ראיון עם המאסטר שף תום פרנץ

נדב גדליה

תום פרנץ (40) הגרמני התגייר והחזיר בתשובה את הישראלית שהכיר ברחוב,
היא דחפה אותו לזכות ב'מאסטר שף'' והוא דחף אותה ליזום ליין אופנה צנוע לנשים דתיות.
נדב גדליה פגש אותם לראיון זוגי כדי להבין איך זוגיות כזו עובדת בחום הזה של תל אביב *

הדבר הכי חשוב הוא שבסוף הראיון עם הזוג תום ודנה פראנץ,
אני מקבל הזמנה (בינתיים לא זוגית) לאכול בבית של המאסטר שף,
בכל זאת, דנה מתחשבת בכך שאי אפשר לאכול את הטלויזיה,
ומבינה שלצורך הכתבה אני פשוט זקוק לאכול אצלם משהו כדי להבין על מה כל המהומה.
"בפעם הראשונה שדנה אכלה את מה שבישלתי היא פשוט בכתה, מרוב שזה היה טעים", מספר תום עד היכן הרעש מגיע.
פרנץ (40) הוא הזוכה בתוכנית הריאלטי 'מאסטר שף' שהחליטה קבל העם היהודי היושב מול מקלטי הטלויזיה,
שגר הצדק  מייד אין גרמניה   מבשל הכי טוב בישראל.

פרנץ מנהל כיום אורח חיים דתי לחלוטין, והוא מגיע לראיון כשאשתו דנה חבושה בכיסוי ראש למהדרין.
הם הכירו הרבה לפני האודישנים למאסטר שף.
היא היתה אשת יחסי ציבור בתחום הלייף סטייל והוא התעסק בייעוץ משפטי.
היא לא היתה דתיה והוא לא היה יהודי.
היא היתה ילדה טובה הרצליה והוא היה גרמני שמת על ישראל כבר שנים.
הרחוב התל אביבי הכיל את שניהם וממש כמו בסיפורים התחושות היו חזקות
מידי בכדי שיהיה ניתן להתעלם מהן בהוויה התל אביבית.

תום ניגש לדנה ופשוט ביקש להכיר אותה. היא הסכימה.
"לא היינו דתיים ולא היה לנו דרך להכיר בשידוך", מחייך תום בהתנצלות.
דנה נתנה את המספר ומאז הכל היסטוריה, טבע וגיאוגרפיה.
המרחק גרמניה-ישראל לא הצליח לפרק את השידוך הטבעי.

כעת הזוג חובק ילד חמוד העונה לשם דויד ברוך.
"דויד עם יו"ד, כי זה מזכיר את שם ה'", מסבירה לי דנה.
הם מאוד רוחניים ולא רק ביהדות.
הגשמה עצמית של מה שאתה חש בלב, היא הצד החזק של הזוג פרנץ
והם מקדמים אחד את השני בנושאים שיעשו טוב זה לזה.
מישהו אמר זוגיות? לא. מישהו צעק. זה הייתי אני שקראתי בהתפעלות
כשראיתי איך הם מתייחסים זה לזה.

היא דחפה אותו בשתי ידיה ללכת למאסטר שף ולזכות.
והוא תמך בה בעסק החדש שלה העונה לשם המקורי IMUNA ועניינו יזמות אופנה צנועה ופתיחת ליין חדש
של בגדים ספורט צנועים ונוחים המותאמים לאשה הדתית.
היא עושה את זה במקביל לעבודתה עם תום והיידע הנרחב שלה ביחסי ציבור בתחום הקולינרי בו עסקה בעבר.
"יש לו יח"צנים", אומרת דנה.
"והיא נותנת טיפים ליח"צנים", צוחק תום שהולך אחריה הוראותיה הצמודות
ומקזז דברים שהוא מספר לי בראיון ומבקש שלא אכתוב אותם ע"פ בקשתה של אשתו
שיודעת איך עובד לעזזאל הפרסום בתקשורת.

בעקבות הזכיה במאסטר שף עזב תום את עבודתו כיועץ משפטי ועבר להשקיע בהובי
שלו כשהוא מוצף בהצעות שונות בתחום הקולינרי מישראל וגרמניה.
הגרמנים שיחיו, התעלמו מכך שמדובר בזכיה בארץ שמצמידה להם את ברכת הימח-שמם,
והתלהבו מאוד מהטיפוס הסימפטי והחייכן שהתגייר בארץ היהודים והפך
למאסטר קולינרי ישראלי, ומאז הם מזמינים אותו להתארח בטלויזיה ללמד אותם איך מבשלים כשר.
הסאגה נמשכת, ונדמה שהגרמנים האלה לא נרגעים.
ספר חדש שייצא בקרוב יספר לגרמנים איך לבשל אוכל טעים וכשר,
ואל תגלו שסיפרתי שאוטוטו עומדת לעלות תוכנית טלויזיה של פרנץ בארץ הערלים.
יהיה בסדר, יהיה כשר.
העניין של פרנץ הוא להראות לעולם שאפשר לאכול הכי טעים ובכל זאת כשר.
הוא רואה בזה תחושת שליחות והחלום שלו הוא שתהיה מסעדה כשרה עם 'כוכב מישלן'.
(הסמל הנחשב בעולם לציון קולינרי יוקרתי).
"אין היום מסעדה כשרה בעולם עם כוכב מישלן", מספר תום ומסביר שהרף הוא שלשה
כוכבים.
במסעדות עם כוכבי מישלן אפשר להגיע לאלפי דולרים לסעודה אחת.
קצת יותר יקר מלאפה שווארמה בישראל. מקווה שאצליח לעמוד בזה ולטעום משהו כשתום יגיע ליעד המישלן.
"אבל מתחילים מאחד", הוא אומר וקולו עטוף תחושת שליחות
ואמונה בצדקת הדרך שיום אחד זה יבוא בלי שנרגיש ומסעדות כשרות יקבלו כוכב מישלן יוקרתיים
ויראו לעולם שאוכל כשר זה 'אין' גם אם אתה לא יהודי.
מדהים איך מי שהגיע מהעם הגרמני אפוף תחושת שליחות כך כך חזקה כאילו נולד להורים אדוקים
מקרית משה.

*איך חשבת בכלל להתגייר? אני שואל אותו.
"זה קרה בארץ, עמדתי על החלון ליד בית חולים ונפל ברזל מלמעלה.
זזתי אחורה דקה לפני ואם הייתי שם הייתי מרוסק.
לא הייתי בן אדם מאמין אבל בתקופה ההיא היה לי חבר שחזר בתשובה
ופתאום התחלתי לחשוב על זה, קשה להסביר, אבל מהנקודה הזאת התחלתי לשנות
את התפיסה שלי מכך שהכל מקריות והכל תלוי בי - לתפיסה שאומרת שלא הכל תלוי
בך ודברים לא קורים סתם, ויש איזה מסר שבא עם זה מלמעלה".

*בכל דבר יש מסר?

"דווקא הדברים שלא נעימים מכוונים אותך.
אתה יכול להתעצבן ואתה יכול לחשוב מה רצון ה'. שמגיע לך משהו רע, זה לא רק קורה לך הרגע.
אתה מקשר את זה ל'למה זה קורה לך?'. רוב האנשים הדתיים לדעתי לא פתוחים לזה.
זו תפיסה רוחנית ולא דתית.
אתה יכול להיות דתי שמקפיד על ההלכות שלך וזהו.
יש דתי בלי רוחני ויש רוחני בלי דתי. יש אנשים מאמינים שהם לא דתיים.
הדתי חי לפי המסגרת של הדת,
אנשים נולדים בדת כי זה מה שהם נולדו אליו, לא בגלל שהם מאמינים בזה".

*יש אדם אחר שיקרה לו נס כמו שלך יגיד שזה 'מקרה'.

"כי לא כולם אנשים מאמינים", אמרת דנה, האשה שאיתו.
"אני יכול רק לספר את מה שחוויתי ואת המסקנות שקיבלתי מכך", אומר תום.
"למה יש גיור בעולם? נשמה שהתגיירה זו נשמה אבודה שרוצה לחזור למקור שלה,
וזה מה שקרה לנשמה שלי.
בנאדם  מסוגל להרגיש דבר כזה ולאט לאט ה' מדריך אותך.
לפעמים מספיק שה' קצת מזיז אותך  ואתה מבין, ולפעמים
הוא צריך לתת לך מכה כדי להזיז אותך.
אצלי זה עבד לאט לאט עד שהבנתי שיש משהו וצריך לעשות משהו עם זה.
אני לא רוצה לחיות בספקות וזה חזק ממני עד כדי כך שאשנה דברים בחיי ואחיה אחרת".

*זה כיף להיות יהודי?
"מה זה כיף? זה לא משחק.
אני מאוד מאוד שמח שהתגיירתי, אני נהנה משבת וחגים, אבל זה גם קשה.
לקום ללכת בבקר להתפלל זה לא תמיד קל.
אתה חוזר בחצות הביתה, שמת כבר פיג'מה ואתה צריך להתפלל...
זה קשה להתלבש ולהתפלל, ואחר כך, אחרי שעשית את מרגיש טוב, נכון?", הוא שואל אות.

*אולי אצלך זה שונה ממני, כי אתה בחרת בזה ולא גדלת על זה.
"אני לא יכול להשוות, נכון, אך אי אפשר להגיד על דבר כזה שזה כיף".

*זה כמו שאדם בחר לגדל ילד אז הוא נהנה מזה גם אם זה קשה,
יותר ממישהו שנותנים לו ילד זר לטפל בו.

"אתה צודק", אומרת דנה,
"אבל שהילד מקיא בארבע בבקר ואתה צריך לקלח אותו ולהרדים אותו,
זה לא כיף אבל ברור שאתה אוהב אותו.
אתה עושה את זה באהבה אבל היהדות זה לא רק כיף, זה לא תפקידה להנות אותנו!
זו דרך חיים.
תום תמיד אומר למה אומרים 'שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה?!' תום תסביר לו".

"אוכל טוב הוא טעים?", שואל תום ועונה כי "יש דברים טובים ומתוקים, אך לא תמיד.
וזה מה שאנחנו מבקשים שיהיה טוב וגם שיהיה מתוק,
שהיהדות תהיה לנו גם מתוקה חוץ מטובה".

*לפעמים אתה מתחרט שהתגיירת?

לא, זה לקח עשר שנים כל התהליך הזה.
נמשכתי ליהדות ולעניין של כשרות עוד לפני שהאמנתי.
כבר בגיל 19-20 בערך.
בן אדם שחוזר בתשובה מתחיל להשים כיפה וללכת לבית כנסת,
זה לא עניין גדול כמו להתגייר, לבוא לארץ, לעזוב את הכל,
עד שאתה עושה את זה - אתה  שוקל את זה טוב מאוד".

*אתה חושב בעברית?

"אני מדבר עם עצמי בעברית, אני לא יודע באיזו שפה אני חולם
כי אני לא זוכר את החלומות שלי. ולגבי קללות..."

"סליחה, אתה לא מקלל, תום!", אומרת דנה בנחרצות מחוייכת.
"לא שמעתי אותו אף פעם מקלל!" היא מוסיפה,
"שאתה מקלל בכביש זה בכלל בגרמנית, זו מילה אחת וזו לא קללה".

*זה גס?

"ממש לא", אומרת דנה,
"זה משהו שהפירוש שלו הוא בין הומלס לישנוני", מתרגם תום
והשנים מספרים שכשאתה מאמין אתה הרבה פחות מתעצבן
באופן כללי, וכך גם כמעט ולא מקלל אפילו בז'אנר פליטות הפה הבלתי גסות.
"הוא מאוד קרוב לדרגה הזאת של לא להתעצבן", מספרת דנה,
"הוא תופס את עצמו בתוך ההתעצבנות ושואל את עצמו למה אני מתעצבן הרי יש הקב"ה
וזה ממנו וזה מה שצריך לקרות. כל הזמן אנחנו תופסים את עצמנו", אומרת דנה.

*מה מצאת בתום ברגע הראשון?
"האמת היא שברגע הראשון שראיתי אותו ידעתי שאנחנו נהיה ביחד", מגלה דנה.
"אמרתי לידיד שלי ברגע שראיתי אותה שיש לי תחושה שאני חייב להכיר את הבחורה הזאת",
אומר תום.

*ואף פעם לא היתה לך תחושה כזאת?  אני שואל את תום.

"ככה? לא. ככה ה' עושה, הוא לא סתם נותן לנו את התחושה הזאת שהיא צריכה להגיע".

*התפדחת לגשת אליה באמצע הרחוב?

"לא, אבל לקח לי קצת זמן".

*מה אמרת לה?

"שראיתי אותה ואני מאוד רוצה להכיר אותה".

*מה את אמרת לו?

"אוקי..."

*תסבירו.

"זה משהו אמיתי והקב"ה מתערב פה, אתה לא יכול לעצור את זה,
זה משהו שצריך לקרות".

"היינו צריכים להכיר איכשהו", מחייך תום,
"היא לא הולכת עם כל אחד".
"זה היה האדם הנכון, הרי התחתנו", אומרת דנה ומוסיפה
ש"אי אפשר להסביר את החחושה הזאת".

*אולי בגלל שהוא חתיך הורס.

"האמת שלא התסכלתי על איך שהוא נראה, דיברנו בדיוק שתי דקות,
זה לא היה משהו שקשור רק ליופי, היה ביננו פשוט חיבור רגשי שאי אפשר להסביר אותו במילים".

"מהשבת הראשונה התחלתי לקחת אותה לבית כנסת", מספר תום שהיה כבר בתהליך התייהדות מתקדם.
"באיזי, נתתי לה להרגיש את זה, בלי לחץ", הוא אומר.
"באתי מבית שמאוד אוהב דת אבל לא בית דתי", מספרת דנה.
"לתום יש הגדרה חדשה לבתים האלה 'חילוני לאומי' וזה חידוש".
"אתה מכיר את זה, כן?", שואל אותי תום,
"הם חילונים אבל בעד הלאומיות והדת", הוא מסביר ודנה מוסיפה שמשפחתה
הממוקמת בהרצליה פיתוח היתה משפחה כזאת שתמכה בלימוד תורה והתיישבות
ביהודה ושומרון גם אם לא עשו את זה בעצמם. "אבא שלי
הקנה לנו קידוש בצורה טקסית, והוא לא אשם, הוא גדל בקיבוץ ולא גדל על זה".

*את חושבת שאם תום היה מלחיץ אותך לקיים את המצוות לא היית חוזרת בתשובה?
"קשה לי מאוד למדוד את זה אבל הוא נותן לי לגמרי את המקום שזה יקרה מתוך עצמי.
כי תום מאמין שכמו שאי אפשר לכפות על מישהו גיור, אי אפשר לכפות על מישהו חזרה בתשובה".

*אתם תגידו לילד שלכם להיות דתי, איך תעשו את זה בלי להכריח?
"הוא יתחנך על הערכים שלנו שבחרנו בהם.
אנחנו לא מאמינים ש'צריך להיות דתי'.
אני לא יכולה לבקש מהילד שלי לקיים מצוות, אבל אני יכולה להראות לו דוגמא אישית".

"אבא מסביר לילד לא לעשן והוא בעצמו מעשן - אז זה לא עובד", אומר תום.
"החינוך האקטיבי - שהוא מחנך אותו לא לעשן מתנגש עם החינוך הפסיבי כי האבא בעצמו
מעשן. הילד מתבלבל.
ואותו דבר בחינוך ליהדות; צריך לחנך את הילד חינוך פסיבי קודם, שיספוג את האווירה
של היהדות בכיף וזה הרבה יותר חזק מחינוך אקטיבי שאתה אומר לו מה לעשות.
השילוב של פסיבי ואקטיבי מנצח".

*תום, איך אתה מתייחס לציבורים השונים בישראל, איך קיבלת את זה שהתגיירת
שיש דתיים לאומיים, חרדים, חילונים, חרד"לניקים ועוד?
"היה לי קשה כי פתאום אתה מבין שלא כולם דתיים וגם בדתיים עצמם
יש אנשים שלא מדברים אחד עם השני. זה מאוד כואב שהעם שלנו כל כך קטן
וכל כך מפוצל, עד כדי כך שלא מתחתנים זה עם זה.
העם במצב קשה! אחרי 2000 שנה שחזרנו לארץ הגענו לשלב של איחוד בארץ,
משהו חדש קרה, דבר שלא קרה בעולם! זה גם מה שריתק אותי לפני שהתגיירתי.

*הצלחת להבין את כל הניואנסים בין הדתיים?
"לא חושב", אומר תום.
"גם אני לא הבנתי", מסכימה דנה.
"אני חי בתל אביב כל השנים והולכים להרבה בתי כנסת שברובם אין חיי קהילה
ובקושי קיים מניין, אט אט אני מבין את זה, זה לימוד שאני לומד עם הזמן".

*לדעתך, איזה מגזר מהציבור הדתי חי בצורה הכי נכונה?
"אילו הייתי יודע מה נכון, הייתי שם. אני לא יודע.
קיצוני זה תמיד בעיה, זה אני יודע, לא רק בדת.
אך איפה האמת - אני לא יודע.
אני חושב שהחרדים צריכים להיות יותר לאומיים, זה כן".

*והדתיים הלאומים?

"אין לי הצעה בשבילם, אבל יש לי תחושה שדתי לאומי זה לא דבר אחד,
זו תנועה לא אחידה, זה לא חב"ד".

*לאיזה מוסדות תשלחו את הילדים שלכם?

"אנחנו בדיוק בשלב הזה שבו אנחנו מחליטים איפה לחיות,
אולי בתל אביב ואולי מחוצה לה", מגלה תום.
"אתה יכול לרשום שאנחנו פתוחים להצעות מקהילות וכדומה", אומרת דנה.

לתגובות נדב גדליה gilinada@gmail.com