נוער הגבעות, לא מה שחשבתם \ נדב גדליה, כתבת השער
נדב גדליה ישב לשיחה עם 'נוער הגבעות' כדי להבין אחת ולתמיד מי הצעירים
שמעבר לסיפורי השוליים שעולים לכותרות ויצא נפעם.
-------------------------
לפני ימים אחדים, לאלישע ירד, חבר טוב של אהוביה - נמאס מהפער בין הלב של
נוער הגבעות ובין הצורה בה הם מוצגים בתקשורת, אז הוא החליט לשפוך את
ליבו במאמר נוקב שפרסם ברשת ובו גולל את סיפורם האמיתי של נוער הגבעות
שביננו, טרם יצא לנו להכיר מקרוב.
ככל שמעמיקים בפן הציבורי של מי שמכונה 'נוער הגבעות', מגלים פער עצום
בין פנימיות פועמת וחיצוניות שמכניסה באופן אוטומטי למגירות הרחוקות
לגמרי ממה שקורה בלב ובשטח. "אני בגבעות מגיל 15", מספר לי אלישע.
"'גבעות - זאת לא תופעה שחולפת כמו בדברים הקשורים ל'נוער שוליים'. ככה
זה אצל הרבה חבר'ה. באים בגיל עשרה ונשארים לחיות כאן גם כשהם מתבגרים
יותר".
אלישע עצמו, כעת נשוי די טרי, בן 21. במקור הוא גדל ביצהר וחיבור לגבעות
היה דבר מובן מאליו.
"הגעתי לגבעות כי גדלתי על זה", הוא מסביר בפשטות. השורשים חזקים מהכל.
"הקמתי עם ההורים שלי את גבעת שלהבת-יה ובזמנו - היינו המשפחה השניה
בגבעה".
טבעי היה שבגיל 15, אלישע ירצה להקים גבעה משלו. "הפכתי לעצמאי והקמתי
עוד גבעה חדשה, עם מסגרות של לימוד שיצרנו לנו שם, עדר עיזים, חקלאות,
בניה".
עד לפני ארבעה חודשים חי אלישע בגבעת מעוז אסתר הידועה בה תקע יתד ראשון.
"היינו המשפחה הראשונה בגבעה", הוא אומר. "עכשיו אנחנו באחת מגבעות יצהר
ובע"ה - בדרך החוצה להקים גבעה חדשה".
*אתה חייב להסביר לי; מה אתם עושים בגבעות כל היום?
אלישע מחייך. "קמים בבקר, מוציאים את הצאן למרעה במשך שעתיים ומתפללים
ולומדים במרעה. אחר כך חוזרים לגבעה; ארוחת בקר, לומדים תורה עד הצהרים.
אחר כך הולכים לעבוד בגבעה בחקלאות ופיתוח. המטרה שלנו היא לפתח את האדמה
ואנחנו עושים בשביל זה המון. לכל אחד יש מטע משלו".
"ומה עושים בערב?", אני מנסה לתפוס את לוח הזמנים ולמצוא בו נקודת תורפה.
"בערב יש עוד לימוד תורה ושיעור של אחד מהאבות שמגיעים ללמד את החבר'ה",
מספר אלישע.
*למה אתה הכי מתחבר בחיים?
"החיבור שלי בחיים הוא לגור בגבעה. לחיות במקום של קדושה. שאתה חי את
יישוב הארץ, את האדמה יום יום. אני מרגיש את האדמה שלנו. קרוב לה'. כיף
לי לחיות בקהילה של אנשים שמחפשים ללמוד תורה ארצישראלית. אני ממש מרגיש
את הקדושה של הארץ".
*אתה מתאר מציאות יפה וקדושה, אז למה האסוסיאציה הראשונה ל'נוער גבעות'
זה 'נוער שוליים'?
"אני ממש לא נוער שוליים ולא הייתי מעולם!", אומר אלישע בהחלטיות. "לא
אני וגם לא אף אחד מהנוער כאן. לא עזבנו את הישיבה כי היה לנו קשה,
ההיפך. היה לנו הכי כיף ללמוד שמונה-תשע-עשר שעות ביום בבית מדרש, עם
מזגן בטמפרטורת החדר, שלוש ארוחות ביום, ספריה עשירה בספרי קודש. היינו
שמחים להמשך ולעשות את זה. היינו בישיבה מהבחורים האיכותיים והעילויים.
אבל לקחנו על עצמנו משימה יותר קשה; ליישב את הארץ ולהחזיק את עצמנו
בתנאים קשים הרבה יותר, גם פיזית, אבל גם מבחינה לימודית; להעסיק את
עצמנו לבד בלימוד תורה, בלי אף ר"מ או מדריך פנמיה שיגיע וימשוך אותך שלא
נעשה שטויות או לא יודע מה. פה אתה צריך להושיב את עצמך ללמוד, לקבוע
לעצמך חברותות, לדאוג לעצמך בידיים. תראו לי נערים בני שש עשרה שבע עשרה
שמצליחים להחזיק את עצמם בלי מסגרת? למשל בחופש הגדול - כמה יש שיושבים
ולומדים לבד שמונה-תשע שעות ביום?! אני לא מכיר הרבה כאלה".
גם אם לא בגבעות בהם היה, אלישע מסכים שבכל ציבור יש 'שוליים', גם במה
שמכונה 'נוער הגבעות'. אך לדבריו, 'נער שוליים' שמחפש לפרוק עול ו'אקשן',
לא יחזיק מעמד במסגרת חיי גבעות. "נער נושר לא היה מצליח לחיות ככה אפילו
חודש", אומר אלישע. "הגבעות דורשות הקרבה מטורפת. זה לא 'לעשות חיים'. זה
לחיות בבוץ, בגשם, לעבור התנכלויות ופינויים, לעשות שמירות בלילה. אתה לא
יכול לישון טוב בלילה ומה לא... יש סיפורים מאוד קשים. כל העבודה שעושים
לפעמים במשך חודשים שלמים - יכולה ללכת ביום אחד. אני יכול להתעורר בבקר
אחד וכל העבודה הלכה לטימיון בגלל איזה שופל שבא למחוץ הכל. אבל אתה תקום
ותבנה את זה שוב ושוב ושוב. עשרות פעמים. כל זה כמובן חוץ מהאחריות; לנהל
גבעה זה כמו לנהל מוסד; נקיון, סדר, כסף. חייבים להיות מאוד רציניים".
*מה מחזיק אתכם?
"צריך אידיאולוגיה ואמונה מאוד חזקה בשליחות הזאת ובצדקת הדרך. החבר'ה
בגבעות כאן מגיעים מתוך בירור של הנקודה הפנימית של ארץ ישראל, לימוד
תורה והכרה שזה מה שהקב"ה רוצה מהם בעולם הזה".
"צריך להבין", אומר לי אלישע. "נוער הגבעות זה לא כמה נערים שנמצאים בפני
עצמם. זה ציבור גדול, משפחות, תמיכה של הרבה רבנים. בגבעת מעוז אסתר שבה
הייתי הרב שמואל אליהו בא לגבעה, הרב דב ליאור הגיע, הרב אבי סמוטריץ'
הגיע. הרב ישראל אריאל הגיע לגבעות אחרות. הרבה רבנים מעריצים את מה
שאנחנו עושים. אנחנו לא לבד. מתייעצים עם רבנים בהרבה דברים ומקבלים
הדרכות ולומדים את 'אם הבנים שמחה', דברים של הרב קוק, הרב חרל"פ. רק
צריך להעמיק בזה יותר כדי להבין את עצמת החיבור שלנו כעם אל הארץ".
***זה שוליים זה?!***
עוד רגע שש עשרה ימלאו לנער איתמר אלקובי. הוא נולד בבית אל וגדל שם ועד
עכשיו הוא לומד באופן רשמי בישיבה תיכונית בצפון שהוא לא רוצה לנקוב בשמה
ובחופשים הארוכים ובסופי שבוע כמו גם בתקופת הקורונה הבלתי נגמרת - הוא
בגבעה באזור בית אל, לא רחוק מגבעת אסף. "הוריי גרים בבית אל וליד הבית
שלי יש גבעות", הוא מסביר כיצד הגיע לחלק את חייו בין ישיבה תיכונית
וגבעה בשטח. "תמיד חיפשנו את האמת. גדלנו על ערכים וארץ ישראל וכל הדברים
האלה. טבעי היה שאגיע לגבעה. אנחנו בדרך כלל פה 10-15 חבר'ה, במיוחד
עכשיו בתקופה שהמוסדות סגורים".
*איך זה עובד מבחינת הלוח זמנים שלך בחיים?
"ביומיום אנחנו בישיבה ובחופשים, או שאני עף הביתה - אני מגיע לגבעה. יש
פה הרבה תלמידים. כמעט כולם לומדים במסגרות ובאים לכאן כשהם יכולים. יוצא
שאני די הרבה בגבעה".
*לא משעמם?
"יש סדר יום; קמים, לומדים, עובדים", מסביר איתמר בפשטות. "יש לנו סדרי
לימוד כאן בחברותות ולפעמים שיעורים. יש אווירה טובה בין החבר'ה. יש כאלה
שמחזיקים בעבודות בחוץ או כאן בפיתוח של הגבעה, חקלאות ובניה. תמיד
מוצאים תעסוקה. יש מטעים, מטע רימונים, בוסתנים, גפנים, ב"ה".
*מה גורם לך לחיות ככה?
"האמונה נותנת לנו את הכוח", אומר איתמר נחרצות. "אנחנו מאמינים שבדור
שלנו הכי חשוב זה ארץ ישראל. נתפסים פה שטחים כמו מיים וחבל. אנחנו לא
הרבה חבר'ה אמנם - אבל מרגישים שליחות. עושים מה שצריך לעשות בזמן הזה,
וגם לומדים תורה".
*קשה?
"קשה, נכון. קר ואין תנאים - אבל כשחיים מתוך אמונה, תמיד יש את הכוח
להמשיך. תמיד יש דברים קשים. אחרי שאתה עובד, בונה בתים - באים והורסים
לך או זה שישנים כאן בגשם - לא פשוט. אבל ב"ה, אני חושב שכל אחד יכול
לעשות את זה אם יש את האמונה".
*אומרים עליכם 'נוער שוליים', אתה יודע.
"אנחנו לא מתרגשים מהדברים שאומרים. מה שאומרים בתקשורת - זה לא מה שקורה
באמת. לכל מקום יש שוליים, אבל זה לא נוער הגבעות; אלו חבר'ה שבאים ממקום
טוב של לעשות ולבנות את הארץ. זאת ממש לא האמת מה שאומרים עלינו. נוער
שוליים אלו חבר'ה שאין להם כוח לכלום והם נזרקו ממסגרות. אנחנו לא עושים
שטויות ולא מסתובבים במקום לא מקומות. חיים בגבעה, רציניים, אנשים טובים
שהולכים לעשות את מה שהם מאמינים בו. זה שוליים?!".
*לאיזה מבוגר אתם מקשיבים?
"אנחנו מקבלים הדרכה מרבנים; הרב דב ליאור בעיקרון וגם בסופו של דבר -
אנחנו הולכים בדרך תורה ולא עובדים מהראש ועושים מה שבא לנו".
***תודעה של תורה ושליחות במקום סמארטפון***
כשאני שואל את שניר בלייכר מ'גבעת עוז ציון' איפה נוער הגבעות 'מסתובב',
הוא לא מבין את השאלה. "לאיזה עוד גבעות אנחנו הולכים אתה מתכוון?", הוא
תמה. עולמו מורכב מבית מדרש וארץ ישראל, לא מילימטר מעבר לשם. הרבה
מהמכונים 'נוער הגבעות' מחזיקים בטלפון מקשים 'טיפש'. בזמן שאנחנו רבים
על אינטרנט מסונן, החבר'ה מעדיפים להזין את התודעה שלהם בתורה ויישוב
הארץ. לפעמים אפילו SMS לא נחשב מוצר צריכה בסיסי.
"נוער גבעות - ככה אנחנו מוגדרים בציבור - וזה נשמע חבורה של ילדים שבאה
לשחק", אומר שניר. "יש אנשים שהם לאו דווקא נוער שבאים ליישב את הגבעות",
מוחה שניר. לדידו, המושג 'נוער הגבעות' יסודו באינטרס כלשהו או בטעות.
"ככה או ככה, עכשיו זה נשמע כאילו יש ילדים שמשחקים כדורסל ויש ילדים
שמשחקים בגבעות.
זה לא נכון; באנו מתוך אידיאל, תורה, רבנים. אנחנו רציניים. לא באנו לשחק
שנה שנתיים וללכת".
גם שניר, חבר כאוב של אהוביה. בילדותו גדל בבית אל וכעת הוא בן 19 ומשלב
בין 'הגבעה והלימודים בישיבה גבוהה. "תמיד גדלתי על מסירות נפש לארץ
ישראל וכל הסיפורים של החלוצים וגוש אמונים", הוא מסביר את החיבור
הראשוני שלו לגבעות. "תמיד זאת היתה תודעה וכשהגעתי לתיכון חברים סיפרו
שיש גבעה קרובה לבית אל. ככה הכרתי טכנית את המקום כאן. אחר כך עניינה
אותי הסוגיה של גאולה מעשית על ידי ארץ ישראל וכל העניין של זכותנו על
הארץ ולאט לאט באתי לכאן בפועל. עכשיו הישיבה היתה סגורה בגלל הקורונה אז
הייתי בגבעה הרבה יותר. גם בגבעה, כמו בישיבה - יש בית מדרש".
*מה אתם לומדים?
"לומדים גמרא, אמונה, הלכה, תנ"ך. לימוד תורה זה משהו מאוד מרכזי בגבעה.
חוץ מהלימוד יש התנהלות שוטפת של בית: לעשות כלים, להכין ארוחות, לנקות.
וגם: לנטוע מטעים ולפעמים לבנות מחדש כי הרסו לנו..."
כשאני שואל את שניר לגבי הגדרת נוער הגבעות כשוליים, יוצא ממנו התלמיד
חכם, בן הישיבה.
"צריך לראות מה ההגדרה של 'נוער שוליים'", הוא אומר לי ברצינות. "נוער
שוליים זה נוער שיצא מהמסגרות ונתן להן בעיטה, לא? נוער שמגיע למקומות לא
טובים של אלימות, סמים, אלכוהול. וכאן - זה ההיפך ממה שקורה אצלנו
בגבעה".
*תן לי דוגמה לשוני בין שוליים בעיניך לבין מה שמתרחש בגבעה?
"אפילו סיגריות רגילות - אסור אצלנו. מי שרוצה לעשן צריך לרדת לצומת. כי
יש כללים בגבעה.
אנחנו חבר'ה שמאוד מקפידים מבחינה דתית וחברתית; לא נזרקנו משום מקום
ואנחנו לא מפנים את הגב לאף אחד".
*למי אתה מקשיב?
"אני אישית, מקשיב להורים שלי ולרבנים שלי ואני חושב שכל אחד עושה את זה.
יש לי את הרבנים בישיבה ואת הרב שמואל אליהו, הרב דוד חי הכהן, הרב דב
ליאור ויש עוד רבנים. אבל תמיד חלק מהרבנים שאני הולך אחיהם נחשבים
קיצוניים שהברנז'ה הציבורית לא 'מחשיבה' אותם. אם אני אגיד למישהו שהרב
דב ליאור הוא הרב שלי אז הוא יגיד לי 'טוב, נו'. אני מדבר איתך מידיעה.
ככה אנשים מגיבים לי, לצערי".
***לא מחפשים נחמה, רוצים תמיכה***
עד מתי ימשכו המחאות? אני שואל את החבר'ה הצעירים. "המחאות האלה לא
התפרצו על 'ריק'", מסביר אלישע. "השיא פה זה רצח אהוביה ה' יקום דמו. אבל
זה הגיע אחרי שנים של רדיפה אובססיבית של המערכת כלפינו. מה לא עשו לנו?
התייחסו אלינו כאזרחים סוג ב', הקצו משאבי עתק לאמצעי לחימה נגדנו,
יחידות עילית היו פושטות עלינו. עשרות בלשים, יס"מניקים, פורצים לתוך בית
בגבעה עם נשק שלוף ב-2 בלילה כדי לעצור נער בן 15 בחשד שהפר צו של שטח
צבאי סגור - איזה כלי דרקוני שהוציאו כדי להילחם בגבעות. מציאות פסיכית.
היינו חווים מעצרים על לא כלום. מעכבים אותנו במשך שעות על לא כלום.
מגיעים לגבעה ואם צילמת - ישברו את מי שצילם מכות ואחר כך יעצרו אותו על
'תקיפת שוטר'".
*משהו השתנה בשטח להרגשתך?
"אחרי רצח - הרבה אנשים פתאום נחשפו למצב הזה, לרדיפה המטורפת לאנשים שלא
באו להילחם אלא ליישב את הארץ. אנחנו רואים המון אנשים מכל קצוות הארץ
שמצטרפים למחאה, כן. וזה לא יפסק עד שיחקרו את הרצח, ימצאו את האשמים
ויכניסו אותם לכלא. זה דבר ראשון. בתור עזרה ראשונה, לפני שהימ"ר יטייח
וזה מה שהוא עושה כל הזמן. דבר נוסף, שיפסיקו את הרדיפה שעושים לאנשי
הגבעות. מה באנו לעשות? ליישב את הארץ. זה משהו שהמדינה פעם היתה עושה
בעצמה. יחידת הנח"ל - נוער חלוצי לוחם, היו עושים במסגרת הצבא בדיוק את
מה שאנחנו עושים; מקימים יישובים. דוד של סבא שלי היה עושה את זה; נוטע
מטעים, שומר על הגבולות. בדיוק מה שאנחנו עושים. עד שהרדיפה הזאת שהובילה
להתרת הדם לא תפסק - המחאה לא תפסק".
שניר לעומתו מעט פחות נוקב. "אני חושב שבעקבות האירוע של מה שהיה עם
אוהביה ואני לא רוצה להיכנס לזה - יש שינוי במצב", הוא אומר. "יש זעזוע
עמוק. לאנשים נכנס לראש; וואוו, מה קורה פה. אנשים מוסרים את הנפש ולא
התייחסנו אליהם בכלל? איך זה יכול להיות?".
*מה צריך לעשות לדעתך כדי לסייע?
"יש את המובן הפרקטי והמובן האידיאלי. פרקטית - צריך יותר שיח. לא ראיתי
אף פוליטיקאי שבא ותומך בנוער הגבעות, רק ההיפך; מגנים את נוער הגבעות,
לצערי. אמירות מופרכות כמו 'עמי בחר בטרור'... לא פלא למה שונאים את
המערכת. לכן, צריך שיח אמיתי עם הגבעות; לבוא, להשתתף בכאב, בצער, בקושי.
אלו חיים מאוד קשים. לפעמים מגיע פוליטיקיאי לסיבוב יח"צ חמוד, זה לא
אמיתי, הוא לא מקשיב לנוער באמת".
"ב"ה, בעקבות מה שקרה, כעת אנשים מדברים איתי על זה שוואלה, יכול להיות
שהם לא עובדים לפי האידיאלים שלנו ואולי לא יבואו לגור בגבעה, אבל כן
יגיעו לתמוך. אני כבר רואה את זה במיילים, סמסים, וגם מקום בעולם: לא
הייתם עושים סתם ככה כתבה על נוער הגבעות".
------------*שירות לעסקים, חברות ועמותות*--------------------
צריכים מישהו שיכתוב את התכנים שלכם במדוייק?
גְּדַלְיָה - כָּתַב אָמן, יכתוב מאהבה את הסיפור שלכם ♥️
✅כתיבת כתבות שיווקיות
✅כתיבת פוסטים מושכים
✅דפי נחיתה ומכירה
✅מאמרים
✅תסריטים לסרטוני פרסום
✅ניסוח מודעות וואטסאפ מדוייקות
קליק ישיר לוואטסאפ של גדליה:
נדב גדליה, כותב ויוצר מזה 12 שנה כעיתונאי בכלי תקשורת גדולים (עולם קטן, הארץ) וככותב חומרים מסחריים-שיווקיים בכל תחום כמעט. \מחקלאות ועד תיירות :)
מה גדליה מציע?
✅12 שנות ניסיון בכלי תקשורת גדולים
✅הבנה עיתונאית-מקצועית במגוון תחומי עניין
✅כתיבה יצירתית-סיפורית ושנונה ע"י אמן-יוצר, קולנוען, עיתונאי וסופר*
✅בוגר אקדמיה ולימודי תסריטאות
✅סטורי-טלר וותיק
לקט דוגמאות כתיבה שיווקית:
העמוד של גדליה ברשת ובו מאות דוגמאות כתיבה, ראיונות עיתונאים מגוונים על מגוון תחומים וכתבות צבע רבות:
האתר של נדב גדליה | ערוץ היוטיוב של נדב גדליה | ארכיון הכתבות והראיונות של נדב גדליה
ווטסאפ בקליק ישיר לגדליה:
https://bit.ly/3fSncM9
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה