נדב גדליה
לא מפחד מהמוות, הוא צדיק ולעולם לא יחזור בתשובה. לננסי ברנדס יש חיים בגיל 65 והם מורכבים גם משלשה נכדים דוסים.
כשמנסים לראיין את הבדרן והמוזיקאי (תכף נעמוד על הסדר הנכון)ננסי ברנדס, יש חשש קל שאפשר גם להצליח במשימה. למרות שמפעם לפעם הוא משליך בדיחות על כל חלקת שיחה ולעיתים נדמה שאנו סוטים מהרצינות התהומית המאפיינת את עולמנו, אני מאמין באמונה שלמה שבסופה של שיחת דאחקות אצליח לחלץ ממנו אי אלו תובנות הנוגעות לחיי.
ברנדס בדרך להופעה ועוצר לתדלק. בשלב הזה הוא דווקא נורא רציני ואני תוהה לעצמי אם כבדרן, הוא מנסה להצחיק בדרך כלל גם את המתדלקים באשר הם על הדרך. "אני מספר בדיחות בכל מצב", הוא אומר תוך כדי שהוא ממתין לקפה-תחנת הדלק שלו. בלי סוכר, אם תרצו להכין לו פעם אחד כזה. "המצב הכי קשה שהייתי צריך להצחיק בו ארע לו מזמן", הוא מספר. "זה היה באותו ערב בו נערכה ההלוויה של אריק שרון. היה לי מאוד קשה לבדר באותו יום. היה לי המון רגש לאיש הגדול הזה שהלך לעולמו. אני יודע שהוא היה שנוי במחלוקת, אבל אני, בתור אדם שהגיע ארצה בשנת 75, אחרי ששמעתי מה הוא עשה במלחמת יום כיפור, בשבילי הוא היה וישאר גיבור".
היית מעריץ שלו? הצבעת למפלגת קדימה?
"לא, לא. אני מצביע כל חיי רק ל'ליכוד'".
למה?
"זאת היסטוריה ארוכה מאוד", פותח ברנדס. "הכל התחיל כשהייתי בגיל שש. הייתי בבית הספר והמורה לבוטניקה שאלה אותי מה זה פרח 'סביון', אמרתי שאני לא יודע אז היא אמרה שאם אני לא יודע אני אצטרך להביא למחרת את אבי, לבית הספר. באותו יום שהוא הגיע המורה שביקשה שהוא יבוא היתה חולה ולא הגיעה". עד כאן ההתחלה. "אני יכול עוד להמשיך את הסיפור הזה עוד ועוד", אומר לי לפתע ברנדס. אני תמה, משתוקק לשמוע מה נפל בגורלו של הילד המסכן שהפך למצביע ליכוד, ורק אז הוא מגלה לאוזני הסקרנית את האמת המשעשעת. הוא המציא לי את הכל, החוצפן. "האמת שאין לי מושג למה אני עם הליכוד", מחייך ברנדס בווידוי לב. מתברר שאחד התחביבים של האיש הוא להמציא סיפורים כאלה תוך כדי שיחה.
וברצינות, אמנים שמזוהים עם הימין פחות נחשבים במיינסטרים, כמו ספי ריבלין.
"זה נשמע גרוע מאוד, כי אמנים כמו ספי ריבלין, דודו דותן ומנחם זילברמן שהם ימניים, כבר אינם איתנו... כנראה שהימין הורג..."
נו, ברצינות, אתה מרגיש קושי כאמן ימני?
"ברצינות? אוקיי, אז אני מחשיב את עצמי מאוד מאוד פטריוט, אני אוהב את המדינה, והמפלגה שהכי משקפת את זה, לדעתי, זו הליכוד. ומאידך, אני אדם רציונאלי ואני יודע מה אפשר ומה לא אפשר בכל המשא ומתנים האלה עם הערבים".
ואיך הסברת לעצמך את מה שהיה עם שרון ותוכנית ההתנתקות?
"אלו דברים מסובכים, ולא פר לשפוט את שרון. קרה מה שקרה באמצע התוכניות שלו, ואי אפשר לדעת איך זה היה מסתיים אם הוא היה ממשיך את התהליך. זה לכאורה היה לא נכון, כי הפינוי הביא לקרבת הטילים, אבל מאידך, לחיות עם הערבים האלה - זה גם לא פיתרון. מה נעשה?! ארץ ישראל השלמה, נכון, אבל מה יהיה הסוף?! אני רואה במתנחלים גיבורים ואי אפשר לזלזל בהם חלילה, אבל מי יודע איזה פיגועים היו מביאים לנו המשך השהיה שם? תראה עכשיו, קראתי ידיעה אתמול שהחמס פרס כוחות כדי למנוע שיגור טילים נגד ישראל! איפה נשמע כדבר הזה פעם?! מצד שני, אני לא עושה סאטירה פוליטית מצד עצמי, כי לצערי אין פתרון ברור למצב המדיני".
בארץ ישראל השלמה אתה מאמין, ואיך יחסך לדת?
"דיי חפיף. אני גדלתי כמו גוי. משום מה הוריי לא מצאנו לנכון לקרב אותי לדת. עד גיל 27 לא היה לי מושג מתי יום כיפור לפי לוח השנה העברי. חשבתי שיום כיפור זה בחודש מאי בכלל. אבל תמיד הרגשתי יהודי".
במה זה התבטא?
"חתכו לי חלק מגופי בגיל שמונה ימים, בלי אישור ממני", אומר ברנדס אל מול פניי הרציניות. הוא לכשעצמו, מסביר את נוסעי הרכב הצוחקים סביבו כידידים קרובים שבסך הכל מבינים את המצוקה. "אני רוצה לראות עוד בנאדם בעולם שנותן לזה לקרות!", הוא ממשיך בתהום הרצינות.
'אני מבין את התחושה', אני מתרצה לבסוף.
דיברנו על ברית מילה, בוא נגיע רגע לסוף שלך; אתה מפחד מהמוות?
"אני נורא מאמין בתסריט שנקבע לאדם מראש. לכן אני לא מפחד מכלום. מה שצריך לקרות - יקרה. אם מחר יקחו אותי אני אודה לאלוקים על מה שנתן לי. נהנתי בחיים האלה ולא תשמע את כל האנשים אומרים את זה".
אין לך תוכניות למחר?
"יש לי תוכניות, אני לא בדיוק רוצה למות מחר. יש לי מחרתיים הופעה ואנשים קנו כרטיסים, אתה יודע".
אז מה ההבדל בינך לבין כל אדם שרוצה רק להמשיך לחיות עוד ועוד?
"שאני מאושר והוא אומלל, זה הכל".
הוא נולד בבוקרשט שברומניה בשם סילביו בכלל. למד מוזיקה בקונסרבטוריון ביאשי,
הקים להקה שהוציאה מספר שירים, הופיעה בטלויזיה והתפרסמה אט אט ברחבי רומניה.
בשנת 1974 עלה לישראל והתיישב בת"א.
את הקריירה המוזיקלית כאן הוא החל כקלידן של ריקי גל, אבי טולדנו, אילנית, צביקה פיק ועוד.
בהמשך הפיק אלבומים לבעז שרעבי, זוהר ארגוב ולעפרה חזה את השיר 'חי' שזכה במקום השני בארוויזיון,
כמו גם פסקולים לסרטים ישראלים כמו'אבא גנוב 2' ועוד וכך קנה את מקומו כמוזיקאי מוערך
שאין עליו עוררין.
בתחילת שנות ה-90 החל בקריירה של כתיבת הצגות ומופעי סטנד-אפ.
הוא השתתף בסדרה 'שמש', 'המובילים', 'טקסי דרייבר' ומאז הוא מריץ בארץ מופעי סטנדאפ משל עצמו.
הוא עושה את מה שהוא אוהב מגיל צעיר, נהנה מכל רגע מוזיקלי וקומי
וצוחק ומשעשע בטבעיותו גם כשהוא בחיי היומיום עשויי החול, הרחק מזרקורי הקומדיה והמוזיקה,
למרות שיכל לבכות על מצבו הכלכלי הקשה שעבר עליו לפני מספר שנים כשהתפרסם שהוא בקריסה כלכלית.
"הכל מאחוריי", הוא אומר לי כשאני מתחיל לשאול אותו על התקופה הקשה ההיא.
"אני לא רוצה לדבר על זה", הוא אומר בהחלטיות ומוריד אותי ברגע אל תהום הרצינות.
זה לא משעשע אותו. אבל על המשפחה הוא מוכן לדבר ולנדב איך זה מרגיש להיות סב חילוני למשפחה
חרדית למהדרין.
לפני 17 שנים חזרה בתשובה ביתו של ברנדס. כיום היא כבר בת 33. "אין לי תשובה למה היא חזרה בתשובה", הוא משיב לי כשאני שואל למניע התחזקותה ולאירוע המחולל שלה. "גם היא לא יכולה להסביר את זה", הוא אומר. "זרמתי איתה. היא ברסלברית אדוקה והיא הביאה לי שלשה נכדים מקסימים. בזכות שאני מכבד אותה ואת הדת אנחנו בקשר מעולה. אני לא מזלזל בשום דבר! ואני אספר לך דבר שלא הרבה אנשים יודעים עליי; כל בקר אני אומר 'מודה אני' ועושה נטילת ידים. כבר 17 שנה. הבת שלי אמרה שהיא לא תכפה עליי לשמור שבת, אבל המינימום שהיא בקשה זה היה נטילת ידים ותפילת 'מודה אני', אז לקחתי את זה על עצמי".
אתה עושה את זה בשבילה?
"אני באמת נמצא בזה כי אני רוצה, לא רק בגלל שהיא בקשה".
ברנדס זורם עם חוזרים בתשובה, גם אם לו עצמו ברור שהוא לא יחזור בתשובה אף פעם. לפחות ע"פ הגדרת העולם מהו 'חוזר בתשובה'. "זה פשוט פשע לנתק קשר עם ילד כי הוא חזר בתשובה. אני מוחה ובז להורים כאלה", הוא אומר ונדמה שאולי הקומיקאי זועם במקצת. ממש התחשק לי עוד קצת מזה אז שמתי נפשי בכפי לרגע והצדקתי את ההורים הפושעים שברנדס בז להם.
אפשר להבין הורים כאלה. אם היא היתה עושה משהו שהוא גרוע בעיניך, גם אז היית מקבל אותה כמות שהיא?
"האמת שאם היא היתה מתחתן עם פקיסטני, היה לי קצת קשה", מודה ברנדס.
"הם לא כ"כ אוהבים אותנו.
פתאום אתה יושב ביום שישי עם טאליבן, זה לא נעים", הוא צוחק אבל זה לא עושה עליי
רושם. “ביננו, תגיד" אני אומר לו, “אתה באמת מסכים עם אורח החיים החרדי הסגור שלהם?!”.
"מסכים איתם לגמרי!”, הוא אומר ברצינות של תהום. “זה מאוד יפה בעיניי".
חוץ מבתו הדתיה, 'האדוקה', כהגדרתו, ושלשת בניה, הוא מחזיק בעוד שלשה ילדים משל עצמו. "אין להם קשר למוזיקה, אבל הם מוכשרים בתחומים אחרים. אחת עוזרת הפקה בסרטים ויש לי עוד בן שגומר לי את החסכונות, כל פעם הוא רוצה צעצוע אחר, וזה כנראה אומר שהוא מבין גדול בכלכלה", הוא מחייך. "לא מזמן הגיעו אליי דפים מהבנק שהראו שיש לי אוברדראפט מקיר לקיר. בני ראה שאני חיוור ושאל מה קרה לי. אמרתי לו; בני, יום אחד כ--ל זה יהיה שלך".
לא רק בראיונות ב'עולם קטן' הוא מספר בבדיחות הדעת על משפחתו. גם במופעים שלו הוא נוהג לדבר על המשפחה ומקפיד לא לגעת בנושאי דת ופוליטיקה.
אתה מפחד שסאטירה פוליטית תרחיק אנשים מהופעותיך?
"אני לא רואה את עצמי בתוך הדבר הזה. אני פשוט לא אוהב סאטירה פוליטית.
'מצב האומה' מצליחים מאוד והם עושים סאטירה פוליטית.
לי זה לא מתאים, זה הכל".
לא מדגדג לך להכנס לטלויזיה לפעמים?
"אתה לא יכול להיות פאתטי. אני מתחבר לתוכניות טלויזיה שמתאימות לגיל שלי ושיש לי מה להגיד בהן. בגילי אתה לא יכול להשתטות. יש אנשים שאין להם מה להפסיד, אבל אני ממש בורר את ענייני בקפידה".
מה תגיד על דידי הררי שעוד מעט בן שישים ועושה הומור?
"הוא התחיל בגיל צעיר הרבה יותר, לפני המון שנים. אי אפשר פתאום להיות משהו שלא היית מעולם".
איך אתה יודע במה כן אפשר לבדר בגיל 65 ומה כבר נחשב מביך?
"זה עניין של מודעות עצמית. יש גבול דק בין להצחיק לבין להיות פאתטי. נורא קל ליפול בזה, זה כמו שדה מוקשים".
----
ברנדס, משעשע בזכות עצמו, לא עושה עניין גדול מהומור כמו שהוא עושה ממוזיקה. הוא חתום על 3400 (!) יצירות מוזיקליות וטוען שזה מה שהוא לפני הכל; מוזיקאי.
"זה מה שישאר ממני. לא הבדיחות על המשפחה ועל שימי תבורי", הוא אומר. "במוזיקה אני הרבה יותר גאה". "צחוקים זה מדהים. אתה עולה לבמה וזה נותן לך המון כוח. מאות אנשים זורקים עליך אהבה. אבל כל זה זה סיפוק מיידי, זה לעכשיו, הנאה ריגעית, לעומת המוזיקה שלי שכתבתי, שתשאר לעד".
הוא עבד עם זוהר ארגוב ועיבד לו את הלהיט 'הפרח בגני', עם גילי ארגוב ובועז שרעבי ועוד. "חבר זאת מילה גדולה", הוא אומר כששואלים אותו על הקשר בינו לזהר ארגוב ז"ל. "נורא רציתי לסגור מעגל עם הבן שלו אבל ניכשלתי כישלון צורב", הוא מספר בעצב.
ניסיתי לקחת פעם סמים?
"לקחתי פעם מהסופר צנון וקולורבי אבל תפסו אותי", הוא צוחק. "יום אחד זוהר ארגוב אומר לי; שהוא לוקח סמים כדי להגיע למצב רוח ולשמחת חיים שלי שהיא מובנית אצלי במוח. וכאילו כל הזמן אני על סמים, בלי סמים, עם שמחה".
אתה מרגיש שאתה שמח כאילו כל הזמן אתה על סמים?
"אני לא יודע מה זה סמים, אבל לקחת סמים - אני לא לוקח, כי אין לי לאן לברוח. אני לא מחפש מציאות אחרת ומרוצה מזו שיש לי".
לפני הופעה, אתה שותה משהו?
"לפעמים סודה, וגם אז מפחד, בגלל הגזים. לא צריך שום תוסף. אני מקבל את האנרגיות של וויסקי או וודקה ממבט של שלוש שניות על הקהל. אני חי את זה, אתה לא מבין למה אני מתכוון".
למרות עבודתו של ברנדס עם גדולי הזמר הישראלי, גולת הכותרת בעלון שבת יהודי תהיה, מן הסתם, עבודתו עם גדולי הזמר החסידי להם עיבד המוני שירים. דדי גראוכר ומיכאל שטרייכר, למי שזוכר, היו כאן עוד לפני שהכרנו את שוואקי. ברנדס הפיק להם מגוון שירים שנדמה שאת רובם שכחנו או לא התוודענו אל קיומם. בכל זאת, צעירים אנחנו ולא חטאנו.
אתה רואה את עצמך חוזר בתשובה יום אחד?
"ממש לא. אני מכיר את עצמי. תראה, אני חושב שלשמח אנשים זו מצווה ענקית. כל יום ברחוב עוצרים אותי אנשים ואני משמח אותם. אתה מבין קצת במצוות יהודיות ואני מרגיש את עצמי צדיק. אני חושב שהאויב מספר 1 של בנאדם זה ההתמרמרות. זה הדבר הכי מזיק לאיכות החיים של הבני אדם. אם אנשים היו לוקחים מהחיים האלה את הדברים החיוביים, ופחות נתפסים לשלילי - כל חיינו היו נראו אחרת. למסקנה הזאת הגעתי לפני עשר שנים. הייתי בצומת הכפר הירוק שזאת צומת מאוד עמוסה. הייתי תקוע בפקק והתעצבנתי כל כך שאתה לא מאמין. צרחתי עד שבלטו לי הורידים של הצוואר... וכמה מפתיע, זה לא גרם לפקק להשתחרר... מאז הבנתי איך צריך לחיות".
ברנדס מצא את המתכון לחיים שמחים יותר; פשוט להשמיד את ההתמרמרות על כל דבר בחיים. הוא בגישה של 'היה קליל בחייך'. רק דבר אחד הוא לא יודע, בדרך כלל שאני מתעצבן על פקקי תנועה, הם מיד נסים בבהלה ומשתחררים ברגע. כנראה שהוא לא יודע להתעצבן כמו שצריך. בכל זאת, קומיקאי. סליחה, מוזיקאי וקומיקאי. רק שלא יכעס עליי, זה לא יעזור לאף אחד, ההתמרמרות הזאת.
לתגובות נדב גדליה בפייסבוק gilinada@gmail.com
=============
לא מפחד מהמוות, הוא צדיק ולעולם לא יחזור בתשובה. לננסי ברנדס יש חיים בגיל 65 והם מורכבים גם משלשה נכדים דוסים.
כשמנסים לראיין את הבדרן והמוזיקאי (תכף נעמוד על הסדר הנכון)ננסי ברנדס, יש חשש קל שאפשר גם להצליח במשימה. למרות שמפעם לפעם הוא משליך בדיחות על כל חלקת שיחה ולעיתים נדמה שאנו סוטים מהרצינות התהומית המאפיינת את עולמנו, אני מאמין באמונה שלמה שבסופה של שיחת דאחקות אצליח לחלץ ממנו אי אלו תובנות הנוגעות לחיי.
ברנדס בדרך להופעה ועוצר לתדלק. בשלב הזה הוא דווקא נורא רציני ואני תוהה לעצמי אם כבדרן, הוא מנסה להצחיק בדרך כלל גם את המתדלקים באשר הם על הדרך. "אני מספר בדיחות בכל מצב", הוא אומר תוך כדי שהוא ממתין לקפה-תחנת הדלק שלו. בלי סוכר, אם תרצו להכין לו פעם אחד כזה. "המצב הכי קשה שהייתי צריך להצחיק בו ארע לו מזמן", הוא מספר. "זה היה באותו ערב בו נערכה ההלוויה של אריק שרון. היה לי מאוד קשה לבדר באותו יום. היה לי המון רגש לאיש הגדול הזה שהלך לעולמו. אני יודע שהוא היה שנוי במחלוקת, אבל אני, בתור אדם שהגיע ארצה בשנת 75, אחרי ששמעתי מה הוא עשה במלחמת יום כיפור, בשבילי הוא היה וישאר גיבור".
היית מעריץ שלו? הצבעת למפלגת קדימה?
"לא, לא. אני מצביע כל חיי רק ל'ליכוד'".
למה?
"זאת היסטוריה ארוכה מאוד", פותח ברנדס. "הכל התחיל כשהייתי בגיל שש. הייתי בבית הספר והמורה לבוטניקה שאלה אותי מה זה פרח 'סביון', אמרתי שאני לא יודע אז היא אמרה שאם אני לא יודע אני אצטרך להביא למחרת את אבי, לבית הספר. באותו יום שהוא הגיע המורה שביקשה שהוא יבוא היתה חולה ולא הגיעה". עד כאן ההתחלה. "אני יכול עוד להמשיך את הסיפור הזה עוד ועוד", אומר לי לפתע ברנדס. אני תמה, משתוקק לשמוע מה נפל בגורלו של הילד המסכן שהפך למצביע ליכוד, ורק אז הוא מגלה לאוזני הסקרנית את האמת המשעשעת. הוא המציא לי את הכל, החוצפן. "האמת שאין לי מושג למה אני עם הליכוד", מחייך ברנדס בווידוי לב. מתברר שאחד התחביבים של האיש הוא להמציא סיפורים כאלה תוך כדי שיחה.
וברצינות, אמנים שמזוהים עם הימין פחות נחשבים במיינסטרים, כמו ספי ריבלין.
"זה נשמע גרוע מאוד, כי אמנים כמו ספי ריבלין, דודו דותן ומנחם זילברמן שהם ימניים, כבר אינם איתנו... כנראה שהימין הורג..."
נו, ברצינות, אתה מרגיש קושי כאמן ימני?
"ברצינות? אוקיי, אז אני מחשיב את עצמי מאוד מאוד פטריוט, אני אוהב את המדינה, והמפלגה שהכי משקפת את זה, לדעתי, זו הליכוד. ומאידך, אני אדם רציונאלי ואני יודע מה אפשר ומה לא אפשר בכל המשא ומתנים האלה עם הערבים".
ואיך הסברת לעצמך את מה שהיה עם שרון ותוכנית ההתנתקות?
"אלו דברים מסובכים, ולא פר לשפוט את שרון. קרה מה שקרה באמצע התוכניות שלו, ואי אפשר לדעת איך זה היה מסתיים אם הוא היה ממשיך את התהליך. זה לכאורה היה לא נכון, כי הפינוי הביא לקרבת הטילים, אבל מאידך, לחיות עם הערבים האלה - זה גם לא פיתרון. מה נעשה?! ארץ ישראל השלמה, נכון, אבל מה יהיה הסוף?! אני רואה במתנחלים גיבורים ואי אפשר לזלזל בהם חלילה, אבל מי יודע איזה פיגועים היו מביאים לנו המשך השהיה שם? תראה עכשיו, קראתי ידיעה אתמול שהחמס פרס כוחות כדי למנוע שיגור טילים נגד ישראל! איפה נשמע כדבר הזה פעם?! מצד שני, אני לא עושה סאטירה פוליטית מצד עצמי, כי לצערי אין פתרון ברור למצב המדיני".
בארץ ישראל השלמה אתה מאמין, ואיך יחסך לדת?
"דיי חפיף. אני גדלתי כמו גוי. משום מה הוריי לא מצאנו לנכון לקרב אותי לדת. עד גיל 27 לא היה לי מושג מתי יום כיפור לפי לוח השנה העברי. חשבתי שיום כיפור זה בחודש מאי בכלל. אבל תמיד הרגשתי יהודי".
במה זה התבטא?
"חתכו לי חלק מגופי בגיל שמונה ימים, בלי אישור ממני", אומר ברנדס אל מול פניי הרציניות. הוא לכשעצמו, מסביר את נוסעי הרכב הצוחקים סביבו כידידים קרובים שבסך הכל מבינים את המצוקה. "אני רוצה לראות עוד בנאדם בעולם שנותן לזה לקרות!", הוא ממשיך בתהום הרצינות.
'אני מבין את התחושה', אני מתרצה לבסוף.
דיברנו על ברית מילה, בוא נגיע רגע לסוף שלך; אתה מפחד מהמוות?
"אני נורא מאמין בתסריט שנקבע לאדם מראש. לכן אני לא מפחד מכלום. מה שצריך לקרות - יקרה. אם מחר יקחו אותי אני אודה לאלוקים על מה שנתן לי. נהנתי בחיים האלה ולא תשמע את כל האנשים אומרים את זה".
אין לך תוכניות למחר?
"יש לי תוכניות, אני לא בדיוק רוצה למות מחר. יש לי מחרתיים הופעה ואנשים קנו כרטיסים, אתה יודע".
אז מה ההבדל בינך לבין כל אדם שרוצה רק להמשיך לחיות עוד ועוד?
"שאני מאושר והוא אומלל, זה הכל".
הוא נולד בבוקרשט שברומניה בשם סילביו בכלל. למד מוזיקה בקונסרבטוריון ביאשי,
הקים להקה שהוציאה מספר שירים, הופיעה בטלויזיה והתפרסמה אט אט ברחבי רומניה.
בשנת 1974 עלה לישראל והתיישב בת"א.
את הקריירה המוזיקלית כאן הוא החל כקלידן של ריקי גל, אבי טולדנו, אילנית, צביקה פיק ועוד.
בהמשך הפיק אלבומים לבעז שרעבי, זוהר ארגוב ולעפרה חזה את השיר 'חי' שזכה במקום השני בארוויזיון,
כמו גם פסקולים לסרטים ישראלים כמו'אבא גנוב 2' ועוד וכך קנה את מקומו כמוזיקאי מוערך
שאין עליו עוררין.
בתחילת שנות ה-90 החל בקריירה של כתיבת הצגות ומופעי סטנד-אפ.
הוא השתתף בסדרה 'שמש', 'המובילים', 'טקסי דרייבר' ומאז הוא מריץ בארץ מופעי סטנדאפ משל עצמו.
הוא עושה את מה שהוא אוהב מגיל צעיר, נהנה מכל רגע מוזיקלי וקומי
וצוחק ומשעשע בטבעיותו גם כשהוא בחיי היומיום עשויי החול, הרחק מזרקורי הקומדיה והמוזיקה,
למרות שיכל לבכות על מצבו הכלכלי הקשה שעבר עליו לפני מספר שנים כשהתפרסם שהוא בקריסה כלכלית.
"הכל מאחוריי", הוא אומר לי כשאני מתחיל לשאול אותו על התקופה הקשה ההיא.
"אני לא רוצה לדבר על זה", הוא אומר בהחלטיות ומוריד אותי ברגע אל תהום הרצינות.
זה לא משעשע אותו. אבל על המשפחה הוא מוכן לדבר ולנדב איך זה מרגיש להיות סב חילוני למשפחה
חרדית למהדרין.
לפני 17 שנים חזרה בתשובה ביתו של ברנדס. כיום היא כבר בת 33. "אין לי תשובה למה היא חזרה בתשובה", הוא משיב לי כשאני שואל למניע התחזקותה ולאירוע המחולל שלה. "גם היא לא יכולה להסביר את זה", הוא אומר. "זרמתי איתה. היא ברסלברית אדוקה והיא הביאה לי שלשה נכדים מקסימים. בזכות שאני מכבד אותה ואת הדת אנחנו בקשר מעולה. אני לא מזלזל בשום דבר! ואני אספר לך דבר שלא הרבה אנשים יודעים עליי; כל בקר אני אומר 'מודה אני' ועושה נטילת ידים. כבר 17 שנה. הבת שלי אמרה שהיא לא תכפה עליי לשמור שבת, אבל המינימום שהיא בקשה זה היה נטילת ידים ותפילת 'מודה אני', אז לקחתי את זה על עצמי".
אתה עושה את זה בשבילה?
"אני באמת נמצא בזה כי אני רוצה, לא רק בגלל שהיא בקשה".
ברנדס זורם עם חוזרים בתשובה, גם אם לו עצמו ברור שהוא לא יחזור בתשובה אף פעם. לפחות ע"פ הגדרת העולם מהו 'חוזר בתשובה'. "זה פשוט פשע לנתק קשר עם ילד כי הוא חזר בתשובה. אני מוחה ובז להורים כאלה", הוא אומר ונדמה שאולי הקומיקאי זועם במקצת. ממש התחשק לי עוד קצת מזה אז שמתי נפשי בכפי לרגע והצדקתי את ההורים הפושעים שברנדס בז להם.
אפשר להבין הורים כאלה. אם היא היתה עושה משהו שהוא גרוע בעיניך, גם אז היית מקבל אותה כמות שהיא?
"האמת שאם היא היתה מתחתן עם פקיסטני, היה לי קצת קשה", מודה ברנדס.
"הם לא כ"כ אוהבים אותנו.
פתאום אתה יושב ביום שישי עם טאליבן, זה לא נעים", הוא צוחק אבל זה לא עושה עליי
רושם. “ביננו, תגיד" אני אומר לו, “אתה באמת מסכים עם אורח החיים החרדי הסגור שלהם?!”.
"מסכים איתם לגמרי!”, הוא אומר ברצינות של תהום. “זה מאוד יפה בעיניי".
חוץ מבתו הדתיה, 'האדוקה', כהגדרתו, ושלשת בניה, הוא מחזיק בעוד שלשה ילדים משל עצמו. "אין להם קשר למוזיקה, אבל הם מוכשרים בתחומים אחרים. אחת עוזרת הפקה בסרטים ויש לי עוד בן שגומר לי את החסכונות, כל פעם הוא רוצה צעצוע אחר, וזה כנראה אומר שהוא מבין גדול בכלכלה", הוא מחייך. "לא מזמן הגיעו אליי דפים מהבנק שהראו שיש לי אוברדראפט מקיר לקיר. בני ראה שאני חיוור ושאל מה קרה לי. אמרתי לו; בני, יום אחד כ--ל זה יהיה שלך".
לא רק בראיונות ב'עולם קטן' הוא מספר בבדיחות הדעת על משפחתו. גם במופעים שלו הוא נוהג לדבר על המשפחה ומקפיד לא לגעת בנושאי דת ופוליטיקה.
אתה מפחד שסאטירה פוליטית תרחיק אנשים מהופעותיך?
"אני לא רואה את עצמי בתוך הדבר הזה. אני פשוט לא אוהב סאטירה פוליטית.
'מצב האומה' מצליחים מאוד והם עושים סאטירה פוליטית.
לי זה לא מתאים, זה הכל".
לא מדגדג לך להכנס לטלויזיה לפעמים?
"אתה לא יכול להיות פאתטי. אני מתחבר לתוכניות טלויזיה שמתאימות לגיל שלי ושיש לי מה להגיד בהן. בגילי אתה לא יכול להשתטות. יש אנשים שאין להם מה להפסיד, אבל אני ממש בורר את ענייני בקפידה".
מה תגיד על דידי הררי שעוד מעט בן שישים ועושה הומור?
"הוא התחיל בגיל צעיר הרבה יותר, לפני המון שנים. אי אפשר פתאום להיות משהו שלא היית מעולם".
איך אתה יודע במה כן אפשר לבדר בגיל 65 ומה כבר נחשב מביך?
"זה עניין של מודעות עצמית. יש גבול דק בין להצחיק לבין להיות פאתטי. נורא קל ליפול בזה, זה כמו שדה מוקשים".
----
ברנדס, משעשע בזכות עצמו, לא עושה עניין גדול מהומור כמו שהוא עושה ממוזיקה. הוא חתום על 3400 (!) יצירות מוזיקליות וטוען שזה מה שהוא לפני הכל; מוזיקאי.
"זה מה שישאר ממני. לא הבדיחות על המשפחה ועל שימי תבורי", הוא אומר. "במוזיקה אני הרבה יותר גאה". "צחוקים זה מדהים. אתה עולה לבמה וזה נותן לך המון כוח. מאות אנשים זורקים עליך אהבה. אבל כל זה זה סיפוק מיידי, זה לעכשיו, הנאה ריגעית, לעומת המוזיקה שלי שכתבתי, שתשאר לעד".
הוא עבד עם זוהר ארגוב ועיבד לו את הלהיט 'הפרח בגני', עם גילי ארגוב ובועז שרעבי ועוד. "חבר זאת מילה גדולה", הוא אומר כששואלים אותו על הקשר בינו לזהר ארגוב ז"ל. "נורא רציתי לסגור מעגל עם הבן שלו אבל ניכשלתי כישלון צורב", הוא מספר בעצב.
ניסיתי לקחת פעם סמים?
"לקחתי פעם מהסופר צנון וקולורבי אבל תפסו אותי", הוא צוחק. "יום אחד זוהר ארגוב אומר לי; שהוא לוקח סמים כדי להגיע למצב רוח ולשמחת חיים שלי שהיא מובנית אצלי במוח. וכאילו כל הזמן אני על סמים, בלי סמים, עם שמחה".
אתה מרגיש שאתה שמח כאילו כל הזמן אתה על סמים?
"אני לא יודע מה זה סמים, אבל לקחת סמים - אני לא לוקח, כי אין לי לאן לברוח. אני לא מחפש מציאות אחרת ומרוצה מזו שיש לי".
לפני הופעה, אתה שותה משהו?
"לפעמים סודה, וגם אז מפחד, בגלל הגזים. לא צריך שום תוסף. אני מקבל את האנרגיות של וויסקי או וודקה ממבט של שלוש שניות על הקהל. אני חי את זה, אתה לא מבין למה אני מתכוון".
למרות עבודתו של ברנדס עם גדולי הזמר הישראלי, גולת הכותרת בעלון שבת יהודי תהיה, מן הסתם, עבודתו עם גדולי הזמר החסידי להם עיבד המוני שירים. דדי גראוכר ומיכאל שטרייכר, למי שזוכר, היו כאן עוד לפני שהכרנו את שוואקי. ברנדס הפיק להם מגוון שירים שנדמה שאת רובם שכחנו או לא התוודענו אל קיומם. בכל זאת, צעירים אנחנו ולא חטאנו.
אתה רואה את עצמך חוזר בתשובה יום אחד?
"ממש לא. אני מכיר את עצמי. תראה, אני חושב שלשמח אנשים זו מצווה ענקית. כל יום ברחוב עוצרים אותי אנשים ואני משמח אותם. אתה מבין קצת במצוות יהודיות ואני מרגיש את עצמי צדיק. אני חושב שהאויב מספר 1 של בנאדם זה ההתמרמרות. זה הדבר הכי מזיק לאיכות החיים של הבני אדם. אם אנשים היו לוקחים מהחיים האלה את הדברים החיוביים, ופחות נתפסים לשלילי - כל חיינו היו נראו אחרת. למסקנה הזאת הגעתי לפני עשר שנים. הייתי בצומת הכפר הירוק שזאת צומת מאוד עמוסה. הייתי תקוע בפקק והתעצבנתי כל כך שאתה לא מאמין. צרחתי עד שבלטו לי הורידים של הצוואר... וכמה מפתיע, זה לא גרם לפקק להשתחרר... מאז הבנתי איך צריך לחיות".
ברנדס מצא את המתכון לחיים שמחים יותר; פשוט להשמיד את ההתמרמרות על כל דבר בחיים. הוא בגישה של 'היה קליל בחייך'. רק דבר אחד הוא לא יודע, בדרך כלל שאני מתעצבן על פקקי תנועה, הם מיד נסים בבהלה ומשתחררים ברגע. כנראה שהוא לא יודע להתעצבן כמו שצריך. בכל זאת, קומיקאי. סליחה, מוזיקאי וקומיקאי. רק שלא יכעס עליי, זה לא יעזור לאף אחד, ההתמרמרות הזאת.
לתגובות נדב גדליה בפייסבוק gilinada@gmail.com
=============
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה