באוטו עם נ נח נחמ נחמן

נדב גדליה

בתחילת דרכי ככתב יצאתי למסע מיוחד באוטו של הנ-נחים ויש גם וידיאו מהזמנים ההם :)

------------------------------

"אני עדין לא הייתי באומן", מתוודה שימי (שם בדוי),
"אבל אני אהיה בע"ה בשבועות", הוא אומר ועיניו נוצצות.
הוא במקור מבית דתי אך מגיל צעיר מאוד לא אהב את החינוך 'להיות דתי',
אי ההתאמה למסגרת הובילה מהר מאוד למכירת סמים לחבריו,
אך מפגש עם הנ-נחים המקפצים הרים אותו ממנעמי הדיכאון למפעל בו מייצרים שמחה
על בסיס יום יומי .
כיום הוא מחובר לבוראו דרך האוטו הנ-נח של ברסלב, באהבה ובשמחה,
הוא לא רוצה 'להיות דתי', הוא מעוניין להיות עובד ה'.
הצוות שמכנה את עצמו 'חיילי קומנדו', יוצאים כל יום לרקוד ברחובות,
להפיץ ספרים של חסידות ברסלב, ולעשות משהו שיש מי שיפטור
אותו בהינף יד כשיגעון.
לרעיון המיוחד להצטרף לאוטו נ-נחים אמיתי כדי לגלות מבפנים
מה עומד מאחורי החיוך הגדול שבסמיילי של ברסלב מצטרף אליי משה,
צלם הבית של 'ערוץ אורות', שמנציח בכישרון את ההסבר לתופעת הטבע
הלא נדירה.
אנחנו מתחילים את הטיול לעולם שכולו טוב בהוצאת הרכב הממותג
במדבקות נ-נח מהמוסך.
"יש הרבה תיקונים בברסלב, הא?" אני אומר להם מול המוסך ומנסה להיות משעשע, מה שלא ממש מסובך כשמסביבך עדת נ-נחים מצוייצים
ומחוייכים להפליא.
"היית באומן?" הם מיד שואלים אותי,
"בטח הייתי", אני עונה, ומקווה שיקחו אותי קשה כמה שיותר,
יחשבו שאני באמת ברסלבר וסחבק,
"אפילו עשיתי על זה כתבה מדהימה..." אני מוסיף, בשביל האובייקטיביות.

היעד: רחובות תל אביב.
המטרה: לחזק ולשמח את העם.
הנשק: צוות קומנדו בני 18-20 בעלי אנרגיות בלתי נגמרות ואחד עידו שנוהג,
1 דיסק ten volum עם מוזיקה הכי קצבית בארץ.

כשאני שואל אם עידו הוא הרב של החבר'ה לאור גילו שנושך כמעט כפול
מגילם של הנערים שמסביבו, הוא מוחה בתוקף ופונה לאחד מהחבר'ה
בשאלת רטורית; "אני הרב שלך? אני הרב שלך?"
ומיד מפרשן את התגובה של הנער כרצונו "הוא בהלם בכלל ממה שאתה אומר,
אתה רואה שהוא בכלל הסתובב ששאלת אותו את זה".

*אז מה התפקיד שלך?

"האמת שכרגע אני הכי מבוגר, אני נוהג, אבל יש לנו ביום יום גם חבר'ה שגדולים ממני".

אנחנו יוצאים לדרך, מתעלמים לחלוטין מזקן ספירת העומר שעל לחיינו,
ובטוחים שתלמידי רבי עקיבא מסכימים שנפעיל מוזיקה מגה קצבית בפרהסיא
למען עם ישראל היושב בקרנות תל אביב.
"התמונות הכי טובות זה של החבר'ה שמסתכלים עלינו", אומר עידו,
אלו המסתכלים בוחרים לא פעם להסתכל על עידו ואנשי הנ-נח דרך עדשת
הסמארטפון שלהם, הם מתעדים את התופעה השכיחה שוב ושוב
ומן הסתם משתפים אותה בפייסבוק המשוקץ.

'ואם תרצה לשנות ת'אווירה נ-נח-נחמ-נחמן מאומן,
הצדיק הזה עושה אותך שמח, מחזק אותך בנקודה שלך',
שר לנו האוטו הזורח לקול הבזקי המצלמות של צלמי הסמארטפון,
ועידו שר יחד איתו ומספר לנו ש"בנקודה שלך זה הקטע של רבנו,
לא משנה מאיזה מקום אתה מגיע, כל אחד עם העניינים שלו,
כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות, כל אחד זה משהו אחר לגמרי,
אבל ברסלב זה הכל, ורבנו אומר שלעתיד לבוא כולם יהיו ברסלב".



*ומה גורם לאנשים להגיע להיות איש-אוטו-ברסלב?

"קודם כל זה ה'אורות', האמת מי שמתקרב ל'רבנו', מתקרב לאיזשהי
קבוצה, רבנו אמר לחסידים שהוא יעשה אותם כיתות כיתות, יש כל מיני קבוצות
בברסלב, יש את הכיתה שלנו שהיא נקראת הכיתה של הנ-נח.
רבי דב אודסר קיבל פתק שהוא בעצם 'כתב הסמכה' שבו כתוב שרבנו מאוד נהנה מעבודתו, ועליו הוא אמר את המשפט'האש  שלי תוקד עד ביאת משיח' -
שהוא אמר בחייו, והוא עדין חי".

*רבי נחמן חי?!

"לא כמו חב"ד שמדברים על צורה של גוף, אלא בבחינה של 'צדיקים במותם קרויים חיים', וצדיקים במותם יכולים לפעול יותר.
בפתק הזה  שכולם רואים בכל המקומות שכתוב 'נ נח נחמ נחמן מאומן',
זה השם של הצדיק, וזה נקרא 'שם אחוריים' כמו השם שלך נדב,
שאני אכתוב את זה נ נד נדב, שיש בזה סוד גדול של האר"י שאומר שזה
בעצם שם נוסף של הבן אדם, שהשם הזה נכתב באחוריים כדי לשמור עליו מהחיצוניים, זה עמוק מיני ים, זה לא סתם.
כתוב בזוהר שלעתיד לבוא יהיה שיר בעולם שהוא שיר פשוט, כפול, משולש
ומרובע, וכתוב שהשיר הזה יהיה השיר של הגאולה והוא יתנגן על כלי בעל
ע"ב נימין, הסבא (רבי דב אודסר, נ.ג), אמר שרבי נחמן זה השיר הזה;
נ - זה פשוט, נח - כפול, נחמ - משולש, נחמן - מרובע".

*אומרים שטראנס זו מוזיקה יצרית וזה לא טוב.

"אנחנו לפעמים לוקחים לחנים של שירים שה' ירחם... ואנחנו עושים
מזה תיקון גדול, יש תורה בליקוטי מוהר"ן שאומרת שבשבת אם שרים מנגינות
של גויים עם מילים של קדושה, זה מפיל את הגויים.
קח לדוגמא את ההמנון הצרפתי שאתה שר אותו ב'נ-נח', זה מפיל את האומה".

*את כל האנטישמים הצרפתים, יאללה.

אנחנו עוצרים ברמזור בורגני ומתורבת ואז הידוע מכל מתרחש לי מול
העינים בשידור לייב.
"יאללה חבר'ה, 'רמזויירים'!", קורא עידו לצעירי הצאן המשולהבים,
ומתחיל להסביר לי ש"זה נקרא 'רמזויירים', לקול קריאת אי מי מהנערים;
"יאללה בואו!",  הוא לא ממשיך להסביר לי, כל מילה נוספת מיותרת.
החבר'ה קופצים מהאוטו ועושים לנפשם בריקוד עליז וספונטני
לעיני הקהל הקדוש השוזף בהם עיניים ומצלמות עטורות מגה פיקסל.
זהו אחד מהיעדים הלא סגורים של החבר'ה - ה'רמזויירים'.
זה יכול להגמר מהר מאוד שהצבע ההוא של אוהדי הפועל שמופיע ברמזור
מתחלף במשהו רענן יותר.
החבר'ה המקפצים משתחלים אל האוטו במהירות הבזק,
האוטו הזורח שואג בטראנס "רבי נחמן תן לי עוד" או שמא "תן לי אור",
ורבי נחמן לא מאכזב, עוד כמה מטרים 'רמזוייר'
נוסף שרק מחכה שנשחרר עליו אנרגיות שמחות, אז מה יש לנו לדאוג?

"זה נקרא רמזור מוצלח?", אני שואל את עידו,
"אה 'מוצלח...' זה לא נמדד בהצלחה, אין פה 'מוצלח', כל מה שעושים זה לכבוד ה'".

"למה 'רמזויירים' בהבהרה אשכנזית, ברסלב זה לא כולם?" אני נושך
את עידו שמתגונן בנחמדות וטוען ש"ברסלב במקור זה אשכנזי".

החבר'ה זורמים  ולא מתרגשים מכלום, עטים על הרכבים והקטנועים
התל-אביבים ומציעים את מרכולת הספרים שהם מפיצים.
משיבת נפש, תיקון הכללי ומעשיות רבי נחמן.
אחד מהחבר'ה משכנע רוכב דו-גלגלי לקחת ספר, נדמה שהמגניב
לא שש על השלל, אבל בסוף הוא לוקח.

*הוא לקח בסוף את הספר? אני שואל אותו כשהוא מטפס בחזרה אל האוטו.

"לקח".

*איך שכנעת אותו?

"אמרתי לו שזה עשרה מזמורי תהילים, לקח את זה בסוף.
היה אחד שלא רצה אבל השני רצה".

"אשריך!", צועק מישהו ובשלב הזה כבר מסופקני שאולי אני הילד שצועק.

"יש ספרים שאנחנו מוכרים ויש כאלה של חלוקה בחינם", מספר עידו,
"זה תלוי בדפוס, יש גם ספרים לפי מחיר,
אבל תמיד עדיף שאדם יתן צדקה, זה חשוב, אפילו עשר אגורות,
חשוב שיתן מהדמים שלו לצדיק, הממון זה כמו הנפש, אנשים עובדים בשביל
כסף קשה, ואפילו אם נותנים מזה קצת - זה טוב ומלמד זכות על הבן אדם,
גם אם הוא יגיע לשאול התחתיות, הכח של הצדיק יכול להוציא אותו משם
בזכות השקל שהוא נתן לצדקה.
יש סיפורים מדהימים על זה, זה הכח של רבנו".

*תן דוגמא לסיפור כזה.

ידוע שגם הצדיקים עוברים דרך הגיהנום בדרכם לגן עדן,
ומסופר על אחד הצדיקים שאסף אנשים מהגיהנום בגלל שזה נתן לו כך
וההוא נתן לו כך, הוא תפס מצווה קטנה של כל אחד ובזכותה הצליח
להוציא אותו משם"


"איך אתה שר ונוהג ביחד?", אני סונט בעידו בחיוך.
"מה... תפסיק! עוד מעט תגיד לי איך אני רואה בזמן שאני נוהג..."
"נגינה ומוזיקה זה דבר שמאחד ומשמח, שמחה מאוד חשובה לעם ישראל,
העם הזה עבר הרבה, ואם אני משמח אפילו אדם אחד שעבר באותו יום 'יום
קשה' זה דבר גדול, ואולי זה יגרום לו לחשוב על ה'".

*למה דווקא ריקוד למה לא לחזק ע"י דברים אחרים?

"יש דברים אחרים בוודאי, סוג העבודה הזאת עם ניגונים,
אבל יש גם שיעורים, לומדים עם חבר'ה, מסבירים".

אם חשבתי שעידו על מרום אמצע שנות השלושים שלו,
על פאותיו צרובות השמש וחיוכו הברסברי הוא 'עוד משוגע'
שגורם לשמחת זקנתי בראש חוצות, מסתבר שטעיתי.
כמשיח לפי תומו הוא מספר לי שהוא מורה בישיבה תיכונית ומלמד
בכיתות התיכון הגבוהות מתמטיקה וביולוגיה.
היום זה היום החופשי שלו בסך הכל, אז הוא כאן בשביל לעשות
מה שהוא אוהב ויודע לעשות, לשמח את הרחוב על אנשיו וטפיהם.

*נדמה שאתה מוכר בסצנה התל-אביבית, אתם באים לפה הרבה?

"משתדלים פעם בשבוע, במיוחד ימי חמישי בערב".

*במקום שילכו למסיבות שיבואו למסיבת הרחוב שלכם.

"לא, הם ילכו בין כה וכה למסיבות, אבל דווקא במקומות שהם נמצאים,
שווה להדליק בהם הרהור אחד של תשובה.
סבא ישראל (דב אודסר, נ.ג) אמר שה' עדי שאני מוכן למסור את כל נפשי
וממוני בשביל הרהור תשובה אחד של יהודי, זה מאוד יקר, זה מעל הכל.
אני גם בעל תשובה, באתי מהמקומות האלה, יש לי שפה איתם,
אני יודע מה לדבר איתם".


האוטו רועד לפתע, ועידו מסביר בנונשלנטיות שפשוט החבר'ה רוקדים על הגג,
מתמטיקה פשוטה בשבילו.

"תרקדו איתם, תעשו מעגלים", מורה לנו עידו באחת העצירות על ציר דיזינגוף,
וכך אני מצטרף לריקודם של הנ-נחים, מודע שאני באמצע הרחוב התל-אביבי
הכי מפורסם, אך לא מרגיש בושה כלשהי לרקוד חופשי כאילו מדובר
בחתונה של אחותי איילת.
משהו מוזר מתרחש כשאתה עם עידו והצוות.
טבעי לחלוטין לעשות מה שהכי מרגיש לך באותו הרגע,
וקשה לסרב לרמיקס מטורף שלא מותיר לי מקום פנוי להסתגרות
ומשחרר אותי לגמרי מכבלי הזמן והנפש.
מחוץ לאוטו הנ-נח יהיה מי שיחשוב שנפל עליך יום בהיר ושמח,
אך בתוך האוטו הזה יושבים צעירים שחיים על הבסיס הזה של קיפצוצי
ברסלב שנים ארוכות.
כל אחד מגיע ממקום אחר, הצד השווה שבהם שכרגע המקום המתאים להם
ביותר הוא 'לבזבז' במרכאות רבתיות כמה שעות על המצווה של לשמח את
מי שקשה לו, וקשה להאמין שאין מישהו שקשה לו, קשה.

"זה מדבק, זה מקרב, בתוך היום האפור הזה לראות משהו שמח",
מסביר לי עידו את מעלתו, ואני שואל את המתבקש, מעדיף לשאול
כדי לא להעליב.

*אנשים מתייחסים אליכם כמשוגעים?

"כן".

*לא מעליב?

"לא, אני משוגע! אני נראה לך נורמאלי?!"

*תן לי להסתכל... נו, יש בך משהו נוראמלי.
אתה מורה למתמטיקה וביולוגיה, אתה בחור רציני.

"מי שלא משוגע, הוא לא נוראמלי!", צועק אחד הנערים מהאוטו,

"תראה, לפעמים צריך לעשות 'מעשה מבוהל', 'מעשה משוגע',
בשביל להשיג משהו. בוודאי שאנחנו אנשים שיש לנו משפחות,
אנחנו מפרנסים ולומדים, אבל יש 'מעשה מבוהל'
יש מעשה מרבי נחמן על בת מלך שהיו צריכים להוציא אותה מבית הסוהר,
ואז אחד שעשה מעשה מבוהל ובאומץ לב נכנס,
עבר את כל השומרים והצליח להציל אותה".

*אז אתה עושה 'מעשה מבוהל' בא לדיזינגוף לרקוד, ואחרי זה חוזר לשגרה כרגיל. בשגרה אתה לא רוקד?

"לפעמים אני רוקד ביום יום כשאני מאוד שמח; בבית, בבית כנסת,
אבל לא תראה אותי רוקד ברחובות".

*למה כל כך חשוב לכם לשמח אנשים, עד כדי כך שאתם מוכנים
אפילו להחשב כמשוגעים בשביל זה?

"זאת מסירות נפש, כדי שאנשים יחשבו על ה' יתברך,
יש בעולם הרבה 'רעש'; אדם הולך לעבודה, רץ, ולא חושב רגע על התכלית,ולמען מה כל הריצה, אנחנו כאן כדי להודיע לאנשים שיש תכלית,
והיא לעבוד את ה', לשמוח, ללמוד תורה, להתפלל, ולשבח את ה',
אנחנו רוצים להזכיר את זה לאנשים, ולפעמים צריך לעשות הרבה רעש בשביל זה,
כדי לזעזע את האנשים שיקלטו שיש צדיק שקוראים לו רבי נחמן שיש לו עצות
לכל אחד איך לעבור את העולם הזה בשלום ולחיות את התכלית.
וכל המטרה של הרעש בשביל שאדם יבוא ויקח ספר שיחזק אותו,
הוא לא יחשוב יותר מידי ויקח את הספר,
לפעמים צריך לקחת לאדם את הבחירה מלהגיד 'לא', ואז כשהוא יקח
את הספר, הספר כבר יעשה את העבודה".

*ואיך אתה מוציא לו מהראש את זה שהוא חושב שאתה משוגע?

"זה לא העניין שלי, העיקר שבסוף הוא יקח את הספר.
אני חזרתי בתשובה בזכות ספר שהמשוגעים האלה קפצו ונתנו לי.
התחלתי לקרוא בו ואמרתי 'זה הרבי שלי', אני רוצה את רבי נחמן כרבי,
ואני רוצה להביא את הספרים האלה לכל אדם מישראל".

*איזה ספר זה היה?

"משיבת נפש".

*חזרת בתשובה בזכות משוגע אחד.

"בזכות ספר של רבי נחמן, 'משוגע' במרכאות שהיה שם, שימח,
ואמר לי 'אחי קח ספר', הוא היה נראה כזה סבבה,
הוא היה שמח, והדבר הראשון שאנשים חושבים זה על השמח,
יש אמנם מתנגדים באופן טבעי כשהם רואים דתיים,
אנחנו לא מתעסקים איתם, גם אותם רבנו יתקן".

*מה השמחה גורמת לאדם, למה לא להחדיר אהבת ישראל למשל?

"שמחה זה עולם החירות, בחתונות מברכים 'שהשמחה במעונו',
יש פסוק שאומר 'כי בשמחה תצאון', יש בזה יציאה מהגלות והתאוות,
אנחנו רוצים ששניה אחת אנשים ירגישו את זה".

*אתם עוברים בזיונות?

"כן כן, אנשים לפעמים מקללים אותנו 'משוגעים',
או אומרים לנו 'לכו לעבוד', 'פרזיטים' וכאלה,
או עושים לנו תנועות כאלה, אבל כתוב 'ישמע בזיונו ידום וישתוק'".

*למרות שאתה כן עובד כמורה.

"אני לא אתחיל להסביר את זה, זה לא ישנה לו את הדעה בכל מקרה,
 הוא יגיד לי 'נו, אתה נורמאלי אבל מה עם כל השאר?'".

אנחנו מסתובבים מרמזור לרמזור ויש כאלה בכמויות בלי עין הרע.

*היום היעד שלכם זה פשוט 'סיבוב רמזורים' או שיש איזשהו יעד?

"יש בן אדם בבן יהודה שאנחנו צריכים לפגוש, הוא רוצה לחתום
הוראת קבע, וגם בשבילכם, וגם יש לנו עוד בן אדם באזור
שאנחנו צריכים לפגוש, וגם יכול להיות שנעשה בית-בית".

*מה זה בית-בית?

"אנחנו עוצרים בשכונה מסויימת, עוצרים את המוזיקה, נוקשים בבתים
ומציעים לאנשים ספרים, העיקר זה הספרים, אנחנו לא רק ברחובות".

*אתה מקבל תגובות מאנשים בזכות הפעילות?

"אומרים שאם היו מראים לנו משמים מה אנחנו פועלים בעולם הזה,
אז היתה מתבטלת לנו הבחירה.
מידיי פעם נותנים לנו לטעום, כמו בן אדם שפתאום אני קולט אותו
באומן וזה בזכות ספר אחד, או דיבור אחד".

מור, בחור מבית מסורתי ("הייתי הולך עם כיפה קטנה"),
נמצא באוטו-נ-נח כבר חמש שנים (!),
ואני תוהה איך זה לא נמאס לו.
"זה לא ימאס לי בחיים, רבנו זה החיים שלי", הוא אומר.

*אבל כל יום באותו אוטו עם אנשים ולרקוד...

"לא נמאס, זה החיות שלי,
זה מה ששימח אותי, וככה בעצם אני ניצלתי, שראיתי את החברים ככה באוטו,
ואני רוצה שעוד אנשים יזכו, יראו מה זה שמחה ויתחזקו".

*איך אתה התחברת לאוטו?

"הייתי בן 13, ילד רחוב, לא הייתי לומד, ויום אחד הייתי בירושלים
בכיכר ציון וראיתי את האוטו וקיבלתי 'פלאשים', איזה שמחה, בלי דאגות,
וברגע אחד החלטתי שאני רוצה להיות כזה ועליתי על האוטו.
כשאתה טועם מזה אתה לא יכול להפסיק עם זה אף פעם,
ברגע שאתה עוזב לאן תלך?!"

*כשתתחתן תפסיק עם זה?

"זה לא סותר אחד את השני, אולי פחות אולי יותר,
תלוי באשה, צריך להתפלל גם על זה".

הרחובות שוקקים ולא תמיד צדיקים משתוקקים להיות שם,
'באלגן' קוראים לזה בעגה הדתית.

*אתם נמצאים במקומות של תמיד נשמרים שם גדרי הצניעות,
איך אתם מתמודדים עם זה? אני שואל את עידו.

"קודם כל, לפני שאני הולך אני טובל במקווה, וכשאני חוזר
אני גם טובל. חשוב לדעת שאם יש דברים לא צנועים - אז לא מסתכלים!"

*אבל קשה.

"נכון, זאת עבודה. כתוב שחסיד שורף את הציפורניים שהוא גוזז ולא קובר
אותן, כי צדיק נכנס לתוך האש, לפעמים יש מקומות ממש לא צנועים,
אז או שלא מסתכלים או שחותכים משם אם זה ממש מציק,
או שנכנסים לאוטו מי שלא יכול.
יש פה סיכון בוודאי, וצריך הרבה לצעוק אל ה', יש סגולות שאומרים לשמירת העינים, וצריך להשמר".

*יש עניין לסכן את עצמך בשביל אחרים?

"כן. בדרך כלל רואים בחוש שאם אנחנו באים עם 'אור'
זה מעיף את כל הקליפות, אנחנו יודעים שזה מקום לא צנוע אבל כביכול לא
רואים כלום".

*אתם נכנסים גם למועדונים?

"כן, אנחנו הרבה בהשגחה, לא מתכננים אבל אם יוצא - הולכים".

דב האמריקאי מסביר לי שמי שמרחם על הבריות מרחמים
עליו מהשמים, ומי שנותן צדקה זה מציל אותו מהעבירות.
"מי שבשמחה אמיתית אין לו שום תאווה לעשות רע,
היצר הרע חושב שהוא עושה חטא ולכן הוא שמח,
היצר הרע רוצה להביא אותו לעצבות ואז מזה נוכל ליפול לחטאים", הוא אומר.
דב מדבר פשוט וברור בסטייל ניו יורק, אתה חש שהוא משתדל ברמ"ח
ושס"ה לשמור את עיניו ולא להתפתות למה שהרשות נתונה לו.
הוא בן 21, נמצא כבר כשנה באוטו-נ נח, כשבבקר הוא עובד בשיפוצים ובנגרות.

מאיר, מעל שנה וחצי נמצא באוטו, הוא חלק מהצוות הקבוע ויוצא
כל יום עם הנ-נחים, להט בעיניו וניכר מבין ריסיו שבבית מחכים לו הורים
חרדים, כיום גם הוא.
"הייתי לא דתי וחזרתי בתשובה דרך ברסלב", הוא מספר,
ההורים שלי לא כל כך התנגדו, יש לי גיסים וקרובים ברסלברים,
וגם אמא שלי מקורבת, אבא שלי לא כל כך".

*יש מקרים שמישהו קשוח ולא זורם איתכם? אני שואל את מאיר.

"כן, יש כאלה, אבל לא מתייחסים לזה, זורמים אחי".

כששואלים את מאיר על בעית הצניעות הוא אומר בפשטות 'הצדיק שומר',
וכשאני צווח עליו שאנחנו בני אדם סוף סוף כדרכם של מתפלאים,
הוא מספר לי שגם הוא טובל במקווה לפני ואחרי הנסיעות וזה מאוד עוזר לו.


*מה זה משנה אדום או ירוק, הכל זה בחינה של 'אורות'
אני אומר ומנסה לתפוס את הקו המנחה של הנ-נחים והממסד,
ועידו מרגיע אותי ומוחה בי על עצם הרעיון האווילי.
"לא! זה דינא דמלכותא דינא!"
"כולם באוטו?" שואל עידו ומספר שהחבר'ה עולים בנסיעה.
"לפעמים אנחנו שוכחים מישהו", מתנצל עידו,
"ואז הוא מתקשר לספר לנו שהוא ברחוב פלוני,
זה קורה לפעמים".
כשתמתחיל להחשיך אנחנו עוצרים מול שווארמה ופיצריה,
בפיצריה יש לחבר'ה קשרים, מסתבר שאחד מהחבר'ה עובד כעת בפיצריה
ומפנק אותם מידי פעם כשהוא יכול, אבל היום הם הולכים דווקא על הטעם הבשרי.
מתיישבים לאכול משהו כדי לצאת ללילה שכולו שמח,
ובתווך חוטפים מנחה וערבית במספרה של משה.
האחרון מאוהב לחלוטין בצוות הקומנדו שלנו, עוצר מלכת את עבודת הספרות
ונדמה שיש עתיד לשטיבלך בינות לקרמים וג'לי החוחבה המסודרים
כחיילים במדפי בית מרקחת.
בין מנחה לערבית עידו מרביץ במשה ובחבר'ה תורה של רבי נחמן על ספירת
העומר, מספר על עניין הספירות ואיך זה קשור לעומר,
אבל אני מונח מותש על הספה של משה, ממתין שתתחיל כבר ערבית,
ומסכם לעצמי שקשה, קשה להיות נ-נח, צריך הרבה כוחות בשביל זה,
כמה טוב שיש מי שעושה את זה בשבילנו, זה לא שהם משוגעים פשוט יש להם כוח.

לתגובות 'נדב גדליה' בפייסבוק