ראיון עם המחזאי איזו לייבוביץ'

נדב גדליה

איזו ליבוביץ', איש התיאטרון, שהצגתו 'אני פה בגלל אשתי' שרצה 1,600 פעמים ושאותה היה מעדיף למחוק מהעבר, חתך בשיא ההצלחה לטובת ישיבה ולימוד תורה של 12–14 שעות ביממה * היום, 17 שנים אחרי, הוא חוזר לעולם התיאטרון עם הצגות חדשות, וגם עומד להשיק ספר עלילתי ואלבום מוזיקה מקורי * שולי רנד, מאחוריך!

הדרך בבית-שמש רצופה כוונות קדושות, עיר חרדית למראה שרחובותיה צועקים שמות אמוראים ותנאים. בבית דירות ממוצע מתגורר איש התיאטרון והמוזיקאי (ועוד מעט גם הסופר) איזו ליבוביץ'. ב-17 השנים האחרונות הוא הספיק להכיר את האמוראים ואת התנאים מקרוב, וגם את רבי נחמן. היער בבית-שמש משמש לו מקום להתבודדויות תכופות ושעות היום ברובן מוקדשות ללימוד תורה.
"אין כמו ללמוד תורה", הוא אומר לי תוך כדי הליכה בשבילי נהרדעא. הוא מוכר לצעירים שבינינו כיוצר ההצגה המשעשעת 'תוציאו את השטיח מהבית', אך שבע-עשרה שנים קודם לכן הוא היה שם, במגרש 'של הילדים הגדולים', כהגדרת דוסים בעלי רגשי נחיתות. הוא יצר את קומדיית התיאטרון 'אני פה בגלל אשתי' שעליה הוא מתפלל בדבקות שלא תעלה שוב לעולם. ההצגה הפופלרית הוצגה בארץ כ-1,600 פעמים (!) - הצלחה מסחררת בכל קנה מידה, והביאה לפיתוח ז'אנר הצגות חדש שקיים עד היום, הצגות שמדברות על בעל ואשתו שתחיה, ומסבירות עד כמה זה ממית מצחוק.
איזו לכשעצמו, בוגר להקות צבאיות ובית הספר למשחק 'ניסן נתיב', לא תכנן בכלל להיות איש תיאטרון מצליח. "כשהייתי בן חמש-עשרה למדתי בתיכון בקריית-ביאליק", הוא מספר איך התחיל המשחק. "היה לנו בכיתה מבחן מגן בתורה ולא הייתי מוכן בכלל. לא רציתי לצאת כמו מזדנב, אז חשבתי איך לעשות צחוקים בכיתה כדי שהמורה תוציא אותי החוצה "בכבוד". התחלתי לדבר עם מי שנתן את התורה באמצעות דפיקות על הקיר בשפת מורס, לקול צחוקם של חברי הכיתה. בסופו של דבר זה קרה – המורה הוציאה אותי, אבל אז במסדרון בית הספר אני קולט את המנהל המפחיד של התיכון מגיח לעברי... ראיתי דלת של כיתה פתוחה, ונכנסתי פנימה. בדיוק נערכו שם אודישנים של חוג דרמה להצגה 'כנר על הגג'. המורה לדרמה היה בטוח שבאתי לאודישנים, ואני מצדי זרמתי אתו ושרתי 'לו הייתי רוטשילד'. האודישן המאולתר שלי כל כך מצא חן בעיניו עד שקיבלתי את התפקיד הראשי בהצגה, ומאז התחילו לקחת אותי להצגות בבית הספר".
זה היה האודישן הראשון של איזו, ומאז הכל היסטוריה; הלהקות הצבאיות, 'ניסן נתיב' וההצגה המצליחה.
"הייתי כדורסלן מבטיח, ולא חלמתי להיות שחקן", הוא מספר. "שיחקתי בליגה א' בקריות, והייתי ממש לקראת חתימת חוזה עם הפועל חיפה של הבוגרים. ברגע האחרון הייתה לי פריצת מניסקוס ברגלים, לא יכולתי לשחק כדורסל, אז הלכתי לשחק בתיאטרון, העיקר לשחק...".

האם יש טיפוס מוגדר שמתאים לו להיות שחקן?
"לא כל אחד יכול. מי שאין לו אפשרות להיות גמיש באישיות שלו ולהשתנות מדמות לדמות - לא יכול להיות שחקן. צריך דמיון רגשי מפותח מאוד להבין איך כל דמות עובדת מבפנים. זה כישרון מולד ויש כאלה שלא מוכרחים ללמוד את זה, אבל יש אפשרות גם לפתח את הכישרון".

יכול להיות שסתם מוכרים לנו שצריך ללמוד שלוש שנים בבית ספר למשחק?
"לא יכול להיות, בטוח. זה כסף, זמן. כמו כל דבר שאפשר ללמוד בשנה ומורחים אותו במשך שבע שנים".

אתה ידוע כאיש תיאטרון. מתי הבנת שאתה גם זמר?
"תוך כדי העיסוק בתיאטרון, הייתי יושב עם החבר'ה והיינו מנגנים בגיטרות. כל הזמן הייתי מלחין שירים מקוריים כי לא ידעתי את האקורדים של השירים המוכרים, ואז המצאתי שירים לאקורדים שאלתרתי או שאני יודע כבר. בשלב כלשהו אפילו הקמתי להקה שנקראה 'איזו והעִזים'".

עזים?
"אני איזו – והחבר'ה שלי הם העזים, סתם כי זה נשמע טוב ביחד, מתחרז... היה חומר טוב, הלחנים והמילים היו שלי, אבל אז הקלידן והבאסיסט רבו על העיבודים ואיבדו לי את הלהקה".

להיות שחקן לשיר אל העולם

לפני שנה וחצי החל איזו להקליט את "דבר אִתו" – האלבום עם המוזיקה של אחרי החזרה בתשובה. באלבום הונחו אחר כבוד שירים בלחנים מקוריים לטקסטים מוכרים כמו 'אשת חיל' המוקדש לאישה, ו'מזמור לדוד', לצד טקסטים אישיים כמו 'הכל כאילו' העליז שיצא כסינגל ראשון ובו איזו מספר עד כמה התכניות, המלחמות, הממשלה, ובעצם הכל - 'הכל כאילו', כפשוטו.
למרות שירי האלבום שמתנגנים ברדיו הדתי, האלבום טרם הושק לחנויות באופן רשמי, אך הספיק להימכר באופן פרטי ללא מעט אנשים.

אחרי מות העזים, מה הוליד אלבום כזה שכולו קודש?
"דחפו אותי, כמו כל המשחק והתיאטרון. למדתי תורה עם החברותא, ובאחת ההפסקות מהלימוד הוא אמר לי שהוא מת לנגן בתופים. באותה תקופה הבן הבכור שלי רצה ללמוד לתופף, אז שאלתי מחבר מערכת תופים שסתם שכבה אצלו, כדי לבדוק אם הבן שלי מוכשר לזה. אמרתי לחברותא: בוא ננגן, יש לי גיטרה חשמלית משלי ותופים במחסן. הוא התלהב, הגיע אליי למחסן והתחלתי לאלתר במקום את 'אני הולך', השיר שפותח את האלבום. הוא התלהב מהשיר ואמר שחייבים להקליט את זה באולפן".

איך מתבטא כישרון המשחק שלך בשירה?
"כשאני שר שיר, אני בדרך כלל נכנס לבן-אדם ששר אותו. אם זה 'אשת חיל' - זה אחד ששר לאשתו או לשכינה הקדושה, ואם זה 'הכל כאילו' – הדמות היא של אחד שמסתובב ברחוב וכלום לא הולך לו. אני לא צריך להיכנס עמוק מדי למשחק כשאני שר, כי סוף סוף אלה השירים האישיים שלי ואני שר אותם, זה לא משחק שדמויות שרות או משחקות בו. אבל ההדגשים, והנוכחות, ההבעות שאפשר להביע ברגש, את זה אני עושה באמצעות המשחק".

קראת לאלבום שלך "דבר אִתו". איך "מדברים אתו"? זה לא נשמע פשוט מדי?
"לפני שחז"ל התקינו את תפילת שמונה-עשרה, אנשים היו מדברים ישירות עם ה'. הייתה לאדם איזו צרה - הוא פשוט היה מבקש 'ה' תן לי עצה', או כשהיה מקבל בשורה טובה היה אומר 'תודה לך ה''. חז"ל פחדו שהתפילה תשתכח בגלל הגלות ולכן תיקנו שלוש תפילות, כך שאנשים יודעים שלפחות שלוש פעמים ביום הם מדברים עם ה'. כי התפילה עצמה היא דיבור עם ה'. האר"י אומר שאמנם כל תפילה היא אחרת מחברתה, אך בגלל שהמילים של התפילה חוזרות על עצמן אדם נכנס להרגל והוא מתחיל לדקלם את זה ולזרוק את המילים בלי לחשוב מה הוא אומר, ואז הקשר עם הקב"ה נהפך למשהו סתמי שאתה לא מרגיש בו את ה'בנים אתם לה' אלוקיכם'. צריך להרגיש כמו בן ועבד לפני ה', שאתה תלוי בו ומספר לו מה עובר עליך".

אבל הוא יודע הכל, למה לספר לו?
"רבי נחמן אומר שהדיבורים שיוצאים בקול רם הם כלי שדרכו אתה יכול לקבל את השפע. מחשבה לא יוצרת כלי, ולכן כתוב בתנ"ך 'קחו עמכם דברים' שזה 'דיבורים'. ברגע שאתה מדבר אל ה', מספר לו, מודה לו על כל פרט ופרט שקורה לך בחיים – הדיבורים האלה נהפכים לקשר הכי אישי עם בורא העולם, מעבר למצוות ולשמירת השבת, ולכל מה שיהודי עושה. התבודדות אינה במקום שום דבר אחר שכתוב בשולחן ערוך שצריך לעשות".

אם ישנה תפילה אישית, למה להתפלל שחרית, מנחה וערבית ולא להסתפק בה?
"חייב להתפלל שלוש תפילות ותיקון חצות ובנוסף לזה - התבודדות. ברגע שחז"ל תיקנו אסור לנו לזוז מילימטר מדבריהם. ההתבודדות עוזרת לתפילה 'הרשמית' שתהיה עם יותר קשר אישי לקב"ה, כי בהתבודדות אתה מדבר עם ה' על זה שבשחרית לא כיוונת כראוי, ובתפילה הרשמית הבאה אתה מתפלל טוב יותר".

תן לי מדריך מקוצר למתבודד המתחיל והמהסס. איך עושים את זה?
"רבי נחמן אמר שהלוואי שתתבודדו כל היום כולו, אבל מכיוון שלא תוכלו, תעשו לפחות שעה התבודדות כל יום. זה לא חייב להיות שעה, זה יכול להיות גם עשר דקות, דקה או שנייה. בזמן שהאדם מקדיש להתבודדות – שייכנס למכונית או לחדר שלו, או בדרך למכולת במקום לחשוב מחשבות סתמיות ולהסתכל על חנויות, על נשים או על מכוניות, שידבר עם הקב"ה ויספר לו מה קרה אתו היום בבקר. זה לא רק לספר, זה גם לבקש, להודות, לבכות ולטעון טענות".

לא חייבים הפי אנד

אפשר להבין מדוע איזו מדבר כך, חמש-עשרה שנים תמימות הוא התנתק לגמרי מעולם המשחק והתיאטרון והקדיש 12–14 שעות (!) ללימוד תורה. לפני שנתיים הוא התחיל לחזור אל מאחורי הקלעים כמחזאי שיוצר הצגות לבתי ספר. בין ההצגות אפשר למנות את 'החבר'ה הטובים' - שמדברת על נזקי האלכוהול ורצה בהרבה ישיבות תיכוניות, וכן הצגות בנושאים כמו זהירות בדרכים והטרדות, 'תעשה לי לייק' שיצאה בעקבות שיגעון פייסבוק, ו'תוציאו את השטיח מהבית' - הצגה בנושא זוגיות המשוחקת ע"י תיאטרון עמוקה, שלטעמו של איזו זאת תשובת המשקל להצגה המצליחה שיצר לפני התשובה. בקרוב, אגב, תצא לציבור הכללי הצגה חדשה פרי עטו של איזו, שתדבר על נושא החתונות ועל מה שנשבר בינתיים עד שמגיעים לשבירת הכוס.

מה גרם לך לחזור לעולם שכל כך התרחקת ממנו?
"שישה ילדים שברוך ה' נולדו בשנים הללו, והייתי חייב לחזור מצד הפרנסה. בנוסף הרגשתי שה' רוצה את הכישרון שלי, שלא אשאיר אותו בצד אלא שאשתמש בו לקירוב אנשים, ושאעביר את הצד הדתי לעולם החילוני. אני מאמין שהעבודה שלי היא לגשר, ולאו דווקא באמצעות הצגות בעלות תוכן מגשר. הנוכחות שלי בחברה החילונית של שחקנים והעובדה שאני מביים אותם וכותב להם הצגות, זה כבר קירוב. להראות להם שהעולם החרדי הוא לא גטו סגור, אנחנו שומרים על עצמנו, אך יש לנו מה להגיד, ואנחנו מסתכלים על העולם".

ההצגות שלך כיום באות במטרה לשנות את האנשים?
"לא לשנות, אני לא מאמין שאני יכול לשנות, אני בא רק להאיר את הנקודות שאולי מתעלמים מהן או לא נוגעים בהן מספיק".

הגישה לכתיבת תיאטרון שונה אצלך כיום בגלל שאתה חרדי?
"מבחינת תיאטרון לא השתנה אצלי משהו. אני שומר על הצניעות ועל מילים נקיות, אך ההצגות לא השתנו במהותן".

מאז החליט לחזור לעולם הבידור נדמה שמעיין היצירה נובע אצלו ביתר שאת. חוץ מההצגות שהוא ממשיך ליצור כל הזמן, איזו מתעתד להוציא ספר עלילתי שכבר נמצא בתהליכי בישול. הסיפור מספר על בחור שנסחף לאומן בעל כורחו ושם הוא חווה חוויות מצחיקות של חבר'ה שחזרו בתשובה, כל אחד בדרכו שלו. למרות הכל, בסופו של דבר הבחור לא חוזר בתשובה אך הוא 'נפתח' ומבין שיכול להיות שיש עוד אופציה חוץ מסגנון חייו.

בכוונה אין 'הפי אנד' דוסי?
"כן. כי אנחנו לא באים להגיד להם שיחזרו בתשובה, רק להגיד תפתחו את הלב ואת הראש, לא יותר מזה. ה' עושה את העבודה, אני לא צריך לעשות את העבודה הזאת".
גם בברנז'ת אנשי התיאטרון איזו לא מנסה לסחוב אתו עוד כמה יהודים לכיוון שלו, אך לפני כל חזרה על הצגות שהוא מביים הוא מכניס קצת רוחניות ומדבר עם השחקנים על רוחניות, על פרשת השבוע, מקריא ליקוטי מוהר"ן ושאלות ותשובות. "הכל בסגנון חברי, לא בקטע של שיעור", אומר איזו.

הם לא מפחדים שאתה הולך להשיב אותם אחר כבוד לאביהם שבשמים ובארץ?
"לא, כי החיים של רובם סובבים סביב המשחק והתפקידים שמי קיבל ומה קיבל, אינטרנט, פייסבוק, טלוויזיה, ובסופו של דבר אלה חיים די ריקניים ומשעממים. תהליך חזרות עם במאי אחר הוא די מתיש ומשפיל, שמונה שעות על הרגליים... ואני במאי שנותן חופש לשחקן, נותן טיפים כי אני גם שחקן, לא מעיר הרבה והם נהנים מזה. השיחות מרעננות אותם, ולא פעם הם אומרים שהשיחות האלה מעניינות יותר מההצגות עצמן. לא בגלל שההצגות לא טובות, פשוט כי להיות שחקן זו עבודה מתישה מאוד, זה לחזור על אותו דבר כמה פעמים עד שאתה מגלם אותו היטב, והשיחות הרוחניות הן מעין ג'אם הרבה יותר משוחרר".

גם עכשיו אתה יוצר תיאטרון, אך בכל זאת קנה המידה אחר. אתה מתגעגע להצלחה הגרנדיוזית בעולם התיאטרון החילוני?
"לא מתגעגע, כי ההצלחה בחיים היא שיש לך אישה וילדים טובים, ולאו דווקא הצלחות אמנותיות. גם היום יש לי הצגות שרצות מאות פעמים, הפרנסה בדוחק, אבל ברוך ה'. מההצגה שרצה אז 1,600 פעמים לא זכיתי ליהנות, כי בפעם הראשונה שהציגו אותה באולם גדול זה היה בליל שבת ולא יכולתי ללכת לראות אותה.
התנתקתי די מהר, עזבתי לישיבה ורק הייתי מקבל פידבקים מבחוץ עד כמה היא מצליחה. ההצלחה הכי גדולה מבחינתי היא שקיבלתי על זה תמלוגים בתור משכורת חודשית שעזרה לי להתפרנס בתהליך החזרה התשובה ברוך ה'.
"אתה לא תראה את ההצגה שיצרתי לפני התשובה", מודיע לי איזו חד-משמעית, "על אף שרוצים לעלות אותה מחדש".

אתה מרגיש רגשות אשמה על כך שעולה הצגה שלך שאתה יודע שהיא לא מתאימה לציבור מבחינה רוחנית?

"לא, אני לא יכול להיות אחראי לדברים שעשיתי לפני שהייתי בן אדם. אין מה לעשות, זה מה שהייתי לפני התשובה. תראה, יחסית זאת לא הצגה גסה מאוד, גם בתור חילוני לא הייתי גס. היו לי פה ושם יציאות קטנות של מילים, אבל יחסית להצגות מהז'אנר הזה היא עדינה מאוד".

מה השאיפה שלך בעולם התיאטרון?
"מקווה מאוד שה' יעזור שיקום תיאטרון דתי-לאומי, כמו שיש הקאמרי, בית לסין והבימה - שהמדינה מתקצבת אותם, ונותנת להם אפשרות להציג את עולמם של המחזאים החילונים, שיהיה כך גם בעולם הדתי. עולם התיאטרון הדתי מתפתח מאוד לאחרונה מבחינת שחקנים ומחזאים שיוצאים לשוק, ובמקום שהציבור הדתי יבזבז את מיטב כספו בעולם החילוני ויראה שם דברים שאסור לו לראות כמו נשים וגברים יחד וכדומה, שיפרנס את התיאטרון הדתי, שיוכלו לראות שם דברים מעניינים, ערכיים, חווייתיים, לא משהו יבש, משהו טוב אבל ששומר על ההלכה".

לתגובות נדב גדליה בפייסבוק gilinada@gmail.com