שומטים,
מוכרים או נותנים לשלוחי בית הדין: נדב גדליה עם החקלאים שהחליטו לנטוש את השדה בשנת
השבע ועם מי שממשיכים לספק תוצרת גם בשמיטה, על פי כללי ההלכה
נדב
גדליה
עם
כל הכבוד לגינה הביתית, לפח השמיטה ולהתלבטויות בסופר, השמיטה היא בראש ובראשונה שנתם
של החקלאים, אלו שצריכים להחליט בכל שבע שנים לאן פניהם מועדות: למכור את הקרקע על
פי היתר המכירה ולהמשיך לעבוד בקרקע כמעט כרגיל, ללא קדושת שביעית, לפנות לדרך של אוצר
בית דין על כל הכרוך בכך או לנסות ולקיים את דברי התורה כפשוטם ולשמוט את השדה ולא
לעבוד בו בשנת השבע כלל.
בשנים
האחרונות יצא לי להכיר כמה עשרות חקלאים אוהבי אדמה שזכו להתחבר לקרקע, ולא כולם מצליחים
לעמוד במבחן השמיטה או מבינים את חשיבותו.
ואולם הארץ מלאה בחקלאים יראי שמיים שבוחרים לעשות כל מה שהם יכולים כדי לשמור שמיטה
כהלכתה במסגרת האפשרויות הקיימות.
הפקר!
לצד
החקלאים המסתמכים על היתר מכירה או חוברים לאוצר בית דין יש מי שבחר לשמור שמיטה כפשוטה
למרות הקושי ואולי דווקא בגללו. אריה ברמסון הוא אחד מהחקלאים הללו, תושב תל אביב המחזיק
בכרם ביצהר בעשרים השנים האחרונות.
חסר לך משהו טוב לקרוא?
חדש: גְּדַלְיָה כַּתָּב אָמָּן - הניוזלטר
טורים אישיים שנונים, כתבות שוות, הרצאות מחכימות וולוגים מצחיקים.
הכל בניוזלטר אחד - למנויים בלבד!
להרשמה >> www.nadavGEDALIA.com
כתיבת תוכן, כתיבת שיווקית
"אנחנו
שומטים את הכרם, ממש ככה", הוא אומר בחיוך מלא סיפוק של מי שחיכה רק לרגע הזה.
איך זה עובד? פשוט מאוד. "החל מראש
השנה אין עבודות בכרם מלבד הצלה ומניעת נזקים. לא עושים שום עבודה כמעט. היבול לא שייך
לנו אלא לכל עם ישראל. זה לא היתר מכירה שמוכרים את הקרקע לערבי ולא אוצר בית דין שבית
הדין מגדל דרכנו. כאן הקרקע שמוטה לגמרי".
אינך
פוחד שהכרם יתקלקל או משהו?
"בכרם
פה תמיד יש חששות", מרגיע ברמסון. "בכל שנה יש מחלות בכרם, וכל שלב בגידול
עומד בפני עצמו וזקוק להרבה תפילה ומאמץ. כל תקלה או אירוע מיוחד כמו חום או משהו לא
צפוי אחר הוא בעיה. הרבה הפתעות יש בכרם, והכול עלול לרדת לטמיון. אבל אצלנו השתילה
של הכרם נועדה בעיקר כדי לקיים מצוות מיוחדות, ובמיוחד את מצוות השמיטה. לנו אישית
אין שום התלבטות, ומהשמיטה הראשונה כל יהודי שרוצה מוזמן לבוא ולקחת מהענבים לעצמו,
לא לצורכי מסחר, כמובן, ואנשים באים ב"ה".
איך
תעביר את הזמן בשמיטה?
"אני
מורה, וממילא אני לא יכול כל הזמן לבוא לכרם גם בשנה רגילה, וזה מה שאמשיך לעשות גם
בשמיטה". לעבודת האדמה התגלגל ברמסון בעקבות חבר שהציע לו לטעת כרם, ומשם ההיסטוריה
חוזרת: "כששתלנו את הכרם חשבנו שנשתול סתם באיזה מקום, ואז התברר לנו שבמרחק עשרים
מטרים מהכרם שלנו יש גת עתיקה מתקופה החשמונאים, למעשה מערכת של גיתות. בחרנו במקום
הזה אחרי שהבנו שלפני אלפיים שנים היה פה כרם ועשו פה יין!
"זאת
הרגשה מיוחדת לעסוק בעיסוק של הגאולה. כשירמיהו ראה את החורבן ועד כמה המצב קשה הוא
אמר שיש פה עתיד, 'ושתו את יינם', 'עוד תיטעי כרמים בהרי שומרון'. זה נשמע לא הגיוני,
אבל הנה, זה קורה".
השנה
ברמסון מתכוון לעשות צעד נוסף מבחינתו להפרחת הארץ ולהתגשמות הנבואה. הוא ישמוט בשמחה
ובלי חשש, ומתכנן גם להסתובב בבתי כנסת ולהעביר הרצאה מעוררת השראה בעניין השמיטה האישית
שלו.
שמיטה
כפשוטה
גם
במשק ליפשיץ, שבניו זה ארבעה דורות חקלאים במושב כפר פינס ומגדלים בעבודה עברית תפוזים,
אבוקדו, אתרוגים וזיתים, החליטו להשמיט ולהפקיר: לקיים את השמיטה כפשוטה.
מדוע
לא לסמוך על אחד הפתרונות ההלכתיים?
"בעבר
נהגנו כך, אך החלטנו השנה לקיים את שנת השמיטה כדאורייתא מכמה סיבות. ראשית,
כשמעמיקים בהלכות אוצר בית דין זה אומנם טוב בעיקר לציבור הרחב, שמונגשים לו הפירות
והירקות, אך בפועל החקלאי עובד בעבודתו כמעט כמדי שנה ומפסיד את המהות של שנת השמיטה,
שמספק ההזדמנות להתמסר ללימוד תורה, שהוא ממש כמו הצורך הקיומי בשבת אחת לשבוע. חבל
להחמיץ את ההזדמנות הזו".
נוסף
על כך, אומרים במשק, "החקלאות אצלנו היא מקור פרנסה עיקרי אך לא יחידי. כמובן,
יש פה גם בחירה לחיות באמונה, בבחינת 'מאמין וזורע' שמלווה חקלאי בכל ימות השנה, ובשנת
השמיטה אנחנו דורשים מעצמנו עבודה רבה יותר על השריר הזה.
"הסיבה
העיקרית היא הרצון לקיים את ההלכה כדין דאורייתא, ממש כמו שנצטווינו. נכון שברמה הלאומית
עדיין אין חיוב כזה, אך בחרנו להתחיל להתאמן למצב הזה ברמה האישית. אנחנו מאמינים ומקווים
שזו תהיה שנת השמיטה האחרונה שאיננה מחויבת מן התורה, ובשנת השמיטה תשפ"ח בעז"ה
רוב עם ישראל יהיה כאן בארץ ישראל איתנו".
חסר לך משהו טוב לקרוא?
חדש: גְּדַלְיָה כַּתָּב אָמָּן - הניוזלטר
טורים אישיים שנונים, כתבות שוות, הרצאות מחכימות וולוגים מצחיקים.
הכל בניוזלטר אחד - למנויים בלבד!
להרשמה >> www.nadavGEDALIA.com
כתיבת תוכן, כתיבת שיווקית
מתחת
לאוצר
חקלאים
רבים אחרים בחרו לשמוט דרך אוצר בית דין במסגרת מיזם אוצר הארץ. אחד מהם הוא רן צדוק (40), האחראי
לתחום החקלאות באגודה השיתופית ביישוב נווה, מושב דתי-לאומי בחבל שלום, סמוך לגבול
עם מצרים. את היישוב הקימו בשנת 2008 משפחות שגורשו מעצמונה, ומשפחות נוספות מרחבי
הארץ הצטרפו אליהן.
במושב
פועלת מכינת עוצם בראשות הרבצ"ר והשר לשעבר הרב רפי פרץ. המתיישבים החליטו להקים
את יישובם בחולות חלוצה כדי להפריח את השממה ובשל סמיכות האזור לשטחים החקלאיים המעובדים
של המשק השיתופי.
"ביישוב
עצמו אנחנו מגדלים ירקות עלים בחממות", מספר צדוק. "בשדות הסובבים את המושב
ובאזור אנחנו מגדלים תפוחי אדמה, בצל, אבטיח, מלון, בטטות, מטעי הדרים, אבוקדו ומנגו".
איך
הגעת לעבודת האדמה?
"אני
נמנה עם מפוני גוש קטיף. בגוש עצמו, אגב, לא עסקתי בחקלאות אף שרבים משכניי כן עסקו
בתחום. אחרי הגירוש והקמת היישוב נווה התחלתי לעסוק בחקלאות. לא חשבתי שזה יהפוך למרכז
חיי, אבל נשאבתי פנימה, ומאז אני חקלאי בכל רמ"ח איבריי. החקלאות מחברת אותי לתורה,
לאדמת הארץ ולציונות ונותנת לי תחושה של הגשמת חלום ואידיאל. פה אנו מתחברים גם למורשת
בן-גוריון, שאמר: 'בנגב ייבחן העם בישראל ומדינתו, כי רק במאמץ מלוכד של עם מתנדב ומדינה
מתכננת ומבצעת, נוכל למשימה הגדולה של הפרחת השממה ויישובה. מאמץ זה ייקבע גורלה של
מדינת ישראל ומעמדו של עמנו בתולדות המין האנושי'".
לא
קשה להיות חקלאי?
"בתחילת
הדרך הכול היה קשה ומסובך", אומר צדוק. "לא פשוט לאדם פתאום להתחיל להיות
חקלאי. זו עבודה קשה פיזית ומנטלית, אבל ברוך השם מצאתי את עצמי בתחום, ואני נהנה מכל
רגע". לדבריו, "ענף החקלאות הוא תחום מורכב מאוד שכולל המון ניסוי וטעייה.
הכול אצלנו חדש יחסית, דבר אינו מובן מאליו, כל עלה חדש או פרי שיצא משמח אותי כאילו
זה הפרי הראשון שגידלתי. הכול כרוך בהמון השקעה, טרחה ועמל וגם במשתנים שונים דוגמת
שינויי אקלים. ועם כל המורכבות, ברוך השם אנחנו רואים ברכה בעמלנו".
למה
דווקא אוצר הארץ?
"בחרנו
באוצר בית דין כדי לחוות את שנת השמיטה בצורה המהודרת ביותר. היתר מכירה הוא אפשרי
ונכון, אבל באוצר בית דין חווים את השמיטה עצמה על כלל הלכותיה וללא דרכים עוקפות".
צדוק
מודה: "כמובן, יש חשש מה יהיה וכיצד נסתדר, אבל אם התורה עצמה התחייבה שלא ייגרם
לנו נזק, קטונתי. 'וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת
אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים'".
איך
אתה מתכוון להסתדר כלכלית בשמיטה?
"כל
מי שמגדל יבול לצורכי אוצר בין דין מוגדר בהלכה שכיר של בית הדין ומקבל משכורת. בשנה
זו אני זוכה גם לקיים את מצוות השמיטה, גם להיות שליח של עם ישראל וארץ ישראל וגם מקבל
משכורת מסודרת, ובעז"ה נסתדר בצורה טובה. נוסף על כך היישוב הקים בשותפות עם היישובים
בני נצרים, דקל ואוהד את מיזם האנרגיה הסולרית הגדול במדינה, המשתרע על שטח של 1,000
דונם וכולל את השדה הסולרי המתקדם מסוגו".
חקלאים תחת אש
מיכאל
עמאר (45) מטפח שדות ומטעים באזור עוטף עזה, וגם הוא בחר לשמוט דרך אוצר בית דין. בין
השאר הוא מגדל תפוחי אדמה, בטטות, גזר, פלפלונים, מלפפון בייבי, אבטיח, בצל, בוטנים,
חיטה, הדרים ואבוקדו.
"הגעתי
לכאן בגרעין נחל לפני 24 שנים", הוא מספר, "הכרתי פה את אשתי, התאהבנו בקיבוץ,
ומאז אנחנו פה. עבודת האדמה היא החיים שלנו, הפרנסה שלנו והאמת שלנו. אנו חיים, נושמים
ועובדים את הקרקע עד התלם האחרון".
למה
בחרת דווקא באוצר בית דין?
"פשוט
מאוד: אוצר בית דין הוא הפתרון המושלם לשמור על החקלאות הישראלית, למנוע ייבוא ולתת
מענה לציבור הדתי אגב שמירה על ההלכה ועל הקרקע על פי חוקי התורה".
עמאר
מספר על החיים בעוטף עזה בצל הקסאמים: "במבצע האחרון בעזה נאלצנו לפנות את הילדים
והנשים לקיבוץ כפר עציון, וקיבלנו שם אירוח מדהים. תוך כדי הלחימה היינו חייבים להמשיך
לספק תוצרת לשווקים, בעיקר דברים כמו גזר וירקות קטנים. היו פה מלגזנים יחידים שבין
אזעקה לאזעקה מיהרו והעמיסו ושלחו תוצרת לשווקים. היו כמה מגדלים שבין אזעקה לאזעקה
בדקו שדות.
"אנחנו
גאים בהם מאוד על האומץ ועל הרצון להמשיך להנשים את העסק.
זה לא רק קשור לעבודת האדמה. היה פה חולב אחד, סטיבי, איש יקר שהחזיק
את כל הרפת לבדו; חלב וטיפל בכל מה שצריך כדי שהרפת תמשיך לתפקד. זו ציונות אמיתית,
ועל זה אסור לוותר בגלל גחמות פוליטיות כאלה ואחרות".
לתגובות היכנסו לאתר המתעדכן של נדב: www.nadavgedalia.com
סרטון תדמית מקורי לעסקים, עמותות ואמנים - דרך כאן >>
****
חסר לך משהו טוב לקרוא?
חדש: גְּדַלְיָה כַּתָּב אָמָּן - הניוזלטר
טורים אישיים שנונים, כתבות שוות, הרצאות מחכימות וולוגים מצחיקים.
הכל בניוזלטר אחד - למנויים בלבד!
להרשמה >> www.nadavGEDALIA.com
כתיבת תוכן, כתיבת שיווקיתכ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה