נדב גדליה
אספתי שני חבר'ה למסע ארצישראלי צבעוני בין קברות צדיקים
מאז ומעולם קברות צדיקים היוו אבן שואבת לכל המי
ומי.
הפעם שאנו אומרים מי ומי אנחנו מתכוונים לזה לגמרי,
לשם שינוי.
נדמה שמיד אחרי הכותל שמצליח לאגד אליו יהודים
מכל קצוות תבל, מגיע מקומם של קברות הצדיקים
השונים, האוספים לתוכם חילונים, חרדים ודתיים
גם יחד כדי לשפוך את צקון לחשם לפני מי שאמר
והיה העולם - דרך הצדיקים.
מה יש בהם בקברי הצדיקים שמושכים אליהם כל כך
הרבה אנשים מכל קצוות הארץ והעולם?
תוסיפו לזה את העובדה שרוב קברי הצדיקים הפופלארים
ביותר נמצאים דווקא בסוף הארץ,
מרחק שעות נסיעה, ולעיתים אף במקומות הנחשבים
יחסית מסוכנים מבחינה בטיחותית,
והקושה גוברת שבעתיים.
בשביל להבין באמת מה סוד קסמם של קברות הצדיקים,
בחרתי לצאת למסע למספר מקומות מרכזיים ביחד עם
שני חבר'ה הנחשבים
לשרופים לגמרי בכל הנוגע לקברות צדיקים מכל סוגשהו.
הראשון הוא איציק (30), בחור ירושלמי שכשאומרים
לו שהיעדים שלנו להיום הם מירון וטבריה,
הוא מחייך כאומר 'קטן עליי'.
רק לאחרונה הוא חזר משהיה של שלשה חודשים בציונו
של רבי נחמן, באומן
שהתווספה לנסיעת החובה שלו בתחילת השנה, לראש
השנה אצל 'רבנו'.
השני הוא שלמה (20), מאשדור, מי שהתפרסם כדוגמן
המדגמן קדושת ויראת שמים.
יש מי שמכנה אותו 'לירן חולצה אפורה' של הציבור
החרדי.
הוא נוהג ללכת לכל מקום אפשרי - החל מעצרות תפילה
מרכזיות ועד לוויות והפגנות קודש
נגד חילול קברות צדיקים כשהוא עטוף בטלית, ומצטלם
לעיתונות כשידיו מונפות אל על,
אל השמים, בתפילה. התמונות יוצאים מעולות ואותנטיות
למשל.
תמונות רבות שלו התפרסמו בעיתונות גם כאשר רבו
התמיהות על מי הוא זה ואי זה הוא
שמעז לדגמן את היהודי בפוזת המתפלל הדבק בבוראו.
לדידו, הדבר מביא חיזוק רוחני לעם ישראל הצופה
בתמונות אלו בתקשורת.
איציק ושלמה הן דמויות הקצה של תופעת הנסיעה לקברות
צדיקים.
אפשר לחוש באוויר הקריר כי הנסיעה לקברות צדיקים
מחיה אותם ממש
ועוזרת להם לחוות את הרוחניות בצורה אחרת לגמרי
מאיך שמקובל לתפוס
'רוחניות' בציבורים הדתיים על כל נגזרותיהם.
הם מקפידים על קלה כבחמורה, אך אמונתם מבוססת
צדיקים.
איציק מספר לי שהוא עצמו הקים מעין ישיבה וירטואלית
בשם 'גלגלי הנח"ל'.
הוא שם לו למטרה לחזק צעירים ע"י נסיעות
לקברות צדיקים.
"הייתי משכיר רכבים מפוארים כדי למשוך חבר'ה
ולהוכיח להם שאפשר לכייף
גם בלי לעשות עבירות", הוא מספר.
"הייתי לוקח הרבה צעירים לקברות צדיקים,
מעיינות.
ידעתי שע"י זה הלב שלהם כבר לא יימשך למועדונים,
פאבים וכדומה", הוא אומר.
"ראיתי בזה שליחות והיינו לומדים את תורת
הצדיקים על קברות הצדיקים.
כתוב בספרים הקדושים שבדור שלנו אפילו רבנים גדולים
לא יצליחו להוציא את האנשים
מהכפירות והתאוות, ורק ע"י השתטחויות על
קברי צדיקים אפשר להנצל מכל מה שהולך היום.
בזמן התפילה על הציון הצדיק יורד ומשפיע שפע על
כל מי שנמצא שם וכל הבקשות מתקבלות,
ובפרט קבר הצדיק רבי נחמן מברסלב שהוא הבטיח שמי
שיבוא על קברו ויתן פרוטה לצדקה
ויאמר עשרה מזמורי התהילים של התיקון הכללי -
שאפילו אם יירד האדם לשאול
תחתיות הוא יציל אותו".
התחנה הראשונה שלנו היום היא קבר השל"ה,
שהיום הוא יום ההילולה שלו.
בדרך שלמה מספר שאף הוא נוהג לסייע מכיסו הפרטי
לרווחתם של אלו שחסר
להם כסף לנסיעות לקברי צדיקים.
קדם לכך מעשה הינצלות מחטא שהיה עימו בזכות העליה
לקברות הצדיקים.
"נסעתי עם כמה חברים לאומן. לא היו כרטיסים
אז נסענו דרך בוקרשט.
עצרנו שם לישון בבית מלון יהודי. חברים שלי היו
בלובי המלון ואני עליתי לחדר.
ואז נכנסה חדרנית לא צנועה. לא הבטתי בה, רמזתי
לה שתתן לי לצאת, היא לא נתנה לי לצאת
ונעלה את הדלת על שנינו. אמרתי לה: 'ימח שמך,
תני לי לצאת!'.
ואז היא התחילה לדבר איתי באנגלית, לא הבנתי הכל
אבל הבנתי שהיא אומרת לי איי-לאב יו
ועוד כמה דברים.
היא באה לחבק אותי מספר פעמים, צעקתי ובכיתי,
איש לא שמע.
רציתי למות כדי שלא אחטא ואצער את הקב"ה.
אמרתי וידוי, קריעת שמע וקפצתי מהחלון ארבע קומות.
היא נבהלה, אמרה סורי סורי, שעתיים הייתי למטה
על הרצפה, איבדתי את ההכרה.
אחרי שעתיים התעוררתי, כל הגוף שלי התמלא בייסורים
נוראים, אני לא מצליח לדבר,
אני רואה את החברים שלי לידי, שואלים אותי מה
קרה, אמרתי להם שנפלתי.
בקושי יכולתי לדבר, מסביבי המון דם, חבשו לי אותה
עם מגבת,
אחרי חצי שעה הצלחתי לצלוע,
הברך התעקמה, עד היום הברך שלי לא במקום ויש לי
כאבים נוראים באותו מקום,
אתה יכול לראות, הנה (מראה לי, נ.ג).
הכל בזכות רבי נחמן שבאתי אצלו בראש השנה.
הבטחתי לקב"ה לפני שקפצתי שאם אנצל אשתדל
לעשות קידוש ה' ולחזק אנשים בכל העולם",
הוא מספר מה גורם לו לנסות לשדל את הרבים בעליה
לקברות צדיקים
והצטלם פעם אחר פעם כיהודי המתפלל לפני קונו כשכפיו
מונפות אל השמים.
קבר השל"ה ואף מצבת רבי יוחנן בן זכאי נמצאים
לא רחוק מקבר הרמב"ם.
למרות שמדובר ביום ההילולה של השל"ה, אין
חגיגות והמולה בציון הצדיק ומסביביו.
אחר כך, יספר לי רזיאל אוחנה (23) העוסק בשיקום
קברי צדיקים על צדיקים רבים
שטרם נמצא מזור לקברם למרות שמם הגדול.
"קבר השבטים אשר ונפתלי לדוגמה מאוד מוזנחים
לצערי", הוא אומר.
"הם קבורים בתחום 'רמות נפתלי' והמקום מושכר למרעה בקר! אין
אישור לצבוע את המקום אפילו.
נותרו רק שרידים שקועים של המבנה וארונות הקבורה".
מספר גורמים יכולים להוות סיבה מדוע קברו של צדיק
אחד הופך לפופלארי,
וקברו של אחר כמעט ואינו זוכה למבקרים או עומד
על מספר ממוצע בלבד של מתפללים.
הסיבות הן מגוונות; היכרות הציבור עם תורתו של
הצדיק (רבי נחמן),
אווירה חגיגית בזמנים מסויימים וציון גדול ומושקע
(רשב"י),
או נגישות המקום לקהל.
אך לעיתים נדמה כי רמת הסיכון והקושי להגיע אליו,
יכולים לגרום לציון צדיק מסויים להיות אבן שואבת
להמונים.
"קבר יוסף בשכם למשל", מספר לי איציק,
"לפעמים היינו מוצאים את עצמנו במרדף צבאי,
מרדפים, צלחות, אקשן והחבר'ה מרגישים עם זה טוב,
לא רק בגלל הקבר עצמו".
המרחק, הנסיעה הארוכה, האוויר בצפון, עושים משהו
לכל בורגני גוש דן באשר הם.
נדמה שאנשי הצפון והמיקום הגיאוגרפי עושים משהו
ללב,
תוסיפו לזה את הדמויות המתנחלות במקומות הקדושים,
ותקבלו תחושה אחרת,
שלא חווים כל יום.
---
מתברר שיש בנהירה אחרי קברות צדיקים משהו שהוא
הרבה מעבר לקבר עצמו והתפילה בצילו.
הנסיעה לקברי צדיקים עוברת במסלול מפותל שגם אם
אינך מחובר אליו,
נהנה אתה מהטיול עצמו ואווירת האנשים הדלוקים
שסביבך.
מקומות אלו מאופיינים לא פעם בדמויות צבעוניות
שלא פוגשים כל יום,
המסתובבים בעיקר במירון - התחנה הבאה שלנו.
הציון של רשב"י הופך בעבור חסרי הבית - לבית
על כל המשתמע מכך.
"הנשמות הסובלות של ההומלסים, הן נשמות גבוהות
מאוד", מסביר לי איציק,
"ולכן נמשכות למקומות הקדושים. אבל לפני
הכל, אל תשכח
שבמירון יש את כל מה שאדם חסר בית צריך; מקווה
להתרחץ ולטבול,
אוכל, לינה על ספסלים או שקי שינה,
אוהלים ביער, הכל בחינם. אפשר להסתדר פה יופי.
אני מכיר אישית אדם שגר פה 20 שנה באוהל ביער.
יש לו פה זולה 'חבל על הזמן'. זה במקום מסתורי בנקיקי הסלעים,
קשה למצוא את זה למי שלא מכיר היטב את מירון".
'הסלב של מירון' הוא ללא ספק נחמן פרקש ז"ל,
שנפטר לפני זמן קצר
כשמאחוריו סיפור חיים של אסיר שהצליח להמלט הרבה
פעמים.
"הוא היה פצוע פעם, עם קביים ומישהו דיבר
איתו תוך כדי שהוא נשען על איזה רכב",
מספר איציק. "פתאום הוא קולט את המשטרה שבאה
לעצור אותו.
תוך רגע הוא התקפל עם הקביים מתחת לרכב ולא מצאו
אותו".
"אדם כזה השתוקק לקצת תוכן ורוחניות אחרי
מה שעבר עליו בחיים".
במירון אני נפגש גם רזיאל.
"מאז שהייתי רווק הייתי בכל קברי הצדיקים
בארץ; תנאים, אמוראים, ראשונים,
גם בהכי נידחים שיש. אתה יכול לבחון אותי",
הוא מחייך.
"החלום שלי להגיע לקברו של רבי ישראל נאג'רה
בעזה, במחנה בלטה.
אולי השמאלנים יתנו תקווה שאוכל להגיע לשם,
אם יום אחד באמת יהיה שלום...", מקווה רזיאל.
"היום תופעת הנסיעה לקברות צדיקים שכולם
נוהים אחריהם לא מובנת", הוא אומר.
"אנשים אומרים באתי לקבל ברכה - זה מגוחך
לדעתי.
כי להגיע לצדיק זה חלק מעבודת ה'.
זה ממש לא עניין של ברכה, שאמנם יש אותו אבל הוא
העניין השולי.
אבל אתה יודע מה? זה טוב מבחינת ההתחזקות בדרך
ה' ובעבודת ה' בפשטות ותמימות".
ציון הרשב"י מואר ותנועת האנשים בו זורמת
היטב,
למרות שמדובר בכמעט חצות לילה של ליל אמצע השבוע
בו חל פסח.
ילדים צעירים לצד חסידים עם הלבוש המסורתי, שיכור
אחד שמבקש ממני
להשים לו בדיסק און קי מערבון מפורסם.
"אם תשים לי את הסרט הזה אתה תעשה את לי
את היום", הוא מנסה לשכנעני.
לצידו חסיד בעל תלבושת ה'זברה' הירושלמית שנם
את שנתו,
ובצד האחר של הציון ברסלבר שנראה מבולבל ומתפלל
לאלוקיו
שיוציא אותו מ'הבילבולים'.
עובדיה, מבוגר בן כ-70, הקדיש את חייו לציון הרשב"י.
מידי שבת הוא מארגן אוכל לבאים מירונה,
והיום אני פוגש אותו תוך כדי שהוא אוסף כסף עבור
ליל הסדר שהוא
עורך כל שנה לבאי המקום.
"לפני כ-15 שנה גילו אצלי גידול", הוא
מספר לי.
"באתי לפה ובכיתי לרבי שמעון שישפיע עליי
שפע רפואה.
נדרתי להיות פה במקום עבד עולם, להאכיל ולדאוג
ליהודים שבאים הנה להתפלל".
המחלה עזבה את עובדיה אט אט.
"פרופסור וקסלר הידוע, שטיפל בי אמר שלא
יתכן שאני בחיים עדין,
אבל ברוך ה', בזכות הצדיק", מסיים עובדיה
ואץ להמשיך ולקיים את נדרו.
---
אנו מנסים לברר מה מושך הרבה מעמך בית ישראל לקברות
הצדיקים
קרובים ורחוקים. "אני הולך רק לקברות של
צדיקים שאני מחובר לתורה שלהם
אותה אני לומד ביומיום", מספר לנו אברך אחד.
"כחסיד ברסלב זה יותר מודגש העניין של קברות
צדיקים,
גם אלו שלא לומדים את תורתם תדיר", אומר
אוחנה.
"אנחנו מאמינים שאפשר לקבל מהצדיק הרבה אחרי
פטירתו ע"י הנסיעה לצדיק".
מעבר למקורות הברסלברים, נשענים הרבה אנשים על
אמונה פשוטה
בכך שהעניין מושרש היטב בתורה החל ממעשה כלב שהלך
להשתטח על קברי
הצדיקים בחברון כדי שינצל מעצת המרגלים,
ועד הסיבה מדוע הקב"ה הסתיר את קברו של משה.
"ידוע שהסתרת קברו של משה היא כדי שאנשים
לא ינהרו לקברו
ויהפכו אותו לאלוה", מספר אוחנה.
"בקברי צדיקים רב הנסתר על הנגלה",
אומר לנו אחד מפוקדי קברות הצדיקים.
"אנשים נמשכים למשהו שהוא נסתר ולא ברור
איך הוא פועל,
אך יש עליו מעשי ניסים שזה עובד".
מאידך, ישנם כאלה שהאווירה מדברת אליהם.
"הדוכנים שבחוץ מעניינים אותי", אומר
לי ידיד קרוב
המשתייך לקבוצה אחרת;
קבוצה שלא יסעו במיוחד לצפון,
אך יהיו חלק מהעניין אם מדובר בל"ג בעומר
במירון, או כחלק מטיול שיעבור דרך
המקום. "אתה הולך כדי להגיד שהיית",
אומר לי מישהו בגילוי לב.
"או על הדרך כשאתה כבר באזור".
אוחנה חושב שמדובר בביזיון וחוסר כבוד לצדיקים.
"חבל", הוא אומר, "זה הרבה יותר
מעצירה לאוכל ושירותים
שבאים אליה על הדרך".
---
כדי שלא יתברר שהגעתי הלום רק בשביל כתבה יצילני
האל,
אני מחליט לחפות על עצמי וללמוד משהו רוחני.
איציק אומר לי שהכי חשוב זה ללמוד מתורתו של הצדיק
על ציונו.
הוא פותח בסופנטניות זוהר פרשת 'וארא' ומסביר
לי על הפסוק
'וידעת היום, והשבות אל לבבך'. "לכאורה,
העניין צריך להיות הפוך!", מסביר איציק,
"קודם והשבות אל לבבך, לעשות תשובה ואז לדעת
את ה'".
"ועונה הזוהר הקודש", ממשיך איציק.
"שאם אדם רוצה לדעת שה' הוא האלוקים, הוא
צריך להגיע לפני הכל
ל'השבות אל לבבך ולהתגבר על יצרו הרע, שבליבו.
יצר הרע הוא כמו זבוב הנמצא בחלל הלב ואיתו נמצא
גם היצר הטוב.
כשתמצא את טוב לבבך, אז תמצא שה' הוא האלוקים".
שלמה מגיח מאחורינו ומתחנן שאצלם אותו עם האדמו"ר
מויזיניץ' שהגיע הרגע לציון.
שלמה מתרגש מאוד, תאב צדיקים ורודף אחריהם.
"הכרת את האדמו"ר משומרי אמונים?",
הוא מיד שואל כשמתברר לו שלמדתי במושב
תפרח. "לא-לא-לא", אני אומר.
"לא יכול להיות!", הוא לא מרפה מעיניי הנעצמות מאליהן
ומנסה לגרד ממני קורטוב של מעשה בצדיק.
רק באחת בלילה אנחנו מגיעים הביתה.
אני יורד ועיניי הנסגרות מנסות להביט על כבישי
השכונה כלא מבינות מה להן לבריות שהצטופפו כך
בעלמא הדין חסר הקסם הצדיקי משוחרר הזמן והמקום,
מלא העוז והכיסוף לרוח.
אולי מחר יבוא יום חדש ושונה בו תתגמד הגשמיות
הקולחת והרוח תנצח סוף סוף את הכל.
סביר להניח שזה לא יקרה, אטבול שוב בעולם הגשם
עד תבוא הרוח,
או עד שיבוא טיול הצדיקים הבא.
לתגובות נדב גדליה בפייסבוק: gilinada@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה