היום כבר 15 שנה מבוקר ועד אישון לילה.אברכים מקריבים את חייהם. הבת שלי הולכת למכולת אחרת כדי לקנות לחם בזול יותר והיא שמחה בזה. מאושרת. או לדוגמה, יהודי כמו רבי איתמר גרבוז שלומד 17 שעות ביממה ולא ישן כמעט; אני לא מבין למה הציבור הדתי-לאומי כועס כשאומרים שלימוד התורה אצלנו פורח יותר, הרי אלו דברים שאפשר לבחון אותם בקלות. אומרים על הציבור החרדי שהוא לא מתפרנס, מזניח את הילדים כי הוא לומד תורה...אז להגיד שאנחנו משקיעים יותר בתורה אסור לנו?
"מעבר לתורה יש דברים נוספים שמעולם לא הצלחתי להבין אצל הדתי-לאומי", אומר הרב פרידמן. "למשל - בנט אומר מפורשות דברים שהם נגד התורה. אין לו בעיה עם שירות צבאי לבנות, למשל.הציבור החרדי-לאומי הוא ישר דרך, איך הוא לוקח אדם שאומר במילים אחרות שהוא לא סופר את הרבנים? יש פה השפעה ישירה על החינוך.
"כשאתה חרדי אתה מקבל חינוך בעצמות בנוגע לערך של תורה, של ספר.אתה יודע מה, יותר מללמוד בספר - להוקיר ספר קדוש. יש כאלה שלא לומדים תורהאבל יש להם אהבה כזאת לרשב"א... הצלחנו להחדיר את זה גם למי שלא מצליח ללמוד בפועל".
8 aviner
מה באמת עושים עם אלו שלא מצליחים ללמוד?
"היום הציבור החרדי נפתח", הוא מודה. "ככל שהציבור גדול יותר - יש פחות חומות.לפני שלושים שנה היו לועגים לי על עצם היותי חרדי. כשהכובע היה נופל לי באוטובוס – זה לא תמיד היה קל. בזמנו היינו ארבעה אחוזים מהאוכלוסייה והיום אנחנו 12 אחוז.קשה לשמור על השיטה החרדית שדוגלת בחומות באוכלוסייה גדולה.נוצר חיכוך עם החילונים לצורכי תקציבים ופוליטיקה, קמו אתרים חרדיים, עיתונאים מכירים עיתונאים, החרדים היום יותר מעורים, מתגייסים יותר לצבא והחומות נסדקות.הרב אבינר אמר לי פעם שהתפיסה של החומות לא עובדת כי אפשר להכניס היוםלתוך הקפוטה את הסלולרי עם האינטרנט.זה אמנם נכון, אבל המלחמה הקשה נגד האינטרנט והדה-לגיטימציה שלו בפרהסיהעוזרות לשמור על הילדים יותר מאשר אם היינו מכריזים שזה בסדר".
לשמור על הילדים כשבפועל החומות סדוקות אצל מבוגרים?
"יש שיקראו לזה צביעות, אבל הצביעות היא חלק מחיינו", אומר הרב פרידמן בנחת."אברך אחד בא אליי ואמר לי שאשתו לא יפה בעיניו וזה מכביד עליו. הוא התייעץאם כדאי לדבר אִתה על זה... נו, הצביעות שומרת על חיינו.הרב שך ראה בפוניבז' בחור שלומד בבית מדרש באישון לילה. העוזר של הרב שך אמר לו שהבחור הזה צבוע כי הוא נכנס לבית מדרש כדי שהרב יראה שהוא 'מתמיד', ולפני שהרב עבר הוא לא למד בכלל.אמר לו הרב ש"ך - יכול להיות שהוא צבוע, אבל את הצבע הזה אני אוהב".
"קשה לשמור על השיטה החרדית שדוגלת בחומות באוכלוסייה גדולה. נוצר חיכוך עם החילונים לצורכי תקציבים ופוליטיקה, עיתונאים מכירים עיתונאים. הרב אבינר אמר לי פעם שהתפיסה של החומות לא עובדת כי אפשר להכניס היום לתוך הקפוטה את הסלולרי עם האינטרנט. זה אמנם נכון, אבל המלחמה הקשה נגד האינטרנט והדה-לגיטימציה שלו בפרהסיה עוזרות לשמור על הילדים יותר מאשר אם היינו מכריזים שזה בסדר"
במקום לחנך כל הזמן להתרחקות ושמרנות מדברים 'בעייתיים', אולי מוטב לחנך את הצעיריםלדעת להתגבר ולהיות חזקים גם כשהם מול פיתויים?
"לנזיר אסור לשתות יין והגמרא אומרת שאומרים לו להסתובב סחור סחור מסביב לכרםולא להיכנס אליו. גם על עריות חז"ל אמרו דברים דומים, כמו לא לעבור בדרך בעייתיתכשיש דרך אחרת. אין עניין לבוא לידי ניסיון, כל שכן כשמדובר בצעירים ובעריות שנפשו שלאדם מחמדתן.
"ייתכן שזה גם שורש הוויכוח בין דתיים-לאומיים לחרדים.מחינוך להתגברות אולי יצאו כמה קשוחים וחזקים, אבל הדרך הזו תבנה כמה בודדיםוהיא אינה דרך לרבים. רואים שהפתיחות במגזר הדתי-לאומי לא מחזיקה מעמד ומביאה לידי התחלנות".
הרב קוק ומשל הסוס
"הרב קוק היה קדוש", אומר הרב פרידמן, וחוזר על דבריו שוב לשם הדגשהכשאני תוהה איך ייתכן שישנם כאלה המזלזלים בדמותו של הרב הגדולבגלל תמיכתו בציונות."אני חושב שהציבור הדתי-לאומי אפילו לא יודע עד כמה הרב קוק היה גדול. מגיל תשע הוא לא ראה צורת אישה והוא לא היה נרדם אם לא היו מול עיניו אותיותשם השם. הוא גם קילל את יום הולדתו כי בגללו הוא לא יכול להגות את השם המפורש באותיותיו! קדוש! כשרצו להוציא את הספר 'עיניים למשפט' של הרב יצחק אריאלי, מראשי ישיבת 'מרכז הרב', המו"ל רצה להשמיט את השבחים הרבים לרב קוק שמופיעים בהקדמה, כדי שהספר יימכר גם אצל החרדים. באו לרב אלישיב ושאלו אותו על זה.הייתי שם וראיתי איך הרב אלישיב תופס את הראש בין ידיו וגוער במוציאים לאור שהם לא סוחרים של הקב"ה ואומר להם שאסור לבזות את הרב קוק ויש להשאיר את השבחים לרב קוק על מקומם.
"הרב קוק נתן לדור ניצולי השואה את האפשרות לחבר את עצמם לקדושה. בלעדיו הם היו מתחלנים לגמרי. הוא סִנגר על החלוצים שבאו הנה למרות המחלות וכתב עליהם דברים טובים שעד היום הם נתלים בהם. זה יוצר סתירה אצל חרדים כי הוא גם כתב - וזה לא כל כך ידוע - ש'תיקצצנה ידיה של הציונות ברגע שתרים את ידיה על תורת משה'".
8 eliyahuuu
ואיך באמת מתיישבת הסתירה?
"אני אספר לך בדיחה", פותח הרב."באחת העיירות היה מניין תפילה, ותוך כדי התפילה כולם התעסקו בסוסים שלהם.זה מקרצף סוסו, זה רוכב עליו, ההוא מחבר לסוס שלו את האוכף. ממש מוזר.הגיע בנאדם וראה מה קורה ולא הבין. סיפרו לו שהכול התחיל מסנגוריה שלרבי לוי יצחק מברדיצ'ב שראה יהודי מנקה את פרסות סוסו תוך כדי תפילת 'עלינו לשבח', ורבי לוי יצחק סנגר עליו שאפילו כשהוא מנקה את פרסות הסוס שלו הוא מתפלל... ואילו הם - הם הפכו את זה לגמרי ועשו מניין תפילה עם הסוסים... נכון, הרב קוק סנגר על החלוצים, שבאו למרות המלריה והמחלות, וכתב לטובתם, אבל זה לא אומר שצריך להפוך את הסנגוריה למשהו שהוא לכתחילה".
צלקות מנאום האלונקה של בנט
במשך השנים, עם הפיכת המושג 'ציונות' למטבע פחות אטרקטיבי ממה שהיה בימי קום המדינה, נדמה שהוויכוח ביחס לציונות איבד את בכורתו. המדינה עומדת וזו עבודה מוגמרת, ומה שנותרה היא הפוליטיקה בין המפלגות בכנסת שעדין מחלקות את העם בבירורלדתיים, חילונים וחרדים. אך גסיסתו הכמעט מוחלטת של הוויכוח הציוני הבסיסילא גרמה לכך שישרו אחווה ורעות בין המגזר הדתי-לאומי לחרדי. "אנחנו נושאים צלקות מנאום נשיאת האלונקה של האח-בנט", אומר הרב פרידמן."לא נשכח ולא נסלח על ימי האחווה הגדולה של לפיד ובנט, שהכריזו מלחמה בכל הקדוש לנו. מעבר לנזקים, פגעה בנו במיוחד העובדה שהבית היהודי ניסה לחנך ולהוביל את האח החרדי אל האור. האגו החרדי הפצוע מתקשה לשכוח את התמונות שבהן ראשי ישיבת מיר וחברון מתרפסים לפני מנהיג הבית היהודי,שנתפס - ואין זה לכבודו - כפריץ התורן. זה היה הזוי. יש לכם די והותר ערכים משלכם. חינוך חרדים לא עמד מעולם בסדר- יומה של הציונות-הדתית ובסולם ערכיה".
נראה שהכאב הזה גורם לו לרב פרידמן להוציא עוד קצת על הדרך הדתית-לאומית: "בחברה הדתית-לאומית יש אנשים מופלאים בכל התחומים. אבל כחברה היא נידונה לכישלון בעיניים חרדיות. למה? בעיקר בגלל העדר החומות. תיאוריית הגשר פשטה את הרגל. תשאל את אנשי חב"ד בבריסק, במוסקבה, במינסק, במוגילוב ועוד - הם בונים ומרוממים נפשות מול מיליוני ערלים, והכול קורס להם כשהמתחזקים עולים ארצה ומתחככים בתרבות יהודית חילונית. לא היה מזיק כמובן קצת יותר חיבור לקדושת הגמרא והערצה לחכמיה, וכמובן קצת להט יהודי בנושאים שאינם רק שימור התנחלויות וארץ ישראל השלמה. מאידך גיסא, הגאון הרב שמואל אליהו אמר לי פעם בשם אביו הגדול, 'אבא אמר שראוי להכות על חטא על החזה העצמי, לא על החזה של אחרים'. יש לחברה החרדית כל כך הרבה לתקן בימים עגומים אלו, שאין זה ראוי שתפנה לבקר אחרים. הבת שלי נשואה לספרדי, אבל מה שקורה לא מעט בשידוכים בחוגים חרדיים מסוימים - שאשכנזים וספרדים לא מתחתנים אלה עם אלה - זו גזענות ובושה וחרפה. הייתי רוצה להגיד שזה ייפסק, אבל לצערי אני לא רואה את זה נעצר".
אין גאולה בחושך
האם יש סיכוי שיום אחד היהדות החרדית תכיר במדינה, ולא תאמר 'אני בגלות בארץ הקודש'בכל זאת יש התפתחות די מרשימה בארצנו.
"השאלה המזדקרת מאליה היא כמובן מה אתה מכנה 'התפתחות מרשימה'. התפתחות טכנולוגית לא מרשימה אותנו. ההתפתחות בתחום הזוהמה הרוחנית ההולכת ומתעצמת בחוצות גם לא מרשימה אותנו. אם הכוונה להתפתחות הישיבות והתעצמותן, המציאות הזו מתרחשת למרות המדינה, תוך מאבק מתמיד ברשויות, לא בגללה. מעבר לכך, צריך לומר: ישנה התפיסה הקנאית-קיצונית הרואה במדינה כוח טומאה. זו תפיסה שלא התקבלה בליבת הגרעין החרדי; וישנה התפיסה של הרב מבריסק, שהמדינה היא חיוך אלוקי – 'אַ שְׁמֵייכְל' ביידיש - חיוך שהוחמץ. ישנן תפיסות נוספות. מה שמקובל על הקהילה החרדית הוא תפיסת החזון אי"ש. החזון אי"ש לא ראה במדינה כוח טמא ולא כוח קדוש, אלא כלי, מכולת. אם המכולת הלאומית תספק מוצרים ראויים, בכשרות ראויה – אנחנו שם. אם היא תמשיך בזיהום אוויר רוחני ותפתח את מרכולי תל-אביב ותעצים את זוהמתה – נתרחק עוד יותר".
בהגדה של פסח מודים "על גאולתנו ועל פדות נפשנו". אתה חי פה במציאות של גאולה, הקב"ה קיבץ נידחי עמו, ואתם לא רואים בזה נס? לא אומרים על זה תודה?
"זה בדיוק ההסבר של הברכה: 'גאולתנו' היא גאולה מהסבל החומרי, ו'פדות נפשנו' היא גאולה ממ"ט שערי טומאה.עברנו את תקופות האשליה. 69 שנים הן מספיק זמן להתנתק מאשליות רומנטיות, ולבדוק עובדות. האם המדינה אכן מצויה בתהליך של פדות הנפש?
"הרב יהושע צוקרמן, למשל, מראשי ישיבת 'הר המור' וממנהיגי הזרם המכונה 'ממלכתי' בציונות הדתית, התבטא בריאיון שהעניק פעם לקראת יום העצמאות באופן הזה: 'הציבור הלאומי שומר המצוות רואה אט אט את כל חלומותיו מתגשמים'. מכיוון שאדם נשוא-פנים מדבר על 'הגשמת חלומות' - טרחתי לצאת ולבדוק עד כמה הוגשמו החלומות: מדינה הרואה בכפירה האיומה של אבולוציית דרווין את הגרסה הרשמית של מערכת החינוך שלה; חלום? מדינה, מהבודדות בעולם, שהגרסה הכפרנית הזו מוצגת במוזאון הלאומי שלה, ולא גרסת התנ"ך; חלום? בית המשפט העליון של מדינת החלומות, עוקר וקורע יום-יום לגזרים פסקי דין רבניים, כך סיפרו לי הגרש"מ עמאר והגר"י אריאל רבה של רמת גן, ומטמיע בעם איסורים מצמררים שאין כאן המקום לפרטם; חלום? פדות הנפש? טלוויזיה המשדרת בשבתות בעשרות ערוצים, בפרהסיה ובזוהמה המחרידה ביותר, בתי קולנוע ותחבורה ציבורית הרומסים בעשרות ערים את קדושת השבת - עוד חלום שהתגשם? עוד פדות הנפש? סכינאות בבתי ספר, אלימות, בורות, ולמטה בקודש - על פדות-הנפש הזו אתה מדבר? או על מדינה המטאטאת את חוקי השולחן ערוך בפני חוקי המשפט האנגלי; המתירה במוצהר חיטוטי שכבי ואכילת 'דבר אחר', ומגדלת בקיבוציה שקצים ורמשים; שבית המשפט שלה עקר לפני שנים ספורות את הריגוש הדתי האחרון שעדיין נותר לפליטה בישימון – חוק החמץ. חשיבותו היחידה של חלום – היא שמקיצים ממנו בשעה מן השעות. נוצר משום מה הרושם המוזר, שככל שהמדינה מאכזבת יותר, ככל שהטומאה השוטפת את הרחובות, המסכים, האינטרנט, איומה יותר ומביכה יותר – כך נאטמות יותר עיניה של הציונות הדתית".
במחילה, זו ממש ראייה חילונית שרואה רק את הקליפה ומתעלמת מכל המהות של מדינה יהודית חזקה שקיבצה גלויות, שיש בה תורה שלא הייתה כדוגמתה בכל ההיסטוריה היהודית. בחנוכה השגנו הרבה הרבה פחות.
"גאולה בחושך שררה בימי החשמונאים. נר קטן אחד בתוככי החושך. איך? משום שבתקופה ההיא פסקה ההתייוונות. אמנם עדיין חושך, העם היה עדיין שקוע במצרי התייוונותו, אבל הכיוון של הנר הקטן היה רוחני. נו באמת, האם אפשר לומר שבישראל של ימינו הכיוון הוא רוחני?"
רובם המכריע של החילונים במדינה ובטח שהדתיים הלאומיים יענו על השאלה הזו שבלי שום ספק - קיימת גם התקדמות רוחנית. ובכלל, אם זה כל כך רע למה אתם חלק מכל הדבר הזה?
"האדמו"ר מסאטמר, שהיה קנאי ידוע, שאל את החזון אי"ש כיצד הוא מתיר לבחור לכנסת, והרי יש בזה התחברות לרשעים כי מחלל שבת בפרהסיה ו'קרקפתא דלא מנח תפילין' מוגדרים בהלכה כרשע - על כך השיב החזון אי"ש: אם שודד יפרוץ לביתי, ואנסה למנוע ממנו לשדוד אותי, האם יש מקום לכנות את זה 'התחברות'?זו התפיסה הפרגמטית החרדית המקובלת. אם אין דרך לטאטא את הרע לגמרי, מגיעים אתו להסדרים".
שמרנות מאז ולתמיד
כשהציבור הדתי-לאומי רועש על המגמות החדשות בצבא, בציבור החרדי מתמודדים עם שבירת המוסכמות הישנות ביחס לגיוס בני ישיבות.
תוכל לעשות לנו סדר מבפנים, מה בעצם השתנה בדעה הרווחת במגזר כלפי גיוס?
"ראשית, הציבור החרדי גדל, וגם השוליים שלו גדלו, וחלק גדול מהשוליים האלו רוצים ללכת לצבא. מעבר לזה, התחולל שינוי גם בתפיסה של רוב מנהיגי היהדות החרדית וכיום הם אומרים שבחורים שאינם מסוגלים ללמוד מסיבה כלשהי - יש לגייס, גם אם לא אומרים את זה בפרהסיה כדרך לרבים; זו דרך אחת שלהרב שטיינמן והרב קנייבסקי האומרים שצריך להבין את העניין גם אם לא לעודד אותו. וישנה השיטה השנייה שהולכת לפי הפסוק 'אני וביתי נעבוד את ה'' - לא הולכים לצבא, נקודה".
מדוע זה רק בדיעבד? האם צבא, פיתוח הייטק ישראלי, אקדמיה, כלכלה, זו לא מצווה?
"התפיסה החרדית שמה את התורה בראש ומכאן העמידות שלה.מי שמתקשה ללמוד תורה, ומצליח להתחבר להייטק ולכלכלה - הרי זו פרנסה כשרה.אקדמיה חייבת לפעול בגבולות הצניעות וסינון תאוריות אפיקורסיות שישנן בשפע".
"אני לא אוהב מנגל. מצד שני לא צריך להגיד שהעובדה שהציבור החרדי יוצא לפארקים מראה שיש פה תהליך התחברות לציונות, כמו שטוען יאיר שרקי. אנשים פשוט יוצאים עם המשפחה ביום חופש, אין פה התחברות עמוקה לדרך הציונות"
אתה מדבר על העמידות של החברה החרדית. לא בטוח שזה משהו שהיא עדיין יכולה להיות גאה בו. המחירים שגובה ההסתגרות החרדית היום, ניכרים למדי.
"כל הסתגרות קהילתית גובה מחיר. המחלוקות בציבור החרדי מרובות וחמורות משהיינו רוצים, דווקא בגלל הרצינות התהומית - ואני מסכים שבהחלט תהומית מדי - שבה ניגש החרדי לרבניו. אנחנו מאבדים גם קבוצות-שוליים או נוער עם בעיות מוּלָדוֹת, כמו נוער עם קשיי ריכוז - שהיו מצליחות יותר במחוזות שצבא ועבודה הם מוסד לגיטימי בהם.ישנה אמירה על דמוקרטיה שהיא 'משטר גרוע, והטוב במשטרים'. הייתי מחיל את האמירה הזו גם על החרדיוּת וקלקלותיה. אם ניקח לדוגמה את מוסד השידוכים - זהו מוסד בעייתי, המבוסס על רמאויות ואינטריגות, אבל עדיין אני מעדיף אותו עשרת מונים על ההפקרות השוררת במחוזות אחרים, המאבדים את תוּמתם לדעת".
לא חייבים הפקרות, אבל למה שמרנות גדולה כל כך?
"את השאלה הזו אפשר היה לשאול לפני 80 ו-100 שנה, בתקופתה הרומנטית של הציונות, כשהחיבור בינה לבין דת הילך קסם על יהודים גדולים כרבי חנוך העניך אייגש בעל 'מרחשת', העילוי ממייצ'ט, הרב מוהליבר, הרב ריינס, ואחרים. הייתה אז גם תאוריית הגשר הידועה. היום, בתקופת שיגעון האייפוניזציה, כשהרשתות החברתיות גורפות את הארץ כולה ומטביעות אותה בזוהמת המדיה, כשגם הציבור החרדי מתגונן בחירוף נפש על גבולותיו, יש מקום לשאול למה להסתגר? אילו החת"ם סופר לא היה יוצר את בידול הקהילות, וממילא את ה'חרדיוּת' - בתגובה לאמנציפציה, לחילון ולהתעצמות הניאולוגים (הגרסה הראשונה לרפורמים, נ"ג) - היה צריך ליצור אותו היום מחדש".
מי רוצה סלולרי במחירים נמוכים
"נקודת השבר החרדית, ככל שהדבר יישמע אזוטרי", פותח הרב פרידמן כשאני שואל מהו הנושא החם ביותרבקרב מחנכים חרדים, "היא הנפילה התלולה של מחירי הסמארטפונים. אם פעם אפשר היה לשמור על חומה בצורה מול תרבות הסמארטפונים וזוהמתם והאינטרנט שבהם ולוּ בגלל מחירם האסטרונומי, המחירים ירדו בעשור האחרון ב-700-800 אחוז, ואנחנו מוצפים בנערים שהאורות המרצדים מהמסכים הקטנים מערערים את עולמם. הסמארטפון והאינטרנט, מעבר לסכנות הרוחניות שלהם המאיימות גם על נוער דתי-לאומי, והסכנות הנפשיות המאיימות גם על ציבור חילוני, מטשטשים גבולות והופכים אותנו למה שהציבור הדתי-לאומי היה מן הסתם רוצה, חרדים-ישראלים".
מיהו גדול הדור הבא בציבור החרדי, האם יש מנהיג צעיר פוטנציאלי?
"בתחום הפסיקה ישנו הרב מרדכי גרוס, פוסק צעיר וענק ובעל תעוזה שאין שנייה לה. בתחום הלמדני-ישיבתי, הרב איתמר גרבוז, ראש ישיבת 'ארחות תורה', פנומן בקנה מידה עולמי, והרב שמעון גלאי, דמות בעלת בְּעֵרָה עזה. בתחום החסידי, הרב צבי מאיר זילברברג, שׂרף צעיר המסוגל גם 'לגעת' בלבבות. אולי גם הרב נפתלי נוסבוים, פוסק צעיר ידוע".
האם יש בשורה שתצא מהציבור החרדי, או שהכול נועד רק לשמר את החומות? נניח שעולם התורה הוצל; עכשיו מה צריך לעשות? מה הלאה, איך אתם בונים מדינה לרוחכם?
"אל תזלזל בשימור", מבקש הרב פרידמן בעדינות."בימינו, אנחנו רק מתחננים על נפש ילדינו, בלשון מאמר רבותינו, 'תן דעתך שלא תקלקל ותחריב'. מעבר לזה – השאיפות בהצלחה בעמל התורה וקנייניה אדירות. גם אם אינן כוללות תארים המוכרים במועצה להשכלה גבוהה. כל אם חרדית בהדלקת נרות מזילה דמעה שבנה יזכה להיות הרב אלישיב של הדור הבא".
רגע לפני שאנו נפרדים מספר לי הרב פרידמן שגם הוא יוצא להינפש קצת ביום העצמאות."אני לא אוהב מנגל", הוא צוחק, "ומצד שני לא צריך להגיד שהעובדה שהציבור החרדייוצא לפארקים מראה שיש פה תהליך התחברות לציונות, כמו שטוען יאיר שרקי.אנשים פשוט יוצאים עם המשפחה ביום חופש, אין פה התחברות עמוקה לדרך הציונות".
יש סיכוי שיום אחד נראה אותך מניף את הדגל?
"התיאוריה הציונית הדתית-לאומית מקסימה, אבל נמצאת בינתיים בתוך ספרים, כתיאוריה. קרוב לשבעים שנה המדינה לא הולכת לפי ההלכה היהודית.אם הרב יעקב אריאל יהיה ראש ממשלה, הרב דב ליאור יהיה שר חוץוהרב אבינר שר ביטחון, אני אמלא את כל הבית שלי בדגלי ישראל".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

רווק עם אלוקים

רווק עם אלוקים